על הגבאי של טרכטנברג, מס ירושה ובתי ההשקעות
יורם גבאי מסביר למה מס ירושה רק נשמע מצוין: תנובה חושפת דוחות, והשמש ממשיכה לזרוח. עכשיו תורם של בתי ההשקעות, לפני שיהיה מאוחר מדי
גבאי, אשר לצורכי פרנסה משמש כיו”ר חברת ניהול תיקי ההשקעות פעילים, לא היסס להפתיע עם המלצה להעלות את מס רווחי ההון בבורסה. “חשבתי שגם לאחר ההעלאה מדובר במס מידתי שאינו חורג מהמקובל בעולם, ולכן לא היססתי להמליץ להעלותו", אמר לי השבוע בראיון ראשון מאז הגישה ועדת טרכטנברג את המלצותיה.
כשאני תמה כיצד הצליחה הוועדה להגיש את הדוח המטפל בכל תחלואי המשק בתוך 50 יום, מסביר לי גבאי: "לרוב החברים יש רקע וניסיון מתאימים. לי יש רקע במיסוי וכך טיפלה הוועדה גם בתחומים אחרים”. הוא חושף כי "על הפרק עמדו תוכניות לרפורמות מעמיקות יותר, אבל התבקשנו להגיש את ההמלצות עד לראש השנה. בנוגע לחלק מהנושאים נאלצנו להסתפק בהמלצות כלליות. בתחום הדיור למשל תכננו לגבש מודל רצוי של שכר דירה, אבל לא היה לנו זמן מספק לבצע עבודה מקיפה, ולכן הסתפקנו באינדיקציה כללית".
חבר הוועדה מכחיש את הרמיזות של היו"ר מנואל טרכטנברג לגבי לחץ שהופעל על כוח המשימה: "לא הופעלו עלינו שום לחצים. עליי, על כל פנים, לא הופעל שום לחץ". למרות הביקורות החריפות על דוח הוועדה ועל העיתוי האומלל של ההמלצה להעלות את המסים, גבאי מרוצה מהתוצאה. “אני שלם לגמרי עם פרק המיסוי”, הוא קובע.
הוועדה המליצה על העלאת תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים, על העלאת המס השולי ל-50% לכל היותר, על הורדה של תקרת הביטוח הלאומי (ל-5 פעמים שכר ממוצע), על העלאת המס על הדיווידנד ל־30%, על הגדלת המס על רווחי הון ל־25%, על עצירת מתווה הפחתת מס החברות ועל העלאתו ל־25% ב־2012. “אלה הצעות שאני מטיף כבר שנתיים-שלוש. זה בדיוק מה שהיה צריך להיעשות”, אומר גבאי.
הממונה על הכנסות המדינה לשעבר התנגד לרעיונות חלק מחברי הוועדה שלפיהם יש לחסום את האפשרות לתכנוני מס של שכירים דרך הקמת חברות, כדי להימנע מתשלום מס גבוה. “אני לא רוצה שתהיה הבחנה בין מנהל שכיר שמשלם במישרין את המס לבין עצמאי או שכיר שמקימים חברה והחברה היא שמשלמת את המס. אמנם הוועדה המליצה לבדוק בעתיד איך למנוע תכנוני מס, אבל אני טוען שתכנוני המס הם אמצעי לגיטימי. ההחלטה אם את המס משלם השכיר, החברה או העצמאי - היא עניין טכני".
נוסף על כך, הוא מתייחס להמלצה המפתיעה שלא לשנות את שיעור המיסוי על פיקדונות שקליים ולהשאירו על 15%: "נעשה חישוב במס הכנסה, ושם הגיעו למסקנה ש-15% הוא האופטימום הרצוי בפער בין הריבית הנומינלית על הפיקדון לבין ריבית בפיקדון צמוד למדד. ערך הפיקדון השקלי נשחק בגלל האינפלציה, ולכן ראוי היה למסות אותו בשיעור נמוך יותר”, הוא אומר.
