ישראלים מעבר לים: היורדים לא שוכחים מאיפה באו
מלכה ואמנון הקימו מועדון עסקים ישראלי בלונדון, אלי ודני ייסדו ארגון מנהיגות ישראלי בלוס אנג'לס. פעם ניסו להחזיר אותם לארץ - אבל היום גם המדינה מבינה שלפעמים הישראלים מועילים יותר בחו"ל. היעד הבא: מועצה בינלאומית של ישראלים בחו"ל
לפני 41 שנה עלו אמנון ומלכה על המטוס ללונדון לשהות קצרה וקצובה שיש שיגדירו אותה כירידה מהארץ - אשר נמשכה מאז ועד היום. "בכיתי כשעליתי לטיסה", נזכרת מלכה. "מעולם לא רציתי לעזוב את הארץ, והסיבה היחידה שעליתי למטוס היא שנאלצתי ללכת בעקבות בעלי", היא מבהירה. הבעל, אמנון, יצא אז עם סמי עופר להקים את מה שהפך לימים לאימפריית הספנות הפרטית של עופר, והוא עומד היום בראשה של קבוצת הספנות זודיאק.
אמנם ברוב חודשי השנה הם שם - אבל בלבם ובנפשם אמנון ובעיקר מלכה נמצאים פה, איתנו. למרות המגורים בלונדון, 3 ילדיהם התגייסו לצה"ל והם חשים וחושבים על ישראל יום-יום, שעה-שעה - לא פחות מרבים שנשארו פה ומרגישים פחות. ואגב, בשנה הבאה הם חוזרים לפה - הפעם באמת.
את ישראל פופקו, מייסד הארגון "משלנו" שמבקש ליצור חיבור בין ישראל לישראלים שבחו"ל ובינם לבין עצמם, החיבור הזה לא ממש מפתיע. חלפו עברו להם ימי "נפולת של נמושות", הוא אומר ומציין כי החברה הישראלית צריכה לפתח יחס מורכב יותר כלפי אלה שעזבו אותה, אשר זכו בעבר למקלחת צוננים מציבור הצברים שנותר בין מותניה הצרים של מדינת ישראל.
"בעבר אדם או משפחה היו עולים לספינה ונעלמים לנצח, אך כיום אנו חיים בכפר גלובלי קטן: אנשים עובדים במקומות שונים בגלובוס ומבקרים בישראל פעם בשנה ואפילו יותר. הם לא רואים עצמם כמי שעזבו ובמידה רבה לא מרגישים כך", אומר פופקו. "לא מדובר בשינוי אידיאולוגי אלא בהכרה במציאות: עד עכשיו העמדה של מדינת ישראל היתה 'בואו נחזיר אותם', וכל המדיניות כוונה למטרה זו. אך לנוכח מציאות חיינו המורכבת, נדרשת מדיניות מורכבת המכירה בכך שבטווח הקרוב רובם המוחלט לא יחזור לארץ".
לפני כשנתיים ייסד פופקו את ארגון משלנו. "אנו מקימים את המועצה העולמית של הישראלים בחו"ל", הוא מספר ומציין שמדובר בקהילה ובכוח שיש להכיר בו: "מדובר בקרוב למיליון ישראלים שחיים מחוץ למדינה. זהו הון אנושי ותרבותי בעל פוטנציאל והישגים אדירים".
הכמות אמנם מרמזת על העוצמה של קהילת הישראלים בעולם, אך פעמים רבות הגודל לא קובע. לדוגמה, במועדון העסקים הישראלי שהקימה משפחת ליאון חברים "רק" 200 איש, אך על מספרם הנמוך יחסית הם מפצים בהתלהבות, בקשרים מסועפים ובמשאבים לא מבוטלים - כיוון שעל אף מספרם, בין חברי המועדון בעבר ובהווה מצויים מנהלי שלוחות ישראליות של חברות רב-לאומיות, אנשי עסקים מצליחים בזכות עצמם ובכירים בארגונים יהודיים, מה שהפך אותו למוקד עלייה לרגל לאנשי ציבור ישראלים. בין חברי המועדון שחזרו בינתיים לארץ ניתן להזכיר את סול זכאי, יגאל זילכה, מיקי תירוש, מוטי חממה, דני אהרון, יואב גוטסמן, אורי דוד ואלי ואהובה דותן.
מלכה מספרת שהכל החל שנה לאחר רצח רבין, ב-1996, אז הגיעו ללונדון יובל רבין וטל זילברשטיין בניסיון לגייס כספים לתנועה חדשה שהקימו, "דור שלם דורש שלום": "הם הגיעו לשגרירות, ביקשו לדעת איך נפגשים עם הקהילה היהודית וקיבלו רשימה של אנשי קשר - אך הם המשיכו ושאלו איך מגיעים לקהילה הישראלית. הפקידים בשגרירות הסתכלו זה על זה ואמרו להם שאין דבר כזה".
