ראשי » עסקים » שוק ההוןגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

ארץ זבת חלב: הכישרון לעשות מיליארדים עובר בגנים

ראשוני היהודים הגיעו אליה עוד בימי דוד המלך. כעבור 3,000 שנה יצאו כמה אלפים מתושבי העיר חלב שבסוריה והקימו אימפריה עסקית הכוללת בנקים באירופה, מפעלים במזרח, מיזמי נדל"ן בדרום אמריקה ובתי השקעות בניו יורק. נא להכיר: הקהילה העשירה בתבל

חיים סקאל, היו"ר והבעלים של חברת סקאל הולדינגס, יש משפחה ענפה ומוצלחת. "בן דודי ג'ימי היה העוזר האישי של אדמונד ספרא, וצ'ארלס אחיו הוא אחד המייסדים וסגן היו"ר של בנק ההשקעות BlackRock, שמיזג לתוכו את ברקלי'ס ואת חטיבת ההשקעות של מריל לינץ'. נוסף לכך שהם מנהלים טריליוני דולרים, הם מעניקים ייעוץ כלכלי למדינות", הוא מציין ופוסק כי בן דודו - אחד מהמושכים בחוטי הכלכלה העולמית - הוא בן המשפחה שזכה להצלחה הבולטת ביותר.

לשאלתנו מפרט סקאל דמויות נוספות מעולם העסקים הבינלאומי הקשורות למשפחתו. "בת דודה שנייה שלי נשואה למרק הררי, שמשתייך למשפחה העשירה ביותר בפנמה; בני הדודים שלי אריאל ומרק ארזי מצליחים מאוד בסחר יהלומים ובבנקאות בשוויץ; וכמו שקבוצת סקאל מייצגת את המותגים של טומי הילפנגר, ראלף לורן ומותגים נוספים פה בישראל, כך קרובי המשפחה שלי בדרום אמריקה מייצגים שם את מותגי האופנה המובילים בעולם", מסכם סקאל מסכת משפחתית יוצאת דופן של מצליחנות עסקית.

גם אייזיק סיטון, שמשפחתו החזיקה בעבר בנק בלבנון וכיום מחזיקה בבנק ההשקעות מידלגייט בניו יורק ובבית ההשקעות הדס-ארזים בישראל, מציג שושלת מרשימה. "סבא שלי אברהם וסבתא שלי ז'קיה זכו ל-3 בנים ו-6 בנות יפיפיות", הוא נזכר, "סבתא דאגה שכולן יתחתנו טוב. אחת התחתנה עם משפחת הבנקאים ספרא, השנייה אל תוך משפחת הבנקאים ספדיה והשלישית - והיפה מכולן - עם אבא שלי. אני מודע לזה שלהחזיק בבנק זה נדיר, אבל אצלנו במשפחה זה עניין שכיח".

מקריות? מזל? לא ולא. התשובה היא שסקאל וסיטון הם בני העדה החלבית - ומסתבר שזה אומר הכל. אחרי הכל, כמה קהילות שמספרן מוערך ב-200 אלף איש בלבד יכולות להתהדר ברשימה כה ארוכה של שושלות עסקיות ואנשי עסקים כמו משפחת ספרא, שההון שצברה בעסקי הבנקאות מוערך על ידי מגזין פורבס במיליארדים רבים; אלי הורן, שצבר הון אגדי בעסקי הבנייה ונחשב אחד מעשירי ברזיל; משה סבא, המיליארדר המקסיקני ששקל בעבר לרכוש נתח מערוץ 10; ג'ואי קייר, שמבצע עיסקאות נדל"ן במיליארדי דולרים בניו יורק; האחים נקש, שהקימו את אימפריית הג'ינס ג'ורדאש וחולשים היום על ארקיע ועל שורה של מלונות בישראל; משפחת הררי, מהמשפחות העשירות בפנמה; משפחת פיציוטו, מבעלי בנק UBP, המנהל נכסים בהיקף 75 מיליארד דולר; משפחת נחמד, הסוחרת באמנות ומוערכת ב-3-4 מיליארד דולר; משפחת כהן, בעלי חברת התובלה Conway, הנסחרת בארה"ב לפי שווי של 1.6 מיליארד דולר; ומשפחות גינדי, שרם וסקאל הישראליות? וזוהי רשימה חלקית ביותר.