כשאני שואל מדוע דווקא בעיתוי הנוכחי ולאור ההאטה הכלכלית הומלץ להעלות את מס חברות ולא להטיל מס ירושה, הוא עונה בסבלנות: “כשמעלים את המס השולי המוטל על יחידים יש להעלות במקביל גם את מס החברות ואת המס על דיווידנדים. אלה כלים שלובים. הקריטריונים שלי היו להתאים את מס החברות אצלנו לממוצע באירופה (25.5%). כושר התחרות של המשק הישראלי לא נפגע".
לגבי מס הירושה הוא מסביר: “התנגדתי להטלתו משיקולים פרקטיים. אין לי בעיה עקרונית עם מס ירושה, אבל לאחר שבדקנו בעולם את ההכנסות ממס זה הסקנו שהוא לא יעיל. ההכנסות ממסי ירושה בעולם מסתכמות ב-0.15% מכלל גביית המסים. לו היה מוטל מס כזה היינו מרוויחים 500־600 מיליון שקל, אבל לצורך זה היה עלינו להקים מנגנון בירוקרטי עצום: ישנו צורך בהגשת שומות, במעקב אחר תנועות ההון ועוד. מבחינה דקלרטיבית מס ירושה זה בסדר גמור, אבל מבחינה מעשית הוא לא טוב. אני לא סובל מהלכים שנעשים רק משיקולים פופוליסטיים".
כשנשאל מדוע באותה ההזדמנות לא נשקלה
גבאי מרוצה מהשימושים שייעשו בכסף שייגבה אם וכאשר יאושרו ההמלצות: "בצד ההוצאות הושם דגש על הטבות למשפחות עם ילדים קטנים. גם בתחום החינוך זה היה השיקול. ההטבות פועלות על בסיס קריטריונים ענייניים ולא על בסיס רמת העוני או אזורי הפיתוח".
זה הצדק החברתי נוסח יורם גבאי, העומד כאמור בראש חברת ניהול ההשקעות פעילים, הנחשבת לאחד ממעוזי הקפיטליזם.
קרן אייפקס התחברה השבוע מחדש לנורמות השקיפות והממשל התאגידי כשפרסמה את דוחותיה של תנובה, וראו זה פלא: השמיים לא נפלו. “הקדמנו את ההמלצות של טרכטנברג והוכחנו שאין לנו מה להסתיר”, הבהיר המנכ"ל אריק שור. אז איך קרה שבחודשים האחרונים התעקשה היו"ר העוזבת זהבית כהן שלא לחשוף את הדוחות בתואנות שונות?
“שילמנו פרמיה על תנובה בגין היותה חברה פרטית", שלפה כהן בשבוע שעבר את אחד ההסברים. “הכנת הדוחות הכספיים על־פי תקני החשבונות כרוכה בהוצאה של 56 מיליון שקל ובכל מקרה היא תימשך חודשים”, תירצו מנהלי הכספים של תנובה בבית המשפט במהלך הסכסוך עם מאיר שמיר.
תנובה אינה לבד. קרן אייפקס היא גם בעלת הבית של בית ההשקעות פסגות, שדוחותיו חסויים כפי שהיו דוחות תנובה עד לפני השבוע. דוחות פסגות, כמו דוחות תנובה, אינם כוללים את סודות הגרעין האיראני.
השבוע מונה ליו”ר פסגות אהוד שפירא, לשעבר יו”ר הפניקס. שפירא יפגוש בפסגות את רונן טוב, לשעבר המשנה למנכ”ל מגדל, המנהל כיום את החברה.
לשני אנשי פיננסים ותיקים אלה מומלץ להתחבר לרוח השקיפות של השבועות האחרונים ולטפל בסיפור הבא: פסגות (לבד מהחברה הבת פסגות גמל) פטורה מפרסום דוחותיה כיוון שמניותיה אינן רשומות בבורסה. איך ייתכן שבסוף 2011 בית ההשקעות הפרטי הגדול בישראל, המנהל כ-140 מיליארד שקל (כ-50 מיליארד שקל בקופות הגמל בלבד), פטור מחשיפת הדוחות? מדוע צריך להסתיר את המאזנים מ-1.3 מיליון הלקוחות החשופים לפעילותו? האם הדאגה לגורל כספם פחותת ערך מזו של בעלי מניות שזכאים דווקא לדיווח?
