סכנה: קואוצ'ר בגרוש
נדמה שקואוצ'ינג הוא כבר הרבה יותר מאופנה חולפת. עו"ד יבין רוכלי מזהיר מפני הסכנות שבקואוצ'רים חובבניים, וגם מציע פתרון: קביעת דרישות סף וכללי אתיקה מחייבים
גם לפני 20 ו-30 שנה סיפרו את אותה בדיחה על האם השאפתנית, אך במקום מאמן מקצועי (coach או קואוצ'ר, בגרסה הישראלית) דיברו אז על עורך דין. בניו יורק של 2007 (כמו גם בישראל) כולם מדברים על קואצ'ינג, המון אנשים נעזרים במאמן מקצועי, ולא מעט אנשים (רציניים יותר או פחות) מציגים עצמם כמאמנים מקצועיים ואף מתפרנסים מזה. נדמה, שחוץ מהמקצוע העתיק בעולם (פוליטיקה...), הקואוצ'ינג הוא המקצוע שזוכה בימים אלה לתשומת הלב הרבה ביותר. אולי זה בגלל שהקואוצ'ינג אופנתי, מתגמל היטב, יש לו צליל של וול-סטריט וניחוח של הוליווד, הוא מצטלם היטב לתכניות טלוויזיה עתירות רייטינג והולם ברוחו את המוספים הכלכליים המובילים.
חשוב שיהיה ברור: לתהליך הקואוצ'ינג עשויות להיות השפעות מרחיקת לכת על גורלו המקצועי והאישי של האדם הנוטל בו חלק. עובדה זו, מטילה על העוסק בקואצ'ינג אחריות רבה. עליו להיות בעל מיומנות ספציפיות וכישורים מיוחדים מאוד, כמו גם ניסיון חיים, סבלנות ואהבת אדם. אך בכך אין די: אדם רציני המעוניין לעסוק בקואצ'ינג חייב לעבור הכשרה מקצועית יסודית, לשם רכישת מיומנויות וכלי אימון מבוקרים, שנוסו בהצלחה בעבר. רק בהכשרה יסודית כזו ניתן לבחון האם ועד כמה יכול אדם להיות מאמן ראוי ומקצועי.
למרבה הצער, כמו אל כל עיסוק מבוקש ומכניס, חדרו לשורות הקואצ'ינג לא מעט חובבנים, מקצרי דרכים, חסרי הכשרה פורמאלית כלשהי, המתבססים על האינטואיציות והכריזמה שלהם, כמו גם כוהני "גל חדש" למיניהם, הטוענים שיש להם "אנרגיות טובות" או "תובנות" קיומיות מהפכניות להעניק לזולת, ובמקרים אחדים - אפילו שרלטנים.
אלו הן חדשות רעות לצרכנים פוטנציאליים של הקואוצ'ינג, שעלולים לקבל שירות חלקי, פגום ובמקרים אחדים אף מסוכן. אלה חדשות רעות גם למאמנים האישיים המקצועיים, אשר השקיעו זמן, מאמץ ומשאבים בהכשרה סדורה ורצינית, ואשר יש להם הכלים, הכישורים, המחויבות לכללי האתיקה והאחריות לשמש מאמנים אישיים ראויים. הללו סובלים מכך שיוקרתו ומהימנותו של העיסוק הזה נפגעות באשמתם של "תפוחים רקובים" שקיימים בסל.
אין זה פלא, אפוא, שדווקא המאמנים האישיים המקצועיים הם העוסקים, בימים אלה, בקידום חקיקה לשם הסדרת מקצוע הקואצ'ינג. הסדרה של המקצוע משמעה, בין היתר, קביעת דרישות סף ותנאי כשירות לצורך עיסוק במקצוע, הכפפת העוסקים באימון אישי לכללי אתיקה מחייבים, וקביעת הוראות בדבר ביטוח אחריות מקצועית.
כדאי וצריך ליצור חקיקה ראוייה
מעניין לציין, שבארצות הברית, מולדת הקואוצ'ינג, אין כל הסדרה של המקצוע. האמריקאים, חסידי כוחות השוק, סומכים על שיקול דעתו של הציבור ומניחים כי הצרכנים יידעו להבחין בין מאמנים רציניים לבין שרלטנים. וכי האחרונים ייפלטו, באופן טבעי, מן השוק, בזכותה של "היד הנעלמה".
אלא שתפיסות היסוד הישראליות באשר להסדרת עיסוקים הן שונות בתכלית. ספר החוקים הישראלי מלא דוגמאות של עיסוקים המחייבים הסדרה. המוכרים ביותר הם אלה המסדירים את העיסוק ברפואה, פסיכולוגיה, עריכת דין וראיית חשבון. אולם גם כדי להיות יועצי השקעות, סוכני מכס, אדריכלים, מהנדסים, מתווכי מקרקעין, חוקרים פרטיים ושומרים דורשת המדינה תנאי כשירות בסיסיים. ואלה רק מקצת הדוגמאות.
בעוד הגישה האמריקאית שמה את הדגש על כוחות השוק והכלכלה החופשית, הגישה הישראלית הפטרנליסטית שמה את הדגש דווקא
על מניעת סכנה לשלום הציבור ולבריאותו. המחוקק הישראלי אינו סומך על שיקול הדעת הציבורי, והוא מעדיף שתהיה התערבות רגולטורית בשוק על מנת להגן על הציבור. מבחינה משפטית, אין זה דבר של מה בכך: הואיל וחופש העיסוק הוא זכות חוקתית, הרי שההתערבות השלטונית בכניסה לעיסוק, חייבת להיעשות מכח חוק מפורש, עליה להיות מוצדקת ומידתית והיא צריכה לעמוד בתנאים נוספים הקבועים בחוק יסוד חופש העיסוק.
החדשות הטובות הן, שניתן ללא מאמץ מיוחד ליצור דבר חקיקה ראוי, הכולל מנגנון יעיל, הוגן ומידתי להסדרת העיסוק בקואוצ'ינג. מנגנון סטטוטורי שכזה, יאזן בין חופש העיסוק מחד ובין שמירה על אינטרס הציבור מאידך. אגב, אם הכנסת תתקשה בתהליכי החקיקה של חוק כזה – המאמנים המקצועיים ישמחו לעשות תהליך של קואצ'ינג לחברי הכנסת, כדי שיעמדו ביעדי החקיקה במהירות וביעילות.
הכותב הוא עו"ד, מאמן מקצועי MCI וחבר איק"א – האיגוד הישראלי לקואוצ'ינג
נא להמתין לטעינת התגובות
