הסיפור המלא של מיכאל צ'רנוי
בשנות התשעים הוא עשה מיליארדים בעסקי האלומיניום והתרועע עם ראשי המאפיה הרוסית. ארצות הברית ומדינות נוספות אסרו את כניסתו. שותפים עסקיים העידו כי הוא "פגע במוניטין של החברה". הוא נעצר באירופה עם מסמכים מזויפים. ואצלנו יכריע שר הפנים הבא האם לשלול את דרכונו. הכירו את מיכאל צ'רנוי, האיש שעשוי לעמוד בקרוב לדין יחד עם ידידו הקרוב אביגדור ליברמן. צ'רנוי: "אלו עלילות של יריביי העסקיים, מעולם לא הורשעתי בבית משפט"
משרד הפנים החליט לבחון מחדש את האזרחות הישראלית של צ'רנוי
צ'רנוי: רשת של האוליגרך אולג דריפסקה פועלת להשחרת שמי
עורכי הדין של צ'רנוי: ההאשמות נחקרו, התיקים נסגרו
קאליטין, עיתונאי ותיק ומוערך שחתום על כמה מהתחקירים הבולטים בעיתונות הרוסית בשנים האחרונות, היה בטוח שמדובר בעוד לקוח לא מרוצה. כחבר מערכת "חקירה מיוחדת", תוכנית התחקירים הפופולרית בערוץ 1 הרוסי, הוא קנה לעצמו לא מעט אויבים בשנים האחרונות.
אולי היה זה הפקיד הבכיר ממשרד המשפטים הרוסי שסיפק את שירות ההשכמה. אחרי הכל, מאז שקאליטין חשף שהאיש הוא לקוח קבוע באחד מבתי הזונות הפחות מוצלחים של מוסקבה, הוא הפך מובטל.
אבל בליל 13 ביוני ,2007 דקות ספורות לאחר שבחור צעיר בכובע בייסבול התגנב מאחוריו וירה בו מאקדח עם משתיק קול, היה לקאליטין עוד רעיון בנושא. קאליטין עמד באותו שבוע לחתום על חוזה לפרסום הספר "שעת השי"ן", שגיבורו הוא האוליגרך הישראלי-רוסי מיכאל צ'רנוי.
זמן קצר אחרי הניסיון לפגוע בו, קאליטין, המקורב ליריבו העסקי של צ'רנוי, אולג דריפסקה, טען כי ייתכן שמטרת ההתנקשות לא היתה לחסלו, אלא לעצור את פרסום הספר. צ'רנוי מצדו מיהר להגיש תביעת דיבה נגד קאליטין ואחרים בבית המשפט בישראל.
חילופי ההאשמות בין השניים היו סיבוב נוסף במאבק בין איש העסקים הישראלי-רוסי לתחקירן קאליטין, שהעביר את מרבית שנת 2007 באיסוף חומרים על צ'רנוי. היום, עם התביעה שמרחפת מעל ראשו, קאליטין נשמע מעט מסויג: "אני מעדיף לא להתייחס לניסיון ההתנקשות כרגע", הוא אומר ממקום מושבו במוסקבה.
"באשר לספר, צ'רנוי בטוח שזה משהו אישי נגדו, אבל בעיניי זה תיאור חשוב מאוד של רוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות. כל שוק האלומיניום, שצ'רנוי שלט בו ללא עוררין, הוא דוגמה מצוינת לדרך שבה דברים עבדו פה. כמה מהדמויות בספר הן אנשי עסקים שהיו מאפיונרים לכל דבר. צ'רנוי מגלם בצורה מדויקת את הדרך בה רוסיה נראתה בתחילת שנות התשעים".
פרק שלם כמעט מקדיש קאליטין בספר למערכת היחסים בין צ'רנוי לאביגדור ליברמן. "מדוע צ'רנוי נאחז בליברמן בצורה כה חזקה?", תהה קאליטין כבר לפני כשנתיים, וענה: "משום שהוא מקווה שליברמן יזכה לקבל את תיק ביטחון הפנים".
"גם אם זה לא יהיה ליברמן עצמו, אז אחד מאנשי מפלגתו. זה בכל זאת יהיה ניצחון. זה מה שיפתור לצ'רנוי את הבעיה העיקרית בחייו כיום, בעיה ששווה את כל הכסף שבעולם, בעיית האזרחות הישראלית".
הטקסט הזה נכתב לפני יותר משנתיים. האמנת שזה אכן יקרה כל כך מהר?
"זה לא הפתיע אותי. אבל מדהים כמה שזה לא מטריד את ליברמן. הרי אם בארצות הברית היה מתברר שהחבר של השר הוא צ'רנוי אז בזה היתה נגמרת הקריירה שלו; ואם זה היה קורה ביפן הוא היה מבצע חרקירי".
מיכאיל סמיונוביץ' צ'רנוי הוא אחד היעדים הבולטים ביותר של משטרת ישראל מאז סוף שנות התשעים ועד היום. עד לאחרונה, גם שירותי הביטחון בארצות הברית, שווייץ, צרפת, בולגריה, רוסיה וגרמניה הביעו בו עניין רב. שר הפנים הבא יצטרך להכריע אם לשלול את דרכונו הישראלי, וישנן מדינות שמסרבות להכניס אותו בשעריהן עד היום.