פרסום הדוחות נדרש לא רק מטעמי סקרנות. החשיפה הפומבית תאפשר לבחון אם מדובר בבית השקעות יציב ואם רווחיותו נורמטיבית או שהוא עושק את לקוחותיו בדמי ניהול מוגזמים, כפי שהתברר בפרשת תנובה.
מי שיכול לאכוף את הפרסום הוא הרגולטור הישראלי, אשר בוחר בשלב זה לפטור מפרסום את בתי ההשקעות הפרטיים אף שאלה מנהלים לעתים עשרות מיליארדי שקלים. ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שהגישה ביולי השנה הצעת חוק המחייבת מונופולים בפרסום דוחות, מוזמנת לכלול בהצעה גם את הגופים הפיננסיים. אם שלמה אליהו יכול למחול על פרטיותו ולפרסם על פי הנחיות האוצר את הדוחות של חברת הביטוח אליהו, אין סיבה שבעלת הבית של פסגות תהיה השריד האחרון של סרבני הגילוי הנאות.
זוכרים את מבצעי הכוכבים והנקודות המאפשרים קבלת מתנות מחברות כרטיסי האשראי ויזה וישראכרט? מודעה מיקרוסקופית שפורסמה בעיתונות השבוע מעניקה להם תזכורת נוספת. לאומי קארד, המשווקת כרטיסי ויזה, בישרה ללקוחותיה באותה המודעה: “תוכנית נקודות והטבות לא תחודש, והחל מ-1.1.2012 תופסק צבירת הנקודות. את הנקודות שייצברו עד למועד זה ניתן יהיה לממש עד סוף 2012 במסגרת מבצעים שייערכו מעת לעת".
המודעה מסיימת פרק מפואר למדי במבצעי המתנות של ענף כרטיסי האשראי בישראל. בשנים האחרונות היטיבו הפרזנטורים קרן מור, שי אביבי וחבריהם לשכנע אותנו לגהץ את עצמנו לדעת. במסגרת שטיפת המוח התבקשנו לבזבז כמה שיותר כסף כדי לזכות בקומקום חשמלי, בזוג כרטיסים להצגות תאטרון או אולי בסוף שבוע במחיר מוזל. כדי לקבל טוסטר התבקשנו לשלם באמצעות הכרטיס 20 אלף שקל בערך, אבל השיטה עבדה עלינו, ועוד איך.
בשנתיים האחרונות, לפני פרוץ המחאה החברתית האחרונה, השתנו כללי המשחק. לחברות האשראי התברר שמבצעי המתנות כרוכים בהוצאה של עשרות מיליוני שקלים בשנה, אך התועלת העסקית שבצדם מוטלת בספק.
הראשונה שאזרה אומץ וביטלה את תוכנית המתנות היתה ויזה כאל. את מבצעי המתנות החליפו הנחות קבועות של 5%־15% בעשרות בתי עסק. ישראכרט לא התעכבה זמן רב ובמאי 2011 שמה קץ לחלומות מבצעי צבירת הכוכבים. את הלקוחות המתוסכלים היא הפנתה לאתר המציע מגוון מבצעים חלופיים, בעיקר מתחומי התרבות. לאומי קארד היתה האחרונה להעיר אותנו מחלום המתנות, ומבדיקה מתברר שהיא מוציאה מדי שנה בשנה 40 מיליון שקל על מבצעים אלה. "בתחילת 2012 נצא בתוכנית חלופית שתפצה את הלקוחות", ניסו לנחם בחברה.
בכיר בענף לחש באוזניי טיפ נוסף: "מרבית הלקוחות אינם מעוניינים במתנות, אלא בהמרת הכוכבים והנקודות לצבירת הטבות במועדון הנוסע המתמיד של אל על".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם