מלחמת הפונטים
תכירו את צביקה ופיקי רוזנברג. הוא - מעצב גופנים (פונטים), מהמצליחים בארץ. היא - עורכת דין נמרצת, שלא תהסס להגן בחירוף נפש על זכויות היוצרים של בעלה. המתחרים מתלוננים שדווקא הרוזנברגים הם המעתיקנים כאן. המומחים מתקשים להכריע
את התוצאה שהתקבלה אחרי מאות ניסיונות והדפסות היה צריך להכפיל. סטים של אלפי אותיות א' ו-ב' ממתכת, בגדלים שונים, נערמו זה על זה - והכל כדי להביא את המילים, המילים האלה, לדפוס.
מאז ומעולם היתה תעשיית הגופנים (או פונטים, בשמם הלועזי) הישראלית זירת קרבות עקובה מדם. דברי הימים של עולם הגופנים מספרים על מלחמות בין צבי נרקיס, הנרי פרידלנדר ואשר אורון, שלא נראו כמוהן באף אחד מתחומי העיצוב בארץ.
בשנות ה-50 עד ה-70 היו אלה נרקיס ופרידלנדר שזכו לחוזים ליציקת אותיותיהם ולהפצתן ההמונית - בעוד שאורון הסתפק באותיות מודבקות. אלה הביאו תהילת עולם וערך בוויקיפדיה לשני הראשונים, שכחה יחסית לאחרון - ובעיקר הביאו להאשמות וסכסוכים רבים.
הרבה מאוד השתנה בתעשיית הגופנים מאז הוסבו מטבעות המתכת שהכו על הנייר אל מסכי המחשב, אבל הקרבות מעולם לא שכחו. שוק הגופנים הישראלי הקטן נותר עמוס במלחמות על זכויות יוצרים. גופנים, ככל יצירת אומנות, נתונים לחוקי זכויות יוצרים - אלא שבתחום הפונטים קשה להכריע מתי מדובר ביצירה חדשה ומתי מדובר בהעתקה.
אחד הגופנים הבולטים בתחום והוותיק מכולם הוא "נרקיס" של חברת מסטרפונט, שבבעלות פיקי וצביקה רוזנברג. ספרייתה של החברה, אחת משתי הגדולות בענף, כוללת 1,700 גופנים. חלקם עוצבו בידי רוזנברג עצמו והיתר בידי 70 מעצבי אותיות המיוצגים על-ידי החברה.
בשוק העיצוב הישראלי מסתובבים לא מעט מעצבים שחשים זעם על התנהלותה של מסטרפונט. שתי הטענות העיקריות נגדה קשורות להעתקת גופנים ממעצבים אחרים ולהפצתם לאחר שינוי מזערי בלבד, וגם לאכיפה אגרסיבית נגד מי שלדעתם העתיק מהם גופנים.
"הכל כאילו צדקני, אבל נעשה בצורה מפחידה ומאיימת", טוען מעצב בכיר. בני הזוג רוזנברג, מצידם, טוענים שאלה השמצות חסרות כיסוי, שנובעות בעיקר מקנאה.
כל חייו חלם צביקה רוזנברג על אותיות. כבר בגיל 16 העתיק בכתב סת"ם את ההגדה של פסח על קלף מאולתר שהכין מנייר של קופה רושמת שלקח מהסופר.
כמה שנים אחרי שסיים את לימודיו בבצלאל קנה את מחשב המקינטוש הראשון שלו והתחיל בפרויקט שאפתני שלא נראה כדוגמתו בארץ: העברת הגופנים הקלאסיים, שהיו עד אז אותיות מתכת, אל המחשב. "ציירתי במחשב בדיגיטציה 7 אותיות, שהן הלחם והחמאה של הפרינט. כולם קנו את הדברים האלה", הוא מספר בעודו מגלגל בידיו שתי אותיות גדולות מעץ.
