אפקט העדר
התינוק המרקד, ילד מלחמת הכוכבים, "עזבו את בריטני" - כולם היו אורחים לרגע שהציפו את מיטב תיבות המייל בעולם. הכירו את ה"ממים" (Memes)- הסרטונים, הלינקים והקטעים שפשטו על האינטרנט בסערה. מתברר שילד בפתח תקווה ונערה בשנגחאי צופים באותה אדיקות ב "אבולוציה של הריקוד"
המם (או באנגלית-Meme) מייצג את אותם קטעים ויראליים שמתרוצצים ברשת וצוברים פופולריות מדהימה. הם עוברים ממייל למייל, מפה לאוזן, לינק נשלח לחבר, פייסבוק מצטרף להמולה, גם יוטיוב לוקח חלק בחגיגה, בלוגים שולפים פוסטים מושחזים - והרי לכם מם מושלם.
בטח נתקלתם בהם, החל בתינוק הרוקד (שכיכב גם בתוכנית "אלי מקביל" בזמנו), דרך הבחור שמדגים את האבולוציה של הריקוד, וכלה בבחור שצורח "עזבו את בריטני לנפשה", המשך לבחור שמצלם את עצמו במשך 6 שנים ועד - לדבר הבא. זהו המם.
ההיסטוריה של המם קצרה - אך עמוסה לעייפה. אחד המשתמשים באתרdipity.comלקח את הנושא מעט רחוק וערך ציר זמן של הממים האינטרנטיים לדורותיהם. אין ספק שבשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בממים וביכולת שלהם להגיע לכולנו תוך זמן קצרצר, הודות לתוכנות המסרים המיידים ולמהפכת הווב 2.0, שהפכה את תוכן הגולשים למרכזי בגלישה.
אחד הממים הראשונים נקרא חוק גודווין, ומטרתו היתה - כמה תמים - לנסות ליצור סדר בכאוס הדיונים בחדרי הצ'אטים והפורומים. גודווין הגה את החוק ב-1990, והוא היה פשוט ביסודו: ניתן להגדיר אותו כ"מי שמדבר על נאצים - פסול". גודווין ביקש להפסיק ויכוחים סוערים בפורומים, ברגע שמישהו מהמשתתפים מתחיל להשוות את נושא הדיון או את המשתתפים בו לנאצים או לתקופת מלחמת העולם השנייה. לא בטוח שזה היה עובד היום.
עוד מם עתיק יומין הוא אורקל האינטרנט (שהיה נפוץ ב-1989 ועדיין נמצא איתנו). זהו אתר חביב שניתן להפנות אליו שאלות - והוא מחזיר תשובות, משעשעות לרוב. העיקרון פשוט ודי פרימיטיבי: השאלות מופנות לאורקל באמצעות המייל, גולש אחר מקבל את השאלה ועונה עליה. מעין משחק ויקיפדיה. אגב, מי ששואל שאלה חייב גם לספק תשובה לשאלה שגולש אחר שואל. ככה עובד האורקל.
השיטוט בציר הזמן שבאתר יוצר תחושה של פגישת מחזור הזויה, עם כל מיני טיפוסים שטמונים עמוק בחלק האחורי של המוח הקולקטיבי של הרשת, שהוא במקרים רבים המוח שלנו, הגולשים.
לפתע אנו נזכרים ב"ילד מלחמת הכוכבים" (קטע וידיאו משעשע אך אכזרי, שבו נראה ילד שמנמן משחק בחרב נינג'ה להנאתו, חבריו לקחו את הסרט בלי ידיעתו והפיצו ברשת). הנה צצות להן העובדות על פי צ'אק נוריס ( צ'אק נוריס מסוגל להרוג שתי אבנים עם ציפור אחת, אם יש לך 5 דולר ולצ'אק נוריס יש 5 דולר - לצ'אק נוריס יש יותר כסף ממך, אפל משלמת לצ'אק נוריס 99 סנט בכל פעם שהוא מקשיב לשיר, וכך הלאה).
הממים חורגים במקרים רבים מעבר לוויראליות ואף מעבר לרשת. העובדות על צ'אק נוריס, לדוגמה, צברו תאוצה כה רבה, עד שנוריס בעצמו התייחס אליהן בראיון בטלוויזיה ובחר את העובדות האהובות עליו. יתרה מזו, אם תנסו לחפש בגוגל את הערך chuck norris find ותקישו על "יותר מזל משכל" - יופיע הכיתוב: "גוגל לא יחפש אחרי צ'אק נוריס כיוון שידוע שלא מוצאים את צ'אק נוריס, הוא מוצא
אבל לא רק בדיחות והומור מסתתרים בנבכי הממים, חלקם נוגעים גם בעצבים הרגישים והמצחיקים פחות של החיים. דוגמה לכך היא תמונה שנדמה כי כולנו קיבלנו במייל אחרי אסון התאומים: בחור עומד על מגדלי התאומים, כשבתחתית התמונה נראה מטוס המתקרב לבניין. במבט ראשון התמונה נראית אמינה ומזעזעת - אך ככל הנראה מדובר במתיחה אכזרית וצינית.
ציר הזמן מגלה שהחדשנות והנועזות הן עניין כמעט מובנה באינטרנט. כבר ב-1996, שנים לפני יוסי ועינב בובליל ו"האח הגדול", בחורה בשם ג'ניל פרינגלי הקימה אתר שבו תיעדה את חייה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, באמצעות מצלמות רשת שמפוזרות בבית שלה. במרוצת השנים קמו לרינגלי חקיינים רבים והיום מדובר בכמעט עניין של מה בכך.
התופעות הללו, שבמקרים רבים מהוות קטליזטור למחוות ולחיקויים מגוונים, מגלות את אופייה המיוחד של הרשת, את היכולת הפשוטה ליצור תכנים ולהפיץ אותם בעזרת מחשב ומקלדת. 15 דקות התהילה שטבע אנדי וורהול, מעולם לא היו כל כך נגישות וקלות לביצוע.
אבל נראה שהממים חושפים גם את הצד ההמוני של האינטרנט. האינטרנט, שנתפס בעיני רבים כמבוזר, מפולח, כזה שמותאם אישית לגולש - הרבה יותר מאמצעי התקשורת המסורתיים - מתגלה כסוחף והומוגני יותר משיכולנו לתאר.
בסופו של יום, יש דברים שלא נעלמים מעינם של רוב גולשי האינטרנט. כולם, או לפחות הרוב המוחץ, מקליקים לאותו המקום, ללא הבדל של מיקום גיאוגרפי, שפה, גזע או עניין. המסה עדיין מדברת ועדיין יש דברים שמעניינים את רוב הגולשים. למעשה, מי שגולש ברשת, לפחות ב-5 השנים האחרונות, יכיר בוודאי את רוב הממים.
בנוסף, במקרים רבים מה שהיה הוא שיהיה - ב-1996 ראינו תינוק מרקד להנאתו, ובשנות האלפיים האבולוציה של הריקוד מושכת כמות מדהימה של גולשים; אם ב-1999 שיחקנו בצפרדע במיקסר-ב-2006 חזר הבלנדר לציר הזמן של הממים הוויראליים, הפעם כקמפיין למכירת-ובכן-בלנדרים.
המעניין בציר הזמן הזה הוא בכך שניתן גם לצפות בוויראליות מתהווה, בדברים שמתרחשים כאן ועכשיו. על פי ציר הזמן, אחד הממים הכי חמים כעת הוא ילד האסון - תמונה של ילד עם חיוך ספק תמים ספק שובב שמאחוריו מתרחשים אסונות כבדים, והוא בשלו. במקרה או שלא, גם ציר הזמן הזה הפך ויראלי - וספר כבר יותר ממיליון כניסות.
התינוק המרקד
האבולוציה של הריקוד
שש שנים של צילומים
חוק גודווין
אורקל האינטרנט
ילד מלחמת הכוכבים
העובדות על פי צ'ק נוריס
נא להמתין לטעינת התגובות
