אונאסיס - אגדה שהיתה באמת
הוא התחתן עם ג'קי קנדי, חיתן את גרייס קלי, ייבא טבק (אומרים שגם חשיש) והפך לאחד הטייקונים הקלאסיים של הכלכלה המודרנית. האיש ממנו למדו האחים עופר
בתחילת שנות ה-20 נסע אריסטוטל הצעיר, ארי בפי חבריו, לארגנטינה כשכיסיו ריקים. מהאונייה ראה את ארמונות מונאקו. כל זה יהיה שלי הבטיח לעצמו. בארגנטינה חלק חדר עם זוג נשוי. בלילות עבד כטלפן, מצוטט לשיחות ומתכנן. את הימים העביר בקאנטרי קלאב בחליפה לבנה, יוצר קשרים. בהמשך דרכו אמר שקידום מקצועי לא מתרחש בין כותלי המשרד.
לאחר המתנה של כמה ימים על שביל החניה בביתו של מיליונר ארגנטינאי, נאות האחרון להקשיב לבחור המשונה. עד אז נשים נמנעו מעישון בפומבי מחשש לשמן הטוב. ארי אונאסיס הבין ללבן והרגיש את השתנות הזמנים. נביא טבק עדין מטורקיה ונשווקו לנשות המעמד העליון, אמר למיליונר הנפעם, למחרת תקעו כף. כך הרוויח ארי את המיליון הראשון והוא בן 25, חסר השכלה, פליט שהטורקים זרקו לים יחד עם אחיו היוונים בחוסר כל. שמועות לוחשות שלא רק טבק החליף ידיים, גם חשיש.
לאחר כשנה, בלא כל ידע או ניסיון בתחום, רכש אונאסיס שש אוניות אן-בלוק. הוא שכתב את חוקי הספנות תוך כדי תנועה, אך סיגל לעצמו מהר מניירות אציל ספנות אירופי. הוא למד וחיקה את דרכם, ועבד 16 שעות ביום. כל זאת בשנות המיתון הגדול של שנות השלושים, תוך אמונה עקשנית בספנות, עסקי הטבק מסבדסדים את הפסדיו.
ארי החל להיראות במשרד שהקים בלונדון, במסעדות בפריז, כמו גם בין ימאים פשוטים בנמל. באחת ההפלגות התאהב ברוזנת שוודית בשלה. הרומן נמשך לסירוגין ונהיה קריטי כשאביה נתן לאונאסיס את המלצתו לקבלת אשראי בשוודיה לבניית המיכליות הגדולות בעולם. בחתימת העסקה היה אונאסיס בן 31. לאונייה הראשונה שהיתה שיחת היום בחוגי הספנות קרא על שמו, אריסטון, ביווניות = שלמות.
אונאסיס אחראי גם לאחת המהפכות הגדולות בספנות, המעבר מפעילות תחת דגל המדינה ל"דגל נוחות", כלומר מעין מקלט מס ורגולציה. כיום רוב הצי העולמי רשום במדינות אלה. בפגישה מפורסמת על אונייתו בהולנד, שם היתה
פתיחת מלחמת העולם השנייה תפסה את אונאסיס לא מוכן והוא ברח לניו יורק. שתי מיכליותיו החדשות נעצרו במספנה בשוודיה הניטראלית והשלישית היתה כבולה לחוזה. באין תעסוקה העביר את שנות המלחמה במועדוני ניו יורק והוליווד, חמוש במשקפי השמש המפורסמים, וניהל רומנים מתוקשרים עם כוכבות ונשות החברה הגבוהה.
מעניין לציין שהאיש היה נמוך ממטר ושישים, ובעל תווי פנים מחוספסים במיוחד. בתום שש שנים מתישות התחתן עם נצר למשפחת הספנות המפורסמת ליבאנוס, היא בת 17, הוא בן 41. טינה ליבאנוס ילדה את שני ילדיו אלכסנדר וכריסטינה.
בתום המלחמה אונאסיס כבר מיצב את עצמו במרכז תודעת קהילת הספנות היוונית, אך עדיין החזיק במעט אוניות. כשאר חבריו החדשים נהנה משפע אוניות מעודפי המלחמה שנמסרו להם כמעט בחינם באדיבות ממשלות ארה"ב ויוון, אך את הונו רק החל לעשות.
