האיש שלא היה שם: יוסי לנגוצקי לא מתרגש מההחמצה של "תמר 1"
האיש שהיה שם ראשון, לא היה שם כשהכסף התחיל לפרוץ מהים. הגיאולוג יוסי לנגוצקי, 75, מסרב להתרגש מאובדן הזכויות בשווי 750 מיליון דולר על קידוח הגז שהגה וגילה, הקרוי על שם נכדתו תמר. כסף קטן? לא ממש. אבל לפחות אף אחד כבר לא קורא לו משוגע
באוקטובר 2008, 3 חודשים בטרם הגיע המסע הארוך לשיאו הדרמטי, נאלץ לנגוצקי לנטוש את השותפות, כשהוא משאיר את מצהלות הגילוי לאחרים. עד לפני 3 חודשים היו לנגוצקי והמיליארדר בני שטיינמץ שותפים בחברת STX, שהחזיקה ב-5% מזכויות הקידוח. אם תתאמת ההערכה כי שווי התגלית כ-15 מיליארד דולר, שווי השותפות של שטיינמץ ולנגוצקי היה כ-750 מיליון דולר.
בעיני רבים הצטייר השבוע לנגוצקי כדמות הטרגית שבשולי החגיגה הגדולה. אבל לנגוצקי כלל לא נשמע כמי שהכלב המשפחתי כרסם את כרטיס הזכייה שלו. "זו הרגשה אדירה, אחד משני הרגעים הגדולים בחיי. כל מי שרואה אותי אומר שאני במצב רוח טוב. זה בדנ"א שלי. זו גאווה אדירה של בעל מקצוע שעוסק כל כך הרבה שנים בחיפושי נפט, וסופג כל כך הרבה חוסר פרגון וזלזול ביושרה שלו".
פקפקו ביושרה? שלך?
"לא שלי באופן אישי, אבל התייחסו לחיפושי נפט במדינה כאל עבודה של מאחזי עיניים, כאילו הכל רמאות. במעריב היה מדור היתולי שקראו לו "סימני נפט". היה לי חבר טוב שאמרו לו: 'איזה מין גיאולוג אתה? אף פעם לא מצאת נפט'. אז הוא אמר להם שאם הוא היה גיאולוג בטקסס, הם היו רואים איזה גיאולוג טוב הוא. במדינה שאין בה נפט, הגיאולוגים לא מוצאים נפט. זה לא אומרים שאנחנו גיאולוגים גרועים".
מה פתאום החלטת לחפש דווקא באמצע הים, עשרות קילומטרים מהחוף?
לנגוצקי - ''אני לא עצוב'' יוסי אלוני
"הסיפור הזה התחיל בשנות ה-80. הייתי אז מנכ"ל חברת הנפט הלאומית, והקמתי צוותים לאיתור מקומות פוטנציאליים לחיפושי נפט בישראל. היה שם ד"ר דוד ניב, שהיה גיאולוג ואוקיאנוגרף, שהגיש מסמך ובו קבע שאם יש סיכוי למצוא בישראל נפט או גז - זה בים".
"ב-98' הזמין אותי יוסי לוי, מנכ"ל ישראמקו, לחפש עבורם שותפים לחיפושי הנפט שישראמקו רצתה לעשות בשטחי הרישיונות שלה בים. הסתובבתי בין חברות לחיפושי נפט ימיים, אך לא הצלחתי למצוא מתעניינים. הכרתי סקרים סיסמיים, שהציגו מפות דו-ממדיות והצביעו בקווים כלליים על מקומות שבהם ניתן לגלות נפט בים. הצגתי בפני ישראמקו את ההצעות - והם לא גילו עניין".
"חשבתי שאם אצליח להביא חברה בינלאומית שתקבל היתר לחיפושים בשטח גדול ותגלה מקומות שבהם אפשר יהיה להתמקד, יש סיכוי טוב למצוא בים נפט או גז. לחברות הבינלאומיות יש ציוד משוכלל, שיכול לבדוק את קרקעית הים העמוק, וניסיון עצום. גיאולוג שרואה במשך עשרות שנים מבנים גיאולוגיים בכל העולם, הוא מנוסה יותר מהישראלי הכי מקצוען. לוי אמר לי שזה לא מתאים להם והם רוצים להתמקד בשטחי הרישיונות הקודמים שלהם. החלטתי לפנות לחברת בריטיש גז הבינלאומית".
היתה לך היכרות קודמת איתם?
"הייתי איתם במגעים בתקופה שבה חיפשתי שותפים עבור ישראמקו. הם בחנו את ההצעה, אבל החליטו שהאזורים שבהם חיפשה ישראמקו לא מעניינים אותם. אמרתי להם שהפעם זה שונה. ייתכן שהיתה שם תפנית אסטרטגית של שינוי עמדה ביחס לאזור כולו, על רקע המעורבות שלהם בגילוי הגז במצרים מול חופי צפון סיני והדלתא של הנילוס".
כיצד הם התארגנו לחיפושים?