אחרי התדהמה הראשונית הפשילו בשגרירות את השרוולים והרימו טלפון לענת קורן, ישראלית תושבת לונדון המוציאה לאור שבועון בעברית בשם עלונדון, ושאלו אותה היכן מצויים קצות החוט המוליכים לקהילה הישראלית. קורן הפנתה את השאילתא למלכה - ומועדון העסקים הישראלי נולד. "כיוון שעבדתי במגזר השלישי ונפגשתי עם תורמים רבים, נחשפתי לסדרי הגודל של הקהילה הישראלית. ניתן לומר שזה הכין אותי לתפקיד", אומרת מלכה. גם ליאורה תורן-היבלר הצטרפה להקמת המועדון.
"בהתחלה הזמנו את החברים שלנו", ממשיך אמנון, "אמרנו להם: חבר'ה, אנחנו רוצים להקים מועדון של ישראלים, וכולם התלהבו. לאחר שחילקנו ביניהם שאלון, הגענו לקונספט שכלל מפגש חברתי סביב מרצים מהשורה הראשונה במגוון רחב של נושאים - כשהעיקריים הם אקטואליה, כלכלה ואקדמיה, והכל על טהרת העברית".
את המפגש הראשון סייע לארגן הכלכלן שלמה מעוז, שכיהן אז כציר הכלכלי בלונדון והביא את דוד ברודט, שהיה מנכ"ל משרד האוצר. "היינו 50 איש. לאחר ההרצאה הדלקנו נר ראשון של חנוכה, כך שהיתה אווירה מיוחדת. השגריר דאז משה רביב, שהשתתף באירוע ההשקה, אמר שלהקים זה קל - אבל לשמר זה אופרה אחרת. היום אנחנו יודעים כמה זה נכון".
מינגילנג, קפה ועוגה, עשרות אורחים על טהרת העברית והרצאה בשפת הקודש - אלה אינם אירועים יוצאי דופן כשהם מתקיימים בתל אביב, בחולון או בירושלים, אך במרכזה של לונדון הקרה הם מקבלים משמעות מיוחדת, שאותה הזוג מתקשה לתרגם למילים. "עצם המפגש עם אווירה ישראלית לחלוטין הוא המרכיב המיוחד שהופך ערב כזה לקסום," אומרת מלכה. "לכמה שעות אתה מרגיש שאתה נמצא בארץ, וזה משהו שאנשים מחפשים".
מחפשים, מתחברים - ומאוחר יותר מונעים לפעולה. כך הפך אט-אט מועדון החברים לגוף המסייע באופן אקטיבי לישראל, הן בתרומות והן בחזית ההסברה. במהלך מבצע "חומת מגן" ב-2002 הגיעה ארסיותה של התקשורת הבריטית כלפי ישראל לרמות חדשות, ולאחר שה-BBC דיווח על הטבח בג'נין החליטה מלכה לגייס את הישראלים.
"הקהילה היהודית
בסופו של דבר הגיעו שתי הקבוצות לעמק השווה - והאירוע הפך למפגן כוח ותמיכה משותף בישראל והוביל ליוזמה נוספת של הקמת קבוצת תגובות באמצעי התקשורת, שתפקידה לשמש משקל נגד לתעמולה הפלסטינית.
"על כל מכתב פרו-ישראלי שנשלח למערכות התקשורת האנגליות נשלחים כ-500 מכתבים פרו-פלסטיניים. אנשים שקראו עיתונים וצפו בטלוויזיה חשו תסכול עמוק. פעילי המועדון הצליחו בתוך שבוע לגייס מהחברים תרומות בסכום של 32 אלף פאונד", מספרת מלכה.
מסתבר שקשה להיות רחוק ולהרגיש קרוב, וקבוצת המדיה שהוקמה על רקע תחושת התסכול הזאת הקיפה בשיאה כ-800 מתנדבים - אשר כתבו, טלפנו, מחו ונתנו פתחון פה לעמדה אחרת, אוהדת, כלפי ישראל בתקשורת הבריטית, שאיננה ידועה באהדתה למדינת היהודים.
גם חזית התרומות הושפעה במידה רבה מהלחצים אשר הגיעו מהארץ: "בשנים הראשונות עשינו ערבי התרמה למוסד או לארגון כלשהו, אך לפני 6-5 שנים השתנה המצב. הישראלים התחילו להקים עמותות, והחלטנו להפסיק כדי שלא נהפוך למועדון תרומה לקהילה ולחזור להתמקד בהרצאות" - להוציא כמובן "מקרי חירום" מיוחדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם