 |
/images/archive/gallery/238/115.jpg סטנלי פישר
 |
|
|
|
|
| הנגד החדש נהג לבוא למשרדו בבנק העולמי עם סל קניות ירוק. זה פשוט היה לו יותר נוח מתיקי העור המפוארים של עמיתיו. הנגיד החדש, שגדל באפריקה בלי מים זורמים, לא מבזבז זמן על שטויות. הוא מקפיד לרוץ רק כמה שצריך, אוכל מעט וישן ארבע שעות בלילה. תומכיו משוכנעים שהגיע לישראל כי חשוב לו לטפל בעוני ובמצוקה. אולי בגלל זה הם כועסים כשמזכירים את הביקורת של חברו, זוכה פרס נובל, שטען כי פישר היה בין האחראים לקריסה הכלכלית של מדינות רבות. פרופיל |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שרה ליבוביץ-דר
20/5/2005 9:52 |
|
|
|
|
|
|
|
סטנלי פישר היסס. הוא סיים את לימודי המאסטר ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" והתלבט האם להמשיך את הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים או באם-איי-טי, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בבוסטון. פרופסור ידוע לכלכלה מהאוניברסיטה העברית סייע לו לבחור. "אל תלמד בישראל", הוא הציע לו, "תמשיך את לימודיך בארצות הברית". פישר היה מופתע, הוא היה משוכנע שהפרופסור יחטוף אותו בשתי ידיים. בסופו של דבר החליט לקבל את העצה, עבר ללמוד באם-איי-טי, עשה קריירה מפוארת בעולם ונחת בבנק ישראל. מי שלא רצה אותו כדוקטורנט קיבל אותו כנגיד.
פישר נכנס לעבודה במרץ רב. הוויכוח הגדול האם ראוי שפרופסור אמריקני יכהן כנגיד בנק ישראל כבר מאחוריו. עכשיו הוא מתכוון להקדיש את כל זמנו לעבודה. "הוא יישן רק ארבע שעות בלילה", אומר חברו הטוב, פרופסור קנת רוגוף, כלכלן מהארוורד. כל חבריו מכירים את סגידתו לעבודה, את תכנון הזמנים המדוקדק והמשמעת העצמית. לארוחות צהריים הוא מקפיד לאכול רק מרק כדי לא לבזבז זמן על מאכלים כבדים שימנעו ממנו להמשיך לעבוד במרץ אחרי הארוחה. הוא רץ כמה פעמים בשבוע כדי לשמור על כושר ועל גזרה דקה, אבל מקפיד לא לרוץ למרחקים ארוכים מדי כדי לא לבזבז זמן יקר.
מרדכי פרנקל, בכיר לשעבר בבנק ישראל וחבר קרוב של פישר, אומר שבזמן שחבריו של פישר באם-איי-טי רצו למרחק של עשרה מיילים, הוא רץ רק ארבעה. "הוא
חשב שלרוץ למרחק גדול יותר זה בזבוז זמן. לפני כמה שנים נפגשנו בוועידה בלונדון שהתקיימה ליד מוזיאון הרויאל אקדמי אוף ארט. אני, כמו רוב המשתתפים, קפצתי למוזיאון. פגשתי שם את אשתו שהצטרפה אליו לוועידה. הוא לא היה.'הוא חושב שאם הוא הגיע לוועידה הוא צריך להיות בוועידה ולא במוזיאון', היא אמרה לי. כל דקה אצלו מחושבת ומנוהלת".
בבנק ישראל כבר למדו להכיר את התכונה הזאת. "הוא אדם מאוד יעיל", אומר בכיר בבנק. "הוא ביקש, למשל, שכל נייר עבודה יוגש עם תמצית של שני עמודים, כשהתמצית כתובה כך שהנושאים החשובים בראש. את הישיבות הוא מתכנן בצורה מדוקדקת, הוא מחלק את הזמן שבו נערכת הפגישה במספר המשתתפים ונותן לכל משתתף זמן שווה להציג את עמדתו, כשהוא מבקש שהנושאים החשובים יעלו ראשונים. בישיבות איתו אי אפשר לחלום. הוא שואל כל אחד מהמשתתפים מה הוא חושב על כל שאלה שעולה לדיון, ואם הנושא לא ממוצה בדיון אחד, הוא קובע עוד ישיבות עד שהוא מרגיש שהוא מבין את הנושא על כל היבטיו".
