 |
/images/archive/gallery/302/691.jpg
עיבוד מחשב:שרית פלוט  |
|
|
|
|
| השירות בצה"ל צרוב בזכרונו של כל ישראלי כחוויה מעצבת - מי פחות, מי יותר. יהודה שרוני דיבר עם 5 אנשי עסקים יוצאי צבא ושמע על הלקחים שהפיקו שם הרלוונטים לעולם העסקים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יהודה שרוני
11/5/2005 9:38 |
|
|
|
|
|
|
|
המעבר ממדים ל'אזרחי' אינו פשוט אף פעם. המערכת ההיררכית בצבא מאפשרת למפקדים - ואפילו לזוטר בהם - לאכוף במילה אחת את סמכותו על הכפופים לו, אבל כל זה מסתיים ביום השחרור. בעולם האזרחי נאלץ מי שרק לפני רגע עוד ניהל באמצעות הדרגות שלו - להתמודד עם ועדי-עובדים כוחניים, עם מאזנים שמחייבים אותו להיות רווחי, עם חיזור אחרי לקוחות ועוד. "מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" הוא משפט שיוצא הצבא הטרי נאלץ לשמוע לא פעם, לעתים לראשונה בחייו.
אבל אין ספק גם, שכל מי ששירת אי-פעם בצבא ובמילואים צובר חוויות וניסיון, המסייעים לו בהמשך דרכו בעולם העסקים - בין אם מדובר בתקופת השבי של טייס שמטוסו הופל בשמי אויב, או בסכנת חיים שהיה נתון בה קצין תותחנים צעיר בקרב השריון בעמק-הבכא שברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מי שהתמודד עם סכנת מוות מוחשית וחש כי קיבל את חייו במתנה לומד - אולי בדרך הכי קשה - לקבל דברים בפרופורציה ולא לאבד את העשתונות ברגעים של משברים עסקיים.
אחרים - כאלה שמלחמת יום הכיפורים ניפצה אצלם את המיתוס של ישראל הבלתי-מנוצחת והובילה אותם לאבד אמון בהנהגה - יהפכו ברבות הימים לזהירים וריכוזיים יותר בקבלת ההחלטות שלהם. אך אלה בדיוק האנשים שלא יקבלו את עובדת קיומה של מדינת ישראל כמובנת מאליה, וינסו לתרום ככל שניתן גם לזולת.
אנו מביאים כאן את סיפוריהם של 5 אנשי עסקים, שלבד מהעובדה שכל אחד מהם שירת בצה"ל, ומרביתם בתפקידים פיקודיים, אין כל קשר ביניהם. כל אחד מהם מאפשר לנו הצצה היום לפעילותו העסקית הנוכחית, כפי שהתגבשה לאור חוויותיו בצבא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נדב פלטי
|
|
|
 |
|
 |
|
מהסיירת ל'פלוריסיינטה'
|
|
|
 |
|
|
|
מעטים מחבריו לצבא היו יכולים לדמיין את נדב פלטי, מפקדם לשעבר בסיירת 'גולני', עומד ב'היכל נוקיה' ביד-אליהו ומשגיח מקרוב אחר ההכנות למופע 'פלוריסיינטה', הלהיט ששיגע את הילדים בחופשת פסח האחרונה. מה הקשר בין הלוחם העז ממבצע שלום הגליל לבין הטלנובלה הדרום-אמריקנית? חברת ההשקעות מפל.
פלטי משמש כיו"ר מפל, שבשליטת משפחת בורוביץ' ואפריקה ישראל (20%), וגם לפלטי אחוזים מסוימים בחברה. היא עוסקת בתקשורת, מדיה, נדל"ן ועוד. על-פי הערכות, מחזור העסקים שלה גבוה מ-200 מיליון דולר לשנה, ויחסית לעובדה שהיא פועלת כ-5 שנים בלבד, היא נחשבת הצלחה עסקית יוצאת-דופן. החברה-הבת דורי מדיה גרופ, העוסקת בין השאר בהפקת הטלנובלות, הונפקה באחרונה בלונדון ונסחרת לפי שווי של 42.5 מיליון דולר.
