הוחזר העתיד לאקדמיה הישראלית
חלק ניכר מהסגל הזוטר באוניברסיטאות הועסק במשך שנים בתנאים פוגעניים, השבוע זה הסתיים
התקשורת כמעט שלא סיקרה אותו, אולי כי לא היה איום על סגירת נמל התעופה וגם היבואנים לא היו נפגעים לו היתה פורצת שביתה. מדובר רק במאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל.
הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר חתם על הסכם היסטורי עם ועד ראשי האוניברסיטאות, אשר מקנה, לראשונה, תנאים סוציאליים ואקדמיים ל"מורים מן החוץ", מי שכונו "עובדי הקבלן של האוניברסיטה".
לשם הגילוי הנאות, ערכתי בשנים האחרונות מחקר בנושא העסקת הסגל הזוטר, אשר מסקנותיו היו עגומות למדי. ההסכם הנוכחי הופך את הדברים.
בעשרים השנים האחרונות, הלכה האקדמיה הישראלית ודרסה את הסגל האקדמי של העתיד.
במקום תקנים של סגל בכיר, הועסקו רבים מהמרצים, כמורים מן החוץ, בצורת העסקה פוגענית: 8 חודשים בשנה, ללא תנאים סוציאליים, ללא תנאים אקדמיים, נטולי ביטחון תעסוקתי, ותוך הגבלת העסקתם בכל מוסד אקדמי ללא יותר מחצי משרה.
אמנם המורים מן החוץ עדין אינם רוב המרצים, אך כפי שניתן היה להרגיש היטב בשביתת הסגל הבכיר, בסמסטר א' - רוב השיעורים ברוב הפקולטות המשיכו להתקיים, זאת משום שמשרות המורים מן החוץ,
במהלך כל השנים הללו, הלך וירד מספר המועסקים בסגל הבכיר והלך ועלה גילם הממוצע. ארגון הסגל הבכיר, בחר לנהל את מאבקיו באופן מסתגר תוך דאגה לחבריו ההולכים ומתמעטים, בלא לנהל את המאבק על העתיד.
עלות הסכם השכר שנחתם עם הסגל הבכיר, היא כ- 650 מליון שקל, אבל ההישג של הסגל הזוטר, אשר עלותו כעשרה אחוזים מסכום זה, חשוב בהרבה.
מאבק ארגוני הסגל הזוטר מנוהל מזה שנים, אולם עד השנה האחרונה נוהלו המאבקים בכל מוסד אקדמי לעצמו.
היו כאלה שזכו להישגים טובים יותר וכאלה שהמשיכו ללמד בתנאים קשים במיוחד. אמנם הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר הוא מוסד ותיק למדי, וכשמו כן הוא, פורום מתאם ולא פורום מבצע, וכך קרה שנציגי חלק מהמוסדות העדיפו לשמר את מצבם הטוב יחסית, ולא להתגייס למאבק הכללי.
בשנה האחרונה נוהל מו"מ ארצי, אשר בראשו עמד ד"ר דניאל מישורי, מי שנהיג את מאבקי ארגוני הסגל הזוטר עוד מאמצע שנות ה- 90. במקביל, הואץ תהליך ההתארגנות.
הוקם ארגון של המורים מן החוץ באוניברסיטה העברית והוקם ארגון סגל זוטר בטכניון, שם ההתארגנות נחסמה במשך שנים, באמצעים של הפרד ומשול ותנאי ההעסקה היו קשים במיוחד.
ההסכם אמנם לא הביא להחזרת התקנים של הסגל הבכיר לאוניברסיטאות, אולם הוא יצר מעמד חדש, "עמיתי הוראה" של אנשי סגל מן המנין, ללא קביעות, שיועסקו 12 חודשים בשנה, עם כל התנאים הסוציאליים, והתנאים האקדמיים.
אמנם אין בטחון תעסוקתי, אך גם אין פיטורים אוטומטיים, מה גם שלראשונה יוכלו המורים מן החוץ לקבל תקציבי מחקר, ולהיות חלק פעיל בתוך החיים האקדמיים, ולא רק מרכיב מרכזי בצוות ההוראה.
על כל אלה יש להוסיף את ההשוואה בתנאי השכר ובתנאים האקדמיים של הדוקטורנטי והמסטרנטים, מהאוניברסיטאות השונות, אשר רבים מהם יקבלו העלאה בשכרם ונאסר על האוניברסיטאות להעסיקם לפי שעות, מחוץ להסכם.
את תולדות המאבק הזה עוד ילמדו בחוגים ליחסי עבודה. אין זה עוד מאבק על שכר, מדובר בשינוי מהפכני במגמה השלטת מזה שנים במערכת ההשכלה הגבוהה, לעבור מהעסקת עובדים עם זכויות ותנאים, כחלק מהמערכת, להעסקה המוגדרת כזמנית ועל כן נטולת זכויות, אשר הופכת לנורמת העסקה מקובלת.
השלב הזה באוניברסיטאות, הגיע סוף סוף אל סופו. טוב עשה ועד ראשי האוניברסיטאות, שהחליט להפסיק להיסחף בזרם הפוגעני, ובחר להראות את הכיוון הנכון.
העסקה הוגנת היא אינטרס של כולם, בראש ובראשונה של האקדמיה. המאבק הבא, יהיה על השבת תקני הסגל הבכיר ועל תנאי ההעסקה של המורים מן החוץ במכללות האקדמיות, שם הם מהווים כ- 90% מן הסגל ועדין נעדרי זכויות.
מילת המפתח במאבק הזה, סילחו לי על האידאליזציה - היא סולידריות. רק חיזוק ההתארגנות ובעיקר האיחוד בין כל הארגונים למאבק משותף הביאו לסיום המוצלח כל כך של המו"מ.
האם מאבק זה יהווה נקודת מפנה למאבקי עובדים בישראל, באקדמיה ומחוצה לה, או שיהיה נקודת אור יחידה בתוך תהליך ההחשכה הכללי? זמנים יגידו. מה שאפשר וצריך לומר היום: זה לא בלתי אפשרי.
הכותבת היא עו"ד המתמחה במשפט ציבורי ובזכויות אדם
נא להמתין לטעינת התגובות
