הישראלים שיהפכו אשפה לדלק
תשכחו מתירס, מים או רוח: חברה ישראלית תנסה לכבוש את שוק האנרגיה החלופית באמצעות הפקת דיזל מפסולת. גלובל אנרג'י מבטיחה: בתוך 5 שנים נקים 20 מפעלי "דלק זבל" ברחבי העולם
כבר לפני 20 שנה הראה ספילברג שמכונית ה"דלוריאן" של ד"ר אמט בראון לא זקוקה בכלל לתחנת דלק, אלא לתכולתו של פח אשפה מצוי כדי ליצור לעצמה את האנרגיה לנסיעה.
בין אם בהשראת הסרט ובין אם לא, ד"ר כריסטיאן כוך (Christian Koch), לשעבר אחד מהמדענים הבכירים בסימנס בגרמניה, הצליח לפתח טכנולוגיה שבשורה התחתונה פשוט הופכת זבל לסולר.
אמנם עדיין לא מדובר במכונה קומפקטית שנמצאת בכל מכונית, ועדיין אי-אפשר לתדלק באמצעות פח האשפה הביתי בדרך לעבודה, אבל בהחלט מדובר ביכולת מהפכנית לייצור מסחרי של דיזל במפעלים גדולים יותר.
אותה טכנולוגיה הצליחה להתגלגל באחרונה לידי קבוצת ישראלים, שפועלת בימים אלו ביחד עם ד"ר כוך בניסיון להפוך אותה למסחרית. הקבוצה - גלובל אנרג'י - קיבלה ממנו בלעדיות להפעלת המפעלים שיוקמו בסין ובארצות הברית, וגם משתפת איתו פעולה במדינות אחרות ברחבי העולם.
מה שהצליח ד"ר כוך לפתח הוא בעצם היכולת לחקות את תהליך הייצור הטבעי של הנפט, שמתרחש במעבה האדמה מאותם "מאובנים" במשך 300 מיליון שנה ובטמפרטורה של 14 מעלות צלזיוס. באמצעות הקטליזטור שפיתח כוך, שאותו מכניסים לתוך טורבינה עם הזבל הגרוס, הוא מצליח לדמות את התהליך בפעולה האורכת 3 דקות בלבד ובטמפרטורה
בסיור שנערך במפעל הניסוי וההדגמה של החברה בגרמניה היא הציגה את תהליך הייצור המהיר יחסית של הדיזל בחדר קטן ובהיקפים קטנים יחסית, אך כעת המטרה היא להתחיל בהקמת המפעלים המסחריים. בסוף תהליך ההדגמה, שארך מספר דקות, הנוזל שהופק נכנס ישירות למכל הדלק של מכונית הב.מ.וו של אחד מעובדי החברה, שבאמצעותה הוא נסע לברלין - מרחק של 250 ק"מ מהמפעל.
היעילות של התהליך, לדברי החברה, היא גבוהה, כך שמכל טונה של אשפה ניתן לייצר כעת 500 ליטר של סולר ישירות מהברז וללא צורך בעיבוד נוסף של הנוזל המופק. לדברי אסי שלגי, מנכ"ל גלובל אנרג'י, לפי בדיקות מעבדה בלתי תלויות שערכה החברה, איכות הסולר המופקת תואמת לחלוטין את התקנים הנדרשים לצורך מכירת סולר בתחנות הדלק, ומהווה תחליף מושלם לסולר המופק כיום בבתי-הזיקוק.
בעולם כיום קיימים כמה תהליכים להפקת אנרגיה חלופית שאינם מסתמכים על מחירי הנפט, שבמידה רבה נשלטים על-ידי ארגון אופ"ק. פתרון אחד, לדוגמה, הוא תהליך ייצור האתנול מקלחי תירס.
לדברי שלגי, צמח אחד של תירס שוקל 3 ק"ג, מתוכו 2 קלחים מניבים גרעינים במשקל 350 גרם, שמהם ניתן להפיק 120 גרם של אתנול. עם זאת, השאריות מצטברות לכמות גדולה של פסולת חקלאית שאיתה צריך להתמודד באמצעים כגון הטמנה או שריפה.