פלטי, בן 46, הוא הרוח החיה מאחורי ההצלחה הזו, והוא משמש גם כמנכ"ל דורי מדיה גרופ וכדירקטור באל על (יו"ר ועדת הכספים והמאזן בדירקטוריון), בכנפיים, בקלאבמרקט ובניו-פארם.
פלטי פיקד על סיירת גולני לאחר שמפקד הסיירת, גוני הרניק ז"ל, נהרג בקרב על הבופור, ומשה קפלינסקי (כיום אלוף), שהחליף את הרניק, נפצע באותו קרב. באותו זמן היה פלטי בחופשת שחרור בירח דבש במועדון הים-התיכון. לאחר שקפלינסקי החלים, העביר לו פלטי את הפיקוד על הסיירת. פלטי גם השתתף בפשיטות מעבר לקווי האויב בלבנון, בסוריה ובירדן.
"בצבא אתה מתמודד עם מצבים קשים ובלתי-צפויים. בסיירת אתה מגיע עד לקצה גבול היכולת, אבל הקושי האמיתי הוא לא הפיזי. אתה יכול לעשות מסע של 120 ק"מ, כי בצבא מלמדים אותך שאין גבול ליכולת, אבל מה שקשה באמת הוא ההתמודדות עם אי-הוודאות - ואתה כמפקד צריך להמשיך ולהוביל קדימה".
ואיך זה קשור לעולם העסקים?
"קבוצת מפל ודורי מדיה מתמודדות בכל העולם, ואתה לעולם אינך יודע אם בסופו של דבר תצליח, כי בכל מקום יש מתחרים. היכולת שלך כמנהל נמדדת, בין השאר, באפשרות להוביל את האנשים קדימה, למרות אי-הוודאות, ולשכנע אותם בצורך להשיג את היעד".
האם השירות בצה"ל הפך אותך לריכוזי יותר?
"בעסקים, כמו בצבא, אתה תמיד זה שאחראי לתוצאה הסופית. למרות זאת, אם לא תדע להאציל סמכויות, לא תגיע לשום מקום. הרקע הצבאי של עובד המועסק בקבוצה בהחלט חשוב. אם מגיע אליי קצין קרבי, אחרי שעבר את מסלול הלימודים, הסיכוי להצלחתו גבוה. אחרי הכל, הוא עבר את כל המיונים ומישהו כבר סימן אותו כאדם מוצלח".
טוענים שאתה חשאי בעסקיך. האם זה הרגל מהסיירת?
"אנחנו פוחדים מאוד מחשיפה, וחושבים שהיא עלולה לתת יתרון לא מוצדק למתחרים. יחד עם זאת, באחרונה הבנו - גם לאור העובדה שאנחנו עובדים מול הציבור - שאנחנו צריכים ללמוד להיחשף. אבל מה שחשוב מבחינתנו זה קודם כל לעשות ולבנות, ורק לאחר מכן לדבר - אם בכלל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קובי חיון
|
|
|
|
|
|
|
בשבי המצרי בגיל 22
|
|
|
|
|
|
|
קובי חיון, טייס פאנטום, כיום בן 55, נשבה לאחר שמטוסו הופל במצרים כשבוע לאחר תחילת מלחמת יום הכיפורים - והוא בן 22 וחצי בלבד. תוך שניות מצא את עצמו עובר מתא הטייס, שבו היה כל-יכול, לתנאים הנוראים בשבי. "מי שהצליח לשרוד את השבי וחזר הביתה נורמלי מסתכל כיום על החיים בכלל - ועל החיים העסקיים בפרט - בצורה שונה לחלוטין.
