הפוליטיקה של הטכנולוגיה
חשבתם שהטכנולוגיה הופכת את החיים לנעימים יותר? תחשבו שוב. חברים: יש לה עקרונות, נשמה ואג'נדה. ראיון עם יובל דרור, לרגל צאת ספר חדש
יובל דרור במצוקה. כרגע הוא עומד בפרץ, אבל גם לו ברור שכוח האש של עלמה ג'ינג'ית צעירה, בעיקר כשהיא בתו, יכול להיות די יעיל לאורך זמן. מאיה, תלמידת כיתה א', מאובזרת כבר עכשיו במחשב אישי שמפאר את הסלון. האם תורשה להכניס אותו לחדר כשענייניה יהפכו להיות פרטיים? במילים אחרות: כשהסכנות שאורבות ברשת יהפכו לרלוונטיות עבורה?
דרור לא מתחייב: "יש הורים שאומרים 'לא מעניין אותי, היא ילדה גדולה, זה רק אינטרנט'. זו טעות. מצד שני, אני שונא שהופכים את הטכנולוגיה לדמון, לאיזה שטן אולטימטיבי. זה מביא לי את הסעיף בגלל שאלה שרואים בה שטן רואים רק צד אחד שלה. גם אלה שרואים בטלפון הסלולרי רק צרות וקרינה, או מוציאים את הטלוויזיה מהבית, מביאים לי את הג'ננה. אני נגד הניתוק. ברגע שטכנולוגיה חדשה הגיעה, יש מי שחושב שהיא מכניעה אותך ואתה לא יכול להתנגד לה. אבל צריך להבין אותה, להבין מה היא עושה לך ולהתמודד עם זה".
עד כמה שדרור מורגל בהתמודדויות עם ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והסביבתיות של טכנולוגיות חדשות, כשזה בא מבפנים, מתוך הבית, גם הוא נדחק לקיר. יובל דרור, פרשן בתחומי המדע והטכנולוגיה, קולגה ותיק, מריץ את הבלוג מאבד תמלילים, וגם – יש להודות – חבר, מצליח למצות מספר מרשים של מסקנות פוליטיות וחברתיות מתוך מהפכות טכנולוגיות היסטוריות ועכשוויות בספרו "הפוליטיקה של הטכנולוגיה", שרואה אור בימים אלה בהוצאת מפה. וכל זה, בלי (כמעט) אף מילה על הטכנולוגיה עצמה.
"אחרי סיפור אופיר רחום, הנער שפותה באינטרנט על ידי טרוריסטית פלשתינית, כתבו העיתונים 'רצח האינטרנט' או משהו", מתרתח דרור. "כתבתי ב'הארץ' שהיא הרי גם דיברה איתו בטלפון. למה לא כתבו 'רצח הטלפון'? לוקחים אמצעי והופכים אותו לשד, כאילו שהיא רצחה אותו בגלל האינטרנט, ואם לא היה אינטרנט היא לא היתה רוצחת. האינטרנט הוא אמצעי תקשורת, יש הרבה דרכים להתייחס אליו, ואחת מהן היא להבין שמי שמדבר איתך לא חייב להיות מי שהוא מציג את עצמו".
לא, אל תטעו. כל זה ממש לא אומר שטכנולוגיה חדשה, גם כזו שהפכה לפופולרית, היא בהכרח טובה. היא יכולה להיות בהחלט לא טובה ועדיין לטלטל את החיים שלכם מקצה אל קצה ולהפוך אתכם לבובות סמרטוט פאסיביות. ומה שבעיקר מפתיע כאן הוא העובדה שאנחנו עדיין תופשים את הקדמה הטכנולוגית כאיזה עניין נייטרלי ובלתי נמנע; כאילו הטכנולוגיה עצמה היא דוממת,חפה מכל מסר או עמדה,נטולת ערכים והעדפות.אחרי שתניחו מידכם את הספר הלא ארוך והבהיר הזה (שאינו מצריך כמעט כל ידע טכני), תתחילו להתבונן על הסביבה שלכם ועל עצמכם אחרת.
"אנשים חושבים שהטכנולוגיה פשוט ניצבת שם, לא נושאת שום מסר ואדישה לגמרי", אומר דרור. "הם חושבים שבעזרת אקדח אפשר להרוג את האויב, לירות במישהו שבא לרצוח אותך או להרוג ילדה בת שמונה. כלומר, שהאקדח הוא חסר משמעות, לא טוב ולא רע, אלא אתה זה שמשתמש בו באופן טוב או רע. אבל קח את אוכלוסיית בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן, שווייץ ואוסטרליה יחד, ותגלה שם רק כמה מאות מקרי מוות
"תראה כמה משמעויות פוליטיות וחברתיות יש לטלפון הסלולרי. הישראלים אוהבים מאוד את הסלולרי שלהם, לא זזים בלעדיו ומאמינים שהוא עוזר להם להיות זמינים, מה הסלוגן של נוקיה? 'קונקטינג פיפל'. אבל המרקסיסטים יגידו 'בטח שיש טלפון סלולרי, זה עוזר למעסיק שלך לתפוס אותך ב-12 בלילה ולנצל אותך גם כשאתה לא בעבודה'. באיזו תוכנית טלוויזיה שמעתי את הציטוט הבא: 'מרקס דיבר על הטווים, אבל אפילו לא חלם שהטווים ייקחו את הנול איתם לרכבת וימשיכו לעבוד'. ומה זה מחשב נייד או טלפון סלולרי?".
זה עובד ככה גם כלפי החברים. ברגע שהפכת לבעליו המאושר של מכשיר סלולרי אין לך רשות להפסיק להשתמש בו. כמו שאחרים זמינים לך בכל זמן ובכל מקום, כך גם אתה מתבקש להיות זמין תמיד. חריגה מהכללים היא לכל הפחות לא בסדר ויכולה להתפרש גם כהעלבה בוטה.
"זה נכון. משכנעים אותך שהטכנולוגיה תמיד לטובתך, באה לעזור לך,תעשה את החיים שלך יותר קלים. אבל לא.לפעמים טכנולוגיה יכולה להזיק לך.הטכנולוגיה באה עם סט של ערכים שהיא מקדמת, ואתה יכול לנסות להילחם בסט הזה. זה לא תמיד פשוט. אתה נאבק בערך הזמינות של הטלפון הסלולרי ועונה לו רק כשמתאים לך. אבל זה ערך חזק: הפרסומת הראשונה של פלאפון בישראל היתה 'להפוך שעה אבודה לשעת עבודה'. הם מיד הבינו את המסר. אתה יכול להילחם, אבל יש לזה מחיר. מתעצבנים עליך, חושבים שאתה מוזר. הספר קורא לכולם להבין את המסרים של הטכנולוגיה, לאן היא דוחפת אותך, ואם צריך – להילחם בה".
הישראלים הוותיקים יותר זוכרים טכנולוגיה פוליטית-חברתית ישראלית למהדרין: האנטי-מחיקון, שניסה לכפות על הישראלים שוויון חברתי בסוף שנות השבעים, בכך שמנע מה"עשירים" שהצטיידו בטלוויזיה צבעונית ליהנות משידורי הצבע של הטלוויזיה הישראלית.
טכנולוגיה תמיד שינתה את הדרך שבה החברה פועלת. חוקר המדיה מרשל מקלוהן טען אפילו שהלאום והלאומיות נולדו במידה רבה בזכות טכנולוגיית הדפוס. "כאשר אנשים ראו לראשונה את האותיות, הם הבינו מה מחבר אותם והתגבשו לאומה", אומר דרור. "זה אחד ההסברים לתופעה הזו. הרי מה מחבר איטלקי מצפון איטליה לאיטלקי מהדרום? השפה שהם מדברים. וכשהיא הופכת לאביזר מוחשי כמו ספר, ורואים אותה, הם מבינים שיש ביניהם משהו משותף".
הם בדרך כלל נחשבים לתמהונים, אבל יש גם מי שרוצים לוותר על הכל ולחזור למערה. הפעילים הקיצונים של ארגוני איכות הסביבה, למשל, מתנגדים לכל צורה של טכנולוגיה ומעורבים בפעילויות אלימות שמטרתן להפריע להרס הטבע. מבחינתם המסר של הטכנולוגיה הוא: "האדם אינו חלק מהטבע אלא עליון עליו, וזכותו לנצל את משאביו עד כלות". הטכנולוגיה , לכן, היא מקור כל הרע, משום שהיא פוגעת בסביבה. פגיעה שסופה להמיט אסון על הטבע ועל האדם.
האם הם מטורפים? שאלה טובה. דרור מספר את סיפורם של הלודיטים, חונטה עממית אלימה שנאבקה במהפכה התעשייתית בבריטניה של תחילת המאה ה-19. אלה היו עובדים במפעלי טקסטיל, שראו כיצד מכונות האריגה תופסות את מקום העבודה שלהם ומשליכות אותם אל הרעב, החולי והמוות. אלפי עובדים איבדו אז את מקום עבודתם, נותרו ללא פת לחם או קורת גג, סבלו מזיהום אוויר כבד בערים התעשייתיות, ממחלות ומתוחלת חיים קצרה. את מקומם של עשרות עובדים תפסו ילדים ספורים שהשגיחו על פעולתן של המכונות, לעתים תוך שהם קשורים אליהן לבל יברחו, תמיד תמורת שכר רעב. הלודיטים, קבוצות מאורגנות וחשאיות של עובדים מפוטרים, התקוממו נגד התעשיינים העשירים והמכונות הארורות שלהם, פשטו על המפעלים והעלו מאות מכונות באש. המרידות נמשכו חודשים מספר, עד שהוכנעו תחת ידו הקשה של צבא הוד מלכותה, לא לפני שכמה מהמורדים הועלו לגרדום.
האם אפשר להבין אותם? האם לא היינו נוהגים ממש כמותם? "שאלתי את הסטודנטים שלי", אומר דרור, "נניח שאתם פותחים את החלון ומולכם אנטנה סלולרית. בהנחה שאתם יכולים לשרוף אותה מבלי להיתפס, אתם שורפים או לא? לא היה אחד שלא הרים את היד. אבל זה די מוזר, משום שבאותה מידה אנחנו תמיד רוצים להיות זמינים".
אבל המסר האמיתי של הלודיטים נכון גם היום: הטכנולוגיה אינה נייטרלית. היא מגיעה עם תפישה כלכלית-חברתית, עם נטייה מסוימת. "היזהרו מן הכוח ההרסני של הטכנולוגיה, העריכו את התוצאות הנוראיות שלה, הבינו איזה עולם אתם עומדים להפסיד ואיזה עולם תרוויחו במקומו, הרהרו במחיר שהמכונה תגבה מחייכם, עמדו בפיתוי של התיעוש, שימו לב לעולם הטבע ולהרס שלו", כתב קירקפטריק סייל בספרו "Rebel against the Future".
בספר מספר דרור על רוברט מוזס, האיש שבנה את ניו יורק בין השנים 1920-70 וחיבר את שכונות העוני בלונג איילנד לחוף הים. הדרכים הללו עברו מתחת לגשרים נמוכים מהרגיל – עניין שולי שלא זכה לתשומת לב. מאוחר יותר הגיע ביוגרף של אותו מוזס, שחשף אותו כגזען שונא שחורים. אחריו הגיע הפילוסוף והסוציולוג לנגדון וינר, שעשה אחד ועוד אחד, והראה איך דעותיו הגזעניות של מוזס הוטמעו בתוך הגשר, במטרה למנוע מהשחורים להגיע אל חוף הים. השחורים, שהיו עניים ברובם, לא היו בעלים של מכוניות פרטיות ונסעו באוטובוסים שלא יכלו לעבור תחת הגשרים הנמוכים במיוחד. "זו דוגמה מובהקת של מוצר טכנולוגי שעושה עבודה פוליטית זמן רב לאחר שהמתכנן שלו נעלם מהשטח", מצהיר דרור. "גם גדר ההפרדה, או החומה, היא טכנולוגיה שנוצרה מטעמים פוליטיים. הגדר הזו תישאר הרבה אחרי שרון, והיא תמשיך לעשות את העבודה הפוליטית של המתכננים שלה, ולכן רבים על התוואי שלה".
נחזור למחשבים: רובנו חושבים בוודאי שמדובר במוצר טוב ומיטיב. "אבל במה הוא טוב לירקן או לבנאי?", שואל דרור. "נדמה לנו שכולם מרוויחים מהמחשבים, וזה לא המצב. אלה שלא מרוויחים מהמחשב נשארים מאחור, והעולם הזה הופך להיות מיסטי עבורם. אומרים להם 'אל תיגע, כי מי יודע מה יקרה למחשב'. היה להם טוב בעולם של פעם. מרגע שהמחשב הגיע מתייחסים אליהם כמו אל מספר. הלכתי לעשות תיאום מס, וניסיתי להבין למה מורידים לי 34% ולא 25%. אמר לי הפקיד' מה אתה רוצה ממני, זה המחשב מחשב'. אני בטוח שלפני שלושים שנה הוא היה יכול להסביר לי את הנוסחה המתמטית. אבל היום הוא לא יודע, ולא מעניין אותו להסביר לי. יש מחשב והוא קובע".
בשנים האחרונות קורה גם משהו אחר: הטכנולוגיות נדחפות לא רק על ידי החזקים ובעלי הממון. יש טכנולוגיות שנדחפות על ידי הציבור ומפרקות דווקא תעשיות, כמו ה-MP3, שאיפשר לכולנו להוריד מוזיקה מהרשת.
אולי עכשיו, כשכולם נגישים למידע ולהשכלה בזכות האינטרנט, הטכנולוגיה משרתת גם את הפרולטריון ולא רק את בעלי ההון?
"נכון, אבל לא צריך להתפעל מזה יותר מדי. ההון עדיין מרוכז במספר מצומצם של ידיים, וזה לא הולך להשתנות. גם באינטרנט יש מספר מצומצם של שליטים: MSN ,AOL, יאהו, גוגל, אמזון ו-eBay. האינטרנט אולי מבוזר, אבל רחוק מלהיות סוציאליסטי.
"המשפטן לורנס לסיג כותב על המצאת השלט-רחוק. זה היה מכשיר נורא עבור המפרסמים בטלוויזיה. פתאום אתה יכול להחליף ערוץ בפרסומות בקלות. רשתות הטלוויזיה אולי הפסידו כסף, אבל הן לא הלכו לממשל וצעקו 'תצילו אותנו מהטכנולוגיה המטורפת הזו שגונבת לנו כסף'. הן פשוט התמודדו. כאשר בנו את האוטוסטרדות בארצות הברית, איגוד עובדי הרכבת לא התמרד. רק חברות התקליטים עושות כזה רעש כדי לעשות את הרושם כאילו זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה מגיעה טכנולוגיה ופוגעת בתעשייה קיימת. אבל זה קורה כל הזמן".
השלט הרחוק אולי פגע ברשתות הטלוויזיה, אבל שירת את יצרני הטלוויזיות. זו היתה מלחמה של תעשייה בתעשייה. כך גם לגבי אמצעי התחבורה. אבל מהשימוש ב-MP3 באינטרנט אף גוף מסחרי לא מרוויח. רק הציבור.
"תעשיית המוזיקה מנסה להציג זאת כך. זו היתה יכולה להיות גם הזדמנות מצוינת עבורה, אבל היא בוחרת לתבוע את הגולשים. כשהגיע הווידאו לשוק אולפני הסרטים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. ג'ק ולנטי, יושב ראש ארגון אולפני הקולנוע האמריקניים דאז, כינה את הווידאו 'החונק מבוסטון', כי כל אחד יכול היה להעתיק סרטים בחופשיות. אבל למזלם של האולפנים, הם דווקא לא יכלו להגביל את הווידאו, כי הווידאו הוא זה שהציל את תעשיית הסרטים – יותר ממחצית ההכנסות שלהם באו מאוחר יותר ממכירת קלטות וידאו. זה שחברות המוזיקה לא מבינות את ההזדמנות שגלומה גם באינטרנט לא אומר שהן צודקות. הן כבר הפסידו בקרב הזה. עכשיו זה רק קרב בלימה על תנאי הכניעה".
יובל דרור נולד לפני 34 שנה בגבעתיים. "בכיתה ה' אמא שלי קנתה לי את ה'דראגון', אחד המחשבים הראשונים. הייתי הדור הראשון שלמד מתמטיקה באמצעות מחשבים ביסודי, ושנאתי כל רגע. אבל ברגע שהיה לי מחשב משלי הייתי שבוי לגמרי".
מאז עבר בכל מיני עבודות. כולן קשורות למחשבים, ואף אחת לא עוסקת בהם ישירות. אחרי שהיה איש תמיכה למשחקים של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), מכר מחשבים בחנות בתל אביב ("לא הייתי כל כך טוב") והעביר הדרכות על מחשבים, החל לערוך ספרי מחשבים בהוצאת "אופוס" ושם גם כתב את הספר הראשון שלו: מדריך ביתי שנקרא "מי מפחד ממחשבים". אחר כך מונה לסגן עורך המגזין "אינטרנט וורלד" בקבוצת "אנשים ומחשבים", ובשנת 2000 הפך לכתב המחשבים של "הארץ".
מאז הוא משמש כמתחרה ישיר של כותב שורות אלה. מאוחר יותר ערך את מדור ההייטק בעיתון. לפני כשנה עזב את "הארץ" לטובת דוקטורט במסלול חדש באוניברסיטת בר-אילן, המשלב מדע, טכנולוגיה וחברה. בינתיים חזר לעיתונות ככתב הטכנולוגיה של חברת החדשות של ערוץ 2, ממנה עבר ל"ידיעות אחרונות", שם הוא עובד כיום. במקביל, דרור מלמד בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל. הדוקטורט שלו מטפל בסוגיה שלא חשבנו שקיימת: "מה קורה כשטכנולוגיה מתקדמת יותר, לכאורה, מונעת ממך לעשות דברים שיכולת לעשות קודם".
"כולנו מניחים שעם טכנולוגיה חדשה בהכרח מתקדמים", הוא מסביר. "פעם היית הולך למכולת, מבקש מאתיים גרם גבינה צהובה, החנווני היה מטיל את הגוש אל הסכין המסתובבת ופורס לך דק-דק. עכשיו יש את גרסה 2.0", הוא אומר ומניף אריזה של תנובה מהמקרר. "אומרים לך שזה אטום, לא מתקלקל, אתה לא חייב לאכול מיד. התקדמנו. גם פה יש 200 גרם. אבל אתה יודע מה ההבדל? שפה קובעים לך את העובי. עכשיו היכולת שלך לשלוט בכמה גבינה צהובה אתה אוכל הלכה לעזאזל. אתה שם שלוש פרוסות ונגמרו ה-200 גרם . במערכת ההפעלה של חלונות, למשל, אפשר לעשות דברים שלא יכולתי לעשות ב-DOS, אבל זה גם הפוך.
"זה שטכנולוגיה מסוימת נכנסה לכל בית לא אומר שהיא הטובה ביותר. יש אינספור דוגמאות לטכנולוגיות שכולנו משתמשים בהן, אבל הן די מחורבנות בהשוואה למתחרות. חלונות מול מק. מכונית בנזין מול הנעה אלטרנטיבית. מקרר שמופעל בחשמל במקום בגז. מי שדחף את הטכנולוגיה של המקרר בארצות הברית היה גם זה שסיפק חשמל - ג'נרל אלקטריק. החברה רצתה לגבות מלקוחותיה מכל הכיוונים, ולכן דחפה להם מכשיר שזולל חשמל".
אחד הנושאים שמסעירים כיום את עולם הרכב הוא הגבלת מהירות הנסיעה של מכונית – תלחץ על הגז, אבל לא תוכל לעבור את גבול המהירות המותרת בכביש. יש שיגידו 'איך לא עשו את זה קודם'. עבור יובל דרור זה לא פחות מ"נורא". לא כי אני בעד תאונות דרכים או מהירות מופרזת, אלא כי זו טכנולוגיה שבאופן מובהק שוללת ממך את חופש הבחירה".
יבוא אב שכול ויגיד לך, חופש הבחירה של מישהו אחר לקח לי את הבת.
"אנחנו מניחים שאתה זכאי עד שלא הוכח אחרת, אבל הטכנולוגיה הזו רואה מה אתה הולך לעשות ואומרת שאתה אשם! שנית, נניח שמתרחשת תאונה עם מכונית שהטכנולוגיה הזו מותקנת בה, מי אשם? אתה או המחשב? תוכל לטעון 'אני לחצתי על הגז כדי להתחמק, אבל המחשב לקח שליטה ומנע ממני. תתבעו את החברה שייצרה את זה'. ברגע שלוקחים ממך את חופש הבחירה צצות המון שאלות. גרמניה, למשל, מתנגדת לטכנולוגיה הזו בטענה שהיא נוגדת אמנה עולמית שקובעת שהנהג יהיה כל הזמן בשליטה על כלי הרכב. אומרים שם, עם הטכנולוגיה הזו אתה לא בשליטה. מישהו אחר שולט. יודע מה? הם צודקים".
כשהושקה גרסה חדשה של תוכנת עיבוד התמונות הפופולרית "פוטושופ", התעמקו המומחים בתכונות החדשות שלה. אבל כשמישהו ניסה לסרוק שטר של עשרים דולר התוכנה סירבה והודיעה לו: "אתה מבצע פעולה בלתי חוקית". "לכאורה זו גרסה מתקדמת יותר, ולכאורה זה לטובת האנושות ונגד זייפנים", מסביר דרור. "אבל נניח שהבת שלי עושה עבודה על התפתחות המטבע האמריקני. היא לא יכולה להביא תמונה של שטר. התוכנה חושבת שהיא יודעת למה אני סורק את השטר, ואוסרת עלי. קשה לי להביע את עוצמת הזעזוע שלי מהדבר הזה. אני לא רוצה את הטכנולוגיות שלי חושבות יותר ממני".
"בוא הנה רגע. אתה מומחה למחשבים, נכון? איזה מחשב לקנות לבת שלי?". אם כל אחד מאיתנו היה מקבל שקל על כל פעם ששמענו את המשפט הזה, יכולנו לקנות את מיקרוסופט מביל גייטס ועוד להעסיק אותו כשוער בכניסה. הצרה היא שלא היינו יודעים ממש מה לעשות עם החברה הזו, כי אנחנו לא באמת מבינים במחשבים. לפחות לא במובן שמקובל לחשוב.
"אני אוהב מחשבים כמשתמש", מסביר דרור, "אבל לא יודע אפילו שפת תכנות אחת. לערוץ 2 הגעתי כמומחה לטכנולוגיה. לא היה שם כתב או עורך שלא היתה להם בעיה בקאזה או ב-eMule. היו מטמטמים אותי שחבל לך על הזמן. אחרי שבועיים במערכת אני מקבל טלפון מבתו של אחד האנשים הבולטים שם, שאומרת לי, 'אבא אמר לי שאתה אשף במחשבים. אני רוצה לצרוב תקליטור. איך עושים את זה?'".
איך אפשר להתעסק בטכנולוגיה בלי להבין בזה?
"להפך, זה מועיל. למי שקבור בתוך התוכנה אין פרספקטיבה. שואלים אותי'מאיפה אתה יודע', ובאמת לא למדתי מעולם. אני מעריך מהנדס שמצליח, אבל בעיני זה משעמם רצח. בעיני מעניין איך זה משפיע עלינו ואיך אנחנו מתמודדים עם זה. אני מבין במה שהוא חברתי או תרבותי בתוך הטכנולוגיה. הביטים, הבייטים והחוטים משעממים אותי, אבל הטכנולוגיה עצמה מקסימה אותי. יש בה משהו מסעיר, מרתק, מדהים. יש מבקרי טלוויזיה ששונאים טלוויזיה. אני לא כותב על טכנולוגיה מתוך שנאה, אלא מתוך אהבה גדולה. אבל כמו באהבה, אני גם נזהר ממנה".
צריך לראות את דרור כשהוא מדבר על טכנולוגיה ועל ההשפעה שלה עלינו. פניו לובשות דרמה נסערת, ידיו משרטטות באוויר תנועות רחבות ונמרצות, ובאופן כללי קשה שלא להיסחף אחרי זרם התודעה שהוא משלח בך, שמאגד את הצרות הקטנטנות שלנו עם סוגיות מוסריות ופילוסופיות מורכבות.
ועד כמה שהטכנולוגיה על שלל השפעותיה מטלטלת את דרכי החיים ונתיבי המחשבה, הרי שביומיום היא צריכה להיאבק על מקומה בסדר היום של כלי התקשורת.
עניינים טכנולוגיים תמיד יבואו אחרי פיגוע, אחרי פנינה רוזנבלום ואחרי הלווייתן שהתברבר בתמזה. למה? ככה. אבל לדרור יש גם חוויה אחרת: "ב-2002 הזמין אותי יואל (אסתרון, אז סגן העורך הראשי של "הארץ" - ד.ג) לכתוב בעמוד המאמרים בחלק ב' של'הארץ', יחד עם אדר פרימור, רוגל אלפר וכתבים נוספים. זה היה תקדים. גם הייתי נורא צעיר וגם כתבתי על נושאים ביזאריים כמו קוד פתוח והחלפת קבצים, וכל זה לצד יואל מרקוס, עוזי בנזימן וגדעון סאמט! כאילו חדרתי לקודש הקודשים. זו היתה נקודת מפנה. פתאום העמוד הזה נפתח לרווחה לנושאים חדשים. זה היה אחד האירועים הכי משמחים בקריירה שלי.
"מבחינתי, מאז 2002-3 גובר הצמא גם בקרב אמצעי התקשורת וגם בקרב הקוראים, שמבינים שזה משפיע עליהם. אנחנו הרי לא יכולים לדמיין את עצמנו בסיטואציה שבה טכנולוגיה לא מקיפה אותנו. עוד לפני שאתה נולד, אולטרסאונד בודק שאתה בסדר, עד הרגע שמכניסים לך צינורות ואתה מתפגר. אני לא חושב שסדר היום שלנו צריך להתחיל מזה שסטיב ג'ובס השיק iPod וידאו, אבל חוסר העניין המופגן בטכנולוגיה שהפגינו אמצעי התקשורת בארץ ובעולם משתנה".
ומה יקרה כשיבוא המחשב שיהיה חכם מהאדם? בספר מצוטטות תחזיות מאופקות בעניין זה, שמתבססות על קצב ההתפתחות של המחשבים היום. "סביר להניח שמחשב אישי בשווי אלף דולר ישתווה למהירות וליכולת החישוב של המוח האנושי בסביבות 2025", מצוטט ריי קורצוויל, מהנדס ומחבר ספרים על עתידנות טכנולוגית. ומה אז? המחשבים עוקפים את האדם ומתחיל העידן הפוסט-אנושי, שבו הטכנולוגיה משפרת את עצמה ובני האדם נתונים לחסדיה. ייתכן שהיא תעזור לנו להפוך את העולם למקום נעים יותר; ייתכן גם שהיא תבין שהבעיה האמיתית היא אנחנו, המין האנושי, ותשתדל לסלק אותנו מכאן. אבל אין ספק שיש למחשבים עוד דרך ארוכה עד שיהיו מסוגלים לחקות אינטואיציה אנושית בסיסית והבנה פיזית של העולם. "אבל לא הייתי רוצה שתהיה פה מכונה יותר אינטליגנטית מאיתנו", אומר דרור. "זה מפחיד".
ואם היא תנהל את העולם טוב יותר?
"ואם היתה תוכנת מחשב שתכיל את כל ספר החוקים ואת כל התקדימים המשפטיים, היית רוצה להישפט מול מחשב? אתה רוצה שופט סלחן, רחום וחנון, אנושי ולא ברוטלי. מה זה יעשה לנו כחברה להיות מנוהלים על ידי המחשב? זה יסיר מאיתנו אחריות לכל מה שאנחנו עושים. אני מקווה שזה נמנע. אני לא בטוח שאם תהיה מכונה כזו הדבר הראשון שהיא תעשה לא יהיה לנתק אותנו מהחשמל. אנחנו כל כך מאמינים בטכנולוגיה, שאנחנו שוכחים שיש דברים שהיא עדיין עושה באופן מחורבן לגמרי. אבל לדעתי זה לא יקרה בתקופתנו. אני די רגוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
