 |
/images/archive/gallery/156/743.jpg חיים קרסו
 |
|
|
| מי ייקח את ההגה במשפחת קרסו |
|
| החיכוכים במשפחת קרסו, יבואנית רנו וניסאן, לא היו מביישים טלנובלה: בני הדור השלישי בשושלת, החליטו כי קצה נפשם בניהול הפטריארכלי של חיים קרסו בן ה-90. איך תסתיים הטלנובלה של עולם העסקים הישראלי? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל מלמד
27/8/2004 8:50 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני כ-3 חודשים הופץ לתקשורת מסמך של שלטונות המכס, ובו מפורטת תביעה כספית בסך של כ-12 מיליון שקל נגד חברת בני משה קרסו, יבואנית מכוניות רנו וניסאן בגין עבירות מס לכאורה. בדרך כלל, מסמכים מסוג זה דולפים ממשרדים ממשלתיים או מתאגידים - במקרים רבים לצורך חיסול חשבונות. אולם רק לעתים נדירות דולפים מסמכים מתוך חברות פרטיות, ובמיוחד מתוך חברות בבעלות משפחתית.
בדיעבד, הדלפה זו היתה יריית הפתיחה במערכה הנוכחית בתוך משפחת קרסו - הקרב על הניהול והשליטה בחברה, או אם תרצו - מלחמת העצמאות של כמה מבני הדור השלישי במשפחה. אתמול התרחש פרק נוסף בפרשה, כשבני המשפחה נפגשו לישיבת דירקטוריון, אשר לפי דיווחים היתה סוערת במיוחד. על-פני השטח, משפחת קרסו - אחת ממשפחות האצולה הכלכלית של ישראל, ובוודאי אחת המשפחות העשירות בארץ - היא משפחה מלוכדת שענייניה מתנהלים על מי מנוחות כארגון סולידי ויציב. עסקי המשפחה מגוונים ורווחיים, מנדל"ן ועד יבוא ושיווק כלי רכב, מתעשיה ועד שירותים פיננסיים. גם קופת המזומנים של המשפחה גדושה למדי, לאחר המכירה המתוקשרת של חלקה בקונצרן אי.די.בי לפני קרוב לשנתיים. אבל, מתחת לפני השטח סוערות הרוחות וגועשים היצרים, ולא בפעם הראשונה בתולדות המשפחה.
כמה מהעוסקים בענף הרכב, מהם אנשים שמכירים את בני המשפחה שנים, מעריכים כיום שה"פיצוץ" בין בני המשפחה קרב
ובא, ובעקבותיו צפוי "סדר חדש" שעשוי לכלול את פרישתם של כמה מבעלי המניות, הפקדת ניהול החברה בידי מנהלים שכירים, או כניסתו של משקיע זר. הקיצונים מנבאים אפילו מצב שבו החיכוכים יהפכו קשים עד כדי כך שהחברה תאבד את זכיונות יבוא הרכב שברשותה.
