מה הקטע של יוסי ורדי?
כולם רוצים להיות חברים שלו, וזה לא קשור ל-5 הסטארט-אפים שמכר השנה. יוסי ורדי לא משקיע כסף של אחרים, לא מעסיק מזכירה ולא מפסיק לעשות שטויות. ראיון
אלה המרכיבים העיקריים בחייו של יוסי ורדי, האיש שהביא לכם את חלום הסטארט-אפ כשהוא רכוב על מרכבת האש של מיראביליס. מארגון הפעלות לגיקים בכנרת ועד ארגון כנס המדיה DLD הגדול באירופה; מניהול מגעים עם מדינות ערב ועד כיכוב בכנס דאבוס בשוויץ; מהשקעה בחברות סטארט-אפ ועד ייעוץ לקונצרנים הגדולים בעולם; ממנוחת צהריים ארוכה ועד אשתו, תלמה, שמחזירה אותו לפעמים לפרופורציות. יוסי ורדי עדיין שונא שמצמידים לשמו את המילה “גורו,” אבל אין כמעט דרג או פורום בישראל ובעולם שהוא לא הופך בו לציר מרכזי וממגנט אליו את שועי עולם.
יש כל-כך הרבה משקיעים, יזמים ומרצים בעולם, למה כולם רוצים להיות חברים שלך?
“זה באמת מתמיה,” מכווץ ורדי את גביניו, “אולי זה כי אני מספר בדיחות. אני אוהב אנשים, אני משתדל להישאר מחובר לקרקע, וכשהשתן מתחיל לזרום אצלי בכיוונים הלא־נכונים - אשתי מהר מאוד מנקזת אותו ומסבירה לי את עובדות החיים.
"זה חלק מאורח החיים בבית הזה; כמו ההוא שבא הביתה אחרי הרצאה וכשהוריד את העניבה אמר לאשתו: ‘כמה אנשים גדולים באמת פגשת בחיים שלך’? אז היא אומרת לו: ‘אחד פחות ממה שאתה חושב.’ אני לא גורו. אין לי מאמינים ואני לא מחפש אותם - אבל כשכותבים שנתתי הרצאה ששעשעה את הקהל, אני מרוצה מאוד.”
ואכן, לצד פעילותו הכלכלית, יוסי ורדי מפתח גם קריירה כסטנד־אפיסט - והרצאותיו השנונות והבלתי צפויות מעוררות לחיים כינוסים משמימים. בכנס ,TED שמארח מדי שנה את מיטב ההוגים והחושבים, הרצה ורדי בהמשך להרצאתו של אל גור, שעסק בהתחממות הג־לובלית. “ההתחממות הלוקאלית,” הזהיר ורדי את 1,200 שומעיו, “עוסקת בעניין בוער ודרמטי יותר, שמתרחש ברווח שבין מחשב נייד המונח על הברכיים לבין אשכיו של המשתמש בו.” בסיום ההרצאה זרק ורדי, כשלגופו חלוק רופאים לבן, מכונות גילוח לעבר הקהל הגועה מצחוק, היות שמחקר גילה כי גילוח המפשעה מקל את הבעיה (לצפייה).
בסוף שנות ה-90 לא היה ורדי המשקיע היחיד בתחום ההיי-טק שתפס גובה ותשומת לב; יחד איתו חדרו לתודעה הציבורית גם משקיעים, יזמים ומנהלים כמו שלמה קאליש, שלמה טובול, ניר ברקת וחמי פרס - אבל בעוד אחרים מסתפקים בהבלחות לתודעה הציבורית, נוכחותו של ורדי רק הולכת ומתעצמת.
ב-10 השנים שעברו מאז מכר את מיראביליס הוא הפך לאושיה בינלאומית ולחלק טבעי מהצמרת הכלכלית הבינלאומית. “אני כמו פסוריאזיס - אי-אפשר להיפטר ממני,” הוא צוחק, “אולי זה כי אני מנסה להיות אדם בלתי אמצעי, מחובר לקרקע, לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות ועם זאת להגיד דברים שיש בהם טעם.”
לענווה היחסית של ורדי יש
מי מהחברות שלך עומדת להצליח?
“זה כמו שתשאל על הילדים שלך ממי יש לך ציפיות. אני לא רוצה להפלות; יש לי חברות מוכרות יותר, כמו ספידביט וניו-סטורם, וקיימות גם פרינק בתחום הטלפוניה הסלולרית על גבי האינטרנט ואחרות.”