"נפלתי בשבי בגיל צעיר מאוד, וזו חוויה טראומטית לכל החיים. החוויה הזו באה לידי ביטוי, בין השאר, בערך האבסולוטי שאני מייחס למונח'חיים', ביכולת להבחין בין עיקר לטפל, וביכולת העסקית להסתכל בעיקר לטווח הארוך ולהתעלם מקשיים קצרי-טווח", אומר חיון.
לאחר שחרורו מצהל ב-1992 מילא חיון כמה תפקידים, בעיקר בתחום הקמעונות, שהעיקריים בהם היו ניהול החברות בייגל נאש, ברגר קינג (במשך 7 שנים) ובזק בינלאומי (במשך 3 שנים).
כיום עוסק חיון בעיקר במיזמים פרטיים, שהעיקריים בהם הם הבעלות לזיכיון לרשת ארקפה (באמצעות חברת תלתן, ששותפיה האחרים הם אלי מרון וטמיר ברלקו) ורשת חנויות הקולינריה החדשה ספייסס. לבד מאלה, הוא קשור לכמה מיזמים פרטיים בתחום התקשורת.
חיון: "היום אני חי טוב מאוד עם עצמי, אבל תקופה ארוכה מאוד לאחר שנפלתי בשבי, העסיקה אותי המחשבה איפה טעיתי ומה יכולתי לעשות אחרת כדי לא ליפול בשבי. לאחר זמן-מה החלטתי שאין טעם בהלקאה עצמית, ושחייבים לשרוד ולהסתכל קדימה.
"מישהו מפורסם אמר לי פעם, שהוא בוחר אנשים לעסק על-פי יכולתם 'לקום מהקרשים'. בעולם העסקי אתה נופל לא מעט פעמים, ואתה צריך לדעת להתעשת ולקום. לקום בכל פעם, להמציא את עצמך מחדש ולהסתער שוב על השוק. זה המוטו שלי".
האם בגלל החוויה הטראומטית החלטת ליהנות מהחיים ומהעסקים, ולכן אתה לא מרשה לעצמך להיתקע במקום אחד יותר מדי זמן?
"זה לא בדיוק כך. בצבא שירתתי 21 שנים, בברגר קינג - 7, ובבזק בינלאומי - שזו מערכת שונה לחלוטין-3 שנים. אבל גם אם אני נמצא במקום מסוים, אני בהחלט לוקח את הדברים בפרופורציות המתאימות, והיום הערך לחיי אדם הוא אחד החשובים לי.
"לפני מלחמת המפרץ השנייה כינסתי את מנהלי בזק בינלאומי והסברתי להם, שלפני כל שיקול עסקי הנוגע למצב חירום, מה שחשוב הוא לשמור על חיי העובדים. הבהרתי כי חיי אדם עומדים במקום הראשון - לא כסף. לא את הכל אפשר למדוד בכסף. אבל אל תבין לא נכון - זה לא אומר שאני לא מתרגש, מתלהב, לוקח ללב או נכנס למוטיבציה, אבל הכל בפרופורציות".
מה ההבדלים העיקריים בין מפקד בצבא לבין מנהל עסקי?
"לדעתי יש 5-4 הבדלים עיקריים, שכל איש צבא שיוצא לשוק האזרחי מרגיש אותם. ראשית, המנהיגות בצבא מקורה בדרגה, ואילו בשוק האזרחי אתה חייב לשכנע את העובדים רק באמצעות היכולות והמנהיגות האישית שבך. אם אתה מזמן את יו"ר ועד העובדים לפגישה, הוא יכול לצפצף ולא להגיע, ואתה כמנהל צריך לדעת להתמודד עם זה.
"שנית, בצבא לא עוסקים בשיווק ובמכירות, ואנשי צבא מעולם לא התבקשו'להביא כסף הביתה'. הם אמונים רק על צד ההוצאות. מכירות זה קטע בעייתי, במיוחד כשמדובר בתחום התקשורת, וקל וחומר כאשר מדובר באנשים שהתרגלו לדפוסים הצבאיים.