צ'רנוי מצידו מנהל מלחמה ממושכת נגד מה שהוא ועורכי הדין שלו מכנים "מסע ההכפשה" נגדו. לטענתם - עליה חזרו גם בתגובה לכתבה זו - מדובר במידע שהוזם בעבר על ידי צ'רנוי, בין השאר בעתירה שהגיש נגד שר הפנים ב-.2007
צ'רנוי אף הצליח לאסוף תצהירים של בכירים במערכת אכיפת החוק ברוסיה ובהם מי ששימש כראש האינטרפול, מי שהיה התובע הכללי של
צ'רנוי אינו מהסס לתבוע את יריביו, ולא רק בעילות של לשון הרע. תביעה משמעותית הרבה יותר הוגשה על ידו בלונדון נגד אולג דריפסקה, לשעבר האיש העשיר ביותר ברוסיה, ומי שלטענת צ'רנוי, גזל ממנו 2.5 מיליארד דולר.
בפסק דין מאלף, שבו התיר בית המשפט בלונדון למסור את כתב התביעה לדריפסקה מחוץ לגבולות הממלכה המאוחדת, סוקר השופט כריסטופר קלארק את פעילותו של צ'רנוי ואת מכריו, שהוגדרו על ידי גופי מודיעין שונים בעולם כבכירי עולם הפשע הרוסים.
אחד השמות ברשימה הזו הוא סרגיי פופוב, המוגדר ביאחב"ל ובעוד רשויות אכיפה במערב כאחד מראשי כנופיית הפשע פודולסק, שנחשבת לאחת מהגדולות והאלימות במוסקבה. בית המשפט הגדיר את הכנופיה כמי שאחראית למרבית הסחר בנשים והסמים ברחובות מוסקבה.
פופוב היה בעבר אחד משותפיו העסקיים של צ'רנוי. כאשר צ'רנוי נעצר בשנת '96 בז'נבה, המשטרה השוויצרית מצאה גם את פופוב באותו המלון.
אחד החברים הקרובים ביותר של צ'רנוי היה יהודי בשם אנטון מאלבסקי, מי שהוגדר כראש ארגון הפשיעה הרוסי איסמעילובה - קבוצה רוסית בינלאומית שמתמחה בגביית דמי חסות, סחיטה וחיסולים מוזמנים.
מאלבסקי, שאת פרצופו חצתה צלקת גדולה ומחצית מאוזנו השמאלית נתלשה, עלה לארץ, כמו צ'רנוי, במחצית שנות התשעים. השניים רכשו וילות סמוכות בסביון ונהגו להתרועע באירועים חברתיים. "זה בן אדם שרק היה נכנס לחדר והיית מסובב את הפרצוף לצד השני", נזכר במאלבסקי איש עסקים ישראלי. "הוא פשוט היה טיפוס מפחיד".
בשנת '95 נעצרו שני חוקרים פרטיים מתל אביב שתכננו לחסל את צ'רנוי, מאלבסקי וחבר נוסף של השניים, משה חיימוב (שבנו, אלישע, הוא עוזרו האישי של צ'רנוי.( צ'רנוי טען אז כי אין לו מושג מי מבקש את חייו.
בשנת '98 אישר בג"ץ את שלילת אזרחותו הישראלית של מאלבסקי. הסיבה הרשמית: מאלבסקי שיקר בנוגע לעברו הפלילי כאשר עלה לישראל. שוטרי היאחב"ל, שניסו במשך תקופה ארוכה להוכיח שהוא עדיין הדמות הבכירה ביותר בכנופיית איסמעילובה, הסתפקו בזה.
הם הצליחו לאתר תיק פתוח במוסקבה על אחזקת נשק ללא רישיון, מאלבסקי גורש ואזרחותו הישראלית נשללה. כשנתיים לאחר מכן הוא נהרג בתאונה מסתורית במהלך חופשה בדרום אפריקה, לאחר שהמצנח שאיתו זינק מהמטוס לא נפתח.
"בקושי יומיים עברו מהרגע שמאלבסקי נהרג ועד שנפתחה המלחמה על ירושת מקומו בראש הארגון", מספר קצין מודיעין בכיר במשטרה. "היורש שלו חוסל באמצע מוסקבה, כששיירת הרכבים שבה נסע הותקפה בטילי לאו. כאילו זה לא הספיק, הטמינו ברכב שלו גם מטען חבלה. ככה מתנהל הארגון הזה".
חלק מהמכרים של צ'רנוי - ביניהם מאלבסקי, סלים עבדולוב (הנחשב לאחד מראשי ארגוני הפשיעה באוזבקיסטן,( סרגיי ללקין (ראש ארגון הפשיעה פודולסקי,( מלך הפחם איסכנדר מוחמודוב (לשעבר סוכן קג"ב בלוב) ומיודענו סרגיי פופוב - נהגו להגיע פעם-פעמיים בשנה לחופשה מאורגנת שסידר להם צ'רנוי בישראל שטופת השמש.
בכתב האישום שהוגש נגד סגן ראש עיריית אילת מטעם ישראל ביתנו, אולג צ'רנמוריץ', נטען כי צ'רנוי נהג לשכור עבורם קומות שלמות במלונות יוקרה באילת ודאג ביד רחבה גם לבידור. בתיק נטען כי ארוחות החברים יכלו לטפס בקלות לסכומים של 35 אלף שקל לערב, ואילו עבור השהייה שלהם במלון שילם באחת ההזדמנויות 290 אלף דולר.