שתי חברות שבהן השקיע ורדי - במבחינה משפחתית גם אם לא כלכלית - הן סופרנה, שאותה הקימו בנו עודד וחברת ,KnockaTV שהוקמה על-ידי מייסדי מיראביליס ובהם בנו אריק.
חלק גדול מהקריירה של ורדי עבר עליו בתפקידים בכירים בשירות הציבורי, כמנכ”ל משרדי האנרגיה והפיתוח בשנות ה-70, כמנהל הדיונים בענייני אנרגיה במסגרת שיחות השלום עם מצרים, ומאז שנות ה-90 הוא שותף בשיחות עם הירדנים, עם הפלשתינים ועם הסורים.
יש לך לא מעט ביקורת בנושאים ציבוריים וחברתיים. למה שלא תחזור לשירות המדינה?
“זו לא אופציה; המחיר המטרדי גבוה מדי. היום אף אחד לא חייב לי ואני לא חייב לאף אחד, כך שאם אני עושה דברים בעלי משמעות ציבורית - אני עושה זאת במסגרת שמתאימה לי. הייתי בשירות המדינה במשך 12 שנה ונהניתי מאוד. כשאני מסתכל אחורה כדי לראות מה הדברים המהותיים שעשיתי, אין שום ספק שהעבודה בשירות הציבורי היתה בעלת משמעות גדולה מכל עיסקה שתיחתם. בין היתר, הייתי שותף להקמת כי”ל וכיהנתי כיו”ר חברת הנפט הלאומית.”
לולא הבן שלך וחבריו, יכול להיות שלא היית היום בתחום ההיי־טק?
“הלו, אני בהיי-טק מגיל .14 כשכל החברים שלי רצו אחרי בחורות, אני רצתי אחרי מנורות אלקטרוניות. ינקתי חובבות-רדיו וטרנזיסטורים. בקשר למיראביליס, בכל פעם שאתה וחבריך אמרתם שבלעדיי הם לא היו נהנים מכזאת מכירה מוצלחת, אני אומר שנכון - בלעדיי הם היו מקבלים 5 מיליון דולר, אבל בלעדיהם לא היתה חברה. אותו דבר עכשיו עם האחים סירוטה, שנתנו לי לעזור להם לממש את הפוטנציאל.”
ויטלי ואלכס סירוטה סיכמו בשבוע שעבר על מכירת הסטארט-אפ שהקימו, פוקסיטיונז, ליאהו תמורת 30־35 מיליון דולר. עבור ורדי, שהשקיע בחברה, היה זה האקזיט החמישי בשנה האחרונה. “אבוא אליהם על ארבע כדי לבקש להשקיע בעוד חברות שיקימו,” הוא אמר אז. אפילו לא כל-כך חשוב לו במה בדיוק הן יעסקו: “אני לא מתעניין ברעיון, לא קורא תוכניות עסקיות ולא רואה מצגות. אני מחפש אנשים מוכשרים שהם גם בני אדם,” הוא מנמק.
יאהו לא היתה הראשונה שהתעניינה בפוקסיטיונז. בספטמבר ביקרה בישראל מריסה מאייר, סגנית נשיא גוגל, שהביעה התעניינות מפורשת בחברה. “היא באה עם 30 מנהלים מגוגל, ועשיתי לה קבלת פנים בגראז’ באזור התעשייה הישן בחולון, שדומה יותר למחסן העצים שהוא היה עד לפני שנה וחצי מאשר למפעל היי-טק. היא עלתה על המלגזה ונאמה. אמרתי לה: ‘יכולתי לקחת אותך להילטון, ובעוד שבועיים לא היית יודעת אם זה בתל-אביב או בקואלה לומפור.’ אחרי 4 חודשים היא שלחה עוד 20 מנהלים, שביקשו לעבור את אותה חוויה. אין שם טיח על הקירות - אבל יש אנשים מיוחדים מאוד,” מסביר ורדי.
שני מייסדי גוגל, סרגיי ברין ולארי פייג,’ הם חברים קרובים של ורדי עוד משנות ה-,90 כשמיראביליס רצתה לשלב מנוע חיפוש ב-ICQ והם גם חבים לו את המודל העיקרי של גוגל. היה זה ורדי שהציע להם לשלב את תוצאות הפרסום לאורך עמוד החיפוש - מודל שהודות לו הפכה החברה לאימפריית פרסום שמרוויחה יותר ממיליארד דולר נטו מדי רבעון. גם היום ורדי מקיים קשר קרוב עם השניים.
