מעבדים את הראש
אינטל או AMD? פנטיום או סלרון? 32 ביט או 64 ביט? ליבה אחת או שתיים? שוק המעבדים מבלבל גם את טובי המומחים, אבל עם קצת עזרה אפשר למצוא את הדגם המתאים. מדריך
וזה לא מפתיע: בפינה הימנית ניצבת אינטל עם מעבדי סלרון ופנטיום, ולצדם גם האחים הגדולים זיאון ואיטניום; בפינה השמאלית עומדת AMD, שמציעה את אתלון וסמפרון, אך גם השם אופטרון עולה מדי פעם כאלטרנטיבה. שתי החברות מציעות לנו מעבדים רגילים, כמו שקנו אבותינו, אך גם מעבדי 64 ביט כבר מסתובבים לנו בין הרגליים כמה חודשים טובים. ואם כל זה לא מספיק, צריך לשקול גם את המעבדים כפולי הליבה. הסתבכנו, אה?
סוגיית הסלרון מול הפנטיום נדונה כבר כמה שנים טובות, אבל מתברר כי רבים עדיין מתקשים להבדיל בין שתי משפחות המעבדים השונות תוצרת אינטל. הכל התחיל עם שיווקו של פנטיום-4 לפני כמה שנים: המעבד החדש הציע שיפור משמעותי בביצועים, אבל במחיר גבוה, ורבים לא הסכימו לשלם יותר מ-1,000 שקל – שליש ממחיר המחשב – תמורת המעבד עצמו.
"לא צריכים מחשב כל-כך חזק", זעמו ההמונים ודרשו אלטרנטיבה. אינטל לא התעלמה והגיבה עם הסלרון – גרסה חנוקה ומסורסת של פנטיום-4, שהכילה פחות זיכרון מטמון (זיכרון שמשמש את המעבד לאחסנת נתונים שהוא זקוק להם לעתים קרובות), ומחירה היה כמחצית ממחירו של הוד רוממותו הפנטיום-.4 המתחרה AMD נקטה אף היא בגישה דומה, והציעה את הסמפרון במקביל למעבד אתלון המהיר שלה. למעשה, השורה התחתונה פשוטה: אלה הם עכבר העיר היקר והמהיר מול עכבר
השאלה היא עד כמה משמעותי הפער בין המהירויות, והתשובה ברורה: הסדרה המהירה מתפקדת ביעילות גבוהה יותר ב-30% לעומת הסדרה האיטית (במהירויות שעון מקבילות). המשמעות היא שפנטיום במהירות 3.2 ג'יגה-הרץ, למשל, יהיה מהיר ב-30% ממעבד סלרון בעל מהירות שעון זהה.
לכן גיימרים שמפעילים יישומים עתירי גרפיקה יעשו טוב אם ילכו על פנטיום-4 או אתלון, ואילו סטודנטים תפרנים או סתם עובדי משרד שצריכים את המחשב לגלישה באינטרנט ולכתיבת מסמך פה ושם, יסתדרו מצוין גם עם סלרון או סמפרון ויוכלו לחסוך קצת כסף לימים קשים. שלושת המעבדים הנוספים שלא הזכרנו – זיאון ואיטניום של אינטל, ואופטרון של AMD – הם מעבדים שנועדו לשרתים מקצועיים. זה אומר שפרט לדרגת מחיר אחרת, הם גם מצריכים לוח-אם מיוחד, ולכן הם ממש לא מתאימים לשימוש ביתי ממוצע.
המעבדים של פעם כבר לא ממש עושים רושם. עד לאחרונה הם היו מעבדי 32 ביט, אך כיום מעבדי 64 ביט, המהירים יותר, השתלטו על השוק כמעט לחלוטין. ובכל זאת, פה ושם נתקלנו בחנויות שמחסלות מלאי ישן על חשבון בורותם של לקוחות שסובלים מטכנופוביה.
לפני שקונים מעבד חדש חשוב להפנים את העניין הפשוט הבא: מעבדי 64 ביט הם מה שאתם מחפשים. הבעיה הגדולה שלהם היא העובדה שעולם התוכנות עדיין מסתגל בקצב איטי להחריד למציאות החדשה. התמיכה בעולם התוכנה במעבדי 64 ביט עדיין בחיתוליה, ומלבד כמה מערכות הפעלה אין הרבה תוכנות שמסוגלות לנצל את מלוא היכולות של המעבדים הללו. בכל מקרה, זו לא סיבה לוותר עליהם: בסופו של דבר מחיריהם זהים לאלה של המעבדים הישנים, אין להם שום מגבלות טכנולוגיות חדשות, וגם ללא התאמה מוחלטת של התוכנות הם עדיין מהירים יותר מהדור הקודם.
בקיצור, אין סיבה לרכוש מעבד שאיננו 64 ביט.
עד לפני שנה התובנה המקובלת בעולם המחשבים היתה, שהדרך היחידה לשפר את ביצועי המחשב היא להגדיל את מהירות השעון של המעבד. הדבר משול לנפח המנוע במכונית, ועלפי המנטרה של יצרני המעבדים, כדי שחיינו יהיו מאושרים אנחנו צריכים מנוע חזק יותר. כך הנפיקו היצרניות בכל כמה שבועות מעבד חדש ומהיר יותר בכמה אחוזים, והלקוחות התרוצצו כמו מקקים בקריז בניסיון להדביק את הקצב.
כשמהירות השעון הגיעה לכשלושה ג'יגה-הרץ נשברו הכלים, ולאינטל התברר כי הגדלת מהירות השעון מכאן והלאה עומדת להיות קשה הרבה יותר מכפי שהיה עד כה. כשזה קרה, מנהלי AMD ספקו כפיים בהנאה. הם כבר מזמן ידעו שהסוד הוא לא במהירות השעון אלא בהנדסה מתוחכמת; לראיה, המעבדים שלהם פעלו במהירות שעון נמוכה יותר, אך הפיקו ביצועים טובים יותר. במילים אחרות, המעבדים שלהם נעו בעצלתיים לכאורה, אך התוכנות רצו מהר יותר.
מאחר שהאצת מהירויות השעון של המעבדים נעצרה, לא היה מנוס ממציאת פתרון יצירתי, שיאפשר למעבדים להמשיך להפוך למהירים ולחזקים יותר. הפתרון הגיע בדמותם של המעבדים מרובי הליבה. במקום להאיץ את המעבד, פשוט תוקעים במחשב אחד שני מעבדים ומחלקים ביניהם את העבודה.
למעשה, מחשב בעל כמה מעבדים הוא רעיון ישן למדי, אך הפעם מדובר בפטנט זול יותר. במקום להשתמש בשני מעבדים נפרדים בתוך המחשב, משלבים שניים לתוך גוף של מעבד אחד – ולכן המחיר לא גבוה משמעותית ממחירו של מעבד רגיל חדליבתי. מצד שני, הפיתוח לא היה כה פשוט ונמשך לא מעט זמן, אבל כרגע אין ספק שמדובר בדבר הבא בעולם המעבדים.
מי שמצפה שמעבד כפול-ליבה יהיה מהיר פי שניים ממעבד רגיל, צפויה לו אכזבה. הרי גם שני פוליטיקאים אינם יעילים פי שניים מפוליטיקאי אחד. מעבד כפול-ליבה מפיק ביצועים טובים יותר בשיעור 40%-30% מביצועי מעבד חד-ליבתי באותה מהירות שעון. בעתיד יגיחו גם מעבדים בעלי 4 ליבות ואף יותר, וייתכן שגם יגיע היום שבו בכל מעבד יהיו כמה עשרות ליבות זריזות. כרגע, בכל אופן, כפולי-הליבה עולים בערך כפליים מהמעבדים בעלי ליבה אחת, ולכן החישוב פשוט: האם כדאי לשלם כפליים עבור ביצועים גבוהים יותר ב-30%? ברור שלא, ולכן מומלץ להסתפק בינתיים במעבדים בעלי ליבה אחת, אלא אם אתם גיימרים עצבניים.
הסיבה לא לגמרי ברורה, אבל השמועות מסרבות לגווע ולכן חשוב להדוף אותן פעם נוספת: בניגוד לסיפורי סבתא ולמעשיות אינטרנט, למעבדי AMD אין בעיות תאימות ואין שום סיבה לא לבחור בהם, במיוחד אם המחיר נוח יותר.
השוק הישראלי מלא במומחי מחשבים, שלא מסוגלים להסביר למה הם קונים רק אינטל אבל חשוב להם מאוד להזהיר את הסובבים שלא ייגעו ב-AMD. במקרה הטוב, מדובר בשטויות. המעבדים של AMD לא רק זולים יותר מאלה של אינטל, אלא טובים באותה מידה. אם הזהירו אתכם שרק אינטל שווה משהו, התעלמו באלגנטיות ועשו את השיקול הכלכלי הטהור – בדקו את היחס בין עלותם לבין מהירותם של כל המעבדים, ובחרו את המשתלם ביותר.
אחרי ההסברים על ההבדלים ועל המשמעות של המעבדים השונים, ברור שיש מי שפשוט רוצה מרשם כדי לגשת איתו לבית-המרקחת.
אם אתם סטודנטים עניים או אנשי-עסקים שצריכים בעיקר לחשב תשקיפים באקסל, מומלץ לבחור במחשב המבוסס על מעבד סמפרון +2600 של AMD, או סלרון במהירות 2.67 ג'יגה-הרץ של אינטל. המעבדים הללו יתפקדו בצורה סבירה למדי במשימות כאלה, אך הם לא יכבידו על הארנק ויאפשרו לרכוש מחשב שלם בכ-2,000 שקלים.
לעומת זאת, אם השימוש העיקרי במחשב יהיה להפעלת משחקים מודרניים או קצת גרפיקה ממוחשבת, כדאי ללכת על משהו מאסיבי יותר, כמו פנטיום-4 חד-ליבתי במהירות 2.8 ג'יגה-הרץ או אפילו 3 ג'יגה-הרץ (אם קיבלתם דיל טוב), ואפשר גם ללכת על אתלון-64 מדגם +3000 .
גם המעבדים הללו לא יהיו מהירים מספיק בשביל המכורים למשחקים, ולמען האמת הם כבר יודעים היטב מה הם צריכים: אתלון +3800 או פנטיום-4 דו-ליבתי במהירות 3 ג'יגה-הרץ. התענוג הזה יעלה את המחיר ב-1,000 שקל בערך, אך הביצועים ישתפרו רק ב-30%.
נא להמתין לטעינת התגובות