ב-25 השנים האחרונות הוא הספיק לעצב גופנים לסמסונג, לעלית, לטמבור ולרבים אחרים. במשך כל השנים היה צביקה המעצב האמון על עיצוב הגופנים החדשים, ואשתו פיקי ניהלה את עסקי הסטודיו והיתה אחראית למחלקה המשפטית. "זה תחום קטן", מסבירה פיקי, "אבל דווקא בגלל זה רמת היצריות וקנאת הסופרים גוברת - ובהתאם גובר חוסר הפרגון לחברה שהצליחה".
מיכל סהר, אחת המעצבות המוערכות בתחום, שאחראית בין היתר לעיצוב הפונט של כותרת כתבה זו, השיקה את הגופן "דרום" בשנת 2000, כמה שנים אחרי שסיימה את לימודיה בבצלאל.
"הייתי פישרית", היא מספרת, "הוצאתי את 'דרום' ושלחתי אותו בדף מתקפל לאנשים. יום אחרי שזה יצא - בלי שאפילו שלחתי להם את הגופן - התקשרה אליי פיקי כדי להזמין אותי לפגישה".
לדבריה, בפגישה הציעו לה בני הזוג להפיץ את הגופן תמורת 25% מהמכירות. "סירבתי מיד", היא מספרת, "לא רציתי להיות מיוצגת על-ידי גוף שאינני מעריכה מבחינה מקצועית".
באותה שנה קנה מוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות את הגופן של המעצבת הצעירה - דבר שהפך אותו לפופולרי מאוד. שנתיים לאחר שיצא "דרום" נכנסה סהר לחנות כדי לקנות עיתון - ולפתע זיהתה את מה שחשבה שהיה הגופן שלה על שער העיתון רייטינג. "הייתי בטוחה שזה הגופן שלי, אבל הוא נראה קצת מעוות. אפילו לי לקח כמה שניות להבין שזה לא הגופן שלי", היא מודה.
בטור הפתיחה כתב העורך כי העיתון מתגאה בעיצוב ובגופן חדשים. "אתה מבין?", היא אומרת בכעס, "העורך הודה למקור - אבל קנה את החיקוי". סהר טוענת כי היתה מודעת לטרדה המשפטית הכרוכה בחוק הישראלי והחליטה לוותר מראש על הניסיון לתבוע: "אני נהנית ממה שאני עושה. למי יש כוח להתעסק בזה?".
אלא שגרסת מסטרפונט שונה: לדברי צביקה רוזנברג, הפונט שלו "אין זו אגדה" לא הועתק מהפונט "דרום"
לדבריו, סהר רכשה מהם 20 פונטים ובהם "אגדה", ועשתה בהם שינויים כדי ליצור בעצמה גופנים חדשים. סהר מוסיפה מנגד כי הפונט שיצרה מכיל אלמנטים חדשניים ומקוריים, הבאים לידי בעיצוב אותיות ספציפיות, כמו מ' ו-ס'. "מעניין מאיפה לקח רוזנברג את הרעיונות האלה לפונט שלו", היא אומרת.
סהר אינה היחידה שמתלוננת על העתקה של חברת מסטרפונט. גם המעצבת טל צ'צ'קס טוענת שגילתה את הגופן "טנא" שעיצבה תחת שם אחר בקטלוג של רוזנברג.
"ידיעות אחרונות קנו ממני את הגופן בזכויות יוצרים בלעדיות. לאחר 4 שנים רוזנברג קרא לו 'חיים ארוכים'", היא טוענת, "אם תסתכל על הגופן המקורי, לא תבדיל ביניהם". גם צ'צ'קס, כמו סהר, החליטה לוותר מראש על המלחמה המשפטית. "מעולם לא יצרתי איתם קשר, כי זה להילחם בטחנות רוח", היא מסכמת.
רוזנברג הודף את טענותיה: "האות 'חיים' עוצבה בתחילת שנות ה-30 בוורשה על־ידי יעקב חיים לויט, ובמשך השנים עוצבו גרסאות שונות שלה. הגופן 'חיים ארוכים' הוא וריאציה עיצובית על הגופן 'חיים צר' הישן והמוכר, אשר היה קיים בסדר עופרת ובאותיות עץ, שאותן ניתן למצוא לבטח במרתפי מעריב".
"הוא עוצב בהמשך לגרסת 'חיים יפים', שעיצבתי כדי לתת לגופן המיושן חן דינמי. ככל הידוע לי, בכל הגרסאות שנוצרו עם השנים נשמר השם 'חיים' מתוך כבוד למעצב המקורי".
כדי לבחון את הטענות של שני הצדדים, הוצגו שני הגופנים בפני עדי שטרן, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שנחשב המומחה הגדול בתחום בארץ. שטרן, בעל תואר שני בעיצוב גופנים מאוניברסיטת רידינג שבאנגליה - שנחשבת המחלקה הטובה בעולם בתחום - התבקש לחוות את דעתו בעניין, כאילו הוזמן להעיד כעד מומחה בבית המשפט.
"במקרה של מיכל סהר והגופן 'דרום' אל מול הגופן של רוזנברג 'אין זו אגדה', הפונט של רוזנברג דומה באופן מטריד. האם במשפט זה היה עובר? איני יודע, אבל בהתחשב בהיכרותי עם הגופנים בזירה שלפני הופעת הגופנים האלה - תחת ההסתייגות הזאת, הדמיון מטריד ומדאיג".
כאמור, רוזנברג לא מכחיש שקיים דמיון בין הגופנים, אך לדבריו הגופן שהוא יצר מבוסס על הפונט "אגדה" פרי יצירתו.
שטרן מוסיף: "מועד ההופעה הסמוך יחסית של שני הדברים, וההגעה המאוחרת יותר של הגופן של רוזנברג - הם שיוצרים את התחושה שמדובר בהעתקה".
במקרה של הגופן "טנא" של טל טנא-צ'צ'קס, קובע שטרן: "במקרה זה, אם היה צריך להעיד בבית המשפט, היה לי קשה יותר, כי יש הרבה פונטים דומים כאלה. 'חיים ארוכים' אכן דומה מאוד לפונט 'טנא' - אבל קשה לדעת אם נעשתה כאן העתקה".
הטענות נגד חברת מסטרפונט לא מסתכמות בהעתקה. מעצבים בתעשייה מקוננים על השיטות שנוקטת החברה כדי לאכוף את זכויות היוצרים של הגופנים שברשותה. מנגד, בני הזוג רוזנברג טוענים שכל מי שמפר זכויות יוצרים פוגע בחברה - ועליהם לחנך את השוק.
"יש חוק, והוא ברור מאוד", מבהירה פיקי, "אנחנו פונים ישירות לאנשים, בעיקר אם זה ברמת ההבנה בין קולגות, ואז אפשר לסגור את זה. אנחנו לא רוצים לפנות לבתי המשפט".
פיקי מתייחסת בין השאר להסדר בין מסטרפונט לבין הסטודיו לעיצוב קו-אופ של המעצבים אסף כהן ורועי אופנהיים. בשנת 2007 קיבל הסטודיו על עצמו למתג מחדש את ערוץ ביפ.
בין הפרויקטים שכללה תוכנית המיתוג, החליטו אופנהיים וכהן לעצב לערוץ גופן. "כשייצרנו את הגופן הזה אמרנו: 'זה הגופן שאנחנו צריכים'. לא מצאנו גופן דומה אחר".
שנתיים אחרי שעלה המיתוג של הערוץ התקשרה פיקי אל אופנהיים. "היא אמרה: 'ראיתי שאתם משתמשים בגופן שדומה לגופן שלנו, ואני רוצה שתשלם לי היום 4,000 שקל", משחזר אופנהיים, "אמרתי לה: 'אני לא יודע מי את ואני לא יכול לשלם לך עד סוף היום, אני צריך לבדוק את הדברים'".