"לאנשי צבא שיוצאים לשוק האזרחי אין כל הכשרה והבנה בתחומים כמו ניהול כספים, דוחות כספיים, בנקים ומאזנים - ואלה בין הדברים החשובים ביותר בעולם העסקי. הייתי שמח לדעת שאנשי צבא עוברים לקראת פרישתם מהשירות הכשרה בנושאי תמיכה ושירות לקוחות. את כל הדברים הללו גיליתי רק כשעברתי לשוק האזרחי, ואני יכול לומר שלמדתי להתמודד איתם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אהוד בן ש"ך
|
|
|
|
|
|
|
לא סומך על פוליטיקאים
|
|
|
|
|
|
|
שבוע לפני סיום קורס קציני שריון (קק"ש) נשלח הצוער אהוד בן-ש"ך לתגבר את הכוחות בסיני, ושבוע לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוא נפצע. הוא המשיך בשירותו הצבאי, ובשנת 1975 השתחרר כמ"פ בדרגת סרן. המלחמה היתה עבור בן-ש"ך - כמו עבור רבים מבני מחזורו - חוויה טראומטית. החוויה היתה קשה עד כדי כך, שלפני 5 שנים החליט בן-ש"ך להפיק סרט שכותרתו "כאילו לא היתה מלחמה", שהוקדש לזכר 2,750 הלוחמים שנפלו. הסרט, בעלות של יותר מ-100 אלף דולר, פורש לעיני הצופה את מוראות המלחמה ואת תוצאותיה, שהיו לנקודת שבר בחברה הישראלית.
"כשיצאנו מהמלחמה נשבענו - אני ועוד כמה חברים - שיום אחד נעשה פרויקט מסוים, כדי ללמד את הדורות הבאים על הטעויות שהביאו למחדל מלחמת יום הכיפורים", משחזר בן-ש"ך.
בן-ש"ך, 52, משמש היום כיו"ר דירקטוריון חברת פזגז ויו"ר קרן הפועלים בנדל"ן. יש לו גם כמה השקעות פרטיות בתחום הנדל"ן ברומניה, בצרפת וגם בארץ. בנוסף הוא שותף עם צדיק בינו ואברהם ביגר בחברת קניאל.
אותה מלחמה הותירה את בן-ש"ך עם מסקנות עגומות למדי, שכן לדבריו, "ככל שחלפו השנים, התברר כי המצב לא השתנה בהרבה". אי-האמון במנהיגות גורם לו היום לסמוך בעסקים בעיקר על עצמו. "אני לא יכול להפקיר את גורלי למקבלי ההחלטות למעלה, שלא תמיד אני סומך על שיקול דעתם. לא במקרה, חלק ניכר מהשקעותיי נמצא כיום בחו"ל, שם כמעט אין בירוקרטיה, והרשויות אינן מתעללות באנשי העסקים, אלא פשוט נותנות לעבוד", הוא מסביר.
אי-האמון בשיטת ה'סמוך' גורם לו לדרוש להיות שותף בניהול ובקבלת ההחלטות בכל גוף עסקי שבו הוא משקיע. לדבריו, הזלזול המופגן באויב, שהפגינה ממשלת יום הכיפורים, גורם לו להפוך לריאלי ומציאותי יותר לגבי יכולותיו. במקום שהוא אינו מסוגל להתמודד, לדבריו, הוא אינו הולך 'עם הראש בקיר'. יחד עם זאת, כשהוא מאמין בצדקת הדרך, הוא יעשה זאת עד הסוף.
דוגמה מצוינת לכך ניתן לראות במאבק שניהלה פזגז לפני שנים אחדות בסוכני החברה, שאיימו לפרוש ממנה ולהקים חברה מתחרה בשם בלו-גז. בסופה של הדרך התקפלו סוכני החברה ונאלצו למכור את עסקיהם לפזגז. "זה היה, מבחינתו, מאבק עקרוני וצודק. נלחמנו קשה, ועובדה שבסופו של דבר גם ניצחנו", מסכם בן-ש"ך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריה מזרחי
|
|
|
|
|
|
|
שאלה של עיתוי
|
|
|
|
|
|
|
אחת החוויות הצרובות בזכרונו של תא"ל אריה מזרחי, בעבר קצין תותחנים ראשי, הוא הקרב בעמק-הבכא, שבו נלחמו הטנקים הישראליים קנה אל קנה עם הטנקים הסוריים. מזרחי, שהיה אז קצין תותחנים ב'חטיבה7', מאמין כי המלחמה הזו היתה אחד מהגורמים שעיצבו את גישתו לחיים. הוא השתחרר ב-1983, לאחר ששירת במלחמת שלום הגליל כמפקד הארטילריה בצפון וסייע בחילוצו של גדוד הטנקים בקרב סולטן יעקוב.
אחרי סיום לימודיו, הקים מזרחי חברת הנדסה, שעסקה בסימולטורים ובמכשירים צבאיים, ובייעוץ למשרדי ביטחון ולתעשיות בטחוניות בעולם. מאוחר יותר כיהן כמנכ"ל משרד השיכון וריכז את פרויקט הקמת העיר מודיעין.
לאחר השלמת הפרויקט חזר לעולם העסקים, אך נקרא על-ידי בנימין בן-אליעזר לשמש כיו"ר התעשיה הצבאית. בתקופת כהונתו עברה החברה תהליך התייעלות, שכלל גם פרישה של 1,100 מתוך 3,800 עובדי החברה. מחזור המכירות של החברה זינק ל-1.3 מיליארד דולר, ולאחר הפרטת חלק ממפעליה, כמו מפעל הנשק, החליט מזרחי לפרוש מתעש.
איך התמודדת עם העובדה שחלק מהעובדים שנאלצו לפרוש היו חיילים שלך בתקופת שירותך הצבאי?
"זה באמת היה קשה. זה מהלך קשה במובן הרגשי, קל וחומר כשמדובר באנשים שלחמו איתך. אבל הבטחתי לעצמי דבר אחד: אם הם כבר נאלצים לפרוש, אזי הם יקבלו את כל התנאים המגיעים להם - ואף מעבר לכך. ועובדה, המהלך כולו עבר ללא זעזועים. יו"ר ועד העובדים יזם מסיבת פרידה, שבמהלכה ניגשו אליי עובדים שהיו קשורים אליי עוד מהצבא, ואמרו לי: 'אל תיקח את העניין קשה כל-כך, ואל תתרגש כל-כך. בסופו של דבר פרשנו כמו שצריך, וזה לא נורא כל-כך'".
האם מלחמת יום הכיפורים היא זו שסימנה את דרכך קדימה?
"מדובר בעניין אישי, שחלקים ממנו נשארים אצלי. מה שלמדתי בכל הקריירה הצבאית שלי, ואשר ליווה אותי בדרכי העסקית, הוא החשיבות שיש ליכולת לבחור את האנשים הנכונים בזמן הנכון. בחירת האנשים והיכולת להפעילם תוך יצירת מגע אישי היא, לפי דעתי, הנוסחה המנצחת. חשוב מאוד לדעת להכין את האנשים שסביבך למבצע הבא, כאשר מדובר בצבא, או לעסק הבא, כשמדובר בעולם העסקים".
מה לקחת איתך מהקרב בעמק-הבכא?
"בקרבות הקשים ברמת-הגולן למדתי עד כמה חשובה היכולת לשמור על קור-רוח ולהחזיק מעמד בתנאים הקשים ביותר. גם בתחומים העסקיים יש דברים שנראים, אולי, בלתי-אפשריים, אבל גם עליהם אפשר להתגבר.