"הם ארגנו קונסורציום שבמרכזו השותפים הישראלים שלהם, שהתעניינו בפרוייקט ההולכה של צינור הגז למצרים: חברת משאב מקבוצת כלל, המפעלים הפטרוכימיים, גרנית הכרמל ודור כימיקלים. אני קיבלתי אופציה לשותפות ב-5% מהפרויקט, והתקשרתי עם בני שטיינמץ למימון ההשקעה".
איך הגעת לשטיינמץ?
"הקשר בינינו נוצר כשהייתי מעורב בחיפושי נפט בקובה, והוא התעניין בשותפות".
הפלסטינאים הועדפו
איך התארגה הקבוצה עם בריטיש גז?
"זו עבודה מליגה אחרת. הם סקרו שתי וערב את כל אזור החיפושים שהצעתי, שקראתי לו 'גל' על שם אחד מנכדיי, והחליטו להתמקד ב-3 אזורים. מתוכם הם פסלו אחד ונותרו עם שני אתרים לקידוח - שאחד מהם הוא 'תמר', על שם נכדתי, שבו התגלה מאגר הגז; השני הוא 'דלית', על שם בתי, שבו יקדחו ככל הנראה בהמשך".
למה התפרקה השותפות?
"במהלך החיפושים פרשו השותפים הישראלים אחד אחד, כל אחד מסיבותיו. המשותף להם היה שאמנם היו אלה חברות שעסקו בתחום האנרגיה - אבל אף אחת מהן לא היתה חברת חיפושי נפט. אולי זה היה נכון מבחינתן להשקיע את כספן בתחום שבו הן מתמחות, ולא להתמודד עם הסיכונים הגדולים הכרוכים בחיפושים".
אבל בריטיש גז היא חברה המתמחה בחיפושי נפט, וגם היא פרשה בסוף.
"רשמית הם אמרו שהם לא מוכנים לקחת על עצמם בחיפושים את הסיכון הכרוך בבעלות באחוזים גבוהים על הקידוח. ההשקעה נאמדה ב-100 מיליון דולר, ומאוחר יותר היא גדלה ל-140 מיליון דולר. הם אמרו שהם ניסו לחפש שותפים אחרים במקום החברות הישראליות שעזבו, אבל לא הצליחו למצוא. ייתכן שהיו סיבות נוספות. הם לא נתנו הסבר ששכנע אותי".
"בינתיים התגלה גז מול
חופי עזה, והתברר שהשטח שייך לפי ההסכמים הבינלאומיים לרשות הפלסטינית. ייתכן שהיה חשש מניגודי אינטרסים בין שני מקורות האספקה. ייתכן שהם העדיפו להתרכז בשדות שלהם שבשטח הרשות ובמצרים, וחששו ממחלוקות עם הערבים על רקע פרויקט הגז בישראל. גיאולוגים שלהם שדיברתי איתם אמרו שזו הוראה מגבוה, שאינה מבוססת על ההערכות החיוביות שלהם בקשר לקידוח תמר".
הרגשת נטוש?
"זה היה קשה. רבים מאלה שעזבו את הקידוח אמרו לי שאני משוגע, שארד מהעניין. כשניסיתי לגייס שותפים אחרים, שאלו אותי תמיד מדוע בריטיש גז נטשה את הקידוח, והניחו שאם חברה כה רצינית עוזבת את החיפושים - כנראה יש לה סיבה טובה מאוד. בין המתעניינים היו גם חברות רוסיות ענקיות כמו גזפרום".
אבל זה עניין מדעי. הראית להם מפות, ניתוחים וסקרים שביצעו חברות בינלאומיות.
"נכון, אבל תמיד נשאר ספק שאולי יש מידע נוסף שהבריטים יודעים ומישהו מסתיר. מדובר היה בקידוח עמוק, שלא כל חברת חיפושים יודעת לעשות - במים בעומק 1,700 מטר".
איך יצאת מהסבך?
"הבנתי שמי שיכול לקחת את זה הם רק השותפים מים תטיס, השותפות הפועלת בקידוח מול חופי אשקלון, שבו התגלה גז וכבר מסופק לצרכנים בישראל. נפגשתי עם מנכ"ל דלק חיפושי נפט, גדעון תדמור. להם יש האינטרס הכי גדול והעניין הכי רב: הגז שהם גילו ייגמר בעוד 4-5 שנים".
"לקוחות המבקשים להבטיח לעצמם אספקה לטווח הארוך, אינם יכולים לחתום על חוזים עם ים תטיס, כי היא לא יכולה להתחייב לטווחי זמן כאלה. נפגשנו בבית קפה בהרצליה פיתוח - ואחרי יום-יומיים הוא הסכים. השותפים הזרים בים תטיס, חברת נובל, לא מיהרו להסכים וחיפשנו שותף זר אחר".
האם בעל השליטה בדלק, יצחק תשובה, שוחח איתך לפני ההחלטה?
"לא. הפעם היחידה שבה פגשתי את תשובה היתה באולפן טלוויזיה אחרי פרסום התגלית. לחצנו ידיים ושוחחנו".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
