גארי נוויל דואג לעולם ואוהדי מנצ'סטר יונייטד דואגים לקבוצה

שחקנה הוותיק של מנ'צסטר בונה בית חלומות ב-8 מיליון ליש"ט, ובדרך גם מתחשב בסביבה. בינתיים אוהדי הקבוצה מוחים על הבור העמוק אליו הכניסה אותה משפחת גלייזר האמריקאית

איתי להט | 30/1/2010 10:45

יש כדורגלנים, ויש כדורגלנים שיש להם יותר מרק מכשיר להבקעת שערים בין הכתפיים. לא נעשה הכללות, אלא נדבר על מקרה ספציפי - גארי נוויל, שחקנה הוותיק של מנצ'סטר יונייטד, שמשלים את בנייתו של בית חלומותיו בימים אלה ממש.

מסתבר שלנוויל יש לא רק טעם משובח בבחירת ארכיטקטים (משרד MAKE המבריק אמון על העבודה), אלא גם חיבה עמוקה לכדור הארץ. אחרת איך תסבירו את העובדה שנוויל בונה בונקר בטון מהסוג שמפחית את טביעת כף הפחמן שלו (כלומר אקולוגי) בתור בית במחיר של 8 מיליון ליש"ט?

לנוויל יש מוסר ואת הכסף להרשות לעצמו מוסר. החיבה של נוויל לאיכות הסביבה, אגב, היא לא דבר חדש. אבל השילוב שלה עם בונקר אוטרקי מעורר את השאלה המתבקשת: יש משהו שנוויל יודע ואנחנו לא?

גארי נוויל - כישרון להבקעת גולים, טעם משובח וחיבה לסביבה צילום: אי-פי

בסוף השבוע האחרון הזכירו לנו אוהדי מנצ'סטר יונייטד שחובות כבדים הם לא בהכרח דבר רע. כוונתם של האוהדים שישבו עם צעיפים בצבעי זהב וירוק היתה למחות על הבור העמוק שלתוכו הכניסה משפחת גלייזר האמריקאית את הקבוצה.

מדובר כאמור בחוב בן 700 מיליון לירות שטרלינג, שאותו יכולה המשפחה להחזיר בקצב קצת יותר רגוע, משגויסו השבוע 500 מיליון לירות שטרלינג בעזרת הנפקת אגרות חוב.

אגב, כדאי לבדוק היכן קרן הפנסיה שלכם משקיעה. מסתבר, כי חלק מהאגרות שנושאות ריבית של 9% בשנה נמכרו לקרנות פנסיה - ולא בטוח בכלל שמנצ'סטר תוכל לעמוד לאורך זמן בתשלומים.

בדיוק

בגלל זה ועוד, ישבו אוהדי מנצסטר עם צעיפים בצבעי זהוב וירוק, צבעיה של ניוטון הית', הקבוצה שממנה הגיחה מנצ'סטר יונייטד ב-1902.

והסיפור, גם הוא סיפור של חוב ושל כמעט פשיטת רגל. ב-1902 עמד המועדון בפני פשיטת רגל בשל חוב אדיר של 2500 לירות שטרלינג. לעזרתו של המועדון נחלץ ג'יי אייץ' דייויס, המנהל של מבשלות הבירה של מנצ'סטר.

דייויס, שהפך בן לילה לנשיא המועדון, הציע שבשל ההתחלה החדשה, יחליף המועדון את שמו וגם את צבעיו הרשמיים. מניוטון הית' הפך המועדון למנצ'סטר יונייטד, והירוק והזהוב נזנחו לטובת הלבן, האדום והשחור, אשר אומצו מאז ועד היום.