צ'רנמוריץ' עצמו הואשם בקבלת שוחד מצ'רנוי. על פי התביעה, תפקידו של צ'רנמוריץ,' כשעוד לא מונה כסגן ראש העיר, היה לסגור הנחות מול המלונות בתמורה להשגת הטבות מהרשות המוניציפלית. בסופו של דבר הורשע צ'רנמוריץ' במסגרת עסקת טיעון בהפרת אמונים. עבירות השוחד שיוחסו לצ'רנוי נמחקו.
"לחופשות האלה שארגן צ'רנוי באילת הגיעו בכל שנה דמויות מאוד מעניינות", מספר חוקר לשעבר ביאחב"ל שהכיר את תיק צ'רנוי מקרוב. "היו שם יעדים מודיעיניים מאוזבקיסטן, רוסיה וצ'צניה. הוא היה שוכר להם שתיים-שלוש קומות, והיאחב"ל היה לוקח שני חדרים באמצע של כל הסיפור הזה. היינו יושבים שעות ומאזינים להם, אבל אלה היו אנשים מיומנים שצמחו בצל הקג"ב, אנשים שלא מדברים סתם. רוב הזמן שמענו אותם נהנים עם הבחורות של אילת".
חמישה מיליארד דולר. כך העריך מיכאל צ'רנוי את שווי נכסיו באחד הראיונות הנדירים שהעניק. האיש העבה בעל חריצי העיניים הכחולות, שגם כיום, אחרי 14 שנה בארץ, אינו דובר עברית ולא אוהב להתראיין. גם לכתבה זו סירב להגיב בעצמו.
כבר שנים שצ'רנוי עושה מאמצים נרחבים לנקות את שמו מכל צל של קשרים לעולם הפשע. מכריו מהעבר הפכו למעמסה, והאירוחים הנדיבים באילת נפסקו. זו לא רק שאלה של כבוד, אלא בעיקר של כסף. "בן אדם עם שם כזה, משקיעים חושבים המון לפני שהם נכנסים לעסקים איתו", אומר איש עסקים שמכיר אותו היטב. צ'רנוי עצמו סיפר בראיון לעיתון "תל אביב" שפשוט "מפחדים להתקרב אליי".
בשנות האלפיים החל צ'רנוי להעדיף את קרבתם של בכירי המשק והפוליטיקה. דודי אפל, למשל, שהגיע אל צ'רנוי בשנת 2000 עם בקשה להלוואה של 4.5 מיליון דולר לטובת חידוש פרויקט האי היווני שנתקע. צ'רנוי נתן לו צ'ק בלי לחשוב פעמיים, אפילו לא חתם איתו על חוזה. אפל, ככל הנראה, ידע איך להרשים את האוליגרך: בוקר אחד הוא נכנס אל משרדו והזמין אותו לארוחת צהריים אצל אריק. כמה שעות לאחר מכן הם כבר ישבו סביב השולחן של אריאל שרון בחווה.
גם לגד זאבי היו הקשרים הנכונים. לדברי מקורב לשניים, באחת הנסיעות המשותפות שלהם לחו"ל, הציע צ'רנוי לזאבי לרכוש את בית"ר ירושלים. צ'רנוי היה אז הבעלים של קבוצת הכדורגל לבסקי סופיה, מהקבוצות המובילות בבולגריה.
זאבי נדלק על הרעיון וקנה את הקבוצה בתיווכו של ראש העיר דאז, אהוד אולמרט. בתמליל שיחת טלפון בין השניים שצוטט בבית המשפט, ביקש זאבי מאולמרט להיפגש עם צ'רנוי:
זאבי: "אני רוצה להביא את החבר....".
אולמרט: "הבנתי".
זאבי: "לטפוח לו על השכם!".
אולמרט: "דרך אגב, שמעתי עליו אתמול דברים מאוד טובים".
זאבי: "אני יודע, אם אביא לך מישהו אתה תשמע עליו רק דברים טובים".
אולמרט: "בוא, בוא, אל תגזים!.... אם הוא חבר שלך זה בכל זאת דבר שהוא מפוקפק".
זאבי, נכתב בתמליל השיחה, "התעלם מהלגלוג" של אולמרט וביקש: "תגיד לשולה שתתאם איתי".
בראיון שהעניק זאב רום, יד ימינו לשעבר של צ'רנוי, הוא טען שברגע האחרון צ'רנוי נסוג מהעסקה וזאבי נשאר לבד. לאחר עונה כושלת אחת, עזב גם הוא את בית"ר. הקשר עם שני החברים החדשים של צ'רנוי הסתיים באכזבה: אפל תבע ממנו 37 מיליון דולר דמי תיווך על עסקה בבולגריה - שלטענתו הובטחו לו על ידי צ'רנוי - וניצח לאחרונה; וגד זאבי הסתבך יחד איתו בפרשת בזק.
בתמלילי שיחות של צ'רנוי עם רום הוא נשמע אומר על אפל: "דודי הוא סחטן, הוא חבר רק בגלל הכסף"; ועל זאבי: "איש עסקים מטומטם... זונה".
היחיד שלא אכזב אותו מעולם הוא אביגדור ליברמן. פעם אחר פעם עמד יו"ר ישראל ביתנו לצדו של האוליגרך. כאשר צ'רנוי נעצר על מעורבותו בפרשת בזק בשנת ,2001 יצא ליברמן לתקשורת ואמר: "אני סומך על יושרו והגינותו של צ'רנוי יותר מאלה של אנשי אגף החקירות".