חיים קלים לא יהיו לעובדי בנק ישראל. פישר אמנם אדם נוח וחביב, אבל גם עקשן גדול. הוא יתעקש על הכיוון שנראה לו נכון, אומר בשיחת טלפון מאוניברסיטת פרינסטון פרופסור אבינאש דיקסיט, שמכיר את פישר מלימודיהם המשותפים באם-איי-טי. "הוא מאוד ישר, אומר את מה שהוא מתכוון ומתעקש שהדברים ייעשו בצורה הנכונה שנראית לו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הנגיד סטנלי פישר וראש הממשלה, אריאל שרון (צילום: פלאש 90)
|
|
|
 |
|
 |
|
עם ישראל הקשר של פישר מורכב
|
|
|
 |
|
|
|
"הוא מתייחס לעובדים בכבוד רב", אומר פרופסור רוגוף בשיחה ממשרדו באוניברסיטת הארוורד. "עבדנו ביחד בקרן המטבע העולמית במשך תקופה קצרה. הוא ענה בפירוט לכל חוקר זוטר, תמיד מוכן להיפגש עם כל אחד, אבל הוא יכול להיות גם נוקשה. אם עובד מעלה הצעות שהוא לא מסכים להן, הוא יכול להתנגד לו בחריפות ואם צריך לפטר מישהו, הוא יעשה את זה. הוא מנומס מאוד, אבל גם קשוח. אתה לא יושב לך איתו בישיבות ותוהה מה דעתו, הוא אומר אותה בצורה ישירה. בסך הכל אתם ברי מזל שהוא הסכים לקחת על עצמו את התפקיד. רבים בקהיליית הכלכלנים האמריקנית חושבים שזה דבר גדול, גם הוא עצמו נרגש מאוד".
עם ישראל הקשר של פישר מורכב. הבעיה העיקרית היא השפה העברית. לפני שהגיע לארץ למד בניו יורק עברית בעזרתו של דין היימן, שהיה דובר שגרירות ישראל בגרמניה. היימן לימד אותו גם מונחים ישראליים בסיסיים כמו פירוש המילים מנכ"ל וסמנכ"ל. בצעירותו אף למד עברית באולפן.
בבנק ישראל פישר מדבר רק עברית. הוא ביקש מהעובדים שיתקנו את שגיאותיו, הם עושים את זה בעדינות. לעתים קרובות הוא עוצר את השיחה ושואל מה פירוש מילה זו או אחרת. רוב המילים הלא מוכרות לו הן מילים מקצועיות. הוא לא ידע, למשל, מה פירוש המילה מסלקה, אבל גם לא ידע מה זה ציפוי. לחבר קרוב הוא אמר בשבוע שעבר שיש לו עדיין בעיה עם העברית. החבר ניסה להרגיע אותו. "אם פעם אחת למדת", אמר לו, "לעולם לא תשכח את השפה. היא נמצאת אצלך ברבדים עמוקים ולאט לאט הידיעה תשוב ותעלה אל התודעה".
זו לא הפעם הראשונה שפישר עובד בישראל. ב-72' הוזמן על ידי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית לסיור, במגמה לנסות לשכנע אותו לעבור לישראל. הוא היה אז מרצה באוניברסיטת שיקגו, בתחילת הקריירה שלו. פישר נשאר בירושלים כמה חודשים. פרופסור מנחם יערי היה ראש המחלקה לכלכלה. "ניסיתי בכל אמצעי השכנוע לדבר על לבו, הוא מאוד התלבט, והחליט לבסוף לא להגיע", אומר יערי.
ב-76' היה פישר בארץ בשנת שבתון ולימד במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, גר בשכונת גבעת המבתר בירושלים והשתלב בחיים החברתיים של בכירי המרצים במחלקה. בשבתות הצטרף עם משפחתו לטיולים משותפים, דיבר עברית, היה לכאורה חלק מהמחלקה, אבל רק לכאורה. לכולם היה ברור שהוא חוזר לארצות הברית, שם קיבל אזרחות. הוא היה כבר מרצה ידוע באם-איי-טי, איש לא ביקש ממנו להישאר בירושלים.
"ההתרשמות היתה שלא בשלה העת מבחינתו", אומר פרופסור ראובן גרונאו, מבכירי המחלקה לכלכלה באותן שנים וחבר קרוב של פישר. "היינו שמחים אם הוא היה מלמד אצלנו, אבל דווקא מתוך זה שראינו שהוא מאוד הצליח, הבנו שהמחיר שהוא יידרש לשלם כדי לעבור אלינו יהיה מאוד גבוה. לא נשלח אליו מכתב שמציע לו לעבוד באוניברסיטה, אבל אם הוא רק היה רומז שהוא באמת מעוניין המכתב היה נשלח תוך יומיים. זה סיפור מורכב. זה לא שהיינו חבורה סנוביסטית שלא רצתה אותו, אלא שהיה ברור לנו שאנחנו לא יכולים להשתוות לאם-איי-טי בתנאי השכר והתגמול. הזרימה היתה בכיוון הפוך, מישראל לארצות הברית ולא להפך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פישר. ב-76' לימד במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית (צילום: רענן כהן)
|
|
|
|
|
|
|
הקשר הישראלי
|
|
|
|
|
|
|
בסוף שנות השבעים היה פישר יועץ לבנק ישראל, ב-83' היה חבר בקבוצת ייעוץ אמריקנית לכלכלה הישראלית מטעם מזכיר המדינה האמריקני, ג' ורג' שולץ. ב-84' שב ללמד באוניברסיטה העברית. ב-85' השתתף בתוכנית לייצוב כלכלי. מעבר לתפקידים הרשמיים הוא היה מעורה בכל מה שקורה ואף ניסה להתערב לא פעם. "הוא היה נוהג להתקשר אלי ולהציע כל מיני הצעות", אומר יוסי ביילין.
"כשהייתי סגן שר האוצר, שר הכלכלה ומזכיר הממשלה הוא היה מרים אלי טלפון, מייעץ בנושאים של אינפלציה, אבל גם בנושאים אישיים. כשעלתה השאלה במחצית שנות התשעים, האם להאריך את כהונתו של יעקב פרנקל כנגיד בנק ישראל, פישר היה הרבה מאוד על הקו מתוך רצון לשכנע להאריך את הכהונה. הוא דיבר איתי על זה לא מעט. הוא עקב משם אחרי כל מה שקורה כאילו היה כאן. אבל עשה את זה בנחמדות. הוא מאוד צנוע, לא פומפוזי, לא עושה הצגות, לא נפוח, קל לדבר איתו".
הפעם מגיע פישר לישראל לא רק כמי שהצליח בעולם האקדמי אלא גם כמי שעשה את זה בעולם העסקים. בתפקידו האחרון הוא היה נשיא סיטי גרופ אינטרנשיונל עם משכורת של כמאה אלף דולר לחודש. עד לאחרונה גר במלון בירושלים, בשבוע שעבר עבר לדירה שכורה בעיר וכעת הוא מחפש דירה בשווי של מיליון דולר באזור תל אביב.
לזוג פישר יש שלושה בנים, מייקל הבכור הוא רופא, דיוויד עיתונאי וג'ונתן עובד בקבוצת דיסני. לאחר שהוצע לבעלה תפקיד הנגיד, רודה פישר לא רצתה לעבור לארץ. שלושת ילדיה נמצאים בארצות הברית, שם גם נמצא החוג החברתי שלה. פישר נאלץ להפעיל על אשתו מכבש שכנועים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עם אישתו רודה. היא לא רצתה לבוא, הוא לחץ (צילום: יהונתן שאול)
|
|
|
|
|
|
|
פישר מודע לביקורת נגדו
|
|
|
|
|
|
|
החוג החברתי שלו בארץ יכלול, מן הסתם, את בכירי הכלכלנים. לטקס המינוי בבית הנשיא הוא הזמין את כל ראשי האוניברסיטאות ופרופסורים ידועים לכלכלה שהם חברים אישיים, ביניהם אסף רזין, אפרים צדקא, איתן ששינסקי, אלחנן הלפמן ואחרים.
האם החיים בדירה של מיליון דולר, מוקף בחברים טובים שגם הם, כמוהו, חיים לא רע, לא יהפכו אותו לנגיד של העשירים? פישר מודע לביקורת נגדו. בטקס המינוי אמר ש"עלינו להתמקד גם בנושאים חברתיים, זאת מתוך הכרה צלולה שצמיחה מתמשכת היא הבסיס ההכרחי החשוב ביותר לשיפור רמת החיים והרווחה".
פרופסור אוליבייה בלאנשאר, אחד הפרופסורים הידועים ביותר בעולם הכלכלה וחבר קרוב של פישר, כתב לי בדואר אלקטרוני ש"מאוד אכפת לו מבעיות העוני, אולם הוא מבין, כמו רובנו, שאפשר להילחם בעוני רק בעזרת כלכלה צומחת".
פרופסור ריצ'ארד סטארץ מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, חבר קרוב, אומר כי "סטן מעולם לא היה מונע על ידי כסף. הוא רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר, זה מה שמניע אותו. הוא תמיד חשב על הציבור. אני לא יודע כמה כסף יש לו עכשיו, עד שהוא התחיל לעבוד בסיטי גרופ בשנת 2002 הוא היה אקדמאי שקיבל משכורת טובה, אבל לא היה עשיר גדול. אין לכם מה לדאוג בכלל שהוא ייטה לטובת העשירים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פישר. "סטן מעולם לא היה מונע על ידי כסף"
|
|
|
|
|
|
|
בית הקולנוע של סבא
|
|
|
|
|
|
|
ההתחלה, מכל מקום, היתה צנועה. פישר נולד ב-43' בעיירה מאזאבוקה ברודזיה, היא זמביה. בני משפחתו הגיעו לאפריקה במחצית שנות העשרים של המאה הקודמת מלטביה. "הם היו החלוצים של יהדות צפון רודזיה", אומר פרנק שפירו, שכתב עם יו מקמילאן את הספר "ציון באפריקה, יהודי זמביה". " הם היו אנשים שהגיעו למקום שכוח אל ובנו אימפריה בתוך אפריקה".
ראשון הגיע בשנת 20' סם פישר, שהיה די מהר לאחד מעשירי לוסקה, העיר הסמוכה למאזאבוקה, שהיתה אז עיר קטנה עם רחוב מרכזי אחד וכמה חנויות. פישר היה הבעלים של בניינים רבים בעיר ושל בית הקולנוע המקומי, קרלטון סינימה. החיים החברתיים בעיר נעו סביב בית הקולנוע של סם פישר. כל סרט שהגיע לשם הוקרן כמה פעמים.ערב הבכורה היה אירוע חברתי.
מושבים מיוחדים נשמרו למושל העיר ולפמלייתו, רבים הזמינו מקומות מראש. בסמוך לבית הקולנוע היה בר, "משקאות הוגשו בהפסקות", כותבים יו מקמילאן ופרנק שפירו בספרם. ללבנים היתה עדיפות ברכישת המקומות הטובים ביותר בקולנוע. האסיאתים ישבו בשורות האחוריות, האפריקנים לא יכלו לצפות בסרטים, וזאת למרות שבשנת31' היו בעיר רק 1,600 לבנים לעומת 10,000 שחורים.
הקהילה היהודית במקום היתה קטנה. כשסם פישר הגיע ללוסקה היו בעיר רק חמש משפחות יהודיות וכמה רווקים. בשיאה היו בעיר כמה אלפי יהודים. "היינו קהילה נהדרת", נזכרת פינה רוזין מהרצליה, שהכירה את משפחתו של סם פישר בלוסקה, "כולם הכירו את כולם".
ב-39' התחילו לזרום לאפריקה יהודים מאירופה. מנהיגי הקהילה היהודית בלוסקה לא אהבו את אחיהם הפליטים. מזכיר ועדת הסיוע, גודי גלסר, כתב לוועידת הצירים בדרום אפריקה שהיהודים עמוסים לעייפה בשל הסיוע למהגרים. "כרגע אין היכן לשכן אותם. אנשים נודדים ברחובות נואשים ואנחנו לא יכולים למצוא להם מה לעשות". בין חברי ועדת הסיוע היה גם סם פישר.
קרוב משפחה אחר, ג'ק פישר, היה ראש העיר של לוסקה בשנת60' למשך שנה אחת, כשזו הוכרזה באופן רשמי לעיר. לטקס הגיעה המלכה האם אליזבת, אירוע שהיה שיא הקריירה הפוליטית של פישר. אביו של סטנלי פישר, פיליפ, הגיע ללוסקה בשנת26' בעקבות סם שהיה אחיו למחצה. כמה שנים אחר כך הוא עבר למאזאבוקה שהיתה אז עיירה קטנה עם שתי משפחות יהודיות נוספות של רופאים ממשלתיים.
פישר ניהל את החנות המקומית. בראיון לשפירו ומקמילאן, סיפר סטנלי פישר על חנותו של אביו. "על הכניסה היה שלט שאמר:'פ. פישר, סוחר כללי', והחנות אכן היתה כללית, כמו חנות בעיירה אמריקנית". פיליפ פישר מכר הכל, ממתקים, בגדים, סכינים, שתייה קלה, כדורי גולף. "העסק כלל מטחנת תירס, משאבת דלק אחת או שתיים, שירותי חייטות וכנראה גם שירותים נוספים", סיפר פישר. "אבי הזמין את כל מה שהלקוחות שלו דרשו, אני זוכר הזמנות לטרקטור והזמנה לכדור רוגבי. המוצרים הגיעו ברכבת".
פישר הוא בן בכור לפיליפ פישר ולאן קופלביץ שהגיעה לרודזיה מדרום אפריקה. אחיו היחיד, שהיה צעיר ממנו, נפטר בגיל 24 מסרטן. אמו עבדה בחנות כמנהלת חשבונות, "כפי שהיה מקובל במשפחות יהודיות רבות", כותבים שפירו ומקמילאן. במאזאבוקה אמרו שהיא זו שאחראית להצלחה הכלכלית של פישר. רק אחרי שנישאו, בתחילת שנות הארבעים, העסק התחיל לפרוח.
החיים במאזאבוקה היו רחוקים מאוד מחייו הנוחים של מי שמרוויח מאה אלף דולר לחודש כבכיר בסיטי גרופ. "כשנולדתי, הורי גרו בדירה מאחורי החנות", סיפר פישר למחברי הספר. "לא היו מים זורמים. הם אספו את מי הגשמים במכלי אחסון גדולים לצד הבית, כפי הנראה באמצעות מתקן זרימה מהגג. שמרנו על מי השתייה בשק קנבס שהיה תלוי על עץ מחוץ לדלת האחורית. צריך היה להרתיח את המים". מקרר הם קנו רק כמה שנים אחרי שבנם הבכור נולד, מי הרחצה הגיעו מתוך מכל מי הגשמים, הרדיו פעל על סוללות, פנסי הוריקן האירו את הבית. בשעות הפנאי האזינו למוזיקה מתוך גרמופון גדול.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
החיים במאזאבוקה היו רחוקים מאוד מחייו הנוחים
|
|
|
|
|
|
|
פישר רצתה לגור בעיר עם קהילה יהודית
|
|
|
|
|
|
|
כמו רוב המתיישבים הלבנים באפריקה, גם התושבים הלבנים של מאזאבוקה היו גזעניים. כשסטנלי פישר אירגן משחק קריקט עם ילדים שחורים, עובר אורח לבן נזף בו. "למרות שלא היו בינינו לבין האפריקנים קשרים חברתיים", סיפר פישר," דיברנו איתם הרבה וידענו לא מעט על החיים שלהם ועליהם".
