 |
/images/archive/gallery/257/436.jpg תלמידה מחוננת
יחצנות  |
|
|
|
|
| מדינת ישראל משקיעה רק 1,778 שקלים בכל ילד מחונן, למרות שהמחקרים מורים כי מדובר ב"נכס לאומי", שההשקעה בו משתלמת. בישראל 2005, הבינוניות חוגגת ומחוננות? כמעט מילה גסה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אייל כגן, פורבס ישראל
11/2/2005 9:17 |
|
|
|
|
|
|
|
Forbes ישראל
ערב שמחת תורה תשס"ה, נפל דבר במדינת ישראל. לאחר 56 שנה, הצטרפו לראשונה שני ישראלים לרשימה המכובדת של הזוכים בפרס נובל בתחומי המדע. פרופ' אברהם הרשקו (67) ותלמידו פרופ' אהרון צ'חנובר (57) - שניהם מהפקולטה לרפואה בטכניון - יחד עם עמיתם פרופ' ארווין רוז (78) מאוניברסיטת קליפורניה, קיבלו את פרס נובל לכימיה, על גילוי מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוקם של חלבונים בגוף החי.
באחד ממאמרי המערכת שפורסמו בעקבות הזכייה, היה מי שכתב שאם זה היה קורה בתקופתו של דוד בן גוריון - השניים היו מוזמנים חגיגית לפתיחת מושב הכנסת. זה לא קרה. במדינה שבה הנוער מוכן לשעבד את חשבון הטלפון הסלולרי של הוריו לטובת זכייתו של הראל כזה או אחר ב"כוכב נולד", לא ממש ספרו את התקדים ההיסטורי של השניים. ראש ממשלת הונגריה מצידו הזדרז לברך, כבר ביום ההודעה על הזכייה, את פרופ' הרשקו שנולד שם, ואילו פרופ' צ'חנובר סיפר על 4,000 דוא"לים מכל העולם, שמחכים שהוא יפתח אותם.
לפרופ' צ'חנובר, הצעיר מבין הזוכים, היה בהחלט מה להגיד. בסגנון צברי, חף מכל דיפלומטיה, הוא הסביר מעל כל במה אפשרית, שעם תלוש משכורת של 11,500 שקלים, אחרי עשרות שנים באוניברסיטה, קשה למשוך אנשים צעירים לאקדמיה, שלא לדבר על השתעבדות סיזיפית לעשרות שנות מחקר. צ'חנובר ניסה להסביר למי שרצה לשמוע, שמחקר ומדע הם השקעות לטווח ארוך, לעומת ההצטיינות היתירה אותה מפגינים הפוליטיקאים בראייה לטווח הקצר.
הפרופסור החיפאי, שמעדיף ג'ינס על פני חליפות, הרשה לעצמו להסתכל קצת קדימה וסיכם את משנתו בכך שאמר - בציטוט חופשי - שישראל תהפוך למדינת עולם תשיעי אם יימשכו הקיצוצים בתקציבי האוניברסיטאות.
דומה (ואין חולק על כך) שמדינת ישראל התברכה במשאב ייחודי בדמות הון אנושי. די להציץ באזורי התעשייה שהפכו לפארקים של היי-טק כמעט בכל עיר,
כדי להבין מדוע המדינה הזו נתפסת כסטארט-אפ אחד גדול.
פתגם סיני עתיק אומר: "מי שמתכונן לשנה - שיזרע אורז, מי שמתכונן לשנים - שייטע עצים, מי שמתכונן לדורות - שיחנך ילדים". בשנה האחרונה, לקראת ובעקבות פרסום דו"ח דברת, נשפכו הררי מילים על מצבו הקשה של החינוך בישראל, על הבינוניות שפשתה בכל המערכות, על העובדה שהדור הולך ופוחת ועל הצורך העז והמיידי בשינוי. לכ-ו-ל-ם פתאום היה ברור, שככה זה לא יכול להימשך, והדרך היחידה להוציא את העגלה מהבוץ היא להתחיל לחשוב בצורה אחרת; בצורה הישגית יותר.
בדיוק לפני שנתיים, בינואר 2003, נתבקשה ועדה אחרת, בראשותו של פרופ' ברוך נבו, נשיא מכללת צפת ופרופסור בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, לתת את דעתה בנושא אחר, שולי לכאורה אולם בעל השפעות מרחיקות לכת. הוועדה התכנסה כוועדת היגוי לקידום החינוך למחוננים בישראל. הכוונה היא לחינוכם של אותם ילדים, המהווים את האחוזון העליון של האוכלוסייה בכל שנתון.
ועדת נבו אמנם סיימה את עבודתה והגישה את מסקנותיה האופרטיביות ביולי 2004, אך ציינה - במסגרת הרקע לעבודתה - כי כבר בשנת 1972, לפני יותר מ-30 שנה, הייתה עמדת הנהלת משרד החינוך כי "מדינת ישראל עומדת בפני משימות איכותיות רבות ומסובכות בתחומי החברה, התרבות, הביטחון, המדע והטכנולוגיה. היא אחראית לעצמה ולעתידה, ובמידה רבה - גם לעתידו של העם היהודי באשר הוא. הפוטנציאל הטמון בצעיריה המחוננים הוא אחד הנכסים החשובים והיחידים העומדים לרשותה, ועל כן עלינו לשאוף שנקבל 'מכל אחד לפי יכולתו' ".
יחד עם זאת, השכילו חברי ועדת נבו לציין כי "למרות העיסוק העיוני האינטנסיבי בנושא, ולמרות תמימות הדעים ששררה תמיד בצמרת משרד החינוך באשר לצורך ולכדאיות של השקעה בחינוך מחוננים - המצב בשטח היה דל ביותר ונשאר כזה עד היום" (יולי 2004 - א.כ.).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
המצב בשטח היה דל ביותר ונשאר כזה עד היום
|
|
|
 |
|
 |
|
ילד מחונן = 1,778 שקלים לשנה
|
|
|
 |
|
|
|
הדלות הזו באה לידי ביטוי בעיקר מבחינה תקציבית. מנתוני דו"ח ועדת נבו עולה, כי ההשקעה השולית הנוספת לתלמיד בכיתת מחוננים בבית-ספר על יסודי עומדת על כ-6,000 שקלים בשנה, לעומת השקעה של 20,000 שקלים לתלמיד טעון טיפוח בחינוך המיוחד. כלומר, פחות משליש מושקע במחוננים.
המספרים האבסולוטיים רחוקים אף הם מלהרשים: בשנת 2004 עמד תקציב הטיפוח של המחוננים על 20 מיליון שקלים, כאשר מספר הילדים המחוננים הלומדים במסגרות השונות הוא 11,247, כלומר השקעתה העודפת הממוצעת של מדינת ישראל בילד מחונן עומדת על 1,778 שקלים לשנה.
עבור פרופ' נבו, הקשר בין ההשקעה במחוננים לבין התועלת שתצמח מכך הוא ברור לחלוטין. "ההשקעה במחוננים היא אחת ההשקעות ארוכות הטווח המניבות ביותר, גם מן הבחינה הכלכלית. אם ניקח כדוגמה קבוצות מיוחדות של מחוננים שמטופחות על-ידי הצבא, יותר מאוחר אתה רואה את אותם מחוננים מובילים חברות היי-טק, שהוא עצמו ענף מוביל במדינת ישראל.
במקביל, אפשר לדבר על קבוצת המדענים שנמצאת במכון ויצמן למדע, שללא ספק שייכת לקבוצת עילית מבחינה אינטלקטואלית-מדעית ויש לה תרומה נכבדה למדע העולמי. די לראות את התפוקה שלהם מבחינת פטנטים בתחומי הפרמצבטיקה והביו-טכנולוגיה, כדי להבין עד כמה חשובה ההשקעה במחוננים. הרי לאותם פטנטים יש תרומה כספית, שחוזרת בצורה של תמלוגים למכון".
החלוצה בתחום טיפוח המחוננים היא ד"ר אריקה לנדאו, שנתפסת בעיני רבים ככוהנת הגדולה של נושא המחוננים בישראל. לנדאו, פסיכותרפיסטית במקצועה, היא זו שהניחה את היסודות למפעל שמבקש כעת לשלוח את זרועותיו אל עבר המאה ה-21. "ב-1968 חזרתי מגרמניה, לאחר שהשלמתי את עבודת הדוקטורט שלי בנושא יצירתיות", נזכרת לנדאו, "ורציתי לפתוח חוגים לחשיבה יצירתית.
משה תמיר, שהיה אז יועץ לענייני אמנות במשרד החינוך, נתן לי 5,000 לירות להקמת המכון לקידום נוער שוחר אמנות ומדע במוזיאון הארץ. אני לימדתי אז באוניברסיטה חוגים על-מנת להעלות את הרמה של המורים, הוצאתי את אותם מורים שנראו לי מתאימים וכך התחלנו את החוגים הראשונים. התחלתי ב-90 ילדים, ובשנה השלישית הגיעו כבר 300 ילדים".
כדרכם של פורצי דרך, גילתה לנדאו מהר מאוד שיש לה מתנגדים. "כשראיתי שיש התנגדות לנושא בקרב המורים, הלכתי בכל יום רביעי למפגש פדגוגי עם מורי בתי-הספר השונים, כדי להראות להם שאני באה להקל עליהם. אם אפשר לדבר על הישג, הרי שהצלחתי להסביר למורים שילד שמפריע הוא לא בהכרח מופרע, הוא פשוט משועמם".
בשנות השיא שלו, ואולי על רקע העדר אלטרנטיבות אחרות לילדים מחוננים, מנה המכון של אריקה לנדאו כ-2,000 תלמידים ותלמידות, שהגיעו מכל רחבי הארץ לחוגי העשרה בשעות אחר-הצהריים בתחומים רבים ומגוונים - החל במדעים מדוייקים וכלה באמנויות. "אני התנגדתי לכך שילדים מחוננים ילמדו בכיתות הומוגניות משלהם בבתי-הספר", אומרת לנדאו. "עצם ההפרדה של ילדים לכיתות מחוננים פוגעת בבשלות החברתית והרגשית שלהם. אני רוצה שהם יכירו את הממוצע, על-מנת שבעתיד יוכלו לפעול למען הסביבה מתוך רצון להעלות את הממוצע".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בשנת 2004 עמד תקציב הטיפוח של המחוננים על 20 מיליון שקלים
|
|
|
|
|
|
|
צריך גם פסיכולוגים
|
|
|
|
|
|
|
ברבות השנים, השתנתה הגישה. כיום אין במדינת ישראל ולו בית-ספר אחד למחוננים, עם זאת הילדים המחוננים לומדים בכיתות ייחודיות משלהם המשולבות בבתי-הספר הרגילים, בניגוד לגישתה של לנדאו. אך, גם במשרד החינוך לא נעולים על שיטה אחת ומציינים כי אין עדיין מסקנה חד-משמעית לגבי העדפת מסגרת אחת על-פני אחרת.
על-פי הספרות המקצועית ועל-פי חוות-דעת של מומחים, לכל תוכנית - בין אם מדובר בכיתות למחוננים בתוך בתי-הספר, ימי העשרה חד-שבועיים או חוגי העשרה שמתקיימים אחר-הצהריים - יש יתרונות, לצד נקודות תורפה . במחלקה למחוננים סבורים, כי המצב האופטימלי הוא קיומן של שלוש המסגרות זו לצד זו; זאת, כדי שניתן יהיה להפנות כל ילד מחונן למסגרת המתאימה לו על-פי אישיותו, נטיותיו וכישוריו.
לד"ר א.מ (עקב מקצועה, היא מעדיפה שלא לחשוף את שמה המלא), פסיכיאטרית המתמחה בטיפול בילדים, שהייתה ילדה מחוננת בעצמה והיום היא אם לשלושה ילדים מחוננים, ברור ש"הכיתות הייחודיות למחוננים הן המקום שבו הילדים יכולים להתפתח נורמלית, בעוד שבמקום אחר הם תמיד ייחשבו כחריגים". לדבריה, "בכיתות למחוננים הם כמו כולם, לטוב ולרע. יש שוויון מבחינה אינטלקטואלית, והם הרבה פחות בודדים מאשר בכיתה רגילה. פתאום הם גם צריכים להתאמץ. אולי בפעמים הראשונות שהם לא מקבלים 100 במבחן הם נבהלים, אבל זה מאוד חשוב כדי שהם יבינו שגם להם יש חולשות".
לצד התשבחות, יש לד"ר מ. גם ביקורת. "ראשית, אין מספיק כיתות כאלה, והיכן שיש - הן מתחילות בכיתות ג' או ד'. לטעמי, היה נכון להתחיל כבר מכיתה א' על-מנת שלא יסבלו מהמשבר של המפגש עם המערכת. הנקודה השנייה היא, שלא משקיעים מספיק בצד הרגשי. אני סבורה שצריך להצמיד לכיתות האלה פסיכולוגים, כדי שיוכלו לעבוד בכיתות הנמוכות עם ההורים - ויותר מאוחר גם עם התלמידים.
זה לא קל לגדל ילדים מחוננים, הם ילדים מקסימים אבל לא פשוטים. אצל ילדים מחוננים יש פערים התפתחותיים בין הרגש, שנשאר לפעמים מאחור, לבין האינטלקט - שרץ קדימה. זה כמו ללכת על רגל אחת קצרה ורגל אחת ארוכה. ילדים מחוננים הם בהחלט חריגים, ויחד עם זאת הם אוצר לאומי".
המספרים אכן תומכים בגישתה של ד"ר מ. נכון להיום, בגילאי ג' או ד' עד ו' יש בכל רחבי הארץ חמישה בתי-ספר בלבד בהם קיימות כיתות למחוננים. בתי-הספר נמצאים בתל-אביב, חולון, רמת-גן, פתח-תקווה וחיפה. מקומן של ערים כמו ירושלים, באר שבע, ראשון לציון או נתניה, בהן יש אוכלוסייה של למעלה מ-150,000 איש, נפקד. בבתי הספר העל-יסודיים המצב מעט טוב יותר, כאשר הכיתות העל אזוריות פועלות ב-14 בתי-ספר, בפרישה רחבה יותר: ממעלות בצפון ועד אשדוד בדרום.
לורן פוריס היא יו"ר ועד ההורים של בית-הספר אופק בירושלים, שבו מתקיימים חוגי העשרה לילדים מחוננים במסגרות שונות. פוריס, אם לחמש בנות שארבע מהן אובחנו כמחוננות (האחרונה רק בת 9 חודשים - א.כ.), מדגישה כי " אם לא הייתה המסגרת הזו, היינו פושטים רגל בוודאות ולא היינו עומדים בתשלומים לחוגי העשרה לכל הבנות. לילדים מחוננים יש צימאון לידע, ובלי ההעשרה הזו הם היו מתייבשים. הורה, באופן פרטי, לא יכול לממן לילד מחונן את הצימאון שלו".
לדברי פוריס, המשמשת כלוביסטית בכנסת, "המצב היה טוב יותר אם הממשלה הייתה מפנה יותר משאבים לקידום הנושא. בוא נאמר, שאפשר היה, לדוגמה, להאריך את יום הלימודים המועשר גם לשעות אחר-הצהריים. לבית הספר אין אפילו כסף להרים אתר אינטרנט, וההורים הם אלה שדואגים לארגן הסעות מכל העיר. ראוי היה להפוך את המחלקה למחוננים במשרד החינוך לאגף, כך שהם היו יכולים לקבל יותר תקציבים. בדו"ח דברת לא ייחסו לזה מספיק חשיבות, והתחושה היא שמתביישים לתת למצויינים את המקום שלהם".
מי שערה היטב לנושא הינה ח"כ מלי פולישוק בלוך. פולישוק בלוך כינסה בנובמבר האחרון את ועדת החינוך התרבות והספורט, שבראשה היא יושבת, כדי לדון בנושא של תלמידים מחוננים ומצויינות בחינוך. "אני בדעה שהמדינה צריכה לדאוג לחיזוק החזקים, כדי למשוך את כולם למעלה. אני לא מאמינה בבינוניות. ב-15 השנים האחרונות חיזקו את הקבוצות החלשות, וזה בא על חשבון המצויינות, על חשבון ערכים שיכולים להרים את כל האוכלוסייה למעלה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ח"כ מלי פולישוק-בלוך כינסה בנובמבר האחרון את ועדת החינוך התרבות והספורט
|
|
|
|
|
|
|
להכשיר גם את המורים
|
|
|
|
|
|
|
מה, לדעתך, צריך לעשות?
ח"כ פולישוק בלוך: "ראשית, יש צורך בהקצאת משאבים גדולה יותר והתייחסות יותר מקצועית לכל הנושא. היום אומרים להורים: תשלמו. יש הרבה מאוד מקומות שבהם חוגי ההעשרה הם בשעות אחר-הצהריים, ואז זה על חשבון ההורים. לא ייתכן שהורים ייאלצו לשלם עבור הפעילויות האלה לעיתים פי שניים ממה שמשרד החינוך משקיע. "שנית, איתורם של הילדים המחוננים צריך להיות יותר מוקדם, אולי כבר בגיל הרך (5-4). מה שקורה זה, שעד שמתחילים באיתור, הילדים האלה נמצאים שנתיים או שלוש במערכת הכללית, הם משתעממים, הם תופסים את מערכת החינוך במקרה הטוב כמקום ללא אופציות, ובמקרה הרע - הם פשוט נסוגים אחורה".
מה לגבי המורים?