"מדובר בחברים טובים", אומר חוקר לשעבר ביאחב"ל, שישב על הזנב של השניים במשך תקופה ארוכה. "הם נפגשים הרבה במסעדות יוקרה, ומבקרים אחד את השני בבתים. צ'רנוי אפילו מכר את ג'יפ המרצדס המשוריין שלו לליברמן כדי שישמש את אשתו, כי הם מתגוררים בהתנחלות".
"ליברמן מצדו דחף את צ'רנוי לפגישות ואירועים עם פוליטיקאים כדליה איציק, חיים רמון. מכיר לו את הצמרת הישראלית".
(דליה איציק בתגובה: "ישבתי הרבה פעמים בחיי יחד עם אביגדור ליברמן, יכול להיות שישבתי באותה הזדמנות גם עם צ'רנוי, אך לא זכורה לי פגישה שלי יחד עם צ'רנוי לבד". חיים רמון: "ייתכן שהיינו באותם אירועים, אולם מעולם לא נכחתי בפגישה עם צ'רנוי").
צילומים של ליברמן (ושל רמון ואולמרט) גם מופיעים באתר של "קרן צ'רנוי" - קרן צדקה שהקים האוליגרך לאחר הפיגוע בדולת פינריום לתמיכה במשפחות הנרצחים. ליברמן מצולם שם נואם באירועים שונים של הקרן בארצות הברית, ברוסיה ובישראל.
לפני כשנה נפתחה ביאחב"ל חקירה נגד פעיל הימין אביגדור אסקין בחשד כי התקין ציוד האזנה במשרדו של צ'רנוי. מי שהגיע להגיש את התלונה בתחנת המשטרה היה ליברמן בעצמו, שאחר כך התראיין לתקשורת וטען כי זו הוכחה נוספת שצ'רנוי הוא קורבן לרדיפה מתמשכת.
זו לא היתה הפעם הראשונה שליברמן התגייס למען חברו. בשנת 2001 הגיש ליברמן שאילתה רשמית לשר הפנים בדרישה לדעת כמה כסף הוציאה משטרת ישראל לאורך השנים על חקירת צ'רנוי.
לא רק ליברמן שימש פה לצ'רנוי. לפעמים גם ההפך התרחש: בשנת 2003 פנה יד ימינו של צ'רנוי, דימיטרי רדישבסקי, לחברת הכנסת מרינה סולודקין, אז חברת ליכוד, והציע לה לחברו למפלגתו של ליברמן. "הודיתי לו אבל אמרתי שאני מעדיפה להישאר עם שרון", מספרת סולודקין. "אמרתי לו גם שליברמן יכול לפנות אליי בעצמו, וכך היה".
גם הח"כ לשעבר מיכאל נודלמן, שעזב את ישראל ביתנו, קיבל פנייה לחזור לליברמן, הפעם מצ'רנוי עצמו. "קיבלתי טלפון מאחד מהאנשים של ליברמן שביקש שאפגש עם צ'רנוי", מספר נודלמן. "ישבנו, צ'רנוי ביקש ממני לחזור למפלגה לאחר שפרשתי ממנה ולשים את חילוקי הדעות ביני ובין ליברמן בצד".
למה דווקא צ'רנוי נשלח? הוא הרי לא פוליטיקאי?
"אני לא יודע. אני הכרתי אותו מהסיפורים. אמרתי שאין לי עניין לחזור ובזה נגמר הסיפור".
ואם למישהו עוד היה ספק באיזו מפלגה תומך צ'רנוי, לפני כחודש וחצי, בליל הבחירות, קלטו מצלמות ערוץ 2 את צ'רנוי מגיע לחגיגות הניצחון של ישראל ביתנו.
ביחידה הארצית לחקירות הונאה מתגבש תיק עב כרס על הקשר המיוחד בין צ'רנוי לליברמן. כפי שנחשף על ידי גידי וייץ ואורי בלאו ב"הארץ", במרכז החקירה ניצבות העברות כספים מקפריסין לישראל ובהן, בין היתר, חצי מיליון דולר שהועברו בין חברת Mcg Holding בבעלות צ'רנוי ובין חברת Mountain View Assets בבעלות ליברמן.
העברה התבצעה לכאורה בשנת ,2001 כאשר ליברמן כיהן כשר התשתיות בממשלת שרון. עורך דינו של ליברמן טען כי מדובר בתשלום עבור "עסקת יין" בין השניים; ביחידה הארצית חושדים שמדובר בשוחד.
ישנם תשלומים חשודים נוספים הקשורים לחברות שהיו בבעלות ליברמן ובתו, מיכל. ביאח"ה בודקים מאיפה הגיעו מיליוני שקלים לחברות שהוקמו על ידי מיכל ליברמן כשהיתה בת 21 בלבד, עבור "ייעוץ עסקי".
בנובמבר ,2007 בדיון על חיסיון מסמכים שנתפסו אצל עורך דינו של ליברמן, אמרה השופטת רחל גרינברג: "הדוח הסודי רחב היריעה מגולל תשתית עובדתית לפיה, כאמור, המשטרה קושרת את השר לחשבונות הבנק של Trading Ltd Trasimeno ולחשבונות בנק של חברות אחרות. בחשבונות אלה עברו סכומי כסף גדולים, עשרות ומאות אלפי דולרים, החשודים להיות כספי שוחד... בנוסף, ובהקשר לאמור, עולה גם חשד לביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד....".