במהלך 100 שנה הצליחו קומץ של 15 אלף יהודים, שנדדו מעיר המסחר חלב שבסוריה, להקים אימפריות עסקיות הכוללות בנקים בז'נבה, מפעלים בפיליפינים, מיזמי נדל"ן עצומים בדרום אמריקה, טקסטיל במנצ'סטר ובמילנו ובנקי השקעות בניו יורק.

התחקות אחר ההצלחה החריגה של הקהילה הזו חושפת חברה מסוגרת של אנשים דתיים, הדבקים זה בזה ומתגוררים בקהילות סגורות שבהן הם מתחנכים, מחנכים ומתחתנים זה עם זה. מנגד, ההתחקות חושפת קבוצה אתנית שהפנימה, ניצלה ומינפה בצורה יוצאת דופן את עידן הגלובליזציה, ובניה ובנותיה יכולים לראות את עצמם, יותר מבני כל קבוצה אחרת, כאזרחי העולם.

סיפורה של הקהילה היהודית בחלב מתחיל לפני כ-3,000 שנה, בזמן מלכותו של דוד המלך שכבש את עיר המסחר הסורית - כיבוש שבעקבותיו הגיעו לעיר היהודים הראשונים. השנים חלפו עברו, הקהילה היהודית הלכה והתבססה, ובסוף האלף הראשון לספירה היא היוותה את אחד המרכזים היהודיים החשובים בעולם העתיק.

יוסף בן יהודה שמעון, התלמיד שהרמב"ם הקדיש לו את "מורה נבוכים", אף קבע את חלב כמקום משכנו. תושבי חלב לא ראו את עצמם מעולם כיושבים ארעיים בגולה - הם ישבו על אדמה המהווה על פי ההלכה חלק מארץ ישראל, וחלקם היו קשורים למקום מושבם בשושלת ארוכת שנים.

במאה ה-17 התחוללה תמורה משמעותית בחיי הקהילה: לעיר הגיעו יהודים מהמערב המכונים "פראנקוס", שנדדו באירופה בעקבות גירוש ספרד וחיפשו לעצמם משכן קבע. הפראנקוס הביאו עמם - נוסף לכישורי מסחר, קשרים וידע נרחב בשפות - גם מסורות ומנהגים שגרמו לחיכוכים עם הקהילה היהודית המקומית.

"היהודים הספרדים הגיעו עם בנותיהם האירופאיות, העצמאיות והחופשיות ברוחן ובלבושן, ופגשו את יהודי המזרח שהחזיקו בתפיסות שמרניות יותר", מספר הסופר אמנון שמוש, שהקדיש חלק ניכר מכתביו לקהילה החלבית, "בסופו של דבר אחרי 70 שנה המחלוקת הסתיימה, הקהילות התמזגו ויצרו חברה שמאפייניה שונים מכל קהילה יהודית אחרת, בין אם במזרח ובין אם במערב".

המציאות החברתית החדשה שנוצרה בעקבות הפשרה הובילה לפריחת הקהילה, שבזכות מיקומה על דרך המשי וכישורי הסחר של אנשיה המשיכה להתעשר ולהתחזק. אולם פתיחת תעלת סואץ ב-1869 גרעה מהאטרקטיביות של חלב, שכן היא העבירה למצרים חלק ניכר מהמסחר בדרך המשי, שממנו נהנתה העיר. מצרים יכלה כעת לספק לסוחרים האירופאים נתיב סחר מקוצר למזרח.

בתחילת המאה הקודמת עמד מספר היהודים בחלב על יותר מ-10,000. אלא שלצרות שגרמה התעלה הוסיף גם הכיבוש הצרפתי, שניתק את העיר מטורקיה ומעיראק, וכן עלייתה של הלאומיות הערבית, שהובילה למתחים הולכים וגוברים. המתחים הגיעו לשיאם ב-1947, בפרעות שהובילו להסתלקותה של רוב הקהילה היהודית החלבית. ההתיישבות היהודית ארוכת השנים אולי הלכה והתמוססה - אך נסיקתם של החלבים רק החלה. 

"מי ששלטו היו קודם כל אנשי ההון. נתנו הרבה מאוד כבוד לאנשי הדת, אבל לא היו 'באבות' שהציבור נשבע בשמם או חצרות של חסידים", אומר משה כהן, יו"ר מרכז מורשת יהודי ארם צובא וכמובן - בנקאי.

לדבריו, "לצד אורח חיים דתי-מסורתי, קיימה הקהילה חיי שעה תוססים שכללו מסחר ומעורבות במרחב התרבותי שסביבה. הפרגמטיות הזאת, ששילבה אורח חיים דתי הדוק ופתיחות אל העולם, נמשכה גם אחרי שהחלבים נפוצו לכל רחבי תבל, שם הקימו למעשה העתקים של אותו מודל מוצלח של קהילה - שממשיך לשגשג עד היום".