משפחת פישר לא ניהלה בית דתי, אבל בחגים הם התפללו בבית הכנסת בלוסקה. לואיז גרבר מלוסקה, היום תושבת גבעתיים,זוכרת היטב את המשפחה." כשראיתי בטלוויזיה את סטנלי פישר מיד חשבתי לעצמי שהוא נראה כמו אביו". בשנת 56' עברו הוריו של פישר לבולייוו שבזימבבואה. החנות אמנם צמחה, ואחר כך עברו למקום אחר, גדול יותר, אבל אמו של פישר רצתה לגור בעיר עם קהילה יהודית גדולה.
לפני שעברה לגור במאזאבוקה עם בעלה הטרי, שאלה אותה אמה בדרום אפריקה האם מתאים לה לגור בג'ונגל. זה לא התאים לה. ב-56' הצליח פיליפ פישר למכור את החנות. שבע שנים אחר כך אן פישר נפטרה, בעלה נישא בשנית. לפני שנים אחדות גם הוא נפטר.
פרידה קיט, בעבר כתבת קול ישראל באנגלית והיום עיתונאית באתר דבקה ובת דודתה של רודה פישר, אשתו של סטנלי פישר,הכירה את הפישרים בבולייוו." היינו קהילה מאוד גדולה, מגובשת וציונית. בסלסברי גרו היהודים הספרדים, האשכנזים התרכזו בבולייוו. חגגנו ביחד את כל החגים היהודים, מנהיגים יהודים שהגיעו לאפריקה ביקרו בדרך כלל גם אותנו מפני שהיינו ידועים כקהילה מאוד ציונית. נחום גולדמן נאם אצלנו וגם מנחם בגין ביקר". היא מעריכה את סטנלי פישר, אבל חוששת שהחיים בישראל לא יהיו פשוטים עבורו. "הוא אדם מוכשר, עדין, לא צועק וכועס, אדם תרבותי, יהיה לו לא קל כאן".
פישר נשאל לא אחת על ילדותו ונעוריו באפריקה. עיתונאים כלכליים תהו, כשהיה סגן נשיא הבנק העולמי וסמנכ"ל קרן המטבע העולמית, האם העובדה שחווה מצוקה בילדותו והיה עד למצוקות של האפריקנים תשפיע על דרך עבודתו. פישר משתדל להתחמק מתשובות ישירות. "האם יש לאפריקה נקודת זכות אצלך? ", הוא נשאל באפריל 2004 על ידי ה"דה בנקר". " דחפתם אותי לפינה", השיב , "אני הרי צריך לומר לקולגות שלי שאני לא מתייחס לאפריקה יותר ברצינות מאשר למקומות אחרים ".
חברו הטוב, פרופסור רוגוף, דווקא משוכנע שילדותו של פישר השפיעה על השקפת עולמו הכלכלית. הם עבדו ביחד תקופה קצרה בקרן המטבע. "הוא דחף שהקרן תפעל באפריקה בצורה יותר אינטנסיבית מאשר בעבר, וחשב שחשוב לתת משקל גדול יותר למה שקורה שם".
בשנים האחרונות הוא ביקר באפריקה כמה פעמים. ביקוריו שם זוכים לתשומת לב רבה. הנה הילד, לבן אמנם, שגדל בבית בלי מים זורמים, חוזר כאחד הכלכלנים המוערכים ביותר בעולם. אולם הפוליטיקאים האפריקנים מסרבים להתרגש מהאגדה. באוגוסט 2000 ביקר בלוסקה מטעם קרן המטבע העולמית. לפגישה שאורגנה לו עם חברי פרלמנט מקומיים איחר בשלושת רבעי שעה. הם הסתלקו לפני שהגיע. "יש לנו מה לעשות", הסבירו חברי הפרלמנט הנעלבים לעיתון "דה פוסט אוף זמביה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתניהו. פישר: "אני מכיר את השקפת עולמו הכלכלית"
|
|
|
|
|
|
|
הרמיזה הביקורתית
|
|
|
|
|
|
|
החיים הציוניים השוקקים בבולייוו השפיעו גם על סטנלי פישר. בשנת 60' הוא הגיע לארץ לביקור של כמה שבועות עם קבוצה גדולה של בני נוער יהודים מאפריקה. אשתו, רודה, שכבר היתה חברתו, השתתפה גם היא בסיור. הם נישאו כמה שנים אחר כך.פרופסור סטיבן אשהיים מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית היה אחד מחברי הקבוצה.