לפני שנכנסים לעומקו של המשבר הנוכחי, קצת היסטוריה משפחתית: היום בדיוק ימלאו 4 שנים לפטירתו של אריה קרסו, השני מארבעת בניו של משה קרסו. בענף הרכב זכור אריה ז"ל כ"שר החוץ" של המשפחה, וכדמות הדומיננטית לא רק בקשרים מול יצרני הרכב, אלא גם מול רוב הגופים הרלבנטיים בישראל, ובמידת מה - גם מול התקשורת. לפני כשבועיים חגג האח הבכור, חיים קרסו, את יום הולדתו ה-90, וגם אתמול הוא עדיין ניצח ביד רמה על ישיבת הדירקטוריון הסוערת של החברה. חיים קרסו אמנם נולד רק כשנה אחת לפני אריה קרסו, אולם מאז ומעולם זכה בכבוד השמור לבן הבכור במשפחה, וזה שנים לא מעטות הוא נחשב ל"פטריארך" או ל"סנדק" המשפחתי - תלוי את מי שואלים. שני האחים הנוספים, שלמה ובנימין, נולדו 11 ו-12 שנים אחרי חיים, ולכן תמיד התייחסו אליהם כאל צעירי המשפחה. במהלך השנים נשלחו שלמה ובנימין לנהל כל מיני עסקים צדדיים של המשפחה, כמו למשל עסקי הטקסטיל שנסגרו בשנות ה-80. שלמה קרסו לא עסק בעסקי הרכב של החברה, ואילו בנימין השתלב בהם, ובשנים האחרונות הוא מכהן כמנכ"ל הרשמי של החברה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דור הולך ודור הורס
|
|
|
 |
|
|
|
משנת 62', כאשר נפטר מייסד הענף הישראלי של השושלת המשפחתית, ועד לפטירתו של אריה קרסו, ניהלו שני האחים הבוגרים את מרבית עסקי הקבוצה תוך ניהול מערכת יחסים מאוד מיוחדת, שהתבטאה כלפי חוץ בוויכוחים רמים ובסממנים של זהירות רבה, חוסר אמון, אבל גם בהרבה כבוד הדדי. "הבדיחה השגורה אצלנו", אמר לי לפני כשבועיים אחד מבני המשפחה, "היא שכאשר הקימו את בניין המשרדים ברחוב ריב"ל בתל-אביב, בנו בין החדרים קירות בטון עבים, כדי שהוויכוחים בין האחים ירעידו אותם אבל לא יצליחו למוטט את הבניין".
בכלל , כל המקורבים למשפחת קרסו שאיתם שוחחנו הצביעו על הפערים העצומים שמאפיינים את יחסי המשפחה. לזכותם של בני קרסו ייאמר כי הם ידועים כאנשי כבוד, אשר תמיד עומדים במילתם, אנשים חמים, אנושיים ותורמים לקהילה. אחת התכונות הבולטות המאפיינות את התנהלותם של בני המשפחה, שרבים מציינים אותה, היא הצניעות המופלגת. למשל, במשך שנים ארוכות נהגו רבים מבני המשפחה לטוס במחלקת התיירות (למרות שיכלו להרשות לעצמם לרכוש את המטוסים שטסו בהם). בנוסף , למרות שבני משה קרסו הם מיבואני המכוניות הגדולים בארץ, קבלת "מכונית צמודה" ממקום העבודה כלל אינה מובנת מאליה בחברה, וכמה מבני המשפחה נשלחו ללימודים ולעבודה באוטובוסים וברכבות במשך מספר שנים, עד ש"זכו" למעמד של בעלי רכב. מנגד, רבים מן המקורבים ומן העובדים בחברה לאורך השנים מספרים על אותם ויכוחים וחוסר אמון בין בני הדור השני - במיוחד בין חיים ואריה, ועל דרך הניהול הלא שגרתית של החברה, שהתאפיינה בעיקר ב"ניהול משותף" שבו רבים מבני המשפחה מעורבים בכל הנושאים. "אצלנו יש אמנם הגדרות תפקידים", אמר לי לאחרונה אחד מבני המשפחה, "אבל הניהול בפועל מבוצע בהחלטות משותפות של כל המנהלים, כלומר, שכולם שותפים להחלטות ולא רק בעלי התפקידים. הצרפתים, אנשי רנו, נוהגים במשך שנים לקרוא לנו 'קיבוץ קרסו', מפני שכאשר הם מגיעים אלינו לפגישות, הם פוגשים את כולנו ולאו דווקא בעל תפקיד זה או אחר".
בעוד שרבים מבני המשפחה מעורבים אולי בדיונים, אין ספק מי מקבל בסופו של דבר את ההחלטות. "אף אחד לא מעז להתווכח עם חיים קרסו", אמר לי בתגובה אחד המקורבים, "ואם הוא במשרד, אז אף אחד אחר לא חותם על שום צ'ק בלי אישור שלו. רק אם הוא לא נמצא במשרד, אחרים מעיזים לקחת אחריות". קשה לקבוע אם "הניהול המשותף" הוא תולדה של יחסים הרמוניים, חוסר אמון ביכולת הניהול של כמה מבני המשפחה או אפילו חוסר אמון הדדי. "באחת ההזדמנויות ביקרתי את אריה קרסו ז"ל במשרדו", מספר מכר ותיק של המשפחה, "וראיתי אותו בודק חבילה גדולה של צ' קים לתשלום. שאלתי אותו איך ייתכן שעם כל כך הרבה עובדים בחברה הוא זה שצריך לעבור על הצ'קים לתשלום, והוא ענה לי שהוא פשוט לא סומך על אף אחד, כשהכוונה היתה לאחיו". למרות כל זאת - בכל יום שישי נהגו בני המשפחה להתאסף יחד והעניינים העסקיים היו נשכחים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אולם תצוגה רנו. תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
זלזול בדור השני
|
|
|
|
|
|
|
ברמה האישית, נדמה שמה שפגע יותר מכל בכמה מבני הדור השלישי הוא הזלזול המופגן של בני הדור השני כלפיהם, כמו גם חוסר ההערכה ליכולתם. "אתם כמו זבובים על הקיר", אמר לנו השבוע מקורב למשפחה, "הוא ביטוי שמיוחס לחיים קרסו, ומתאר את הביטול שהוא מפגין בישיבות כלפי בני הדור הצעיר ממנו". היות שמשפחת קרסו עצמה גזרה על עצמה מתחילת השבוע שלא להגיב לפניות עיתונאים, לא יכולנו לקבל את תגובתו של חיים קרסו, או של כל בן משפחה אחר, לדברים אלה, כמו גם לשאר הדברים אשר מצוינים בכתבה זו.
"הטרגדיה של משפחת קרסו", אמר לנו השבוע אדם שבעבר היה מקורב מאוד למשפחה, "היא שחיים ואריה לא פרשו מן הניהול של החברה לפני 25 שנים, כאשר הם הגיעו לגיל פרישה. העובדה שיהודי בן 90, מוכשר וחכם ככל שיהיה, עדיין מנהל ביד רמה את העסק המשפחתי, גרמה לכך שהבנים והאחיינים שלו כבר הגיעו ההזדמנות להשפיע או לנהל בעצמם את העסקים".
אלא שאם לשפוט לפי מספר מאוד מצומצם של ראיונות שהעניק חיים קרסו בשנים האחרונות, הדור השלישי של משפחת קרסו פשוט לא הפגין מעולם כישורים ניהוליים. על-פי המשתמע מדברים אלה, המשפחה קלטה אמנם את בניה ובנותיה במעגל העבודה של החברה, אבל זה היה בעיקר כדי שיהיה להם במה לעסוק, ולא מפני שמישהו מבני הדור השני האמין ביכולת האישית שלהם או בכישורי הניהול שלהם. למעט אריק קרסו, בנו של חיים, אשר חי את עסקי המכוניות ומשמש כמנהל השיווק של החברה, לבני הדור השלישי מעולם לא הוענקו סמכויות של ממש, ובוודאי שלא התאפשר להם לערער על סמכותם של שני האחים הגדולים. "אם הדור השלישי היה כל-כך מוכשר לנהל, אז ברצון רב היינו מעבירים לו את הניהול", צוטט חיים קרסו בראיון משנת 99', והוסיף : "העובדה שאנו ממשיכים לנהל את העסקים בגיל מבוגר מעידה על כך שאין לנו אמון בכישורים שלהם".
גם ביטויים אחרים של חיים קרסו כלפי "הצעירים" בוודאי לא ערבו לאוזניהם, אולי מפני שהצעירים - למשל יואל ומכבי קרסו (בניו של אריה ז"ל) - הם בני 61 ו-52. " אצלנו לא סופרים את הבנות", אמר לי בשעתו אחד מבני המשפחה, ואכן, בנותיו של שלמה קרסו-אורלי ויונית, ובנותיו של בנימין קרסו-עדנה ושרה, שולבו בחברה בתפקידים זוטרים יחסית וללא כל השפעה ממשית על עסקי הרכב. "עדנה היא הקליברית הרצינית מבין הבנות", אמר השבוע מקורב לחברה, "היא עוסקת בנדל"ן ומאוד לא מרוצה מן הדרך שבה מנוהלת החברה, אבל ממילא לא ממש 'סופרים' אותה, כי היא אישה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פלג המורדים
|
|
|
|
|
|
|
חוסר שביעות הרצון של כמה מבני הדור השלישי מן הסגנון הפטריארכלי בניהול של חיים ואריה קרסו החל לבוא לידי ביטוי כבר לפני כעשור. המרירות גברה מאוד לאחר פטירתו של רפאל רקנאטי ז"ל, כאשר בני הדור הצעיר בקרסו דרשו סמכויות ניהוליות בקבוצת אי.די.בי. במהלך השנים הובאו לחברה מספר גורמים במטרה לפשר בין הצדדים, ביניהם עו"ד רם כספי, עו"ד שמעון מזרחי (חתנו של חיים קרסו) ורו"ח אלון ברוידא. לפני כ-5 שנים אף נשכרה חברת ייעוץ חיצונית, אשר המליצה על מינוי מנהלים שכירים במקום בני המשפחה - בין השאר, כדי לחסל את המתיחות בין הצדדים. במידה מסוימת יושמו ההמלצות הללו ומונו מנהלים שכירים - "אולי לא בקצב מספיק מהיר", כפי שאמר לאחרונה אחד מבני המשפחה - אבל תסיסת כמה מבני הדור השלישי הפכה משמעותית יותר לאחר פטירתו של אריה קרסו.
מכבי קרסו, שבעבר ניהל את תחום השירות לרכב בחברה והוחלף בידי מנהל שכיר, נחשב כמי שהוביל את המרד, אולם ככל הנראה הוא לא ניצב לבדו במערכה. בחודשים האחרונים החליטו מכבי ויואל קרסו לזרז את העניינים. לצורך כך פנו אל משרד עורכי-הדין הרצוג-פוקס-נאמן, ואף שכרו את שירותי משרד יחסי הציבור של אייל ויובל ארד. במקביל, נשכרו שירותיו של משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן כדי לבצע הערכת שווי של נכסי הקבוצה. "הילדים כבר לא ילדים", אמר לי השבוע מקורב לנעשה, "והם בחרו אנשי מקצוע מובילים כדי שינהלו עבורם מאבק על זכויותיהם". במסגרת המאבק הזה הודלפו לפני כשבועיים הדוחות הכספיים של החברה, אשר הוצגו בפני הדירקטוריון באפריל, ומהם עולה לכאורה שהחברה הפסידה כספים בעסקי יבוא הרכב בשנת 2003.
בענף הרכב עצמו היו רבים שדווקא שמחו על ההדלפה הזאת, מפני שהיא התרחשה זמן קצר לאחר פרסום נתונים של חברות אחרות מן הענף (דלק מוטורס וכלמוביל), אשר הצביעו על רווחיות אדירה של ענף הרכב. במשפחת קרסו כמובן שמחו הרבה פחות, במיוחד על עצם ההדלפה, אשר נחשבת על-ידי אחדים להפרת אמון בוטה. "אנחנו לא יודעים אם מכבי ויואל אחראים להדלפה הזאת", אמר בהקשר זה אחד מבני המשפחה האחרים, "אבל אם הם כן עומדים מאחורי זה, מדובר בהחלט במעשה מטומטם: אם אתה רוצה למכור את המכונית שלך, אתה לא רץ ומספר לכולם שהיא עברה שלוש תאונות ושהצבע שלה לא מקורי. מה ההיגיון לרוץ ולספר שהעסק שלך מפסיד, אם אתה רוצה למכור אותו?". מכל מקום, גורם בכיר בחברה מסר למעריב שהדוחות שהודלפו לא היו דוחות סופיים, אלא טיוטות ראשוניות, ושהדוחות שבסופו של דבר הוגשו למס הכנסה הצביעו על ביצועים טובים יותר לשנת 2003.
