על העוני – בין גאידמק לפרידמן
עומר מואב מציע שבמקום להאשים את הכלכלה החופשית, שמילטון פרידמן מייצגה, כדאי שהעניים יקחו אחריות. על הנדבנות של גאידמק שמאפשרת לעני המכוער לבצבץ, ועל עמיר פרץ שמפחד מהשתלטות 'גאידמקית' בארצנו. שתי גישות על טבע האדם שיוצרות שתי כלכלות
לעומת זאת, אמונה ביכולתו הבלתי מוגבלת של האדם עומדת בבסיס הגישות של השמאל הכלכלי. ע"פ תפיסה זו, לבני האדם (הנכונים) היכולת לנהל את הכלכלה והחברה בהצלחה העולה על זו של כוחות השוק, ובני האדם יכולים להשתנות, למשל להשתחרר מהאגואיזם. המשטרים הקומוניסטים הטוטאליטריים, לדוגמה, לא רק שניהלו את הכלכלה, הם גם ניסו ליצור "אדם חדש" (וגם הצליחו, אבל לא את מושא חלומותיו של קרל מרקס).
התגובות סביב "הנדבנות" של גאידמק, שאינו מסתיר את כוונותיו לצבור כוח פוליטי, אפיינו את הגישה הלא מוגבלת. עמיר פרץ ביקר את אזלת ידה של הממשלה שמאפשרת לנדבנים להשתלט על הסיוע לתושבי שדרות. כמו כן, כותבי טורים, למשל ערן גבאי ב"הארץ" ונעה נבט ב"וואלה", גם רמזו למה שבאמת מטריד את פרץ: ציבור העניים, במצוקתו או בתמימותו, ייפול בפח ויצביע לגאידמק בבחירות לכנסת. הטענות מאפיינות גישה לא מוגבלת משום שהן משקפות ציפיות לפעולה יעילה מהממשלה ואמונה בכך שהאנשים הנכונים יודעים יותר טוב (במקרה זה כותבי הטורים יודעים למי כדאי להצביע בבחירות).
מילטון פרידמן,
ליחס לאדם אחד, גם אם איש יוצא דופן כמו פרידמן, את החופש והשפע הקיים בעולם, זה מוגזם. להאשים אותו באחריות לעוני בעולם, עוני שרובו המכריע קיים דווקא במדינות שלא חרטו על דגלם את "משנתו של", זה מגוחך. אבל אידיאולוגיה גורמת לאנשים לעוות את המציאות. לא במקרה כולל סואל ברשימת הציטוטים החביבים עליו את הטענה של הכלכלן האוסטרי המנוח ג'וסף שומפטר: "הדבר הראשון שאדם יעשה בשביל האידיאלים שלו זה לשקר". מוגזם, אבל יש בזה משהו, בעיקר כאשר מדובר בנטייה שלנו לשקר לעצמנו. כדאי גם לזכור שלא היה זה תפקידו של פרידמן להציג עמדה "מאוזנת". תמיד עמדו מולו מאות אינטלקטואלים שעשו את העבודה.
הנדבנות, ולא בפעם הראשונה, הציגה את העני המכוער, שגדל על תרבות ה"מגיע לי". חלק מתושבי שדרות סרבו לפנות את חדרי המלון לאחר מספר ימי אירוח אותם קיבלו במתנה מגאידמק, כמו שחלק מהנזקקים דורשים בעזות מצח את הסיוע מגופים פרטיים שעוסקים בצדקה. אסור להאשים את העניים בעוניים, אבל אין להסיר את האחריות האישית ולטיפוח תרבות עוני. במקום להאשים את הכלכלה החופשית, את פרידמן ואת תומכיו ולהשתמש במונחים כמו "מוחלשים" במקום חלשים- המפתח ליציאה מהעוני דווקא מצוי בלקיחת אחריות: עבודה וחיים בהתאם לאמצעים, גם במספר הילדים. אבל, גמילת אנשים מעטיני משלם המיסים אינה משימה קלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