על פי מקורות ביאח"ה, בקרוב צפויה המלצה על הגשת כתב אישום בתיק. באותו הזמן יישב ככל הנראה על כיסא השר לביטחון פנים נציג מפלגתו של אביגדור ליברמן.
כיצד הפך מיכאל צ'רנוי - בנם של פועל במפעל טקסטיל ומנהלת חשבונות - לאחד הכוחות המשמעותיים בעולם בשוק האלומיניום, וליעד של גופי חקירה וביון במערב? כדי להבין זאת, יש לחזור לשנות התשעים הפרועות ברוסיה.
צ'רנוי, האח הבכור של דוד ולב, נולד בשנת '52 באומן שבאוקראינה. שנתיים לאחר מכן עברה משפחתו לאוזבקיסטן, שם גדל. לאחר שסיים את שירותו הצבאי ואת לימודיו, הוא הכיר את סאם קיסלין - מהגר רוסי שהתגורר בארצות הברית, ובסוף שנות השמונים ייבא סחורות מכל הבא ליד לגוש המזרחי, שזה עתה נפתח למערב.
הוא ואחיו, סיפר צ'רנוי לעיתון "תל אביב", היו אז סוחרים בינוניים "בכיסאות, בגדים ומראות".עם הזמן הוא למד לחשוב בגדול: "אני זוכר שיום אחד שמעתי שיש באיזה מפעל טונות של פלדה. מיד התקשרתי לאמריקאי ואמרתי לו: 'יש פלדה למכור.' הוא שאל אותי: 'אבל אנחנו בכלל מוכרים פחם, לא.'? עניתי: 'עכשיו יש פלדה - אז נמכור פלדה.' היו לנו רגעים שלא ידענו אפילו מה ההיקף האמיתי של העסקים שלו. הבנקים היו המומים לחלוטין מההיקפים העצומים".
קיסלין, יהודי שתרם לא מעט לישראל (עד לא מזמן הספרייה במכללת ספיר בשער הנגב נקראה על שמו), מתגורר כיום בניו יורק, שם מצא אותו קאליטין וראיין אותו לספרו. הזיכרונות שלו מהתקופה לצד צ'רנוי הרבה פחות רומנטיים: "האחים צ'רנוי הם שני אנשי עסקים שהתחילו את דרכם באיזו מסעדה במרתף, שם הם מכרו שיפודים לכל מיני טיפוסים", סיפר לקאליטין. "את מישה (מיכאל - א"ו) הכרתי בכלל בנסיבות ממש מוזרות: הייתי במוסקבה, והשתכנתי במלון 'רוסיה.' שם, בקומה ה-21 היתה מסעדה. באתי בערב לאכול, ושרר שם שקט מוחלט. חוץ מהמלצרים והמנהלים אין אף אחד".
"וכולם אומרים לי: 'הכל תפוס.' לא מיד הבנתי שהייתי צריך לשחד אותם. באותו רגע נכנס מישה עם חבריו. אז ראיתי אותו לראשונה. המנהלים רצו לקראתו ואמרו: 'מיכאיל סמיונוביץ,' בשבילכם הכל מוכן.' נעלבתי ושאלתי: 'מה זה, לו מותר ולי אסור.'? אז צ'רנוי בא ושאל: 'מי אתה.'? הסברתי לו שנולדתי באודסה, וכעת אני עושה עסקים בניו יורק".
"הוא מיד הושיב אותו ליד השולחן והסביר כי הוא האיש החשוב ביותר במלון, והזמין לי מטעמים הכי טובים... מאוחר יותר הבנתי, כי הוא הכי חשוב לא רק במלון 'רוסיה,' אלא כמעט ברוסיה כולה. אני ממש הייתי זקוק לעוזר ברוסיה, אשר היה מכיר פה את הכל ואת כולם. כך התחלנו במשותף לכבוש את תעשיית האלומיניום. הטלתי עליו משימות שונות, והוא ביצע אותן. הוא תמיד התעניין מאוד ברווחים. תמיד שאל: 'נו, כמה הרווחנו היום.'? 'אל תדאג,' עניתי. 'הכל יהיה שלנו".
הכל באמת היה שלהם. או לפחות של האחים צ'רנוי. לדברי קיסלין, מהר מאוד הוא נדחק מהתמונה ונאלץ לשוב לניו יורק. "כשהוא הבין איך אפשר לעשות כסף במהירות, הוא התאחד עם אחיו והם החליטו פשוט להשאיר אותי בחוץ. זה לא היה הוגן, כמובן, אבל מה היה הוגן אז ברוסיה? אפילו קצת פחדתי מהם".
זמן קצר לאחר שקיסלין שב לארצות הברית, מצאו האחים צ'רנוי שותפים חדשים: האחים היהודים דיוויד וסיימון רובן. יחד, הקימו הארבעה את "טרנס וורלד גרופ", תאגיד ענק שיחסל את מתחריו וישלוט בכל שוק האלומיניום הרוסי.
תעשיית האלומיניום העצומה ברוסיה, שסיפקה חומרים לכל מזרח אירופה ובעיקר לצבא האדום, גססה בשנות התשעים. עשרות מפעלי ענק עמדו דוממים. טרנס וורלד הגישה לממשל הצעה מפתה: שיטת ה"טולינג".
החברה למעשה שכרה את המפעלים הדוממים, ייבאה חומר גלם ללא מיסוי מחו"ל וייצאה אותו חזרה, שוב, ללא מיסוי. הרווח היה אדיר. בזמן שבעולם השאיר טון אלומיניום בידי היזמים כמה דולרים בודדים, האחים צ'רנוי ורובן הרוויחו על כל טון 500 דולר.
