על-סם
סרט לפי ספר של פיליפ ק. דיק זה לא חדש. סרט שאשכרה נאמן לרוחו האפלה, המסוממת והפרנואידית של גורו המד"ב – דווקא כן
במאי: ריצ'רד לינקלייטר
תסריטאי: ריצ'רד לינקלייטר, על פי הספר מאת פיליפ ק. דיק
שחקנים: קיאנו ריבס, רוברט דאוני, וודי הרלסון, וינונה ריידר, רורי קוקריין
ארה"ב, 2006, 100 דקות
איפה רואים: בספריות הווידאו
את תוכנם של רוב הסרטים הנוצרים בימים אלה ניתן להגדיר באופן מדויק למדי בצמדי מילים רזים: "דרמת פשע", "קומדיית פעולה", "אפוס היסטורי", "ג'ורג' לוקאס". אך יש סרטים שאינם מצייתים להגדרות, סרטים מוזרים, סרטים שלא הולכים בתלם. רובם של אלה מוזרים בעיקר לשם המוזרות – הבה נראה מה יקרה אם נשים אייפוד בבלנדר – אך לפעמים, לעתים נדירות, מופיע סרט שבו השוני נובע מהיותו של הכותב בעל חשיבה חריגה באמת ובתמים. סרט כמו "סורק אפלה", על פי ספרו של פיליפ ק. דיק.
בעתיד כלשהו, שרובו דומה מאד לעבר זה או אחר, בוב ארקטור (קיאנו ריבס) וחבריו הם חבורה של צרכני סמים שמעבירים את חייהם בלי לעשות שום דבר מיוחד. אבל בוב ארקטור הוא גם הסוכן הסמוי פרד, הפועל מטעם המשטרה על מנת לגלות את מקור הסם החדש והקטלני, "מרכיב D". כל עוד הוא שוהה בתחנת המשטרה, "פרד" לובש חליפת הסוואה המציגה, במקום פניו וגופו, עשרות שברי פנים וגוף, כך שלא ניתן יהיה לזהותו. גם הממונה על פרד וכל שאר השוטרים לבושים חליפות כאלו.
המשטרה עוקבת באמצעות מצלמות אחר הנעשה בביתו של בוב, ובהדרגה מתחילים הממונים לחשוד כי בוב עצמו הוא ספק הסמים – יש לו הרבה יותר מדי כסף. מקורו של הכסף במשטרה עצמה, כמובן, המממנת את פעילותו של פרד, אך איש לא יודע שפרד הוא בוב. ובנוסף על כך, פרד, לאחר שהחל לצרוך "מרכיב D" במסגרת התפקיד, מתחיל לחשוד גם הוא בבוב.
קומי? בהחלט. טרגי? ללא ספק. מוזר? זו רק ההתחלה.
פיליפ ק. דיק החל לכתוב את "סורק אפלה" ב-1972, בזמן ששהה בתוכנית גמילה מסמים בקנדה. הוא כבר היה אז סופר מדע בדיוני מפורסם, וצרכן סמים מפורסם לא פחות. בתקופה שקדמה לכך הוא התגורר בביתו בקליפורניה, שם גם מתרחשת עלילת הספר והסרט, במעין קומונה של ג'אנקיז צעירים.
לכן, כשתיאר חוויות סמים, אם כמשתתף ואם כצופה, הוא ידע בדיוק על מה הוא מדבר. לאורך הסיפור, תיאוריות קונספירציה נערמות זו על זו, פתרונות מופרעים לבעיות פשוטות ופתרונות פשוטים לבעיות מופרעות, ולאט לאט, בעוד הפסיכולוגים של המשטרה וחבריו לדירה עוקבים אחריו, אלה בחרדה ואלה בפרנויה, שוקע גיבור הסיפור אל תהום הנשיה של איבוד הקוהרנטיות של מוחו.
כדוגמה מייצגת לאופן החשיבה של
זו רק אחת מתיאוריות הקונספירציה ותוכניות הפעולה המופרכות שגיבורי הסרט מעלים (ומממשים). אחרות כוללות הגנה מושלמת מפני פורצים באמצעות השארת הדלת פתוחה בצירוף פתק המזמין להכנס פנימה, משתיק-קול שהוא מכפיל-קול, וסצנת ההתאבדות המשעשעת ביותר אי פעם.
"סורק אפלה" אינו הסרט הראשון שנעשה על פי ספריו וסיפוריו של פיליפ ק. דיק. בין הסרטים שקדמו לו היו "בלייד ראנר" (על פי "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?"), "זכרון גורלי" (על פי הסיפור הקצר "נוכל לזכור זאת עבורך בסיטונות") ו"דו"ח מיוחד" (על פי סיפור בעל אותו שם). מבין כל אלה, "סורק" הוא הנאמן ביותר למקור הספרותי ולמחברו – והיחיד המציג את חוש ההומור המוזר ואת היכולת הטרגית של דיק, שני מרכיבים בכתיבתו שנוטים ללכת לאיבוד בדרך לקולנוע.
זו, כנראה, הסיבה לכך ש"סורק" לא הפך לשובר-קופות כמו הסרטים האחרים ברשימה. בישראל הוא לא הופץ בבתי הקולנוע, ומי שלא הספיק לראות אותו בשתי ההקרנות בסינמטק תל אביב השבוע, ייאלץ כנראה להסתפק במסך הקטן.
הסרט נעשה בשיטת רוטוסקופ, בה הופכים את החומר המצולם לדמוי-ציור על ידי עיבוד תמונה אחר תמונה. התוצאה נראית כאנימציה לכל דבר, עם הבזקים של העולם האמיתי ברקע. זו שיטה מצוינת כשמעוניינים לשלב בקלות מרכיבים כמו חליפת ההסוואה מחליפת הפרצופים, והיא מגיעה לידי גאונות ממש כשמדובר בהענקת הבעות פנים שונות לבול העץ קיאנו ריבס.
על מנת להסיר ספק, אין כאן מסר חד צדדי של "אמרו לא לסמים" – ספרים וסרטים כאלה יש שניים בשקל, בהנחה מיוחדת, רק היום. "סורק אפלה" מעניק הצצה למוחו של אדם בעל חשיבה אחרת, זרה, שונה, ועדיין אנושית מאוד. הוא מעלה, כמו רוב כתביו של דיק, שאלות הקשורות לזהות ולאנושיות, ולזמן ולאופן שבהם הן עלולות לחדול מלהתקיים. הוא עושה זאת באופן מצחיק ומטריד בעת ובעונה אחת.
את תוכנם של רוב הסרטים הנוצרים בימים אלה ניתן להגדיר באופן מדויק למדי במילים מעטות. גם את תוכנו של "סורק אפלה". המילים, במקרה הזה, הן: "פיליפ ק. דיק". ומי שהמילים הללו לא אומרות לו דבר, מוזמן להתחיל לקרוא.
ניר יניב הוא סופר מדע בדיוני ומוסיקאי. ספרו "כתוב כשד משחת" ראה אור בהוצאת אודיסיאה, ופרק ממנו אפשר לקרוא כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
