מה שר התחבורה לא רוצה שתדעו
לשר כץ, למנכ"ל משרדו ולגורמים נוספים במשרד אין אינטרס לגלות לציבור שחלק ניכר מתאונות הדרכים הקטלניות מתרחש ב"מוקדי סיכון". המשמעות של גילוי כזה היא שחלק מתאונות הדרכים לא נגרם בגלל "עבריינות" הנהגים
כששאול מופז כיהן בתפקיד שר התחבורה נערכו דיונים מקצועיים בתחום הבטיחות בדרכים לפחות אחת לחודש, אולם הכניסה לתקשורת נאסרה ולכן הציבור מעולם לא ידע מה נאמר בהם. תחת השר ישראל כץ נפתרה באופן מאד מקורי בעיית סיקור הדיונים - הם פשוט לא מתקיימים, לכן גם אין מה לסקר.
בכלל, השר כץ נוקט גישה מאוד מעניינת ביחס לתפקידו כ"שר לבטיחות בדרכים": במבחן התוצאה הגישה גורסת שאין צורך "לנהל" את הבטיחות בדרכים, שהרי עדיף שכחצי מיליארד שקל בשנה יתנהלו מעצמם. במבחן התוצאה, מאז יולי 2009 אין מנכ"ל לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובחודשיים האחרונים גם אין לה יו"ר או מועצת מנהלים.
בניגוד מפורש להמלצות ועדת שיינין ולחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מינה כץ את מנכ"ל משרדו, יעקב גנות, כאחראי למינוי מועצת מנהלים ומנכ"ל לרשות, למרות ניגוד העניינים הברור שבין המנכ"ל לבין הגוף שאמור לבקר את פעילות משרד התחבורה. למנכ"ל, שכיהן בעבר כמפקד משטרת התנועה, עלול להיות גם ניגוד אינטרסים עם הרשות הלאומית, היות שדרך הצינור שלה עובר נתח ניכר מתקציב משטרת התנועה.
לשר כץ, למנכ"ל משרדו ולגורמים נוספים במשרד אין אינטרס לגלות לציבור שחלק ניכר מתאונות הדרכים הקטלניות מתרחש ב"מוקדי סיכון". המשמעות של גילוי כזה היא שחלק מתאונות הדרכים לא נגרם בגלל "עבריינות" הנהגים, שהרי לא ייתכן שכל העבריינים מתעקשים לבצע את עבירות התנועה שלהם דווקא במקומות מסוימים.
אם פרושות לאורך כבישי ישראל "מלכודות מוות", בין אם הן מטופלות או לא, ברור שאכיפה משטרתית לא יכולה למנוע את התאונות שנגרמות בהן. ואם אכיפה משטרתית לא מועילה, אזי אין צורך להפנות נתח כל כך משמעותי מתקציב הבטיחות למשטרה. אבל גם כאשר לשר ולמנכ"ל אין אינטרס לפרסם מידע כזה, במדינה דמוקרטית אין להם כל זכות למנוע את הפרסום או להעביר את המידע לידי גופים שמבקשים אותו.
כץ זכה השנה במתנה שוודאי לא מגיעה לו - מספר הרוגי תאונות הדרכים ירד "במשמרת שלו" בכ22%- ביחס למשמרת הקודמת. במשרד התחבורה יתקשו להציג פעולה שבוצעה ב2009- ויכולה היתה לתרום לנתון החיובי, אבל הצגת נתונים
ממילא איננה הצד החזק שלהם. לצערן של משפחות ההרוגים בכבישים, ב2010- צפויה הסטטיסטיקה לפעול נגדן. מספר ההרוגים השנה צפוי לעלות, כמו גם מספר הפצועים ומספר תאונות הדרכים באופן כללי.
אחת הסכנות שמסתמנת כעת היא שמנטליות "מדינת המשטרה" שמתבטאת בממסד ציבורי שפועל בחוסר שקיפות, תתפתח לשלב הבא, המסוכן יותר, של מניפולציות מידע. במקרה כזה, גם כאשר מספר הנפגעים יעלה, לא בטוח שהציבור יידע על כך. סגירת הרשות הלאומית, או אפילו ביצוע פעולות להצרת מרחב פעולתה, תאיים בין השאר על קיומו של מרכז המידע והמחקר שלה ותותיר את תחום איסוף ועיבוד הנתונים בידי המשטרה בלבד.
אנחנו, שהולכים לישון עם משרד שלא מוכן לפרסם נתונים ולא מפרסם פרוטוקולים של דיונים, לא נהיה מופתעים כאשר נתעורר עם משרד שמשחק בסטטיסטיקות לנוחותו. כך הרי מקובל ברוב מדינות המשטרה בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם