מסכמים שנה למשבר: כך יצאנו בזול
בישראל, בניגוד אולי למדינות אחרות, לא צריך להיות קשיש במיוחד כדי להיזכר במשבר קשה כמו זה הנוכחי. כפי שזה נראה כעת, אין טעם להרחיק עד - 1929 ב2002- היה הרבה יותר גרוע. יכול להיות שבכל זאת למדנו משהו?
- מסכמים שנה למשבר: מבניין יוקרה למעון ממשלתי להומלסים
- מסכמים שנה למשבר: כלכלת הודו כבר לא "מבודדת"
- מסכמים שנה למשבר: התיירים חוזרים לתאילנד
בישראל, אחת הפינות הנידחות של המשק העולמי, זוכרים היטב ימים קשים יותר למשק. לא צריך אפילו להרחיק עד ימי הצנע של שנות ה-50 ואפילו לא למשבר הנפט הגדול של תחילת שנות ה-.70 אפילו המשבר הקודם, בתחילת העשור, היה כנראה עמוק וחמור מהמשבר הנוכחי.
בשיא המשבר הקודם הגיע שיעור האבטלה במשק ל-.10.5% בצמרת המדינה התעורר חשש של ממש מפני פגיעה ביכולת לגייס הון. ישראל התחננה - וקיבלה מהממשל האמריקאי ערבויות שהבטיחו את יכולתה להמשיך ולגייס הון בריבית סבירה, למרות חומרת המצב. במשבר הנוכחי קופת המדינה גדושה במטבע זר, למרות הירידה שנרשמה ביצוא.
אחד הגורמים העיקריים לחומרתו של משבר כלכלי הוא אורכו. המשבר הנוכחי ארך בין מחצית לשליש ממשך המשבר הקודם, וגם תנאי הכניסה אליו היו שונים: המשבר הקודם החל בבועה שהמשק הישראלי היה חלק ממנה - בועת ההיי-טק. במשבר הנוכחי היו אמנם ישראלים רבים שנטלו חלק בהשקעות מפוקפקות בנדל"ן ובנגזרים, אך היו אלה תופעות שוליות ביחס לממדי המשק.
הפגיעה במשק היתה בעיקר תוצאה עקיפה של הירידה בביקוש העולמי. לנו לא היה כמעט חלק בקריסות הפיננסיות האדירות שהתחוללו בארה"ב ובמערב אירופה. גם אם קשה לומר שהציבור עובר את המשבר במצב רוח מרומם - הרי שאין להשוות בין אווירת הנכאים שליוותה את המשבר הקודם לאווירה ברחוב ובמגדלי העסקים של תל אביב בימים האלה.
האורך הממוצע של שפל כלכלי במערב הוא כ-18 חודשים. כיוון שהמשבר הנוכחי לא התחיל ב"יום שחור" כלשהו בבורסות, קשה לשים את האצבע על נקודת ההתחלה. מטעמי נוחות אפשר להתחיל את הספירה מראשית ,2008 למרות שהרבע הראשון שלה עדיין התנהל באווירה חיובית - עד משבר בנק ההשקעות בר סטרנס שאירע באמצע מרץ באותה שנה.
לישראל הגיע המשבר רק לפני כשנה, למרות שבתקופה המקבילה אשתקד המשיכו בשירות התעסוקה ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לדווח על יציבות ואפילו על גידול במספר המועסקים. שנת 2009 עדיין לא הסתיימה, אבל נראה שתהיה זו השנה היחידה שבה תירשם צמיחה שלילית (ירידה בתוצר המקומי) מאז שנת .2003
הצמיחה תחזור למשק, לפי כל הסימנים, עוד לפני תום השנה, ובשנה הבאה תתחדש הצמיחה. בשנים 2001-2002 התכווץ המשק בשיעור מצטבר של כמעט .3% למעשה המשיך המיתון גם ברבעון הראשון של ,2003 שהיתה שנת המפנה.
המיתון הגדול של תחילת העשור נגרם בשל שילוב
כסף רב החליף ידיים במהירות, ורואי חשבון וכלכלנים נכלוליים הנפיקו הערכות שווי מופרכות לחברות ששוויין האמיתי לא עלה לעתים על שווי הנייר שעליו נכתבה ההערה. היו שם גם הרבה משקיעים, חלקם תמימים וחלקם רודפי בצע, שלא הבינו במה מושקע כספם.
במרץ 2000 איבדו משקיעי וול סטריט 2 טריליון דולר בשבועיים. כשהתנפצה הבועה קרס מדד הנאסד"ק ביותר מ-.50% כאן בישראל נכחדו מאות סטארט-אפים ואלפי אנשים איבדו את מקום עבודתם. גם חברות ההיי-טק הגדולות נאלצו לצמצם חלק ניכר ממצבת כוח האדם. קטר הצמיחה העיקרי נעצר בחריקת בלמים - והתוצאות הורגשו היטב ביצוא.
המשק האמריקאי לא הספיק להתאושש מהמהלומה - וב-11 בספטמבר 2001 ספגה ארה"ב מכת טרור, שהכניסה את העולם כולו לאווירת טרום מלחמה. המשק הישראלי היה עובר את משבר הבועה ללא נזקים כבדים, אלמלא גל פיגועי ההתאבדות.
המשבר הכלכלי העולמי והמשבר החיצוני שילבו את שני הסיכונים הגדולים ביותר לכלכלה הישראלית: הסיכון הביטחוני, שבמשך השנים עלה למשק בכמחצית מפוטנציאל הצמיחה שלה; והתלות המוגזמת בענף ההיי-טק ובגיוסי הון מהמשק האמריקאי.
ב-2002 ירדה רמת החיים בישראל לראשונה מאז מלחמת יום כיפור ב-.2.6% אם יש בישראל מבוגרים המתקשים לזכור את עומק השפל הכלכלי, הרי זה רק מפני שתחושת האימה מפני הפיגועים ההמוניים במרכזי הערים גברה על המצוקה הכלכלית. אנשים לא יצאו לבלות - ולאו דווקא בגלל החור בכיס.
כ-1,000 מסעדות ובתי קפה נסגרו מדי שנה. עסקים חדלו לפרסם, המימון למיזמים חדשים נעצר, והריבית הגבוהה שיקפה את הסיכון העולה בהשקעות במשק. חוסר היציבות השלטונית הגובר לא תרם לאווירת העסקים. חקירות המשטרה על מעלליה של משפחת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הלכו והתרחבו. דמדומי השלטון הקשו מאוד על הממשלה לקבל הכרעות כלכליות - שיכלו לסייע בהיחלצות מהמשבר.
רק בשלהי 2002 החל בנק ישראל בהורדה זהירה של שיעור הריבית, בניסיון לאושש את המשק. באווירת ערב הבחירות הכריז שר האוצר דאז, סילבן שלום, על תוכנית מתונה להורדת מסים - אבל הציבור הביע חוסר אמון.
האירוע הדרמטי שסיים את המיתון היה מלחמת המפרץ השנייה, שנפתחה ב-20 במרץ :2003 הניצחון האמריקאי על עיראק היה צפוי וכמעט מובן מאליו. תבוסת המדינות שתמכו בטרור הפסיקה בהדרגה את סדרת הפיגועים.
ממשלה חדשה קמה לישראל ושר אוצר חדש, בנימין נתניהו - שהכריז בתוך זמן קצר על תוכנית כלכלית אמיצה, שמרכיביה העיקריים עובדו על ידי קודמו בתפקיד, למשל התוכנית להפחתת מס הכנסה.
נתניהו בזק על עוגת התקציב עוד אי-אילו גזירות, כמו קיצוץ בתקציב החינוך, ביטול קצבאות הילדים, העלאת מחירי המים והתחבורה הציבורית ופיטורים במגזר הציבורי. הגירעון הממשלתי צפוי אמנם לגדול, אבל נתניהו מסביר שמדובר בתוכנית חירום שנועדה להציל את המשק מקריסה. המשק גילה סימני התאוששות עוד לפני שמרבית סעיפי התוכנית נכנסו לתוקפם.
את המחצית הראשונה של 2003 סיימה הבורסה בזינוק של .38% גירעון הממשלה, לעומת זאת, הגיע בחודש יוני באותה שנה לשיא מבהיל של 6.3 מיליארד שקל. שיעור האבטלה המשיך לעלות - אבל קרנות הנאמנות חגגו וגייסו 4.4 מיליארד שקל.
הריבית הגבוהה המשיכה להעיק, ורק אחרי 3 הפחתות רצופות הצליח הנגיד דאז, דוד קליין, להוריד אותה ל-.7.6% רק ברבעון האחרון של 2003 החלה להירשם התאוששות ריאלית אמיתית. בספטמבר עלה המדד המשולב של בנק ישראל, המשלב כמה מדדים לפעילות במשק, בשיעור קל של ,0.1% באוקטובר ב-0.2% ובנובמבר ב-.0.3% השנה נחתמה בשיעור צמיחה חיובי של 1.2% ובעלייה של 61% במדדים בבורסה.
המשבר של תחילת העשור הרס אלפי עסקים קטנים ולא מעט חברות גדולות. אפילו הבנקים, בצעד שלא נודע כמוהו לפני המשבר ואחריו, פיטרו אלפי עובדים - אם כי המשיכו להרוויח יפה בישראל וגם בחו"ל. אחד הבנקים הזרים שהציג רווחיות נאה מאוד היה בנק ההשקעות האמריקאי בר סטרנס, שמקץ 5 שנים היה אחד הראשונים שקרסו במשבר הבועה הפיננסית.
באמצע שנת 2003 אפשר היה לראות גם אנשי עסקים זריזים שהשכילו להפוך את המשבר להזדמנות. הזריז מכולם היה מי שהשכיל למצוא הזדמנויות פז גם במשבר הנוכחי - נוחי דנקנר. דנקנר, שנולד לאחת המשפחות המבוססות במדינה ומעולם לא היה חסר כל, התחיל את המשבר הקודם כעורך דין מכובד במשרד המסחרי לוסקי-דנקנר וכאחיינו של שמואל דנקנר, העומד בראש עסקי המשפחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