"הגענו לארץ במסגרת המכון של מדריכי חוץ לארץ של הסוכנות. היינו בחיפה, בירושלים, בתל אביב, בכל המקומות שאליהם לוקחים תיירים. מאז נשארנו חברים. למדנו ביחד בלונדון. כבר אז הוא היה עם משמעת עצמית בלתי רגילה. כשכל החבר'ה בילו ביחד ארבע שעות, הוא היה חוזר לעבודה אחרי שעה. כשהוא איתך הוא לגמרי איתך, אבל הוא לא מבזבז זמן. הוא גם לא מאלה שמדברים על מה הם יעשו ולאן הם יגיעו, הוא אף פעם לא אמר אני אהיה כזה או אני אגיע למשרה כזו, הוא פשוט עשה".
הם נפגשים אחת לכמה חודשים. פישר הזמין את אשהיים לטקס המינוי בבית הנשיא כאחד מאורחיו האישיים. "תמיד יש לו זמן בשביל חברים", אומר אשהיים. "הייתי בוושינגטון לפני כמה שנים כשהיה איזשהו משבר כלכלי מאוד קשה, ובכל אופן הוא מצא זמן לראות אותי וגם נראה די רגוע".
כמו רבים מחבריו הקרובים, גם אשהיים הופתע כשנודע לו כי פישר הסכים לקחת על עצמו את תפקיד הנגיד. "הוא לא דיבר איתי על זה לפני שקיבל את ההחלטה. המחשבה הראשונה שחלפה אצלי בראש היתה,'בשביל מה הוא לקח את זה'. יש לו שם עמדה גבוהה, הוא לא גר פה, הוא יצטרך להתרגל לתרבות, זה אתגר מאוד רציני".
כשחזרו מישראל עברו אשהיים ופישר ללמוד בלונדון. פישר רצה להיות מהנדס או מתמטיקאי, אבל חבר של הוריו שיכנע אותו ללמוד כלכלה בלונדון סקול אוף אקונומיקס. "בשבילנו אנגליה היתה מרכז העולם", אמר בראיון לפרופסור אוליבייה בלאנשאר, חבר קרוב, שפורסם במכון ראסל סייג' במאי שנה שעברה.
"זה היה הניסיון הראשון שלי עם העולם הגדול ונהניתי מלונדון ומהיבשת, אבל לא הייתי מתוחכם מבחינה אקדמית, זה לא היה משהו שהכרנו בבית הספר התיכון. חשבתי שמטרת הלימודים היא לעבור את הבחינות". הוא לא ידע, סיפר פישר, האם הוא תלמיד טוב, מפני שהבחינות נערכו רק בסוף השנה הראשונה והשלישית. הוא תיכנן לעבוד בבנק כשיסיים את לימודיו. זה קרה, אבל רק אחרי שנים רבות, כשהתמנה לנשיא סיטי גרופ אינטרנשיונל.
מלונדון המשיך למחלקה לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בבוסטון. אחת הסיבות לבחירה באם-איי-טי היתה הרצון ללמוד אצל פול סמואלסון, מגדולי הכלכלנים בעולם. בשבוע שעבר, במוצאי יום העצמאות, טס פישר לאם-איי-טי כדי להשתתף בכנס לכבוד יום הולדתו ה-90 של סמואלסון. הוא הוזמן לכנס כשעוד עבד בסיטי גרופ והחליט לא לבטל את השתתפותו, למרות שהכנס מתקיים ימים ספורים אחרי שהתחיל לעבוד בבנק ישראל. פישר היה אחד המרצים הבולטים בכנס, הוא לא יכול היה לבטל את ההשתתפות, מסביר אדם המקורב אליו בבנק ישראל.
כסטודנט באם-איי-טי ואחר כך כמרצה, הכיר פישר את מרבית הכלכלנים הבולטים בעולם. הוא למד עם ג' וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001. פישר מזכיר אותו בחיבה בראיון עם בלאנשאר. "הייתי בקבוצה מרשימה של סטודנטים עמיתים. במיוחד בכיתה שהיתה מעלינו היו שמות רבים שאתה מכיר", אמר . בין השאר הזכיר את שטיגליץ, שכמו האחרים, "הטביעו חותם לאחר מכן".
פישר , שידוע בחוש הדיפלומטי שלו, לא הזכיר בראיון אף לא במילה אחת את הסכסוך המתוקשר שלו עם שטיגליץ. ב-2002 פרסם שטיגליץ את ספרו, "גלובליזציה ואי שביעות רצון". בספר הוא מותח ביקורת חריפה על קרן המטבע העולמית בתקופה שפישר היה אחד מבכיריה. זה היה עוד איכשהו נסבל ונחשב לביקורת לגיטימית של חתן פרס נובל. אבל שטיגליץ לא עצר שם. הוא כתב שפישר עבר לתפקיד בכיר בסיטי גרופ, קבוצה ששר האוצר האמריקני לשעבר, רוברט רובין, הוא יושב הראש שלה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פישר מקבל משר הפנים את תעודת הזהות (צילום: AP)
|
|
|
|
|
|
|
חזון הבנק האזורי
|
|
|
|
|
|
|
"אפשר לשאול האם פישר תוגמל מפני שעשה בקרן המטבע העולמית את מה שהממשל האמריקני הורה לו לעשות? ", כתב שטיגליץ ואף טען שכלכלני קרן המטבע מכירים מלונות חמישה כוכבים במדינות שבהן הם מבקרים, יותר מאשר את הכפרים והעיירות הנידחות.
הביקורת עוררה סערה בינלאומית. בעוד שרבים הסכימו עם טענותיו של שטיגליץ כי הקרן והבנק העולמי אחראים לקריסת כלכלות שונות בעולם ולהחרפת פער המעמדות, חבריו של פישר התקשו לעכל את המתקפה הישירה עליו.
ביחד עם פרופסור ריצ'רד סטארץ, שאף אותו הכיר באם איי-טי, כתב פישר ספר על מקרו-כלכלה, תחום התמחותו. "הוא היה המנחה שלי", אומר סטארץ, כיום מרצה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. "הוא היה מרצה חם, מצחיק, עם כללי אתיקה גבוהים, חוש הומור בריטי, יבש, אכפתי, אהוד מאוד על הסטודנטים. תמיד היה לו זמן אליהם ולקולגות. אני אמנם יהודי, אבל את ליל הסדר הראשון בחיי עשיתי אצל משפחת פישר בבוסטון.
הוא הזמין סטודנטים יהודים שלא היה להם אצל מי להתארח. הם דיברו עברית כך שחלקים נרחבים לא הבנתי, אבל מאוד נהניתי. אורח ישראלי שהוזמן לאירוע צחק קצת על העברית של סטן, אבל זה לא גרם להם לעבור לאנגלית, הם השתדלו לדבר עברית".
את בנימין נתניהו, שלמד באותה תקופה באם-איי-טי מנהל עסקים, הוא לא הכיר, אבל הם התיידדו לפני כמה שנים כששניהם נקלעו לרכבת מניו יורק לוושינגטון בזמן שביתת מטוסים. "שוחחנו באריכות", אמר פישר בשבוע שעבר לחבר קרוב, "אני מכיר את השקפת עולמו הכלכלית, אז גם היתה לו הזדמנות להכיר את השקפת עולמי".
את הפוסט דוקטורט עשה באוניברסיטת שיקגו, שם הכיר את יעקב פרנקל. מאז הם חברי נפש. "אין הרבה אנשים שמכירים אותו כל כך טוב כמוני", אומר פרנקל, שבחש מאחורי הקלעים לקראת מינויו של פישר לנגיד בנק ישראל ואף סייע לו לכתוב את הנאום שנשא בבית הנשיא. "הוא רץ למרחקים ארוכים", מתאר פרנקל את חברו. "לא שלפן, שקול, עושה את השיעורים היטב לפני שהוא מגיע למסקנות, אדם שמסוגל לתפקד במסגרות ולהתאים את היכולות שלו לצרכים של המסגרות השונות".
איך הוא יתמודד עם הפוליטיקאים הישראלים שחלקם נאלצים להתאים את היכולות שלהם לצרכים של מרכז הליכוד?
"הוא יסתדר. הוא לא מושיט את היד ורואה לאן נושבת הרוח, אלא יש לו מצפן פנימי עמוק. הוא יקפיד מאוד על שמירת בנק ישראל מחוץ למגרש הפוליטי, כך שהוא לא יצטרך להתמודד עם הפוליטיקאים. אני גם לא חושב שזה נכון לכנות את זה התמודדות. הוא לא יצטרך להתמודד, הוא יצטרך לעבוד עם. אם יהיו לו סיבות להיאבק על דרך, אז הוא יעשה את זה".
אתה ויתרת על האזרחות האמריקנית כשהתמנית לנגיד, הוא לא מוכן.
"הנסיבות היו שונות. אני ניהלתי את המשא ומתן מול האמריקנים בנושא הערבויות, אם כי ויתרתי על האזרחות עוד לפני כן. אני מאמין שהמחויבות שלו לתפקיד היא אבסולוטית. האזרחות האמריקנית בכלל לא תהווה נקודה. יש לו מחויבות עמוקה לציונות".
למרות שמעולם לא עבד כאן, מלבד שנת שבתון באוניברסיטה העברית, פישר מוכר בארץ מאוד. הוא מקורב לשמעון פרס ומיודד עם זלמן שובל, שהוזמן כאורח אישי שלו לטקס בבית הנשיא. "הכרנו כשהייתי שגריר ישראל בוושינגטון בין90' ל-93'", אומר שובל, "הוא סייע לנו בעניין הערבויות ודיבר על הנושא בפני הקונגרס. אנחנו נפגשים אחת לשנה בכנס בדאבוס. יש לו ראייה רחבה מאוד של מה שקורה בארץ ובעולם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פשיר עם תעודת הזהות הישראלית (צילום: AP)
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו חברים כבר 20 שנה
|
|
|
|
|
|
|
את פרופסור אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, הכיר פישר כשעבדו ביחד בבנק העולמי. ברוורמן אף העניק לו תואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון. "אנחנו חברים כבר 20 שנה", אומר ברוורמן.
"מה שאני זוכר ממנו זה סל קניות ירוק. הוא היה מגיע לעבודה, במשרדים של הבנק העולמי שנמצאים על יד הבית הלבן בוושינגטון, עם סל קניות ירוק. כולם הלכו עם תיקים מכובדים, הוא היה עם הסל שלו. כששאלתי אותו מה זה, הוא אמר שזה התיק היעיל ביותר, אני שם את כל הניירות בסל ולוקח אותו לכל מקום. הכל נמצא שם בצורה מסודרת, שום דבר לא הולך לאיבוד. לפני שלושה חודשים אמרתי לעצמי, אם הוא יכול, למה שגם אני לא אלך עם סל כזה. אשתי לא הסכימה בשום פנים ואופן. מעניין אם גם לבנק ישראל הוא יבוא עם סל קניות. זה סטן. יעיל, בלי פוזה, עם המון משמעת. אני תמיד מתבדח על הפיגורה שלו, הוא אוכל במשורה, רק מהלסתכל עליו אפשר להבין איזו משמעת יש לו".
המינוי של פישר הפתיע את ברוורמן. "זה הרי לא דבר שקורה בדרך כלל, שאדם נוטש משרה כמו שהיתה לו בסיטי גרופ ועובר להיות נגיד של בנק ישראל. לדעתי הוא רוצה להשפיע על גורל המדינה. הוא לא בא לכאן סתם, הוא יהיה חלק מקבוצה שתשפיע פה על הניווט בשנים הבאות".
פישר עצמו מאוד נזהר מהצהרות כאלה. לא ברור לאן הוא מתכוון לנווט את הכלכלה הישראלית. הוא אף פעם לא חשף את דעותיו הפוליטיות, בראיון עם בלאנשאר הוא נפתח קצת יותר, אבל גם שם אי אפשר להבין אם הוא נוטה ימינה או שמאלה. כשסיפר מדוע בחר ללמוד בלונדון סקול אוף אקונומיקס, אמר שיש למוסד אוריינטציה שמאלנית, אולם זה לא נכון לגבי החוג לכלכלה.
צריך היה לחטט די הרבה כדי למצוא היכן ממוקמת השקפת עולמו הפוליטית. התשובה: בשמאל. בשנת94' הוא היה יושב ראש משותף של קבוצת מחקר שבדקה את האפשרויות לשיתוף פעולה כלכלי בין ישראל, ירדן והישות הפלשתינית, כפי שהוא כינה את הפלשתינים בעבודת הסיכום. לכל אורך 40 דפי הסיכום והמסקנות נזהר פישר מלדבר על מדינה פלשתינית, אבל ברור שלשם שואפים דבריו.
שוב ושוב הוא מזכיר את הישות הפלשתינית עם הריבונות הכלכלית. "הפלשתינים ישלטו על הכלכלה של הגדה המערבית ועזה", הוא כותב ביחד עם פרופסור תומס שלינג מיד בתחילת המאמר המסכם.
כדי להגיע לכך הוא מונה שורה של צעדים שעל ישראל לנקוט. הוא ממליץ לא להקים נקודות מכס בין ישראל לישות הפלשתינית, כדי להבטיח זרימה של סחורות בין הכלכלות של ישראל, הגדה המערבית ועזה.
כמו כן הוא ממליץ להגדיל את מספר הפועלים שעובדים בישראל למאה אלף, כמספרם של הפועלים שעבדו בה לפני פרוץ האינתיפאדה. "קיצוץ חד יותר יגדיל את הקשיים הכלכליים בשטחים", הוא כותב. "העסקת מספר גדול של פלשתינים בישראל חיונית".
פישר אף ממליץ להקים בנק אזורי, בנק המזרח התיכון לשיתוף פעולה ופיתוח שעובדיו יהיו ישראלים, פלשתינים וירדנים. הבנק, לדבריו, יסמל "רוח חדשה של שיתוף פעולה ויצירתיות באזור. אם הבנק יצליח, אפשר לצפות שהוא יהפוך לפורום של דיונים החשובים לכל שלוש הכלכלות". פישר לא נעצר שם. "בבוא הזמן נצפה שהבנק יתרחב מבחינה גאוגרפית ללבנון, לסוריה ולמצרים ואחר כך למדינות אחרות במזרח התיכון שירצו ליטול בו חלק".
"המחקר הזה יוצא דופן", כתבו פישר ושלינג, "גם מפני שהוא תוצר משותף של ישראלים, ירדנים ופלשתינים, וגם מפני שהוא מספק אומדן לא רשמי, מציג פני עתיד מקצועי של איך אפשר לרתום את הכלכלה למען האינטרסים של שלום באזור. האומדן אופטימי מפני שיש מקום לאופטימיות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