"לא פחות חשוב העיתוי. בעולם העסקים, כמו בצבא, לעיתוי יש חשיבות רבה מאוד. מה שהיה נכון אתמול - אינו בהכרח נכון היום, ובוודאי לא מחר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריה מינטקביץ'
|
|
|
|
|
|
|
אין עסקים ללא ביטחון
|
|
|
|
|
|
|
את דרגת הרב-סמל קיבל אריה מינטקביץ', יו"ר דיסקונט, לפני כ-3 שנים בלבד, במהלך שירות מילואים שעשה בגיל 60. הימים היו ימי האינתיפאדה, ותופעת הסרבנות הלכה והעמיקה. מינטקביץ' החליט לעשות מעשה, ולהתנדב במהלך מבצע'חומת מגן' לשרת כחייל חי"ר ממזרח לקלקיליה יחד עם ותיקי סיירת'שקד'.
"מדינת ישראל אינה עדיין דבר מובן מאליו", אומר יו"ר דיסקונט. "עצם העובדה שיש מדינות שעדיין מערערות על עצם זכותה להתקיים מחייבת אותנו להמשיך לעמוד על המשמר כל העת. צבא חזק הינו ערובה להמשך קיומנו, ולכן אני גם דוחה על הסף את תופעת הסרבנות - ויהיה הנימוק אשר יהיה".
מבחינתו של מינטקביץ', עולם העסקים הוא המשך ישיר לצבא הגנה לישראל, ובעצם מבחינתו אין עולם עסקים ללא ביטחון. מבחינתו קיים קשר הדוק בין השואה, התקומה (מדינת ישראל) ועולם העסקים - ואי-אפשר לנתקם.
"מדינת ישראל תמשיך להתקיים אך ורק בזכות נכונותנו לשלם את המחיר, וכדי שאושוויץ לא תחזור. כמי ששאל בילדותו ובבחרותו את ניצולי השואה:'מדוע שתקתם, ומדוע לא התקוממתם?', נשבעתי לעצמי שאותי לא ישאלו את השאלה הזאת".
במלחמת ששת הימים השתתף מינטקביץ' בקרב על ירושלים. "המעמד בכותל המערבי, כשכולם בוכים ושרים את'ירושלים של זהב', הוא אחד המעמדים המרגשים ביותר שחוויתי", הוא אומר. במלחמת יום הכיפורים הוא היה תחילה בבקעה ולאחר מכן ממערב לתעלת סואץ, וגם במלחמה בלבנון השתתף.
כל מי שנכנס למשרדו לא יכול שלא להבחין מיד בקשר שבין הצבא לעסקים. יש שם דגם של צוללת, שאותו קיבל במהלך ביקור בחיל-הים, וגם דגם מטוס של חיל-האוויר. השניים מעידים על היחס המיוחד שרוחש מינטקביץ' לצה"ל, הגובל כמעט בהערצה ללובשי המדים.
מה הבאת איתך מהשירות הצבאי לעולם העסקים?
"את הנחישות ואת הגישה שלעולם אסור לוותר על השגת המטרות והיעדים שהצבת לעצמך. בצה"ל מייחסים לצד הערכי משמעות רבה, ומבחינתי כך גם צריך להיות בעולם העסקים.
"אני אף-פעם לא ראיתי את עולם העסקים כדבר העומד בפני עצמו. זאת, אולי, הסיבה לכך שבנק דיסקונט מרבה לפעול למען הקהילה והחברה. זה בא לידי ביטוי בפעילותי בארגון'יד שרה', בארגון 'מצעד החיים', שבו אנחנו לוקחים מדי שנה 40 ילדים מאזורי פיתוח למסע לפולין, ובפעילויות נוספות. בנק אינו יכול להיות אך ורק מוסד פיננסי שעושה רווחים. כמו שצה"ל הוא חלק מהמרקם החברתי שבו הוא פועל, כך חייבת גם המערכת הפיננסית - ודיסקונט בכללה-להיות חלק מהמרקם הזה ולהשתלב בו".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