לאור התמורות שהתחוללו מאמצע המאה ה-19 בחלב ובעולם, התחילו יהודי המקום לפזול אל העולם ולתור אחר מקומות שבהם יוכלו להביא לידי ביטוי את כישוריהם. מעבר לים קרצה לסוחרים החלבים ארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ורבים מהם עברו אליה והשתקעו בניו יורק ובניו ג'רזי.

למעשה, טוען כהן, חילקו החלבים את העולם לפי תחומי התמחותם: היהלומנים נדדו לאנטוורפן ולבריסל; אנשי הטקסטיל למילנו, ללונדון ולמנצ'סטר; הבנקאים לז'נבה; והסוחרים לארה"ב, למקסיקו, לבואנוס איירס, לסאו פאולו ולפנמה, על שום התעלה המצויה בה. חלבים אמיצים במיוחד ובעלי רוח יזמית הגיעו עד שנגחאי, הונג קונג, מנילה והעיר קובה שביפן, שבה התגוררו בשלב מסוים מאות חלבים.

"היתה פה שיטה", מציין כהן, "הם היו שולחים אחד או שניים מהצעירים למקום החדש כדי לחוש את השטח, ולאחר שהחלוץ הכה שורש, הוא היה מזמין את משפחתו ואת חוג מכריו. כל חלבי שהגיע למקום שכבר היתה קיימת בו קהילה, ידע שיש לו על מי לסמוך - חלבים לא נותנים לחלבים ליפול".

הפיזור הרב, שהחל עוד לפני יותר ממאה, אפשר לחלבים לנצל במידה רבה ובהצלחה יתרה את יתרונותיו של הסחר הבינלאומי, שהתפתח במהירות. "במשפחה שלי הבינו גלובליזציה עוד לפני שהמציאו את המושג", מציין כהן, "בן משפחה רחוק שלי ישב במנצ'סטר ושמר על קשר טלגרפי עם דוד שישב בחלב ורכש כותנה מפלאחים באזור הסהר הפורה".

"המנצ'סטרי דיווח על המגמות האחרונות באופנה האירופית - והדוד שהתגורר בחלב רכש את הכותנה ועיבד אותה אצל קרוב אחר בכלכותה שבהודו, שגם תפר אותה לפי המודה האחרונה. התוצרת נשלחה בחזרה לאירופה, לא לפני שעברה בקרה מדגמית בחלב כדי לוודא שהיא עומדת בסטנדרטים. אין צורך לציין כי הסיטונאים ששיווקו את התוצרת באירופה היו חלבים".

ומה עם ישראל? כהן מרים את ידיו השמימה. "ישנם חלבים שהגיעו והשתקעו בישראל, אבל רבים מאלה שהגיעו לישראל בתקופה שבין שנות ה-40 לשנות ה-60 יצאו כלעומת שבאו. זה פשוט לא התאים להם", הוא אומר, "דוד שלי, לדוגמה, הגיע לתל אביב בשנות ה-40. מדובר באדם שאביו זכה לתואר 'אפנדי' והיה ממונה על מחוז שלם בסוריה. הוא ראה את תל אביב, שהיתה אז לא הרבה יותר מרחוב אחד, ונבהל. הוא היה רגיל לסביבה ולרמת חיים שונות לחלוטין - ובסופו של דבר ארז את מיטלטליו, עבר למילנו והיום הוא מצליח מאוד בעסקי הטקסטיל והנדל"ן".

לטענת עזרא קצין, החוקר את יהדות חלב, החלבים סבלו לא רק מהדלות שאפיינה את המדינה טרם כינונה ובשנותיה הראשונות - אלא גם מתפיסת העולם הריכוזית, שלא איפשרה להם להביא לביטוי את יכולותיהם. "הם באו לפה וראו שלטון כמעט קומוניסטי שלא התאים לרוח החלבית", אומר קצין, "הם חיו בישראל מהיד לפה ולאחר כמה שנים התייאשו, יצאו, עשו חיל ברחבי תבל והפכו לעשירים גדולים".

סיטון מאשר את דבריו של קצין. "מה שמנע מהרבה חלאבים להגיע לישראל זה הסוציאליזם", הוא אומר, "עכשיו שישראל הפכה למדינה פתוחה וקפיטליסטית היא צפויה למשוך אנשים נוספים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...