השוליים הרכים של יעד יציבות המחירים
בנק ישראל אמור לעמוד ביעד האינפלציה באמצעות שליטה בריבית. אך הציבור - שמזהה כי הבנק מעדיף לעתים דווקא את הצמיחה - לא מצליח לעקוב אחר הריבית
מאז אפריל 2006, שבו נרשם שיא האינפלציה האחרון על-פי מבחן זה (3.8% בין אפריל 2005 לאפריל 2006), חלפו שנתיים. בתקופה זו ירד קצב האינפלציה השנתי למינוס 1.3% בחודשים אפריל-מאי 2007, ומאז חזר ועלה עד שהגיע ל-3.7% בחודש מרס האחרון.
מתוך 24 תצפיות חודשיות רק 7 היו בתחום היעד, 7 מעליו ו-10 מתחתיו.
החלטות שונות של בנק ישראל פתחו פתח לפרשנות שלפיה הבנק נוקט מדיניות תומכת צמיחה, ובמסגרת זו הוא מעוניין בהיחלשות השקל, ומנגד "מזניח במקצת" את יעד האינפלציה.
זאת למרות שמדיניותו המוצהרת של הבנק המרכזי היא לשנות את הריבית על-פי הנדרש לשמירת יציבות המחירים בטווח היעד, ולתמוך בפעילות הריאלית במשק.
אין לצפות מהבנק, הנאמן למחויבות זו, כי יוריד את הריבית כאשר מגמת האינפלציה חורגת מהיעד כלפי מעלה, או יעלה אותה כאשר החריגה היא כלפי מטה. עם זאת, לאחר שמתקבלת ההחלטה
אלא שדרגת הדיוק של ציפיות אלה הוכחה, ואין בכך חדש, כמוגבלת במיוחד. במבחן הביצוע, במרבית הזמן הבנק המרכזי אינו עומד ביעד. נוסף לכך, הרושם כאילו יש לבנק המרכזי בחירה בין "קצת יותר" צמיחה לבין "קצת יותר" אינפלציה יכול להטעות, וסופו שיוביל לריבית גבוהה יותר, שתידרש לאורך זמן כדי לחזור ליציבות מחירים ולשמור עליה.
כאשר הנגיד מוריד ריבית או מותיר אותה ללא שינוי בשעה שמגמת האינפלציה חורגת מהגבול העליון של היעד - ההסבר הניתן הוא שהאינפלציה עתידה בכל זאת להגיע אליו במועד כלשהו בעתיד, אשר אף הוא משתנה עם הזמן.
לאור האינפלציה בשנתיים האחרונות, ככל שחוזרים ומשתמשים בהסבר זה הוא מחליש את אמינות הצהרת הכוונות הבסיסית שלפיה הריבית מיועדת בראש ובראשונה לשמירת יעד יציבות המחירים, ורק בכפוף לה היא משרתת גם יעדים אחרים של הממשלה.
כדאי לא להותיר את הרושם כי הריבית הנומינלית היומית של הבנק המרכזי, כשלעצמה, יכולה להיות גורם משפיע על הצמיחה.
על רקע מעורפל זה קורה לא אחת שהציבור אינו יודע להעריך את מגמת הריבית, משום שהוא אינו בטוח מהם הכללים שעל-פיהם יחליט בנק ישראל. מצב שבו הציבור יודע להעריך בדרגת ודאות גבוהה מה צפוי בתחום הריבית -מחזק את השפעת השינוי הצפוי, ולכן הוא רצוי לבנק המרכזי.
את ההפתעות בתחום זה כדאי להשאיר למקרים נדירים במיוחד, כאשר הבנק המרכזי יודע משהו חשוב שהציבור אינו יכול לראות בעת החלטת הריבית. יתר על כן, ודאות לגבי כללי השינוי בריבית מקטינה את אי-הוודאות לגבי הצפוי במשק בטווח הארוך ולכן תומכת בהשקעות ובצמיחה.
כדי לסייע לציבור לקרוא באופן נכון את ההחלטות הצפויות בתחום הריבית, בנק ישראל יכול לקבוע כי חריגה מתחום יעד יציבות המחירים, כפי שהיא משתקפת ממגמת האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים, תחייב את הבנק לשנות את הריבית על מנת לשנות את מגמת האינפלציה.
בשוליים רחבים אלה, שמהם קל לרדת מהכביש, הבנק מחליט לא לסמוך יותר מדי על הציפיות לאינפלציה - שכאמור, עומדות על בסיס רעוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