מלבד חוסר היעילות בייצור, לתהליך חסרונות רבים נוספים, כגון השפעה על עלייה במחירי המזון, כפי שקרה בשנים האחרונות למחירי התירס והסוכר בבורסות הסחורות בעולם. שלגי מסביר עוד, כי לעומת פתרונות אלטרנטיביים אחרים, היעילות בהפקת הסולר במפעלי החברה גבוהה באופן משמעותי.
עלות הפקת ליטר סולר מסתכמת בכ-37 סנט בלבד, והיא כדאית כלכלית כל עוד מחיר חבית נפט נמצא מעל 35 דולר, מצב שכנראה לא ישתנה בקרוב, לאור העובדה שמחיר הנפט עומד כיום על 95 דולר לחבית. "בתהליך ייצור אתנול על כל יחידת אנרגיה שמשקיעים מקבלים 1.25 יחידות אנרגיה חזרה", אומר שלגי, "וזה כולל את האנרגיה של הטרקטור שחורש את השדה, שינוע התוצרת החקלאית במשאיות וכדומה. בהפקת ביודיזל על כל יחידת אנרגיה מקבלים עד 2.5 יחידות אנרגיה חזרה.
לעומת זאת, באמצעות הטכנולוגיה שלנו משקיעים יחידת אנרגיה אחת ומקבלים 8 יחידות אנרגיה חזרה בצורת סולר, מכיוון שמדובר בטמפרטורות ייצור נמוכות בתת לחץ, ואין בכלל שאריות מזהמות או פליטות לאוויר. מחצית מההשקעה במתקנים של תחנות כוח היא במתקני ניקוי לפליטות, שהולכות ומחמירות. לנו אין בכלל פליטות מזהמים בתהליך הייצור".
כל בן אדם בעולם המערבי מייצר כ-2 ק"ג של אשפה ביום. במדינות מפותחות פחות, כל אדם מייצר רק חצי קילו ביום, אולם עדיין מדובר ביותר מ-500 אלף טונות ביום רק בסין. לצורך הדוגמה, מסביר שלגי, כי אילו גרמניה היתה משתמשת בפסולת החקלאית שהיא מייצרת בכל יום להפקת אנרגיה, היא היתה יכולה לוותר על כל יבוא הדלקים שלה, בעלות המקבילה ל-35 דולר לחבית נפט.
הטכנולוגיה אולי באמת נשמעת "טובה מכדי להיות אמיתית" ואכן עומדים בפני גלובל אנרג'י כמה מכשולים עד ליישומה, בעיקר מכיוון הרגולציה ומימון ההשקעות. בחברה מעריכים כי לאחר ההשקעה הראשונית שהיא קיבד לה כעת, היא תוכל להקים את המפעל המסחרי הראשון באירופה בתפוקה של 10,000 ליטר בשעה כבר ביולי 2008.
תחזית החברה היא להקים 20 מפעלי ייצור של 10,000 ליטר בשעה בתוך 5 שנים. כל מפעל יכול לטפל ב-400 טונות פסולת ליום, שיניבו בשנה כ-80 מיליון ליטר סולר. לפי מחיר מכירה נמוך של 50 סנט לליטר (לעומת כ-80 סנט לליטר בתחנות בארצות הברית כיום), מדובר בהכנסות של 40 מיליון דולר בשנה.
לדברי שלגי, "בחיריה מקבלים 4,000 טונות אשפה ביום, כך שבפוטנציאל אפשר להקים שם 10 מפעלים". לדבריו, "כל גורם שעוסק בפינוי זבל, כגון עיריות, יש לו אינטרס להחזיק מפעלים כאלה בשטחו, מפני שהם מפחיתים באופן משמעותי את העלויות הכבדות של הטיפול באשפה".
הכותב היה אורח החברה בגרמניה
נא להמתין לטעינת התגובות