הגופן שממנו גנבו אופנהיים וכהן, טענה פיקי, היה אחד הגופנים של משפחת "נרקיס", "נרקיס תם". אופנהיים, מצידו, טען שהשתמש בגופן לועזי שנקרא "הלווטיקה מעוגל", שנחשב לאבא הלועזי של "נרקיס". פיקי לא קיבלה את טענתו.
לפי דיני זכויות היוצרים שהיו בתוקף באותה עת, הפרת זכויות יוצרים מזכה את הנפגע בפיצוי של 10,000 שקל ללא הוכחת נזק. בימים שאחרי השיחה ניסה אופנהיים לברר מה עליו לעשות באשר לטענות.
"הלכנו לעורך דין והבנו שלהיכנס לסחרחרה משפטית יעלה עשרות אלפי שקלים - הרבה יותר ממה שקיבלנו עבור המיתוג של הערוץ כולו. עורך הדין שפגשנו אמר לנו שיש סיכוי שננצח ויש סיכוי שנפסיד, אי-אפשר לדעת".
כעבור כמה ימים התקשר אופנהיים לזוג רוזנברג והסכים לשלם את הסכום שנקבה פיקי. "התקשרתי כדי לשלם את 4,000 השקל, אבל היא אמרה לי: 'ההצעה כבר לא תקפה - אנחנו מכינים תביעה'".
"הלחץ והפחד מטלטלים אותך בהתחלה", נזכר כהן באירועים, "פתאום מנחיתים עליך איום של 100 אלף שקל". אנשי קו-אופ ביקשו פגישת מיקוח. לדבריהם, בני הזוג רוזנברג ביקשו 40 אלף שקל, ואילו אופנהיים וכהן הציעו 10,000 שקל ואת הגופן של ביפ.
אחרי כמה פגישות הגיעו הצדדים לפשרה, ובמסגרתה שילמו אנשי קו-אופ 15 אלף שקל והעבירו לצביקה ולפיקי את הזכויות לגופנים שעיצבו מאז סיימו את לימודיהם בבצלאל. "זו היתה הרגשה נוראית", מסכם כהן.
בתגובה לטענותיהם, במסטרפונט אומרים שמדובר במקרה חמור של הפרת זכויות יוצרים. "זה 'נרקיס' שעיגלו לו את הפינות. זה כמו מכונית גולף וגולף ספורט, הגולף היא אותו גולף: הוא עדיין אותו דבר בריווח, במקצב ובחללים", טוענים במסטרפונט.
"אפשר לבדוק את זה מתמטית: לקחת אחת מהאותיות ולשים אותה על השנייה. השאלה היא אם יצרת משהו מאפס. לא זאת בלבד, אלא שהיו עוד הפרות שהם הודו בהן, והצענו לעשות פשרה הוגנת".
גם את הפונט "ביפ" בחן המומחה שטרן כדי לחוות את דעתו - וקבע כי לדעתו דווקא במקרה זה לא היתה העתקה. "ככל שאני רואה, יש דמיון מסוים, אבל הוא לא קרוב להעתקה. מספיק להסתכל על ה-פ' וה-ס' כדי לראות שהצורות שונות מאוד. ניתן לומר שהגופן 'ביפ' מושפע דווקא מהגופן 'נרקיס חדש'".
בניגוד לדעת שטרן, בשוק המעצבים הדעות חלוקות בנוגע לגופן "ביפ". "הפעם התביעה של מסטרפונט היתה מוצדקת", מסביר נדב עזרא, מנהל חברת פונטביט, "הגופן של ביפ הוא במקור 'נרקיס תם' עם קצוות מעוגלים. זה לא הגופן שלהם, ואם הם היו הולכים לתביעה - בני הזוג רוזנברג היו מנצחים".
עזרא מוסיף כי העובדה שחברת מסטרפונט נלחמת על זכויות היוצרים אינה הבעיה - אלא הדרך שבה מתבצעת הגבייה. "בכך שאני אוכף זכויות יוצרים אני מגן על לקוחותיי. הבעיה היא שמסטרפונט כל הזמן משנים את הדרישות שלהם ורואים כמה אפשר להוציא מאנשים. השאלה היא כמה אתה גרידי".
עזרא הכיר מבפנים את חברת מסטרפונט כשעבד בה כמעצב בתחילת דרכו, עד שעזב בגלל חילוקי דעות. הוא הקים את פונטביט - ויש האומרים שהיא עולה על מסטרפונט המתחרה. הוא מעיד שהחברה שלו עושה כל שביכולתה כדי למנוע הפרת זכויות בידי אחרים.
"יש לנו מישהי שזה התפקיד שלה: היא אוספת קטלוגים, וכל הזמן יש אנשים שמפרים את הזכויות; תמיד יהיו, זה כמו שאנשים לא ירצו לקנות תוכנות שרטוט ב-1,000 יורו אלא יורידו אותן מהאינטרנט - כך הם גם לא יקנו גופנים".
"זו לא שיטה להתפרנס, אבל צריך לעשות את זה, אחרת הלקוחות שלי לא יקנו ממני את המוצר", מודה עזרא, "הכל שאלה של אנושיות. אם נתפסת ואומרים לך: 'תוך יום תן את הכסף או שאני תובע אותך' - זה יוצר רעל בשוק".
אבל מעצבים צעירים נוספים מספרים על תגובתה האגרסיבית של מסטרפונט. "לפני חצי שנה הם התקשרו אליי", מספר אחד מהם, "ושאלו אם אני רוצה לקנות גופנים. אמרתי שלא. לאחר כמה חודשים התקשרה אליי פיקי ואמרה שראתה אצלי עבודות עם גופנים שלהם שלא קניתי - ועליי לשלם לה עוד היום 5,000 שקל".
לדבריו, הוא הבהיר לה שאין ביכולתו לשלם לה מיד. "אמרתי לה: 'תני לי לברר'. היא השיבה: 'לא, אני חייבת את זה עכשיו. מחר זה יהיה פי 2, ואם לא - נתבע אותך על 100 אלף שקל".
מעצבת נוספת מחזקת את הדברים וטוענת כי לא משנה כמה תמים הסיפור, "חברת מסטרפונט יודעת היטב את עבודת הלחץ, גם כשמדובר בפלאייר שעשיתי לשימושי הפרטי".
אבל רוזנברג הודף: "בכל פעם שאנו מוצאים הפרה, אנו פונים ללקוח בניסיון לסיים את העניין ברוח טובה. מעצב שבוחר לעשות זאת נהנה מהצעה הוגנת. רובם גם מתנצלים".
"לפי חוק זכויות היוצרים החדש מ-2008, הנתבע תמיד יכול להוכיח שההפרה נעשתה בתום לב; או שגם אם התבצעה הפרה, השימוש היה מינורי ולא משמעותי", מסביר עו"ד אביב איילון, שטוען כי בנה את המתודולוגיה המשפטית של משפחת רוזנברג כשעבד עם החברה לפני שנים.
עו"ד איילון לא מסתיר את תמיכתו במהלכי מסטרפונט: "הם נכונים וטובים. מי שחושב שהוא יכול לקחת גופנים שאנשים עבדו עליהם, פוגע בציבור - כי לא יהיה תמריץ ליוצרים. השיטה של סטודיו רוזנברג מעולה - הם אומרים: או שתקנו או שנתבע אתכם".
"גופן מעביר אמוציות", אומר צביקה לסיכום, "כשאתה רואה אותיות כבדות וענקיות על בואינג שהתרסק בברזיל, נכון שלא תשתמש באותיות האלה על תווית של קברנה סוביניון?". כל מה שנותר לשאול הוא באיזה גופן כותבים איום בתביעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