אז איך זה שעד היום לא רכשה גוגל אף חברה ישראלית?
“גם זה יגיע,” הוא מחייך. גם מצד הכלה נרשמה התעניינות: אריק שמידט, מנכ”ל גוגל, צוטט לאחרונה בעסקים כשאמר: “גוגל מחפשת השקעות בחברות סטארט-אפ ישראליות, ואנו פונים ליוסי כדי שייעץ לנו.”
אולי בזכות היכרותו הקרובה עם הגוגלים, ורדי מציע תרחיש דמיוני, כהגדרתו, לגבי הדרך שבה ייגמר הקרב בין מיקרוסופט לגוגל על יאהו: “לגוגל יכולת גדולה יותר מאשר למיקרוסופט ליצור הכנסות מנכסי התוכן ומפילוח הגולשים של יאהו; יאהו תרצה להתחבר עם גוגל, אבל לא תוכל לעשות את זה כל עוד יש לה מנוע חיפוש עצמאי; אז בוא נניח שיאהו תמכור אותו ותתמזג עם גוגל; אני לא חושב שגוגל מסכנת את מיקרוסופט - אולי רק את היוקרה שלה. אני לא רואה אף אחת מהן יורדת מהבמה בגלל השנייה.”
בעשור האחרון נפגש ורדי עם אלפי צעירים שבאו להציג בפניו את רעיונותיהם. “אני הולך באופן פסיכותי-התמכרותי לתערוכות.הגמר של המגמות לעיצוב ולהנדסה בבר אילן, בשנקר, בבצלאל, במכון הטכנולוגי בחולון, באוניברסיטת בן-גוריון, במכללת הדסה בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה. אתה רואה שם משהו נפלא שמתחיל מחדש ואת השמחה של הסטודנטים כשאנשים באים ומתענ ניינים. זה מרגש אותי.”
רימו אותך פעם?
“גם זה קורה, וזה תמיד מצער אותי. אני מציין לפניי עם מי זה קרה לי - ולא שוכח.”
כמה כסף יש לך?
“יותר ממה שאני יכול לצרוך.”
כמה השקעת בחברות סטארט-אפ?
“זה ביני לבין אשתי לבין מס הכנסה. בוא נצא מהנחה שאני לא מטורף לגמרי ולא השקעתי כספים של אחרים. מציעים לי כל הזמן, אבל אני לא רוצה לעשות את זה. אם אני ממשיך להשקיע, כנראה ההחזר על ההשקעה בסדר. אבל רוב ההשקעות שלי סולידיות, וחלק קטן מהן בתחום ההיי-טק.”
ורדי משקיע כמעט רק בחברות אינטרנט, שפעם כונו “חברות דוט.קום.” “בהשקעות בהיי-טק אין שנים טובות ורעות. בשנים 2003-2004 כשכולם התכחשו לדוט.קום, השקעתי ב-24 חברות - ואלה היו ההשקעות הכי טובות שלי.”
רמת החיים שלך השתנתה?
“רמת החיים שלי השתנתה בתקופת מיראביליס: היתה לי מיצובישי מודל ,1990 שנגנבה ובמקומה קניתי ניסן מקסימה מודל ,1999 שמשרתת אותי ואת אשתי עד היום. אני גר באותו בית ופחות או יותר הולך באותם בגדים,” הוא צוחק, “רק בנסיעות שלי לחו”ל אני כבר לא עושה חשבון ולא מחפש דיל טוב יותר, אלא טס בביזנס לפי הלו”ז שלי. יש לי הוצאות גבוהות על השתתפות בכנסים, שאותם אני אוהב מאוד. גם לפני מיראביליס לא הייתי רעב ללחם, אבל מצבי הכלכלי מאפשר לי יותר חופש לעשות דברים שלא בתחום העסקי.”
בפברואר 2000 שאלה את ורדי עיתונאית הוול סטריט ז’ורנל מה הדבר הבא. “הצליל של הבועה המתפוצצת,” ענה לה אז ורדי. ב-2005 הוא טען שהתעשייה התאוששה.
אז איפה אנחנו עכשיו?
“אנחנו בעלייה מהירה, שמובילה לפיצוץ נוסף.”
לפני סיום הראיון אני מבחין ב-3 כרטיסי “חישגד” מגורדים על השולחן שלו. וואלה, איש מצחיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
