 |
 |
|
|
|
|
| עופר שושני לא אוהב את מדיניות הממשלה בנושא העוני. הוא קורא לנו לעזור |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עופר שני
3/3/2005 18:49 |
|
|
|
|
|
|
|
דו"ח חדש של יוניצ"ף, קרן האו"מ למען הילד שבדק את מצב העוני בקרב ילדי העולם, מצא כי בהשוואה ליתר מדינות המערב, ילדי ישראל נמצאים במצב הגרוע ביותר. הדו"ח גם מגלה כי כחמישים מיליון ילדים עניים חיים כיום בארצות העשירות, ושיעורם באוכלוסיה גדל. אבל בעוד המצב בעולם נהיה רק גרוע מרגע לרגע המצב בישראל הוא לא פחות מקטסטרופלי.
נתונים מזעזעים אלו, שפורסמו בהרחבה ב"הארץ", מחדדים את הביקורת על תקציב המדינה הצפוי, שעיקר הטענות כנגדו הם על כך שהוא פוגע בשכבות החלשות. הבעיה היא, שאם עד עכשיו סברנו שזה "נורמלי" ושזה "בסדר" ש-30 אחוז מהילדים בישראל גדלים בעוני, בא הדו"ח של האו"מ ומצביע על הפערים האדירים בין מצב הילדים העניים בישראל למצבם ביתר ארצות המערב שם מסתבר חמלה היא לא מילה גסה.
הנתונים מתייחסים לעוני יחסי, שמוגדר כהכנסה שנמוכה מ-50 אחוז נההכנסה הפנויה החציונית, או בעברית, ילדים שהולכים לבית הספר רעבים, או לכל היותר עם כריך אחד של ממרח שוקולד זול.
מנתוני ההדו"ח שבחן את הנעשה ב- 25 מדינות שונות (ישראל, אגב, לא היתה ביניהם, אך היות והביטוח הלאומי משתמש באותה השיטה בה השתמשו מחברי הדו"ח ניתן להשוות בין המצב בישראל למצב ביתר
מדינות המערב) עולה כי המדינה בה מצב הילדים הוא הטוב ביותר היא דנמרק, בה רק 2.5 אחוזים מהילדים עניים. המדינה בה המצב הוא הגרוע ביותר, מלבדנו, היא ארצות הברית, בה 21.9 אחוזים מהילדים עניים. אבל אפילו הילדים העניים בארצות הברית ממוקמים הרחק לפני ילדי ישראל, כאן כ-30.8 אחוזים מהילדים עניים (נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2003).
מסתבר, שלפי מימדי העוני בישראל והיחס המכפיר לילדים ולקשישים, אנו קרובים הרבה יותר למדינות העולם השלישי מאשר למערב. כך לדוגמא מצבנו עגום אפילו בהשוואה למקסיקו, מדינת עולם שלישי שנושאת את פניה למערב ובה 27.7 אחוז מהילדים עניים "בלבד" ...
אך התמונה נהיית עגומה מרגע לרגע. מבחינת קצב התפשטות העוני בין 1990 לשנת 2000, עולה כי במרבית המדינות שהשתתפו בסקר עלה שיעור הילדים העניים, כאשר בראש הרשימה הלא מכובדת מצויה פולין, בה עלה גדל שיעור הילדים העניים ב-4.3 אחוז. ובארץ? קשיות לב ואטימות חברתית.
מסתבר כי בין השנים האלו עלה שיעור הילדים העניים בישראל בשיעור הבלתי נתפס של 15 אחוז. נתון מזעזע שמציב סימן שאלה אחד גדול מעל מדיניות הרווחה של ממשלות ישראל בתקופה הזאת ומעל תקציב המדינה הדרקוני הצפוי לנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עליה מתמדת במספר העניים בישראל
|
|
|
 |
|
 |
|
מה עושים?
|
|
|
 |
|
|
|
אז מה יכולה הממשלה לעשות? מסתבר שהרבה מאוד, הרבה יותר ממה שהיא עושה (או לא עושה) היום. בין מסקנות הדו"ח, עולה כי לממשלות יש יכולת אמיתית להפחית את מימדי העוני בקרב הילדים וזאת באמצעות הטבות לילדים ולמשפחות.
אפילו שהמצב בישראל מסובך יותר, עקב המדיניות הממשלתית המעודדת מגזרים שלמים שלא לצאת לעבודה (ולראייה הגדלת הקצבאות של האברכים) אך עדיין אין בכך בכדי להתחמק מאחריותה לשלומם ורווחתם של הילדים. מעניין לציין שהדו"ח מעלה כי הסיבה להחמרת מצב העוני בקרב הילדים במדינות רבות נעוצה בצמצום תקציבים והעברתם לטובת ביטוחי ופנסיה. שוב, הדו"ח לא כלל את ישראל, כאן צומצמו בו זמנית התשלומים לילדים, למשפחות, לבריאות ולפנסיה.
אז מה אפשר לעשות?
מסתבר שאפשר לעשות הרבה מאוד. תסתכלו בתקציב הצפוי ותשאלו את עצמכם אם כמה מהסעיפים בו אתם באמת מסכימים. אם נראה לכם לשיש הפרזה של שקל, מיליון או מיליארד, אתם מחוייבים לבטא את עמדתכם ולמצוא לה ביטוי אקטיבי. כמו שבשבוע שעבר המלצתי כאן לנקות בהתנגדות פסיבית נוסח מתנגדי ההתנתקות, בכל הנוגע להתמודדות עם נגע האנטנות הסלולריות, כך עלינו גם לנהוג כשמדובר במחלת העוני.
אסור לשתוק ולהסכים ששליש מהילדים בארץ יגדלו במציאות של עוני. זה לא נתפס, שערוריתי ונובע מקשיות לב, אטימות חברתית ומנוגד לכל ערך יהודי. חובה על כל אחד מאיתנו לעשות ככל יכולתנו במסגרת החוק ובשוליו על מנת להבהיר לנבחרי העם כי אפילו אם הם אדישים למראה של ילדים רעבים, התאבדויות ומשפחות הרוסות, אנו לא נסכים שהמצב יימשך.
היתר זה תלוי בכם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