במהלך טיפוסי הזמין 16 מיכליות, הגדולות מסוגן, ממספנות גרמניות הרוסות כנגד הלוואה של 100 מיליון דולר. החל מ-1953 החלו מיכליות הנפט של אונאסיס להיכנס לשוק. מושך אליו תמיד את אור הזרקורים הוא תכנן ובנה צי מיכליות שוברות שיאים בגודלן. השוק לא יכול היה להכיל את ההיצע הגובר והעיתונות הרימה גבות.
ב-1954 הדהים את העולם כשסגר עסקה בלעדית עם מלך סעודיה בכבודו ובעצמו. עד אז החזיקו חברות הנפט המערביות הגדולות במונופול הספנות והתנהלו עם בעלי האוניות העצמאיים בחוזים עושקים וארוכי טווח. אונאסיס עקף אותם והעמיד את אוניותיו בשוק ה"ספוט" (כלומר המחיר נקבע כשבועיים לפני טעינת האונייה ולא בהתחייבות שנתית).
במלחמת סיני ב-1956 נסגרה התעלה עד לנסיגתנו לאחר כשנה. מלבד אוניותיו, מעט מיכליות היו פנויות עתה בשוק, רובן כבולות אל ענקי הנפט. אוניות מעטות היו צריכות לעקוף את תעלת סואץ ולהקיף את אפריקה וגבו על כך סכומים גבוהים פי עשרה ויותר. ארי היה ממוקם בשוק בעיתוי מושלם והרווחים- בלתי נתפסים. נועזותו בהשארת מיכליותיו בשוק ה"ספוט" היא עוד דף בדברי ימי הספנות. כיום רוב שוק ההובלה עובד על בסיס "ספוט", אונאסיס הפר את כל חוקי המשחק ונהיה מיליארדר בתוך שנים בודדות.
בחייו הפרטיים המשיך ארי במעלליו. על היאכטה שלו נרקמו עסקאות ובהן חתונת גרייס קלי עם הנסיך רנייה. אונאסיס ניהל למעשה את התנהלות הממלכה לאחר שקנה 51% בחברה הכלכלית השולטת במונאקו (קאזינו הוטל דה פארי).
גרייס קלי הגיעה לספינת השעשועים הענקית כמו רבים מהידוענים בשנות החמישים והשישים. ארי התגרש וניהל רומנים מתוקשרים עם אווה פרון ועם מאריה קאלאס. ליאכטה גם הגיעו סנטור צעיר, לימים נשיא, ואשתו ג'קי קנדי.
בעסקיו המשיך לקנות אוניות. בשנת נישואיו לג'קי, 1968, החזיקה כנר חברתו "אולמפיק" 77 אוניות. הוא מתח לקיצוניות את חוקי המימון, ומשך גופים שעד אז לא היו בשוק ההלוואות לאוניות להיכנס. את המונח OPM , other people’s money, תבע אונאסיס.
הוא קנה גם את חברת התעופה היוונית ושינה שמה לאולימפיק. כמו באוניותיו דרש ממנהליו שעל כל מטוס יהיה פסנתר כנף, לבסוף התפשר על פסנתר רגיל רק במטוסי הג'מבו. בנוסף לפסנתרים השקיע גם בבנקים, חברות נפט, נדל"ן, אי ביוון, ספקולציות בסחורות ועוד. מוחו עסק רוב שעות היום בשני דברים בלבד, מיכליות נפט ונשים.
בתחילת 1973, בעוד שוק המיכליות ומלכו הבלתי מעורער חוגגים שיאי הכנסות חדשים, נהרג בנו היחיד אלכסנדר בן ה-25 בתאונת מטוס מסתורית. שנה לאחר מכן נהרגה אמו של אלכסנדר טינה, גם היא בנסיבות מסתוריות (לאחר שנישאה לגדול מתחריו, סטאברוס ניארחוס). ארי כאב את מותם ומיעט להיראות בציבור, אך המשיך בעסקיו העצומים והחל בהליכי גירושים מג'קי.
במרס 1975 לאחר שהוחזר לביתו בפריז גוסס מניתוח כושל בכיס המרה עמד על כך שייכנס בהליכה. למחרת מת, בן 69. את חברת אולימפיק המשיכה להוביל בתו כריסטינה, דמות לא יציבה המכורה לסמים במרשם, מהם גם מתה ב-1988. בשנת 2003 מלאו 18 אביבים לנצר היחיד לאונאסיס, אטינה. היא קיבלה לידיה את חברת אולימפיק ממנהליו הנאמנים, חברה שפעם הרעידה את החלונות הגבוהים בכל רחבי העולם.
הכותב הוא כלכלן ספנות, לשעבר מנהל ספנות בבית הזיקוק פז אשדוד
נא להמתין לטעינת התגובות
