מי את, קרן מרקסטון?
אחרי שרכשה את דפי זהב ואת סטימצקי, היא השתלטה בזמן שיא על נתחים נכבדים משוק ההון ומנהלת נכסים ב-60 מיליארד שקל
מקבץ העסקות הזה הפך את מרקסטון למפלצת של ממש בשוק ההון המקומי, עם נכסים מנוהלים של 60 מיליארד שקל. לשם המחשה: סכום זה גבוה מערך הנכסים שנוהלו בבנק לאומי עד לאחרונה. מעתה קשה מאוד יהיה למצוא משפחה אחת בישראל שחלק כלשהו מחסכונותיה אינו מנוהל בידי מרקסטון.
למי שהתבלבל, קרן מרקסטון אינו שמה של יורשת מיליארדים עם זיקה ציונית, שהחליטה לצאת למסע קניות פזרני במשק הישראלי. מרקסטון היא קרן השקעות צעירה, בת פחות משנתיים, שהוקמה בידי הישראלים רון לובש ואמיר קס, בשיתוף עם יהודי-אמריקני בשם אליוט ברוידי.
השלישייה החליטה כי הגיע הזמן להשקיע בחברות ישראליות מבוססות ולא רק להמר על חלומות היי-טק, כנהוג בקרב משקיעים זרים. לובש, קס וברוידי נדדו במשך כמה חודשים טובים בין שורה ארוכה של משרדים מפוארים יותר ומפוארים פחות ברחבי ארצות הברית, בתקווה למצוא משקיעים שיתעניינו במיזם. ההצלחה היתה מסחררת: קרנות הפנסיה של עובדי מדינות ניו-יורק וקליפורניה, גופי ההשקעה המוסדיים הגדולים ביותר בארצותהברית, ראו את הפוטנציאל הגלום במרקסטון והסכימו לתת לשלישייה 800 מיליון דולר, או 3.7 מיליארד שקל, בתור התחלה.
מה שמסייע לא מעט במלאכת גיוס הכספים הוא קשריו של ברוידי, בן ,47 מנהל השקעות ידוע מלוס-אנג'לס, רפובליקני נלהב וחבר אישי של הנשיא בוש. ברוידי עצמו החל את דרכו לכסף הגדול כרואה חשבון שידע להתחבר לאנשים הנכונים. את הקפיצה הגדולה שלו עשה כאשר ניהל את כספה של משפחת בל, המייסדת ובעלת השליטה ב"טאקו בל," רשת מזון מהיר בנוסח מקסיקני הפופולרית מאוד באמריקה. לברוידי יש גם מניות בזירת כוח מרכזית נוספת – הוליווד – שאליה הגיע בזכות אשתו רובין, שכיהנה לאורך שנים בתפקידים בכירים בתעשיית הקולנוע.
הקשרים בישראל הם בעיקר של רון לובש, בן ,45 בוגר גימנסיה הרצליה בתל-אביב ובעל תואר בהנדסה ובמינהל עסקים מאוניברסיטת ייל היוקרתית. לובש כיהן במשך עשור כמנהל הפעילות הישראלית של בנק ההשקעות האמריקני ליהמן ברדרס, שמתוקף היותו הבנק הזר הראשון שנכנס לפעילות רצינית בארץ ליווה את החברות הישראליות שרצו להגיע לנאסד"ק בתחילת דרכן. קשרים אלה הביאו לוועדה המייעצת של מרקסטון שמות כבדים כגון יושב ראש טבע, אלי הורביץ, מנכ"ל סלקום לשעבר, יעקב פרי, וגם את, שר אוצר ושר משפטים בדימוס, עורך הדין יעקב נאמן.
החיבור בין ברוידי, לובש וקס נוצר בתחילת שנת .2003 שלושתם, כל אחד בנפרד, החלו להשתעשע ברעיון של הקמת קרן השקעות בישראל. לובש, שהכיר מקרוב את המשק הישראלי מתוקף עבודתו בליהמן, ראה שיש חברות מעניינות רבות, אך אין מי שיקנה וישביח אותן. ברוידי, ממקום מושבו בארצות-הברית, ראה כי הכלכלה הישראלית מתחילה להתאושש, ועיתוי כזה נחשב לטוב ביותר לביצוע השקעות.
ברוידי לא הסתפק בהרהורים מול צג המחשב והגיע לביקור בישראל עם כמה מנהלי השקעות כדי לבחון מקרוב את שוק ההון המקומי. מכיוון שהוא נמנה עם קבוצת הלקוחות הכבדים של ליהמן ברדרס, הבנקאים שלו בלוס-אנג'לס התקשרו ללובש וביקשו ממנו לתרום להצלחת הביקור. באותה תקופה, לובש כבר התחיל לגלגל את הרעיון של קרן השקעות עם עורך הדין קס, יליד רמת-גן בן ,44 שניהל יחד עם שלמה נחמה את מערך ההשקעות של קבוצת אריסון.
בפגישה שנערכה בין השלושה הוחלט כי ברוידי ייפגש עם שורה של משקיעים אמריקנים בניסיון לעניין אותם במיזם, דבר שדרש לא מעט חוצפה בהתחשב בנתונים של הכלכלה הישראלית נכון לאותו זמן ובתחילת המלחמה בעיראק. עם השלמת גיוס הכסף למרקסטון, מונו לובש וקס למנהלי הקרן בישראל. ברוידי, המכהן כיושב ראש הקרן, מונה כאחראי לניהול הקשר השוטף מול המשקיעים.
לובש וקס לקחו את משימת ניהול הקרן ברצינות, גם אם בהתחלה היה מדובר בעיקר ביחסי ציבור. מי שעקב אחרי כותרות בעיתונות הכלכלית יכול היה לזהות את שובה של תופעת "מקסוול, קנה אותי," הזכורה לישראלים מסוף שנות השמונים. לא היתה חברה גדולה ששמה לא הועלה כמועמדת למכירה למרקסטון, מתנובה ועד בזק. במכרז להפרטת בזק מרקסטון אכן התמודדה, אך נאלצה לפרוש מסיבות רגולטוריות.
תקופת המתנה
מסוף שנת 2004 הולך ומתמלא סל הקניות של מרקסטון: זה התחיל עם דפי זהב, שנרכשה תמורת כ500- מיליון שקל, ולפני כחודש וחצי, באמצע אוקטובר, נפרדה הקרן מכמה מאות מיליוני שקלים נוספים עבור רשת סטימצקי. זה היה רק החימום: בשבועיים האחרונים השלימה מרקסטון את ההשתלטות על חלק גדול מנכסי הבנקים, שיצאו למכירה בעקבות המלצות ועדת בכר.
תמורת חברת קרנות הנאמנות פקן וקופות הגמל של בנק הפועלים ושל בנק לאומי שילמה מרקסטון סכום נכבד של כ2.5- מיליארד שקל, אך גם לאחר העסקות הענקיות האלה,יש לה עדיין כסף לפרויקטים נוספים. כיום היא ממשיכה לנהל משא ומתן לרכישת השליטה בנטפים, חברת הציוד החקלאי שהפכה את הטפטפות לשיטת השקיה מובילה בעולם, עם היקף מכירות שנתי של למעלה מ330- מיליון דולר, ו32- חברות בנות הפועלות ביותר מ110- מדינות. ומרקסטון לוטשת עיניים גם לרשת אייס קנה ובנה.
עכשיו, כשאנחנו יודעים מעט יותר על המשקיעה המסתורית שהשתלטה על החסכונות שלנו בתהליך בזק, מה בעצם משמעות הדבר לגבינו? פיזית לא יקרה לכסף דבר, הוא ימשיך להיות מופקד בבנקים שבהם היה עד עכשיו. מה שמשנה כתובת זה רק הניהול של הכסף, כלומר מי מחליט איזה נייר ערך למכור או לקנות ובאיזה עיתוי. את העבודה הזאת יעשו אנשי מרקסטון בשיתוף עם מנהלי ההשקעות שכבר מועסקים בקרנות ובקופות.
"עם כניסתה של מרקסטון לשוק ההון הישראלי אנחנו מקבלים חיה אחרת ושונה מהבנקים, אך זה לא אומר שמדובר בגוף מכובד פחות," אומר איש עסקים ישראלי המקורב ללובש ולקס. "להפך, דווקא הגופים הפיננסיים החזקים שעומדים מאחורי הקרן אמורים לתת ביטחון למשקיעים. מרקסטון תוכל להציע למשקיעים גישה נוחה יותר לחו"ל ולמוצרים פיננסיים מעניינים שכלל לא קיימים היום בשוק המקומי." להערכתו, על בסיס הפלטפורמה של קרנות פקן צפויה מרקסטון להוסיף קרנות נאמנות חדשות שיתמחו במטבעות זרים ובמניות בשווקים השונים בחו"ל.
השינוי המרכזי שבו צפויים לחוש בעלי החסכונות באפיקי ההשקעה שעברו לשליטת מרקסטון הוא תשואות גבוהות יותר על הכסף בזכות פיזור ההשקעות לחו"ל. עד היום התרכז חלק הארי של כספי קופות הגמל וקרנות הנאמנות בשוק הישראלי – מניות של חברות ישראליות ואיגרות חוב של ממשלת ישראל. מטבע החוץ הנועז ביותר שצורף לתיק ההשקעה פרט לדולר היה היורו.
הרכב תיקי ההשקעות של הישראלי הממוצע, הנעול בתוך הכלכלה המקומית, נראה תמוה בעיני משקיע אמריקני, למשל, שנוהג לפזר את אחזקותיו בשווקים נוספים, ובכך להקטין את הסיכון ולהעלות את הסיכוי להרוויח גם בתקופות שבהן הכלכלה המקומית אינה במיטבה. במרקסטון מתכוונים לנצל את הקשרים בוול סטריט ולהביא לכאן מוצרים פיננסיים חדשניים ומגוונים, שיכללו מניות מחו"ל, מטבעות זרים ואיגרות חוב של החברות המובילות באמריקה.
למעשה, מכירת קרנות הנאמנות וקופות גמל לגוף זר היא התגלמות הרעיון המרכזי של ועדת בכר, שמטרתה להפוך את זירת ניהול הכסף שלנו לתחרותית עד כמה שניתן. מרקסטון תביא עימה כנראה זן שונה של ניהול השקעות ממה שהתרגלנו לראות, אך זה לא בהכרח דבר רע. מה שבטוח הוא שלפחות בהתחלה, מנהלי ההשקעות במרקסטון יהיו נחושים במיוחד להשיג תשואות טובות למשקיעים. עתה רק נותר לראות האם התוכניות הגרנדיוזיות של מרקסטון להמשך אכן ייצאו לפועל.
נא להמתין לטעינת התגובות