"מדובר בצירוף הזדמנויות כל כך נדיר, על גבול הבלתי אפשרי", מסביר איש עסקים מתחום האלומיניום. "גריפת רווחים של מיליוני דולרים כל יום. סכומים בלתי נתפשים".
עם התפרקותה הסופית של ברית המועצות, השתלטה טרנס וורלד על עשרות מפעלים ברחבי המדינה, נתח אחרי נתח. בשנת '93 הפכה החברה לבעלים של מרבית מפעלי האלומיניום במדינה, ולספקית האלומיניום השלישית בגודלה בעולם.
"מלחמת האלומיניום", כפי שהיא נקראת ברוסיה, גבתה עשרות קורבנות. מתחרים ויריבים נמצאו מחוררים בסמטאות אפלות וברכבים נטושים. במשפט המתקיים בלונדון טענה מומחית לפשע המאורגן שהעידה מטעמו של דריפסקה שדמי החסות לכנופיות הפשע שולמו ברוסיה בצורת מניות.
בראיון שהעניק לעיתון הצרפתי "לה מונד" בשנת,2001 סיפר דז'לול חדורייב, אחד ממנהלי המפעלים בשליטת טרנס וורלד, כי "אם תשאל איך השיגו מפעל כזה או אחר, יאמרו לך שהמניות נרכשו על ידם. אבל אם תבחן את זה לעומק, אתה תראה שבעל המניות לשעבר נמצא בכלא, הפך ל'נרקומן' או פשוט נעלם".
"תמיד היתה קיימת האפשרות לקנות שופט, מושל או את החוק עצמו. בתחילת שנות התשעים פתרו בעיות בעזרת רצח, היום מעדיפים לפתוח תיק בבית משפט או להכניס מישהו לכלא. האנשים האלה יכלו לעשות הכל".
צ'רנוי מצידו טען בעתירתו לבג"צ כי חדורייב הוא עבריין מבוקש שהלעיט את משטרת ישראל בסיפורי כזבים.
בתחילת שנת 2000 העניקו האחים רובן למגזין האמריקאי "פורצ'ן" הזדמנות נדירה: חיטוט בקרביה של טרנס וורלד, שהפכה לאחת החברות המושמצות בעולם. הכתבה, הם קיוו, תוכיח שהמוניטין הגרועים שלהם לא היו מוצדקים.
כתב "פורצ'ן", ריצ'רד בהאר, ישב במשך חודשים ארוכים על אלפי מסמכים וראיין עשרות עובדים במשרדי החברה ברחבי בעולם. עם לב צ'רנוי והאחים רובן לבדם היו לו מאה שעות ראיונות. היחיד שלא שיתף פעולה היה מיכאל, ששלח בפקס תגובה סלקטיבית לשאלות שקיבל וכתב: "אין לי שום מידע על מה שמכונה המאפיה הרוסית. מתנצל שאכזבתי אתכם".
על השאלות בנוגע לשוחד, רציחות וכספים מולבנים השיב: "אין לזה כל קשר אליי. התחביב שלי, אם ניתן לקרוא לו כך, הוא מתן סיוע לאנשים טובים והגונים. אני אוהב ספרים, מעדיף סיפורי בלשים".
בתום חודשים של עבודה הוציא בהאר תחת ידיו כתב אישום חריף בן עשרות אלפי מילים שפורסם במגזין. טרנס וורלד, סיכם, היא תמנון עם מאות חברות בת שרשומות במקלטי מס שונים מסביב לעולם, שרשמה לאורך השנים הוצאות שעובדיה לא הצליחו להסביר. החברה לא רק עשקה את רוסיה בדרכים נבזיות, היא ניצלה את מאות אלפי העובדים שלה שקיבלו שכר מינימום ועבדו בתנאים מחפירים שסיכנו את חייהם. מיכאל צ'רנוי, כתב בהאר, היה האיש שדאג "לסדר" עניינים.
בשנת '94 עזבו האחים צ'רנוי את רוסיה. במשפט שמתנהל כיום באנגליה, סיפר צ'רנוי כי עזב משום שהבין שחייו בסכנה. השניים הגיעו לישראל והמשיכו לנהל את החברה בעודם מתגוררים בווילות סמוכות בסביון.
מהר מאוד התברר שהחשש היה מוצדק: שנה לאחר שובו לארץ נעצרו החוקרים הפרטיים אמירבן-אשר ויעקב בק, לאחר שהזמינו את רציחתם של מיכאל צ'רנוי, אנטון מלבסקי ומשה חיימוב תמורת מאה אלף דולר. המשטרה מצאה אצל החוקרים דוחות מעקב שפירטו את תנועות המטרות, צילומיהם, ואפילו תיאור שכניהם.
במשפטם נטען כי מאלבסקי הוא חברו הקרוב של סרגיי מיכאלוב - מראשי ארגון הפשיעה סולניצובו, שאנשיו נמלטו לישראל בפרשה שזכתה לכינוי "רומן רוסי".
הצרות לא הפסיקו לנחות על צ'רנוי. ב-21 במאי '94 הוא ואשתו לעתיד נעצרו על ידי פקידי הגירה בשדה התעופה הית'רו בלונדון, לאחר שניסו להיכנס למדינה באמצעות דרכונים פולניים מזויפים. כניסתם נאסרה והם גורשו חזרה לשווייץ. למחרת הם נעצרו ונכלאו על ידי המשטרה השוויצרית באשמה כי השתמשו בזהויות מזויפות. בחיפוש בכליו של צ'רנוי נמצאו רישיונות נהיגה פולניים, שנחשדו גם הם כמזויפים.
בזמן שהוחזק במעצר, התברר לחוקריו של צ'רנוי כי זמן קצר לפני כן נעצרו בשוויץ שני אזרחים בלארוסים שנכנסו למדינה באופן לא חוקי. ברכב המרצדס השכור של השניים נמצאו שישה דרכונים פולניים מזויפים, אחד מהם על שמו של צ'רנוי, ועוד שבעה רישיונות נהיגה מזויפים וכלי נשק טעון ולצדו שני משתיקי קול.
צ'רנוי טען שאין לו מושג איך הגיע שמו לדרכון המזויף שבידיהם, והוא שוחרר לאחר חקירה. ב-9 ביוני '94 נאסרה על צ'רנוי החזרה לשווייץ או לליכטנשטיין למשך שנתיים.
ב-22 בנובמבר '96 צ'רנוי שוב נעצר בשווייץ, הפעם בטענה כי הוא קשור לארגון פשיעה רוסי. כניסתו נאסרה למדינה עד לשנה שעברה, בה הודיעו השוויצרים כי התיק נגד צ'רנוי נסגר, וכי הטענות נגדו לא הוכחו.
באותה השנה החליטו האחים רובן לנתק את הקשר עם מיכאל צ'רנוי; הם שילמו לו 400 מיליון דולר בתמורה לחלקו בטרנס וורלד. על פי ה"פורצ'ן", המניע למהלך היה המוניטין הרעים של צ'רנוי. אחיו הצעיר, לב, נשאר יחד עם הרובנים, ומיכאל, כך אומרים מקורבים, לא סלח לו על כך.
ריצ'רד בהאר טוען שכמה חודשים לאחר שעזב את החברה, זימן אליו מיכאל לפגישה בישראל מספר בעלי מפעלים וניסה לשכנע אותם לעבור צד. הוא הצליח. האחים רובן חשבו שעזיבתו של מיכאל תקנה להם שקט, אבל הם קיבלו יריב חדש.
ממקום מושבו בישראל שלט צ'רנוי בשלושה מהמפעלים הגדולים ביותר של החברה (כל אחד מעסיק 50-60 אלף איש), ואחת למספר חודשים הגיעו אנשיו למפגשי עבודה בישראל. השיטה החזיקה עד שנת .2000
באותה שנה האחים רובן התעייפו מהמאבקים ומכרו את החברות שבבעלותם לאדם שהיה עד אז אנונימי יחסית: רומן אברמוביץ.' בהמשך השנה גם המפעלים של מיכאל צ'רנוי עברו לידי של אברמוביץ,' שהפך לאחד האנשים העשירים בעולם.
באותה שנה ספג צ'רנוי מכה נוספת, כשאולץ למכור את חברת הטלפונים הגדולה בבולגריה, "מובילטל", ללב לבייב ואף גורש מהמדינה. ערעור שהגיש על ההחלטה ב-2003 נדחה. בישראל, לעומת זאת, תעמוד ההחלטה האם לשלול את אזרחותו על סדר יומו של שר הפנים הבא.
מהרגע בו צ'רנוי נחת בישראל במחצית שנות התשעים, זרם למשטרה מידע רב על אודותיו מרוסיה ומהאינטרפול. ניסיון ההתנקשות בחייו בשנת 95', הבהיר שמדובר בדמות שראויה לתשומת לב מיוחדת, ובשנת 97' הפך אותו היאחב"ל רשמית ליעד מודיעיני.
מאז, צ'רנוי הוא אחד האנשים המוקלטים ביותר במדינה. באחד ממשפטיו ציין השופט מודריק כי בידי המשטרה 27 אלף שיחות מוקלטות שלו, וכלמעלה ממאה שעות צילומי וידאו.
בשנת 2001 נעלם סטניסלב יאז'מסקי, שוטר ששירת ביאחב"ל, מהמדינה כשהוא מחזיק בידיו אלפי שיחות מוקלטות ששלף ממחשבי היחידה. עורך דינו טען אז כי יאז'מסקי נמלט משום שחשש לחייו לאחר שהתלונן כי ראש היחידה דאז, משה מזרחי, חרג מסמכותו וביצע ציטוטים שלא כדין במסגרת חקירת ליברמן. את החומרים, כך טען יאז'מסקי, הוא לקח איתו כתעודת ביטוח.
"חלק מהשיחות האלה התחילו להופיע אחר כך בכל מיני מקומות", מספר שוטר לשעבר ביאחב"ל. "אנחנו מעולם לא הצלחנו להוכיח מי עמד מאחוריו, אבל ברור שכשיום אחד בן אדם נעלם יחד עם כל המשפחה שלו - כולל הסבא והסבתא - הוא צריך שיעמוד מאחוריו אדם עם הרבה מאוד כסף".
שלוש שנים ישבה המשטרה לצ'רנוי על הזנב והמתינה בסבלנות, עד שבשנת 2001 הוא נעצר יחד עם עוזרו זאב רום ואיש העסקים גד זאבי. פרשת בזק, שבמסגרתה נטען כי צ'רנוי הסתיר את מעורבותו ברכישת מניות חברת התקשורת על ידי זאבי (מפני שהרקורד שלו לא היה מאפשר לו לקבל אישור מהמדינה לעיסקה,( התפוצצה בקול גדול.
התיק, שזכה לשם "עכביש שחור", מתנהל אמנם בעצלתיים, אולם קצין בכיר במשטרה מסביר כי "הפרשה הזו הלחיצה הרבה מאוד אנשים, כולל בשב"כ", הוא אומר. "זה לא טריוויאלי שאדם כמו צ'רנוי יחזיק במניות של חברת הטלפונים של המדינה. לכן הוא גם הסתיר לכאורה את מעורבותו בעסקה".
יש לציין כי מיכאל צ'רנוי מעולם לא הורשע בעבירה, לא בישראל ולא בעולם. לטענתו, פרשות העבר שרודפות אותו הן תוצר הדלפות מגמתיות נגדו מצד יריבים עסקיים עוד בשנות התשעים, שהובילו לחקירות בידי קציני קג"ב ומשטרה מושחתים. שיטה זו אפילו זכתה לשם - "קומפרומט".
לגורמי אכיפה במערב יש הסבר אחר מדוע כל כך קשה להרשיע את האוליגרכים. "הבעיה עם האנשים האלה היא שאלו שיכולים או רוצים להעיד נגדם פשוט מושתקים", אומר בשיחת טלפון מוושינגטון ג'ים מודי, מי שעמד בראש המטה למאבק בפשיעה מאורגנת באף-בי-איי.
מודי היה האדם הראשון שציין את צ'רנוי ואחרים כאיום על ארצות הברית, כאשר הרכיב את מה שלימים יקרא "רשימת מודי" - רשימה של עבריינים וחשודים רוסים שהועברה לסנאט בתחילת שנות התשעים.
"הבעיה שלנו עם בן אדם כמו צ'רנוי היא העובדה שמעולם לא יכולנו לחקור את הסיפורים עליו מחוץ לארצות הברית ושהיחידים שיכלו לספר מה באמת קרה שם אינם בין החיים", אומר מודי ל"מעריב". כל מה שיכולנו לעשות זה להכניס אותו לרשומות שלנו ולדאוג שהבן אדם הזה לא יהיה רשאי לקבל ויזה לארצות הברית. זה אמור להיות המצב שלו גם היום".
גם פרופ' לואיז שלי מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שנחשבת לסמכות בינלאומית בתחום הפשיעה המאורגנת ברוסיה, טענה בתביעה שמנהל צ'רנוי בימים אלו בלונדון כי צ'רנוי הרוויח את המוניטין שלו ביושר.
לדברי פרופ' שלי, שהעידה במשפט מטעמו של יריבו של צ'רנוי, "גורמי מודיעין בכירים, הן ברוסיה והן מחוצה לה, הביעו עמדה שמר צ'רנוי הוא לא קורבן של 'קומפרומט'".
בפרוטוקול המשפט מצוין כי "על פי פרופ' שלי, צ'רנוי הצליח להימלט מהרשעות באמצעות שוחד, איומים, מניפולציות על הממסד ורכישת השפעה במשטרה ובבתי המשפט. פרופ' שלי מציינת שהדעה הרווחת בקרב מספר חוקרי משטרה היא שחלק ניכר מאמצעי המימון שצ'רנוי ואחיו השתמשו בהם לשם השקעה בתעשיית האלומיניום הפוסט סובייטית הושגו באופן לא חוקי".
"האחים צ'רנוי גנבו שבעה מיליון רובלים בעזרת הוראות תשלום בנקאיות מזויפות כשעשו שימוש בקודים מזויפים" (טענה זו מופיעה גם בספרו של קאליטין.( השופט קלארק, שהביא את דבריה בפסק דינו, קבע כי לצורך הכרעה בתיק הוא אינו חייב לקבוע את עמדתו באשר לעובדות האלו.
בית המשפט האנגלי ציין עוד כי צ'רנוי לא הורשע מעולם והתביעה נגדו בשווייץ הוסרה. מאידך, העיתונות ברוסיה הכתירה אותו כגנגסטר וישנן "עדויות שמיעה", כדברי בית המשפט, לפיהן זו גם עמדתם של גורמי ביטחון.
בחודשים הקרובים אמורה היחידה הארצית לחקירות הונאה אמורה להשלים את חקירת פרשת צ'רנוי-ליברמן. על פי הערכות שונות, נגד השניים יוגש כתב אישום באשמת שוחד והלבנת הון, בעקבות העברות של מאות אלפי דולרים מצ'רנוי אל חברות בשליטת ליברמן ובתו.
האם זה יהיה סופו של העימות בין המשטרה לצ'רנוי? במצב הפוליטי הנוכחי, מעריכים גורמים במשטרה, לא יהיה קל להמשיך לעקוב אחרי האוליגרך. "גם אם יש למשטרה חומרים עליו, כששר הפנים החדש הוא יצחק אהרונוביץ', איש ישראל ביתנו, ספק אם מישהו ירים חקירה חדשה", טוען קצין בכיר מאוד במשטרה.
"זה לא שלשר יש נגיעה אישית בתיקים, למרות שבשנים האחרונות ההפרדה נסדקה ומביאים את השרים לשמוע כל מיני האזנות סתר כדי שירגישו בעניינים. ההשפעה הגדולה ביותר של השר היא על מינויים בכירים. קצין שרוצה להתקדם או יודע שהגיע זמנו, יעדיף לתת לתיקים מסוימים לנוח בשקט בצד. כי מי רוצה להרגיז את השר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
