פראיירים לא מתחלפים, הם מתים (!)
בניגוד למה שמקובל לחשוב – המעשנים הם דווקא נכס כלכלי למדינה ולא עולים לנו יותר. אבל לעישון יש השלכות משמעותיות על היקף העוני. נקודה מפתיעה למחשבה על המעשנים
משפחות בחמישון התחתון, מוציאות בממוצע מעל-150 שקלים לחודש על סיגריות- פי שניים מהחמישון העליון.
צידוק למיסוי הגבוה ניתן בהודעה לעיתונות מטעם רשות המסים בישראל, בעקבות העלאה במיסוי בדצמבר 2004: "יצויין כי סיגריות נכללות במסגרת מוצרים שהשימוש בהן גורם נזק רב לבריאות הציבור; במסגרת קבוצה זו נכלל גם אלכוהול ודלק. מסיבה זו מוטל מס גבוה על מוצרים אלו בארץ ובעולם." כלומר, המעשנים חולים יותר והטיפול הרפואי עולה לנו כסף רב, לכן מוצדק לדרוש מהם פיצוי, ובהזדמנות זו גם לעודד אותם להימנע מעישון.
עישון אכן פוגע בבריאות, ומקצר באופן משמעותי את תוחלת החיים. במדינות המפותחות עישון הוא גורם המוות מספר 1, ובפער ניכר ביחס לכל גורם מוות אחר. קשה לבודד את השפעת העישון על תוחלת החיים, שכן המעשנים נוטים גם לעסוק פחות בספורט, לצרוך יותר אלכוהול, לאכול מזון פחות בריא, וגם לקבל שכר נמוך יותר. לכן, תחזיות שונות, מדברות על כך שעישון (בהיקף בינוני) גורע 5 עד 15 שנים מהחיים.
ברם, לא ברור כלל שמעשנים באמת עולים יותר לציבור משלמי המיסים. המעשנים, כל עוד הם חיים, עולים יותר למערכת הבריאות. אבל הם מתים בגיל צעיר יותר, כך שהם נהנים מתקופה קצרה יותר של שירותי בריאות. לא רק זה, מאחר והמעשנים זוכים לתקופת פנסיה קצרה משמעותית מחבריהם הלא מעשנים, הרי שהם חוסכים לקופת המדינה תשלומי קצבאות זקנה ובמקרים רבים גם פנסיה ציבורית. בקיצור, יכול להיות שהמעשן הוא למעשה נכס כלכלי למדינה! הוא עובד ומשלם מיסים עד גיל הפנסיה, וזמן קצר לאחר היציאה לפנסיה הוא מת.
למעשה, אפילו לא ברור שהעישון פוגע בצורה משמעותית בכושר ההשתכרות. בריאות לקויה אינה תורמת לפריון העבודה והשכר, וריח הסיגריות לא מסייע בראיונות עבודה. אבל, כפי הנראה פגיעתם בשכר די נמוכה. המעשנים, ע"פ ממצאי מחקרים, סובלים מהכנסה נמוכה לאו דווקא בגלל שהם מעשנים. אותן תכונות אופי, כמו למשל יכולת מוגבלת בדחיית סיפוקים, גם פוגעות בהכנסה וגם מגדילות את הסיכוי להפוך למעשן.
כלומר, קשה להצדיק מיסוי סיגריות בסיסמה של נזק כלכלי לציבור. עם זאת, קיימות סיבות רבות וטובות להכביד על המעשנים. מחקרים מוכיחים, שלמחיר הסיגריות השפעה על היקף העישון.
מעשנים צעירים בשלב הקריטי של יצירת ההרגל וההתמכרות לסיגריות רגישים במיוחד למכירן. עלייה של עשרה אחוזים במחיר הסיגריות גורמת לצמצום העישון בהיקף של חמישה עד עשרה אחוזים. יתרה מזו, כפי שמדווחים שני חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אנשים הנוטים לעשן שמחים כאשר מחיר הסיגריות עולה. רוב המעשנים רוצים להיגמל מהעישון. הם מאמינים שמחיר גבוה יסייע בידם, ולמחיר הסיגריות יש אכן השפעה משמעותית על הסיכוי להפסיק לעשן.
אבל מיסוי אינו הדרך היחידה לצמצם עישון. מחקרים מראים שלהסברה על נזקי העישון השפעה משמעותית על העישון, וכך גם האיסור על עישון במקומות ציבוריים, במקומות בילוי, ובמקום העבודה. איסור העישון מקטין את ההזדמנויות לעשן ומשפיע על יחס החברה למעשנים – גורם קריטי לעישון, בעיקר בקרב צעירים.
לאכיפת החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, חשיבות רבה בעיקר בגלל זכויותיהם של המעשנים הפסיביים. ברם, ממצאי המחקר על כך שרוב המעשנים רוצים להפסיק לעשן
האכיפה הינה אמצעי די זול. מאמץ מרוכז של אכיפה נקודתית, ע"י פקחים וקנסות, מאפשר מעבר ל"שיווי משקל" חדש שבו הציבור מפקח. כך למשל, אין בעיה של עישון בתחבורה ציבורית למרות היעדר פקחים, ולעומת זאת בקניונים (לפחות בחלקם) מעשנים רבים.
לצמצום העישון השלכות מרחיקות לכת על איכות החיים של העניים, גם אם נתעלם מההשלכות הבריאותיות של העישון (האקטיבי והפסיבי). מעשן בהיקף בינוני מוציא מעל 300 שקלים לחודש על סיגריות (תוצרת הארץ). עם 300 שקלים אפשר להכפיל את ההוצאה על בשר ועוף, או להגדיל ב-75% את ההוצאה על ביגוד והנעלה, או שאפשר לממן חוגים ושיעורי עזר לילדים.
לשם השוואה, העלייה בשיעור של 7% במחיר הלחם המפוקח, שגררה הצעות אי אמון בממשלה, משמעותה עלייה של פחות משלושה שקלים לחודש בהוצאה של משפחה ענייה ממוצעת.
פעילים חברתיים וחברי כנסת שרוצים לעשות משהו למען בריאות הציבור וצמצום העוני, כדאי שיפעלו לצמצום העישון. ובהזדמנות זו, אולי גם הגיע הזמן לפעול להגבלת העישון בצה"ל – כור ההיתוך למעשן הצעיר.
עומר מואב הוא פרופסור לכלכלה באוני' העברית ועמית בכיר במרכז שלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
