אני ואפסי

אם קברניטי הכלכלה העולמית לא יודעים מה יקרה מחר, למה להקשיב להם?

דרור גלוברמן | 18/7/2008 7:30

לפני כשנה העברתי את הפירורים המכונים "חסכונותיי" לפק"מ. סתם פק"מ מהסוג ישן, כזה שמתפקד יותר כקופסת חיסכון מפלסטיק מאשר כמדיניות השקעות מתגמלת. השווקים רשמו אז שיא אחר שיא, ואני הרגשתי שמספיק לי.

מאז השווקים עלו עוד, וירדו, ועלו וירדו שוב - אבל לא הצלחתי לגבש לעצמי איזו תחושת בטן ברורה מתי נכון לחזור לשוק ואיך. אז המשכתי לנדנד את הרגליים על גדר הפק"מ.

תחושת החידלון הזו התחלפה בשבוע האחרון, כשעוד גל הדף של משבר האשראי האמריקני תקף את חופי המשקיעים הקטנים. פתאום פק"מ מנוון נראה כמו אופציה קורצת, בפרט להדיוטות. יחי הרטרו.

איתי ברפסודה הקטנה יש כמה חברים: תשובה ולבייב, למשל, ואפילו הנגידים פישר וברננקי, שמיטלטלים איתי על פני מים סוערים כמו אחרוני המשקיעים הקטנים ממיזורי או מבת ים. עם מולטי-זיליוני הדולרים שהם מזיזים בהנעת עפעף (מתי קניתם 100 מיליון דולר מדי יום‭(?‬ ועם מחלקות המחקר המטורפות של גאוני כלכלה, שמספקים להם מדי יום את הניתוחים הכי מעמיקים - מתברר שהם לא יודעים יותר ממוכר דגים ממוצע.

כמה עצובים הניסיונות שלהם להשפיע על יעדי האינפלציה ועל התנהגות הדולר ולווסת את קצב הצמיחה ואת הקפיצות בבורסה. זה כמעט פתטי: הם עושים צעד ומחכים לראות מה יקרה, אבל אין להם מושג אם זרקו גולה לאוקיינוס או סלע לשלולית.

נכון, כלכלה אף פעם לא היתה מדע מדויק כמו פיזיקה, ואותה הפעולה אף פעם לא תגרור אותה תוצאה. אבל נדמה שבשנים האחרונות הקשר שבין הצעדים לתוצאות הולך ונחלש - שלא לומר, נהיה רנדומלי.

הדוגמה האחרונה בולטת במיוחד: בנק ישראל מטיל את כל כובד משקלו בניסיון לעצור את התחזקות השקל מול הדולר. פישר קנה תחילה 25 מיליון דולר ביום; עכשיו הוא כבר קונה 100 מיליון דולר ואולי אפילו יותר. אבל כל כובד משקלו, כך נראה בינתיים, פשוט לא מספיק.

רציתם שוק חופשי - קיבלתם המון כסף שמסתובב בעולם במהירות של סיב אופטי ונשלט על-ידי המון גורמים, שאינם מתואמים ביניהם. לפעמים הם מנסים לדפוק אחד את השני, לפעמים הם עובדים יחד.

סוחרים מתחרים על הזדמנויות, וספקולנטים מנסים להכות ממשלות בעלות מטבע חלש. כוחם של ארגוני הפיננסים הענקיים אינו נופל מכוחן של מדינות, שאמורות לדאוג לרמת החיים של אזרחיהן. לפעמים הם אפילו חזקים יותר.

20 אלף כדורים, 40 אלף שערים

בואו נדמה את סך-כל הכוח הכלכלי העולמי למגרש כדורגל. כשמדובר ב-22 שחקנים, כדור אחד ו-2 שערים, די מסובך לחזות את מהלכי המשחק; אבל אם מקפיאים רגע אחד מהמשחק, זה כבר לא לגמרי בלתי אפשרי.

כשהכדור מגיע לרגליו של שחקן, הוא יכול לרוץ איתו לכמה כיוונים, למסור אותו ל-3-4 שחקנים או לאבד אותו. אבל מה יקרה ב-2-3 הרגעים הבאים? גם נדב יעקבי לא יסתכן בפרשנות.

ובכן, זה היה העולם הכלכלי של תחילת המאה ה-‭.20‬ עכשיו אנחנו במאה ה-‭30 .21‬ מיליון שחקנים מתרוצצים בו-זמנית על פני פארק שגודלו חצי מיליון מגרשי כדורגל, ובועטים ב-20 אלף כדורים לעבר 40 אלף שערים. גם 60 אלף איינשטיינים

לא יכולים לחזות את אלפית שנייה הבאה.

זו הסיבה שהעבודה של הסטנלי-פישרים של העולם נהייתה קשה כל-כך ולא הוגנת. הכלכלה החופשית תלויה בכל-כך הרבה גורמים שלא ניתן לחזות אותם, שאפילו הגופים שאמורים להגן על כלל הציבור לא יכולים לבצע את מלאכתם.

אף אחד כבר לא יכול להבטיח לכם כמה תהיה שווה המשכורת הבאה שלכם וכמה יעלה בעוד שבוע ליטר דלק, חצי קילו אורז או סטייק מדיוםררייר. הגופים האלה איבדו חלק ניכר מיכולתם לחזות מהלכים כלכליים ולהגיב עליהם.

אדוארד נורטון לורנץ, המטאורולוג והמתמטיקאי הקשיש שהגדיר את "אפקט הפרפר" ונפטר לפני 3 חודשים, עבר כנראה מן העולם כשחיוך גדול על שפתותיו.

תתמקדו בעצמכם

וזו בדיוק הסיבה שעבור חלק גדול מהמשקיעים הקטנים, שוק ההון נהיה בלתי אפשרי יותר מאי-פעם. משברים עולמיים מתפתחים כהרף עין. לפעמים הם נעלמים (מי זוכר את ז'רום קארוויל, המועל מסוסייטה ז'נרל שהפיל לרגע את הבורסות בעולם‭.(?‬

לפעמים הם מתגלגלים באופנים לא צפויים (נסו לעקוב אחר השורשים של הנפילות האחרונות בבורסה: הם משתרכים עד בועת ההיי-טק ונפילת התאומים - וכל אחת מהתחנות שבהן עברו היתה בלתי צפויה כשלעצמה). ‬

אבל הגרוע מכל הוא ששוטר התנועה, שאמור לשמור גם עליכם, כבר נדרס על-ידי היגוארים והמרצדסים של עשירי העולם. לא רק שהם גוברים עליו בכוחם הכלכלי - הם גם משתמשים בכוחם הפוליטי כדי להילחם בפיקוח, ונעזרים במחשבי-על שממצים בחלקיק השנייה כל הזדמנות כלכלית בשוק.

האזרח הקטן צריך להפסיק לנסות לנתח ולנצח את העולם - ולהתמקד רק בעצמו. להגדיר לעצמו מטרות כלכליות בנות השגה ולנהל את כספו בזהירות רבה, בלי להאמין לאף אחד.

וכן, לפעמים זה אומר שצריך להתכנס בתוך איזה פק"מ מזורגג ולקוות שהשריון שלו עבה מספיק כדי להציל אותך מהסערה שבחוץ.