"צריך בהחלט להכשיר את המורים, משום שלחלקם אין הכשרה לעבוד עם מחוננים. מחוננים שמצטיינים במתמטיקה, תנו להם את הפרופסור הכי טוב שיוכל לרוץ איתם קדימה. בבחינות הבינלאומיות התברר כי גם התלמידים המצויינים מבין הישראלים חלשים ביחס למצויינים בעולם, וזה מעיד על כך שלא נותנים להם מספיק.
"אני סבורה שמשרד החינוך, עם תקציב של 25 מיליארד שקלים, יכול היה למצוא יותר משאבים לנושא המחוננים. הכל עניין של סדרי עדיפויות", אומרת פולישוק בלוך. ההשקעה במחוננים הינה ההשקעה הכדאית ביותר מבחינה כלכלית. כשהם גדלים, הם פונים לעסוק במחקר, במדע, הם אלה שמובילים, ובעצם מייצרים, מקומות עבודה עבור אחרים. צריך להבין שמצויינות היא ערך. זהו דגל שצריך לנופף בו ולא להתבייש בו".
ממשרד החינוך נמסר כי בשנים האחרונות, למרות הקיצוצים בתקציב החינוך, לא היו קיצוצים בתקציב שמיועד לטיפוח מחוננים. במקביל מציינים במשרד החינוך, כי "המחלקה למחוננים אמנם קטנה, אך מבצעת עבודה מקצועית ואיכותית ביותר. אנו מהווים מודל לדוגמה: ב-12.1.05 הגיעה קבוצת מורים מדרום קוריאה המונה 50 איש, המבקשים ללמוד על שיטות הטיפוח של מחוננים שפותחו בארץ".
עוד נמסר ממשרד החינוך, כי המסקנות של דו"ח וועדת ההיגוי ייושמו בקרוב. אגב, אין בארץ מחקר או מעקב שמלמד על ההשקעה ועל תמורתה, קרי: מה הניבה ההשקעה הזו. בנוסף, אין מעקב מסודר של משרד החינוך לגבי מחוננים בוגרים בישראל. גם במכון לקידום נוער למצויינות ויצירתיות - דרכו עברו לאורך השנים כ-40,000 מחוננים - אין מעקב כזה, וזאת בשל העדר תקציב. פרופ' נבו: "אני, יחד עם תלמידה שלי, מנסים לעקוב 20 שנה אחורה אחר ההישגים של בעלי ציונים פסיכומטריים הגבוהים מ-730 נקודות.
המחקר הזה צפוי להתפרסם בעוד כחצי שנה, ולתקן במעט את החסר שקיים בתחום הזה בישראל. יחד עם זאת ראוי להדגיש כי נבדקת כאן מחוננות בתחום הקוגניטיבי, כאשר קיימת מחוננות גם בתחומים אחרים, כמו אמנות וספורט". על-מנת להיערך למעקב מסודר אחר המחוננים בישראל, החליטה האקדמיה הלאומית למדעים, בשיתוף עם קרן יד הנדיב, לתקצב מענקי מחקר שיעסקו בתחום המחוננים.
ומה לגבי מחקרים בעולם?
פרופ' נבו : "יש מחקר מפורסם של לואיס טרמן, שעקב משנת 1921 אחרי קבוצה של 1,500 ילדים בני 11 ברחבי ארה"ב, עם Q.I. של 140 ומעלה. טרמן דגם אותם כל 15 שנה, וכתב דו"ח מפורט בו בחן את ביצועיהם במספר קטגוריות: זכייה בפרסים לאומיים ובינלאומיים בתחומי המדע, האמנות וכו', כתיבת ספרים ושירים, הכנסה כספית אישית וכיו"ב. ממחקרו התברר חד-משמעית, כי הקבוצה הזו הגיעה לרמת הישגים יוצאת דופן בכל התחומים שהוזכרו, וזאת, כאמור, לאורך הרבה שנים". התיזה הרווחת היא, שהמחוננים יצליחו בכל מקרה ולכן אפשר להשקיע בהם פחות.
פרופ' נבו: "ישנם כמה מחקרים, כולל המחקר של טרמן, שמלמדים שגם בין המחוננים, במקום שאין טיפוח נכון, הפוטנציאל לא יגיע למיצוי מקסימלי. במונחים של תשומות, מדינת ישראל משקיעה הרבה פחות בילדים מחוננים לעומת מגזרים אחרים בחינוך, כאשר ברור שהתפוקה שלהם לחברה הרבה יותר גבוהה מכל מגזר אחר".
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