כך או אחרת, הטענה המרכזית של יואל ומכבי קרסו היא שעסקי הרכב של הקבוצה לא מנוהלים בדרך מקצועית, ויכלו להרוויח הרבה יותר תחת ניהול מוכשר יותר. באופן אבסורדי, טענה זו מקבלת חיזוק מפתיע דווקא מתגובתו של חיים קרסו לפרסום הדוחות. מדבריו עולה שההפסדים ב-2003 נבעו מן העלייה בשער היורו, ומכיוון שליבואן רכב אין שליטה על שערי המטבעות, טבעי שיהיו הפסדים כאלה. אלא שתגובה זו מתעלמת מן האומנות האמיתית ביבוא רכב לישראל, שהיא התנהלות נכונה לנוכח שערי המטבע המשתנים. רוב יבואני הרכב המובילים בארץ הפנימו מזמן את העובדה שביצוע הגנות מטבע נכונות, בהתאם להתפתחויות בשערי המט"ח השונים, חשובה לא פחות - ולעתים אף יותר - מאשר הקשרים עם יצרן הרכב, טיב הדגמים שמיובאים ואפילו רמת התמיכה של היצרן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המנובר האפשרי
|
|
|
|
|
|
|
הדרישה הרשמית של מכבי ויואל קרסו היא, כאמור, למנות לחברה הנהלה שכירה ומקצועית שתשפר את ביצועיה. אולם, העובדה שהשניים שכרו את שירותיהם של עורכי-דין, מעריכי שווי ואנשי יחסי ציבור מעידה גם על נכונותם לבצע מהלך עסקי, כמו מכירת חלקם או רכישת חלקם של האחרים. האופציה השנייה היא הפחות סבירה, מפני שלאחרים אין שום סיבה למכור את חלקם, למעט במצב שבו קואליציה מסוימת של בני משפחה תציב מולם גורם זר שלא יהיה חביב עליהם.
עצם המעורבות של גורמים חיצוניים מאיצה את התהליכים בחברה. השימוש בתקשורת, למשל, נועד מעצם טבעו להאיץ את התהליכים ואת קבלת ההחלטות, ושימוש שכזה מעולם לא היה מתקיים בעבר במשפחה שהקפידה כל-כך על התרחקות מאור הזרקורים. במהלך השבוע פורסם על-ידי מקורות מקורבים למכבי ויואל קרסו שמאחורי השניים עומד "גוף עסקי גדול", שמוכן לרכוש את אחזקותיהם או להיכנס איתם לשותפות. הדבר הבטוח היחיד הוא, שלנוכח הפוטנציאל העסקי המצוין של החברה, לא מעט גופים יהיו מוכנים להשקיע הרבה כסף ומאמצים כדי להיכנס אליה. אלא שכאמור, נכון להיום לא סביר שהצד האחר יסכים למכור את חלקו או לקנות את חלקם במחיר שמתקרב להערכת השווי שמתאימה להם.
חיים קרסו בונה, מן הסתם, על נאמנותו של אחיו הצעיר בנימין, וגם על זו של אחיו שלמה, ולכן מעריך שבידי מכבי ויואל יש רק רבע מן הבעלות בחברה. מקורבים לשניים טענו השבוע שגם בנותיו של שלמה וגם ילדיו של בנימין, כולם או מקצתם, עשויים להצטרף למהלך שמובילים בני דודם, ואז תשתנה לחלוטין תמונת המצב. בינתיים ייתכנו מספר תסריטים אפשריים, שלחלקם יכולה להיות השפעה עקיפה גם על לקוחות החברה. אפשרות אחת היא ש"קבוצת חיים" תרכוש את חלקם של הפורשים, ובמקרה כזה ימונה אריק קרסו למנכ"ל הקבוצה ותחתיו ימונו מנהלים שכירים.
אפשרות שנייה היא שמבנה הבעלות לא ישתנה, אולם במקום בני המשפחה, כולם או חלקם, ימונו מנהלים שכירים, ובמקביל יפרשו בני הדור השני מן הניהול בפועל של החברה. האפשרות השלישית, והגרועה ביותר, היא שהמערכה הנוכחית תימשך מספר חודשים או יותר, מבלי להגיע להכרעה כלשהי. אם תתממש אפשרות זו עלולים החיכוכים המשפחתיים לגרום, במקרה קיצוני, לקרע עם רנו (שהוא גם הבעלים של ניסאן), מה שיפתח פתח לכניסתו של יבואן אחר או נוסף של היצרן הזה לישראל.
gilmel@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
