פרויקט://מה יהיה?
כבר שנים מבטיחים המדענים שאוטוטו יהיה טוב, ושהעתיד כבר כאן. מה באמת עומד לקרות? המומחים מנסים להסביר, לחזות ולהזהיר. פרויקט מיוחד, שישודר הערב בגלי-צה"ל
על כל חידוש אחד שכבר נכנס אלינו הביתה, יש עשרים הבטחות שאינן מתממשות. לו החיים שלנו היו משתנים בקצב שאנו מצפים לו, כבר מזמן היינו קופצים לקפה בירח ולא עוברים מהעולם הזה לפני גיל 300. אשליית הנוחות של החיים המודרניים היא בעצם ציפיה נכזבת לעתיד הטוב יותר, שאף פעם לא מגיע. בחוץ מסתובבים מיליוני רעבים, והשלום רחוק מאיתנו יותר מהכוכב שבתאי.
ב"מסע בין כוכבים" הופכים אנשים לאנרגיה ומניידים אותם ממקום למקום. מהנדסי המחשבים אומרים שאו-טו-טו המחשבים ייכנסו לנו לבגדים ונתחיל לדבר איתם. הסוציולוגים אומרים שאז גם נפסיק לדבר זה עם זה. ובין אשליות המדע הבדיוני לתחזיות המדענים, אנחנו כאן, קופאים מקור, נרטבים בגשם, מתעטשים מכל וירוס ומחכים.
בפרויקט המיוחד של עסקים און-ליין וגלי-צה"ל מסבירים מיטב המומחים והמדענים מדוע העתיד עוד לא כאן, ופורסים תחזיות חדשות לשנים הקרובות ולעתיד הרחוק: בחלל, בטכנולוגיה, ברפואה, בחקלאות, בחברה האנושית ואפילו במדינת ישראל. (דרור גלוברמן)
בארץ טוענים שהוא פנטזיונר, אבל בעולם כבר מתייחסים למקצוע העתידן ברצינות. "העתידן של המדינה", ד"ר דוד פסיג, ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת באוניברסיטת בר-אילן, מסביר שחקר העתיד הוא מדע לכל דבר, ושכ-60% מתחזיות העתידנים מתממשות.
"זה הרבה מאוד, משום שהחיזוי נעשה מתוך אינסוף אפשרויות", אומר פסיג, "עם התחזיות המוצלחות נמנות התמוטטותה של ברית המועצות, תקשורת עם המאדים ושיבוט גנטי. כבר בתחילת שנות ה-90 צפינו מתקפת טרור על אחד הבניינים או המוסדות החשובים בעולם מתוך מודלים בעלי מחזוריות. חקר העתיד הוא לא נבואה, אלא מדע המוגדר ענף חדש יחסית של מדע האבולוציה. הרעיון הוא לנסות להבין כיצד הדברים מתפתחים, תוך שימוש באמצעים כמו תורת הכאוס ותורת המשחקים".
איך ישפיע עלינו עידן הגלובליזציה?
"רוב האנשים לא מבינים את המשמעות שלה. גלובליזציה לא אומרת שאנחנו הופכים להיות דומים-להפך. דווקא בגלל שאנחנו גלובליים, כל אחד יחפש את הייחודיות שלו. עד עכשיו עברנו 15-10 שנה של גלובליזציה, שהיא לכאורה מאחדת, ומתברר שזה לא מה שאנחנו מחפשים. אנחנו נהיה גלובליים בהרבה מאוד צורות, אבל מאוד לוקאליים בגלל הגלובליזציה. תרבות הקוקה קולה תגרום לנו לחפש את הייחודיות".
"עם זאת, בעתיד נראה התמזגות של מדינות. באירופה התהליך נמצא בשלבים מתקדמים, וכבר עכשיו אפשר לראות את הניצנים של הקמת גוש אסיאתי. אחר כך נראה את זה בדרום אמריקה, ובעוד כ-50 שנה גם במזרח-התיכון. אפילו כאן סביר להניח שנחיה בשוק כלכלי-פוליטי, אחרי שנגמור את השטויות שאנו עושים כמו ילדים קטנים שרבים. עוד 50 שנה העולם יחולק לגושים, ובעוד 300-200 שנה ייתכן שיהיה מטבע אחד בכל העולם".
ואיך ישתנו החיים שלנו כפרטים?
"המין האנושי הולך ומשתכלל. לפני 5,000 שנה תוחלת החיים הממוצעת היתה 15 שנה. לפני 200 שנה היא הגיעה ל-25 שנים. היום הממוצע העולמי הוא 70, וזה רק כשהתחלנו להבין קצת את הגוף שלנו, ולחקור גנים וחלבונים. סביר להניח שבעוד 150-100 שנה תוחלת החיים של המין האנושי תהיה כפולה: 150-120 שנה. ב-200 השנים האחרונות שילשנו את תוחלת החיים, רק בגלל שאנחנו שותים מים נקיים יותר, ובעזרת קצת רפואה ותזונה".
"אבל
מה נעשה עם כל השנים הללו? שמונים שנה בפנסיה?
"לא, להיות בגמלאות כל-כך הרבה שנים זה נורא".
איך נשרוד כל-כך הרבה שנים בתנאים אקולוגיים שהולכים ומידרדרים?
"עתידנות קשורה למציאת היגיון בתהליכים. מדענים מצאו שכדור הארץ עובר בין תקופות של התחממות והתקררות, במחזורים של 7,000 שנה. אנחנו היינו אמורים להיות עכשיו בתקופת קרח, אבל בגלל שהמין האנושי שורף הרבה מאוד עצים,פחם ונפט ב-2,000 השנה האחרונות, הוא חימם את כדור הארץ. ברגע שנסיים לשרוף חומרים, וזה יקרה בעוד 150-100 שנה, נגלוש מיד לתקופת קרח".
אז ממה נפיק אנרגיה?
"מהשמש, מהיתוך קר או ממשהו אחר. היום אנחנו רק רוצים לשרוף ולנצל את הכל, כמו ילד שגילה את השוקולד ואוכל עד שהוא נחנק. הילדים והנכדים שלנו יצטרכו למצוא איזונים חדשים. אף אחד לא יכול לומר שהמין האנושי הולך לאבדון. הוא רק בתחילת הדרך האבולוציונית שלו".
לדברי פסיג, אנחנו הולכים ומחכימים: "פרופסור בשם פינט מצא שבמשך 50 השנים האחרונות ה-IQ הממוצע עלה ב-20%-18%. ההשערה הדומיננטית כרגע טוענת שהטכנולוגיות שלנו גורמות לכך. סביר להניח שזה בגלל ההתמודדות שלנו עםממשקים: שכשאנחנו לוקחים גאדג'ט חדש אנחנו לומדים להפעיל אותו בלי לקרוא הוראות.תראה איך ילדים קטנים עושים את זה. אנחנו מתרגלים כל הזמן פתרון בעיות, מה שתורם לשיפור האיי-קיו. בעשור האחרון קצב ההתפתחות של ה-IQ הולך וגדל".
קשה שלא לתהות בעזרת ד"ר פסיג בנוגע לעתידה המעורפל של ישראל. "המדינה הוקמה על בסיס ברית גורל: מה שחיבר קבוצות של אנשים ממדינות ותרבויות שונות היה גורל מר", הוא מנתח, "אין מדינה שיכולה להתקיים על דבק חד-פעמי כזה, והוא החל להתפורר.כל אחד מושך לכיוון אחר. כדי שמדינה תאריך ימים היא זקוקה לברית ייעוד. מדינת ישראל החלה לנסח ברית ייעוד, בתהליך שיימשך עוד 30-20 שנה; נצטרך להגדיר מהו ייעודה של מדינה יהודית, מודרנית ודמוקרטית, עם אוכלוסיית בני מיעוטים גדולה.אף פעם לא היתה מדינה כזו. אני מאמין שהעם היהודי לקראת לידה מסוג חדש. יכול להיות שזה יכלול מלחמת אזרחים. בסדר! אם בסוף התהליך נצא אומה חדשה וחזקה יותר, למה לא?"
ובסוף , יהיה טוב?
"כן. יהיה טוב".
שאלות רבות עומדות פתוחות בנוגע לעתידה של הרפואה, אבל דבר אחד ברור: חלק בלתי נפרד מהעתיד הזה, ולמעשה כבר מההווה, הוא תאי הגזע – בוגרים ועובריים. מלחמה באלצהיימר, טיפול במחלות לב, החלפת תאים פגומים בגוף האדם – כל אלו הם לא דמיון, אלא עתיד ממשי שעולם הרפואה מצפה לו בקוצר רוח.
"כשנולד הרעיון לנסות להשתמש בתאי גזע המצויים ברקמות הגוף השונות כבסיס להחלפת התאים החולים, הפגומים והמתים, או להשלמת החסרים בחדשים, נפתח עידן חדש המעורר תקוות גדולות", אומרת פרופ' מיכל שוורץ ממכון ויצמן, "ההתפתחות הגדולה היא גילוי מוקדים במוח האדם הבוגר שבהם מצויים תאי גזע". המשמעות: תאי גזע בוגרים יכולים לשמש מקור ליצירת תאי מוח חדשים – "חומר אפור" (עצבים) ו"חומר לבן" (תאי תמיכה). אם המדע יצליח לשלוט בתאים הללו, ניתן יהיה לטפל במחלות ניווניות, בשכחה, בדמנציה ובאלצהיימר. וזה לא עוצר כאן: כבר עכשיו עוסקים המדענים באפשרות לבודד תאי גזע ממוחו של החולה עצמו, להעשיר אותם מחוץ לגוף ולהחזירם לאזור הפגיעה.
מה היתרון בהליך הזה?
"אין דחייה של התאים, אין צורך בתורם, ואין צורך בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית ופועלות נגד החולה. אם נלמד להגביר את יכולות תאי הגזע במוח הבוגר ולנצל אותם – יש סיכוי שניתן יהיה לתקן את מצבו של החולה באורח דרמטי, ומחלתו תהיה הפיכה".
לעומת זאת, המחקר בתאי גזע עובריים – תאי האב שמהם מתפתחות הרקמות בגוף – ספג מהלומה אדירה כתוצאה משערוריית הזיופים של המדען הקוריאני המפורסם, ד"ר הוואנג וו-סוק. פרופ' יוסף איצקוביץ, מנהל המרכז לחקר תאי גזע עובריים בפקולטה לרפואה בטכניון ומנהל מחלקת יולדות ברמב"ם, הגיב על הפרשה: "לתחום המחקר שלנו נגרם נזק הרסני. בבת-אחת נזרקנו אחורה לנקודת ההתחלה".
תאי גזע עובריים מופקים מעובר בן 6-5 ימים בהפריה חוץ גופית של ביצית, לפני שהושתלה ברחם. איצקוביץ, מחלוצי המחקר בתחום בישראל, עדיין אופטימי: "תאי גזע עובריים יוזרקו למקום ספציפי בגוף החולה, כדי שיצמיחו רקמות חדשות ובריאות במקום החולות או המתות. זו תהיה שיטה עתידית למלחמה במחלות הכרוניות הקשות והניווניות".
זו לא פנטזיה?
"גם כשהחלו לדבר בתחילת שנות ה-50 על השתלת כליות, ובסוף שנות ה-60 בוצעה השתלת הלב הראשונה, נדרשו עוד 30-20 שנה עד שהליכי ההשתלות הבשילו. השימוש בתאי גזע עובריים להשתלה אינו דמיוני, אבל יעברו עוד 20 שנה לפני שנראה אותן בפועל. אפשרות אחרת היא לקחת תא גזע בוגר ולתכנת אותו לאחור למעמדו כתא גזע עוברי, ואז ליצור ממנו את הרקמות הדרושות להשתלה. ייתכן שבעתיד הם ישמשו מקור למגוון רחב של טיפולים רפואיים".
קשה להאמין, אבל כבר לפני 75 שנה נע לאורך שדרות השאנז אליזה בפריז רובוט דמוי אדם שחילק עלונים למועדון לילה. לאורך השנים השתעשעו סופרי מדע בדיוני ברעיון השתלטות המכונות על העולם, ואם לא זה – לפחות על כך שהרובוטים יתפסו את מקומם של בני האדם בתעשיה, כדי שהאנושות תוכל להישאר בבית ולהתמקד בבילויים. התחזיות הללו, בינתיים, רחוקות מלהתגשם. עם זאת, התעשיה העולמית מוצפת רובוטים תעשייתיים שמזיזים חלקים, סוגרים ברגים בקווי ייצור, בונים מכוניות ומחשבים, אבל כשמדברים על רובוט העתיד מתכוונים למשהו אחר לגמרי.
ד"ר ראובן גרנות, מומחה לרובוטיקה מאוניברסיטת חיפה, משרטט את דמות היצורים משופעי האלקטרוניקה והאופטיקה שיהלכו בעולם, ואינו משוכנע שהם ייראו כמונו. "אין הכרח שהרובוטים יהיו דמויי אדם", מסביר גרנות, "עם זאת, היפנים כבר מדגימים יכולות מרשימות של הדגמים הללו: צעידה, קידות בקבלות פנים, נגינה. אבל כרגע הם לא יותר מגאדג'טים".
לדבריו, הרובוטים בעתיד יוכלו לבצע באופן עצמאי מטלות שנקבעו להם, לעתים בהפעלה קולית. הרובוטים השונים יוכלו לתקשר זה עם זה, וגם עם המפעיל האנושי שלהם, ויוכלו להגיב לשינויים בסביבה באמצעות חיישנים, אלגוריתמים פרו-אקטיביים ומערכות הינע.
יהיה רובוט שיכין לי קפה בבוקר ויגיש אותו למיטה?
"ספק גדול. כתיבת התוכנה מסובכת, והמאמץ לא מצדיק את זה. אם תתעקש, תגייס רובוט תעשייתי".
איך ייראו הרובוטים הביתיים?
"הם יהיו סוכני בקרה. התוכנה שתפעיל אותם תאפשר התנהגות פשוטה ותציע פתרונות לסתירות בין הוראות מנוגדות. כך, למשל, רובוט שיסייע לקשיש בודד יידרש להוביל אותו בתוך הדירה מבלי להתנגש ברהיטים. הוא יעזור לקשיש להתלבש ולהתרחץ, אבל יהיה רגיש מספיק כדי לא לדחוף ולהפיל את הזקן. הבקרה על הרובוט תהיה מרחוק, והביצוע שלו יהיה הכי קרוב שאפשר לחשיבה האנושית".
עד שיהיה לנו רובוט אישי שיתפקד כעוזרת בית במשרה מלאה, מכשירי האלקטרוניקה הביתיים עושים כבר עכשיו קפיצה משמעותית אל העתיד. בקוריאה הודגם מקרר רובוטי שמסוגל לנהל את המזון המאוחסן בתוכו, להזמין מצרכים חסרים בתקשורת אינטרנט אוטומטית, לשלם עליהם ולנטר את טריות המוצרים.
גרנות צופה שהרובוטים יחדרו לתחומים נוספים, כמו תחומי הצבא והספורט. לדבריו, הרובוטים יפטרלו לאורך גבולות של אלפי קילומטרים – האיחוד האירופי, בהשקעה של מיליארד יורו, מעוניין להכניס רובוטים כאלו לפעולה בשנת 2015 בגבול פולין-רוסיה. ואחרי שבשחמט נכנע האדם למחשב, בשנת 2050 יוכל הרובוט לנצח את האדם בכדורגל. ולמרות הכל, בכל מה שנוגע לתודעה ולמחשבה אנושית – הרובוטים אפילו לא קרובים לאדם. עתיד האנושות, לפחות כרגע, נראה בטוח לחלוטין.
ננו-טכנולוגיה היא עולם חדש ומופלא שחוקיו עדיין אינם ברורים, אפילו לאלו העוסקים בתחום זה: עולם המולקולות, עד לרמת האטומים, הוא זה שקובע איך ייראו החומרים שבהם נשתמש בעתיד, איך נטפל בחולים, איך נבנה את מכונות העתיד. כאן לא מדובר במדע העוסק בחומרים שאפשר לאחוז בכף-היד, אלא בתוצרים קטנים כל-כך שקשה לראות בעין בלתי מזוינת. אבל חומרים אלה הם שישנו את העולם – ברפואה, במחשבים ובתעשיה.
אחד היישומים המרכזיים הצפויים למדע המרגש הזה הוא בתחום הרפואה. התקנים בממדים זעירים במיוחד ירוצו בגופנו, "יסיעו" תרופות לתאים חולים ויבצעו הליכים קיצוניים כמו סילוק גידולים סרטניים. דגש מיוחד ניתן לתכנון מערכות המשלבות ננו-טכנולוגיה עם ביולוגיה.
"המערכות הללו יאפשרו לחקור תופעות בתאי הרקמות ולבצע בתוכם מניפולציה כירורגית. יהיו תרופות שיוחדרו באופן ממוקד למקום חולה בגוף-עד לרמת התא הבודד", מעריך ד"ר אהרון האופטמן מהמרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל-אביב. "היעדים ברורים: ייעול תהליכי הריפוי. במקום לבלוע תרופה שמתפרקת בקיבה ומתפזרת באופן לא מבוקר, השימוש בננו-חלקיקים להסעת חומרים תרופתיים יבטיח פעולה ממוקדת. עם זאת, לא נראה אותם בעשור הקרוב". וגם אם פריצת הדרך הזאת לא הושלמה, אין ספק שבעתיד התקנים ננוטכנולוגיים יאבחנו מחלות, ובעתיד רחוק עוד יותר ישמידו תאים טרוםסרטניים ויפרצו סתימות בכלי הדם. "הניצנים הראשונים לכך הן קפסולת וידאו של חברת גיוון אימג'ינג הישראלית לאבחונים בקיבה, בוושט ובמעי", אומר האופטמן, "אף אמצעי הדמיה קודם לא סיפק נתונים כאלו, והדור העשירי שלה יהיה כנראה בממדי ננו. בהמשך אולי יוסיפו לה אלמנטים לטיפול כירורגי".
הננו-טכנולוגיה לא צפויה להיעצר ברפואה: העתיד צופה לנו גם ננו-רובוטים – מכונות זעירות שישתלבו בפסי ייצור. הרובוטים יידעו להשתמש באטומים ובמולקולות שמקורם בפסולת וליצור מהם חומר מועיל. בינתיים, ננו-חומרים ראשוניים כבר הגיחו לעולם, כמו ננו-צינוריות פחמן – סיבים קטנטנים בקוטר של חלקי מיקרונים, חזקים במיוחד וקלים יותר מפלדה. כשתימצא הדרך לייצר אותם באורך משמעותי הם ישמשו בבניית גשרים, אולי אפילו חלליות.
מתי החזון הזה יתממש?
"זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין", אומר האופטמן, "אבל בנאס"א כבר מדברים על מעליות חלל שיתבססו על סיבי הפחמן. הם כבר תמחרו כרטיס נסיעה במעלית כזאת בכמה מאות דולרים לנוסע".
שימוש עתידי אחר בננו-ביוטכנולוגיה מצוי בעולם המחשבים. בטכניון בחיפה פועלת קבוצת מחקר בראשות הפרופ' אורי סיוון, המפתחת שבב אלקטרוני המבוסס על דנ"א. זה יוכל לבנות ולשכפל את עצמו. "יתכן ששבב המחשב העתידי לא יגיע ממעבדות אינטל בקרית-גת, אלא ממבחנה במעבדה ביולוגית", אומר האופטמן, "יערבבו כמה חומרים – וייצא טרנזיסטור".
האם הידידות האמיצה דרך האינטרנט עם מישהו בקצה השני של העולם זהה להיכרות פיזית, שבה אתה יכול לגעת ולחוש? אני נוטה להאמין שלא, אבל כנראה שבזה אני משקף דעה קדומה של מי שנולד עוד לפני שהטכנולוגיה היתה זמינה".
ד"ר יואב בן-דב, שמלמד היסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב, לא בטוח שהקשרים החברתיים שלנו נשארו דומים בעידן הטכנולוגי. "ברגע שלקחת ליד מכשיר סלולרי, אין לך יותר בחירה, ואתה צריך להיות זמין לעבודה ולחברים", הוא אומר, "לא ברור מי משרת את מי, האדם את הטכנולוגיה או להפך. השאלה היא מה זה עושה לנו, ואני חושב שעוד לא ראינו אפס קצה. אנחנו נצטרך להיות מומחים בטכנולוגיית המידע ומודעים למשמעותה, גם אם זה לא בראש שלנו".
האם אנחנו הופכים למנוכרים יותר?
"המהפכה התעשייתית עשתה אותנו מנוכרים יותר. טכנולוגיית המידע היא דווקא אינטימית, נכנסת למקומות מאוד חודרניים. הסקס שלנו משתנה בגלל הזמינות של הפורנו ושל שלל פרטנרים. אתה יכול להפוך לדמויות אחרות. מה זה מוציא ממך? דמויות אפלות? אולי דווקא את המיטב? מצד שני, יש היום צ'יפים שמשתילים לאנשים מתחת לעור. נניח שבעבודות מסוימות לא תוכל להתקבל בלי הצ'יפ הזה. ואז אתה חייב, אתה כבר לא באמת בוחר. והנה הפכת לזמין, ואפשר לפרוץ למערכת ולדעת איפה אתה נמצא בכל רגע. גם ככה כל אחד יכול לצלם אותך ברחוב עם הסלולר ולשים את התמונה באינטרנט. הפרטיות הלכה, וזה מצב חסר תקדים".
ובכל זאת, אף אחד לא חוזר אחורה. "ברגע שזה קיים, אם אתה לא שם אתה מפסיד הרבה מאוד, כי אתה מחוץ לעניינים", מסביר בן-דב, "גם אני הסתובבתי בהתחלה עם מכשיר סלולרי כבוי, ועכשיו הוא פתוח כל הזמן. לא יעלה על הדעת לחזור אחורה. זה כמו לחזור לעגלה במקום לנהוג במכונית".
נניח שבעוד 200 שנה הרובוטים והמחשבים יעבדו בשבילנו בבית ובמשרד. מה אנחנו נעשה?
"כבר היום אתה לא מנקה את הבית כי אתה שוכר מישהו שינקה, וקונה אוכל בחוץ. אם אתה מהעשירים יותר, כבר עכשיו אתה חי די בנוחות. אבל מה קורה עם מי שאין לו כסף? בעוד 30-20 שנה הפערים ילכו ויגדלו. אנחנו חיים בנוחות, אבל יש מישהו בעולם השלישי שעובד בסדנאות יזע, מרוויח פרוטות, חי בתנאי ניצול ומרכיב בשבילי את המחשב. כשהמכונה תחליף גם אותו, הוא ייזרק לרחוב והמצוקה שלו תגבר. הפערים הולכים וגדלים בגלל הטכנולוגיה, כי היא יקרה".
בעבר דווקא האמינו שהעתיד יביא עמו שלום עולמי, סולידריות ואחווה. טכנולוגיות התקשורת לא עוזרות לנו להבין את האחר ולהפוך לדומים יותר?
"אתה מדבר על האופטימיות של המאות ה-18-17, אבל בעשרות השנים האחרונות הציפיות הפכו פסימיות יותר. התקשורת לא מצמצמת הבדלים ולא מקרבת אנשים, להפך. במאה ה-19 נכנס הטלגרף לשימוש. אנשים חשבו שיוכלו לתקשר ולדעת זה על זה ולהיות אחים. אבל בפועל ישב הכתב בפריז ושלח מברקים לברלין ולהפך. כל אחד קרא את הדיווחים מהבירה של השכן, וראה כמה הם מנוולים. התקשורת לא מביאה שלום עולמי, אלא מאפשרת לנהל מלחמות. הטכנולוגיה לא קובעת לאן הולכים - אנחנו משתמשים בה כדי להעצים מגמות. טכנולוגיה כה עוצמתית שמאפשרת לעשירים להתעשר עוד יותר ולנצל את העניים".
"אני חושב שאין לנו פתרונות, כי אנחנו לא יודעים איך העולם ייראה בעוד 30-20 שנה . אנחנו עדיין בהלם: גדלנו בעולם לא ממוחשב, ועכשיו אנחנו מחוברים מכל הצדדים. אנחנו מרגישים את השוק ואת ההתקדמות העצומה, אבל אנחנו לא יכולים לדעת אילו אנשים נהיה".
הילדים יודעים היום הרבה יותר מהוריהם בתחומים רבים. האם המצב צפוי להתאזן, או שהילדים ימשיכו ליהנות מיתרון הולך וגדל על הוריהם?
"טכנולוגיית המחשבים יצרה פער עצום לטובת הצעירים. מאז שנות ה-70 הטכנולוגיה מוכוונת לפיתוחים שמיועדים לצעירים. יש שהשוו את המעבר לחברת המידע לתרבות מהגרים – כלומר, תקופת מעבר של דור אחד. האם אחריה תהיה התייצבות חדשה, שאחריה ההורים יקבלו בחזרה את השליטה, או שאנחנו נכנסים לתקופה כאוטית, שבה כל הזמן יהיה שינוי וכל הזמן יהיה לדור הצעיר יתרון? אני לא חושב שאפשר לענות על השאלה הזו היום".
למה אנחנו עדיין לא יכולים לגור בחלל? "עוד לא מצאנו בזה צורך", אומר פרופ' יצחק בן-ישראל, יו"ר סוכנות החלל הישראלית, ראש התוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב, אלוף במיל' ולשעבר ראש מפא"ת. "הנחיתה הראשונה על הירח היתה לפני יותר מ-35 שנה. מאז לא נקבע יעד חדש, ולכן לא רואים מושבות על הירח, מה גם שעל כדור הארץ לא כל-כך גרוע. הנשיא האמריקני הנוכחי הגדיר יעד חדש: להנחית אדם על המאדים בתוך 20 שנה. וכמו שאנחנו מכירים את האמריקנים, זה גם יקרה. אם היה מתברר שכדור הארץ הולך להתפוצץ כל רגע, כמובן שהתוכניות היו מואצות".
האם מטרת ההגעה למאדים היא תוכנית מילוט?
"לא. התשובה האמיתית היא שזה נועד לספק את יצר הסקרנות של האדם. זה מעניין כל אחד: מה יש בחלל? מרחבים חדשים? ישויות חדשות? אם לא היינו הרפתקנים מספיק, ולא היה לנו יצר ללכת ולכבוש שטחים שכף רגלנו לא דרכה בהם, אז לא היתה אמריקה, כי קולומבוס כלל לא היה יוצא מספרד. חקר החלל הוא בכלל שאלה תרבותית. אנחנו מאמינים בקדמה מדעית ובחקר המציאות, בלי להתייחס לשאלה אם זה טוב או לא".
הטיסה לחלל נחזתה שנים רבות מראש על-ידי מדענים וסופרי מדע בדיוני. "בסוף המאה ה-19 הודיע מדען הטילים הרוסי קונסטנטין צ'ולקובסקי שניתן יהיה לטוס לחלל בעזרת רקטה", אומר דוד פולישוק, דוקטורנט בחוג לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה בתל-אביב. "בשנות ה-20 קבע פיזיקאי בשם רוברט גודהארד שמסע מחוץ לכדור הארץ בעזרת רקטות הוא אפשרי. ניו-יורק טיימס טען שהוא צריך לחזור ללמוד בתיכון, ו-30 שנה אחר כך, כשהתברר שגודהארד צדק, פרסם העיתון התנצלות. מצד שני, בעקבות המסע אל הירח ב-1969 הציעה חברת התעופה האמריקנית פאן-אם כרטיסים לטיסה הראשונה שלה לירח. הקונה הראשון היה מושל קליפורניה דאז, רונלד רייגן. גם הנשיא וגם החברה אינם איתנו היום, והטיסה עוד לא יצאה לדרך".
אז מתי נוכל לנסוע לטיול בחלל?
פרופ' בן-ישראל: "עד היום היו רק שניים ששילמו כמה עשרות מיליוני דולרים לטיסה פרטית. הרעיון של תיירות בחלל תלוי בזה שיהיו מספיק אנשים שיהיו מוכנים לשלם מראש, ולשכנע יזם להיכנס לפרויקט. כשזה יקרה, תקציבי הענק הדרושים לחקר החלל יתחילו לזרום מהמגזר הפרטי, וזה חשוב".
האם יש סיכוי שנפגוש שם צורות חיים אחרות?
"יתכן שהם ייצרו איתנו קשר, ולכן יש מי שבונה על כדור הארץ טלסקופים מיוחדים. אין לי איזו אמונה ספציפית. בשנים האחרונות גילינו פלנטות עם תנאים דומים לאלו בכדור הארץ, ואולי התפתחו בהן חיים". ופולישוק מוסיף: "אין סיבה לשלוח אנשים, כי זה מסוכן. בתקופה הקרובה לא יישלחו אנשים, אלא רובוטים, אבל לאט-לאט צצים אינטרסים חדשים. הסינים מתכוונים לשלוח אנשים לחלל, מה שצפוי להעיר את האמריקנים והרוסים. חברות כלכליות מגלות דרכים להרוויח כסף בחלל. החלל כל-כך מדהים ושובה לב, ולכן אנשים רוצים להגיע לשם. אני מאמין שאנשים יגיעו לחלל, אם לא בעוד 10 שנים, אז בעוד 20 או 50 שנה".
האם תיתכן חללית ענקית שתחפש חיים כמו ב"מסע בין כוכבים"?
"מאחורי הסדרה עמדו יועצים שהם אנשי מדע אמיתיים, וחלק גדול ממה שנראה שם כמדע בדיוני, כולל 'בים מי אפ, סקוטי' – שיגור אנשים ממקום למקום - הוא אפשרי לחלוטין מבחינה פיזיקלית. כבר העבירו אטום ממאיץ חלקיקים בשוויץ למעבדה בצרפת, אבל יש עוד מכשלות".
"סופר המדע הבדיוני ז'ול ורן היה הראשון שחזה שהחשמל יהיה הכוח של העתיד, למרות שהוא לא המציא שום אביזר חשמלי. זאת כשהחשמל עוד היה לא יותר מצעצוע, רעיון חביב בלי אף יישום", אומר ד"ר עמנואל לוטם, מתרגם, עורך וחובב מדע בדיוני. "רבים שקראו את ספריו קיבלו את ההשראה לממש את הרעיון, והחזון שלו הפך לנבואה שהגשימה את עצמה".
האם המדע הבדיוני הוא נבואה, תחזית או בדיה?
"העתיד עוד לא קרה, כך שהוא בדיה, וכל מי שמדבר עליו בודה מלבו. מה הסיכוי שהעתיד של סופרי המדע הבדיוני יתממש? זאת לא השאיפה העיקרית שלהם. הם מנסים לתאר עתידים אפשריים, ולא בהכרח לנבא מה בדיוק יקרה".
לא מעט נבואות שהחלו את דרכן במדע הבדיוני הפכו לאמת לאמיתה. "סופר מדע בדיוני אמריקני ידוע וחשוב בשם רוברט היינליין ראה בסוף שנות ה-30 המצאה בשם 'ידיים מכניות'", מספר לוטם, "ב-1942 הוא פרסם סיפור שבו מתואר מכשיר המורכב מזוג כפפות קשיחות המגיבות למגע. הן מחוברות לזוג כפפות, שנמצא במקום אחר, ועושות בדיוק את מה שאנחנו עושים. עד כאן זו היתה טכנולוגיה קיימת שהיינליין באמת ראה. אבל הוא הבין שהכפפות המשועבדות אינן חייבות להיות בגודל של הכפפות השולטות. הן יכולות להיות מיקרוסקופיות, ולאפשר לנו לעשות עבודה מיקרוסקופית".
"ב-1959 קרא את הסיפור שלו ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי וחתן פרס נובל. כעבור כמה חודשים השמיע פיינמן הרצאה בשם 'יש המון מקום בתחתית' – הרצאה המציינת את נקודת הראשית של הננו-טכנולוגיה. רבים טוענים שהיא תהיה אחד התחומים החשובים של המאה ה-21. אז מי המציא את הננו-טכנולוגיה? פיינמן? הוא קרא את היינליין. היינליין? הוא ראה את 'הידיים המכניות'. ממציא 'הידיים המכניות'? הוא רק חשב על ביצוע פעולות מרחוק. התשובה היא שהרבה אנשים תרמו רעיונות לצמיחת המדע הזה, וחלקם היו אנשי מדע בדיוני".
בכל מה שקשור למלחמה הקרה, המדע הבדיוני הוכיח שביכולתו לא רק לצפות היטב את העתיד, אלא גם למנוע אותו. לדברי לוטם, את העובדה שעד היום לא פרצה מלחמה גרעינית אפשר לייחס במידה מסוימת לזכות הזרם הפוסט-אפוקליפטי בספרות המדע הבדיוני, שתיאר את העולם אחרי שואה גרעינית. "אנשים לא יכלו לתאר לעצמם את המשמעות של מלחמה גרעינית", מסביר לוטם, "אפילו המדענים שהמציאו את הפצצה לא הבינו את משמעותה. האנשים הכי חכמים בעולם לא הבינו מה הם עשו, וכמעט כולם מתו מאוחר יותר מסרטן. דווקא המדע הבדיוני עזר לכולם להבין איזה פרצוף יהיה לעולם במלחמה כזו ואחריה".
המדע הבדיוני יכול לזקוף לעצמו קרדיט משמעותי גם בהתפרקות ברית המועצות. "ב-1983 התכנסו כמה מבכירי הממשל בביתו של סופר המדע הבדיוני הידוע לארי ניבן, כדי לבדוק כיצד יוכל המדע הבדיוני לתרום רעיונות להגנת ארצות הברית במלחמה הקרה. חלק מהרעיונות עברו הלאה, פותחו וזכו לכינוי 'מלחמת הכוכבים', מפני שחלק קטן מהרעיונות עסקו בשיגור קרני לייזר בחלל – רעיון ששלהב את הדמיון בעקבות הסרט 'מלחמת הכוכבים'. מכאן נוצר דימוי של טכנולוגיה מתקדמת שברית המועצות לא תוכל להתחרות בה. מרגע שהבינו זאת מנהיגי ברית המועצות, החל תהליך ההתפרקות".
חלק מהמדע הבדיוני נוטה להיות יותר אופטימי, או אוטופי, ואחר נוטה לכיוון הפסימי, או דיסטופי. "המדע הבדיוני העכשווי נוטה לכיוון הדיסטופי", אומר לוטם, "רק מעטים מאמינים שכפי שהדברים מתנהלים כעת הם מוליכים לעתיד טוב ומאושר. הננו-טכנולוגיה, למשל, מבטיחה לכאורה לפתור את בעיית המחסור הכלכלי. המהנדסים טוענים שהאנושות תוכל לבנות מכונות שיוכלו להפוך כל דבר לכל דבר. זה חזון אוטופי לגמרי, לכאורה.
אבל סופר מדע בדיוני אחר, יהודי בשם תיאודור הרצל, שכתב את ספר המדע הבדיוני 'אלטנוילנד' [על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל], כתב גם סיפור בשם 'סולון ולוגיה'. בסיפור מתואר כיצד חכם מאתונה בשם סולון מגיע לממלכת לוגיה ושומע על המצאה של אחד התושבים: מכונה שהופכת את חול הים לקמח חיטה. בממלכה מתייעצים עם סולון כיצד לגמול לממציא הדגול. סולון מייעץ להם שמוטב שיהרגו אותו ויהרסו את המכונה. עתיד בלי מחסור יותיר מיליארדי בני אדם שאינם צריכים לעבוד. מה הם יעשו? לפני שאנחנו נותנים תשובה טובה לשאלה הזאת, אולי נקטין קצת את המימון למחקר ננו-טכנולוגי".
הנדסה הגנטית יש היבטים רבים, ותקוות רבות בצדם, אבל מעל לכל מייחלת האנושות כי המדע הזה ימגר את אחת המכות הגדולות על פני כדור הארץ – הרעב העולמי. הנדסה גנטית מורכבת מקבוצת טכנולוגיות המסוגלות לשנות את המבנה הגנטי של בעלי חיים, חיידקים ובעיקר צמחים. המטרה: מציאת תרופות חדשות, ובעיקר מתן מענה לרעב שממנו סובלים מיליונים ברחבי העולם.
"כבר היום מגדלים צמחים מהונדסים גנטית בשטח של מיליארד דונם בעולם", מספר פרופ' ידידיה (דידי) גפני ממכון וולקני, "קצב גידול החקלאות המהונדסת גנטית מואץ במדינות צפופות כמו סין והודו, הזקוקות למזון בסיסי. זה גם פתרון למדינות חסרות מים כמו ישראל. החקלאות החדישה הזאת כבר מרוויחה כסף".
ומה יהיו התוצרים? כותנה כחולה ועגבניה בטעם של מלפפון?
"אלה גימיקים. הנדסה גנטית בגידול כותנה מיועדת למנוע פגיעה בסביבה כתוצאה מזיהומי המפעלים שצובעים את הבד. כותנה מהונדסת גנטית תאפשר גם יצירת סיבי בדים חזקים וגמישים יותר, שלא יחייבו גיהוץ. במקרה של העגבניה, המטרה החשובה היא יצירת ירקות שיישארו טריים גם אחרי שיעשו את הדרך הארוכה מהשדה בפלורידה לחנות בניו-יורק, וישמרו על חיי מדף ארוכים על-ידי עיכוב ההתרככות".
אבל מעל לכל, טיפוח גידולים חקלאיים עשירי ויטמינים וחלבונים להשבעת אוכלוסיות רעבות הוא המטרה החשובה של ההנדסה הגנטית, מאחר שיש לה גם משמעות מדינית-פוליטית: פחות רעב שווה פחות מלחמות. כשישביחו תירס או קסבה – צמח אפריקני פופולרי שדומה לבטטה – הם יהוו מקור למזון תזונתי בסיסי למיליוני בני אדם הסובלים מתת-תזונה. כיוון נוסף הוא הרפואה: צמחים מהונדסים גנטית וחיות משק יכולים להוות מקור לחיסונים ולתרופות.
"בעתיד, כשנאכל ירקות, ישתחררו מהם חומרים תרופתיים נוגדי חמצון המונעים גם עששת", אומר גפני. "צמחים ייצרו אינסולין וחלבונים תרופתיים, ואכילת בננות תחסן נגד מחלות מידבקות". ההנדסה הגנטית משתלבת גם בהשבחת דגים, והיא הביאה ליצירת עזים טרנסגניות (שלגופן הוחדר גן אנושי) המייצרות חלב עשיר בחלבון תרופתי – שני הישגים ישראליים.
עם זאת, דרכה של ההנדסה הגנטית ארוכה, והטענות נגדה רבות ומגוונות: סיכון פוטנציאלי לבריאות הציבור, חשש לפגיעה בסביבה ולהעברת מחלות וגנים בין זנים, השפעה שלילית על קרקעות וחיידקים, אפילו יצירת מפלצות. ואם זה לא מספיק, קיים גם החשש כי תעשיית המזון המהונדס גנטית תישלט בידי קומץ חברות ענק, והמדינות העניות יהיו נתונות לחסדיהן.
ועל אף הטענות, הצמיחה המהירה של ההנדסה הגנטית בחקלאות לא מגלה סימני עצירה. הממשל האמריקני דיווח כי כבר בשנת 2003 למעלה מ-7 מיליון חקלאים ב-18 מדינות עסקו בגידולי ירקות, פירות, כותנה, סויה, אורז וכו' – כולם פרי הנדסה גנטית. אם בסופו של דבר הם גם ידבירו את הרעב בעולם, רק ימים יגידו.
בסרט "בחזרה לעתיד 2" נוהגים הגיבורים במכונית מעופפת. מאז עברו שנים רבות, אבל החלום הרטוב של מפיקי הסרט עדיין לא התממש. איפה המכוניות המעופפות שהבטיחו לנו? יוחאי שנער, מנהל מותגים בחברת UMI, מסביר את המצב: "יש מכוניות מעופפות, קוראים להן מטוסים. המכוניות המעופפות נשארו במחסן. תעשיית הרכב היא תעשיית מתכת כבדה, ואין בה מקום לדמיון מעופף".
אז מה אנשים רוצים לפגוש בתוך אוטו כשהם נכנסים אליו?
"אנשים רוצים את מה שהתעשיה מוכרת להם. אם התעשיה קובעת שמה שצריך היום זה שש כריות אוויר, אז הצרכן מניח שזה הדבר הטוב ביותר".
ומה עם חוויית הנהיגה? כבר עשרות שנים שאנשים עושים בדיוק אותה פעולה בנהיגה: יושבים מלפנים, אוחזים בהגה ומסובבים אותו, ולוחצים על הדוושות עם הרגליים.
"היום כשאנחנו נוסעים במכונית שלנו אנחנו חושבים שאנחנו מזיזים את האוטו, שאנחנו שולטים בהגה ובבלמים. אבל האמת היא שעשרות מחשבים מחליטים בשבילנו מה לעשות".
אז למה המכוניות לא נוהגות בעצמן?
"בשימושים הצבאיים יש כבר מכוניות אוטונומיות, אבל לא בייצור סדרתי. התעשיה לא תרצה למכור לך את אשליית החופש שלך כמשהו שהוא באמת נטול שליטה. בסופו של דבר הם רוצים לתת לך אשליה של שליטה. אבל השליטה של הנהג תלך ותקטן ככל שנלך קדימה".
כמובן שגם נושא הבטיחות לא יוזנח, ויצרני הרכב עדיין משקיעים בו משאבים רבים. "היצרנים רוצים להראות שהם יוזמים שיפורים בתחום הבטיחות, אבל בעצם מי שיוזם הן הממשלות", אומר שנער, "היום מדברים יותר על הימנעות מתאונה, בעצם זה אח גדול שאומר 'אני רואה שיש מכונית שקרובה יותר מדי לרכב שלך ואני צריך לבצע בלימה'. אותם דברים קיימים במערכות שימנעו מאיתנו להירדם על ההגה. הכוונה היא למשהו קצת יותר אלקטרוני מלעשות עצירה לשתות מים כל שעתיים: ברגע שאנחנו מנקרים, מערכת אינפרה-אדום תזהה את סגירת העיניים שלנו ותשמיע סירנה".
בעיה אחרת שקשורה בטכנולוגיות חדשות, כמו במערכות ניווט GPS, היא קצב ההשתלבות שלהן במכוניות זולות. למה זה נשאר רק מנת חלקם של רוכשי מכוניות היוקרה?
"זה עוד פרדוקס מעניין בתעשיה. החברות בקושי מרוויחות ממכירת המכוניות הפשוטות, ולכן אי-אפשר לשים בהן טכנולוגיה מתקדמת. כשמדובר במכוניות יוקרה, שם אפשר להכניס פינוקים. בעתיד נראה במכוניות יותר מחשוב שיעבוד לטובת הנהג. תוכל להוריד דואר אלקטרוני, ליהנות ממערכות שמע מתקדמות יותר ולקלוט רדיו לוויני".
הפרויקט ישודר הערב בגלי-צה"ל, בין השעות 21:00-23:00
נא להמתין לטעינת התגובות
