למרות השנה הקשה - מנכ"ל החברה לישראל דווקא מרוצה
ראיון בלעדי: ניר גלעד לא מבין מה הבעיה במיליוני השקלים שקיבל בשנה הכי קשה לחברה לישראל ולצים. גם 4.5 מיליון שקל לדובר לא נראה לו חריג. במקום לדבר על השכר, הוא מעדיף לפרגן ל"קברניט עידן עופר" - ולא מפסיק להתפעל מהעוצמה של החברה שבראשה הוא עומד
את דרכו העסקית החל גלעד (53) ב-1986 באגף התקציבים במשרד האוצר. בשנים 1996-1999 נטש את האוצר לטובת תפקיד בכיר בתעשייה האווירית, ולאחר מכן חזר לאוצר על תקן החשב הכללי. ב-2003 פרש מתפקידו, ובתום שנת צינון מצא עצמו בתפקיד בכיר בקבוצת מגדל, לאחר ששאיפתו להתמנות לתפקיד בכיר בבנק לאומי לא עלתה יפה.
שנתיים הספיקו לו במגדל. אחרי שלא מונה לתפקיד המנכ"ל, הוא עזב. בהמלצת עו"ד רם כספי מונה גלעד בדיוק לפני 4 שנים לתפקיד המשנה למנכ"ל החברה לישראל. דרכו להצלחה היתה סלולה: כיום הוא משמש, כאמור, כמנכ"ל החברה וכן כיו"ר דירקטוריון החברה-הבת כי"ל.
נכון להיום אין לו שום סיבה להצטער על הצטרפותו לחברה. דוחותיה, שפורסמו בשבוע שעבר, חושפים כי עלות העסקתו ב-2009 היתה 10.4 מיליון שקל: השכר הסתכם ב-2.93 מיליון שקל, המענק בגין 2008 הסתכם ב-4.5 מיליון שקל, ובמסגרת תוכנית האופציות הוקצו לו אופציות בשווי 2.98 מיליון שקל. כל זאת בשנה שבה נמצאה החברה לישראל במשבר הגדול ביותר בתולדותיה, וחברת הספנות צים שבבעלותה עמדה על סף סגירה.
אין לך בעיה לקבל תגמול כזה בשנה כה קשה?
"אני לא מתבייש בתנאי ההעסקה שלי. יש לנו בחברה לישראל ובחברות-הבת מנגנון לתגמול המנהלים, המורכב מ-3 אלמנטים: שכר, בונוס ואופציות. אנחנו קשורים בטבורנו לתוצאות של החברה לאורך זמן. רוב רובם של השחקנים מתוגמלים באופציות - זה לא שכר. איפשרו לי להשתתף ברווחים. אני שותף של הבעלים, והאופציות משקפות מניות הטבה. אין לי זכות הצבעה, אלא רק להשתתף באפ-סייד".
"קח לדוגמה את יובל בן-זאב, שהוא אנליסט בכלל פיננסים המחזיק בנתח מהחברה לברוקראז'. אני לא חושב ששכרו מוגזם - כי הוא שותף בחברה. אנחנו מתבלבלים בין רמות שכר לרמות שותפות בהכנסות וברווחים. גם אם אתה מנכ"ל בנק, השותף בהשאת התשואה, אין לי בעיה שתתוגמל בהתאם. אתה חייב להיות חלק מהחיבור לתוצאות העסקיות. יש שחקנים ובעלים כמו יצחק תשובה שנותנים אחוזי בעלות בחברות, וזו שיטת תגמול אחרת".
תגמול של 4.5 מיליון שקל לדובר הקבוצה אלי גולדשמידט אינו מוגזם?
"ראשית, גולדשמידט הוא ראש מערך ההסברה של הקבוצה וסמנכ"ל לענייני רגולציה וקשרי ממשלה. אבל מה לעשות ששכחו שהוא כבר 10 שנים לא בפוליטיקה ואינו חבר כנסת? יש פה הצגה לא נכונה של העניין".
למרות ש-2009 היתה השנה העסקית הקשה ביותר מבחינת סמי עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, החברה הצליחה לסיים את השנה ברווח סמלי של 6 מיליון דולר, לעומת רווח של 320 מיליון דולר ב-2008. ברבעון הרביעי הרוויחה החברה 126 מיליון דולר, לעומת הפסד של 312 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2008.
החברה לישראל עברה את 2009 בקושי - בזכות הרווחים המסורתיים של כי"ל והרווחים החשבונאיים שנבעו מהסדר החובות בצים. חוץ מבתי הזיקוק, כי"ל וצים, היא מחזיקה בשליטה בחברת טאואר סמיקונדקטורס. כמו כן, היא שותפה במיזם המכונית החשמלית של בטר פלייס ומשקיעה גם בחו"ל, בין היתר במרכז אמריקה.
צים עמדה בשנה האחרונה על סף קריסה. האמנת שאפשר להציל אותה?
"בשנים 2008-2009 הפסידה צים יותר ממיליארד דולר. אין עוד חברה במשק שיכולה לספוג הפסד כזה. החוב נטו של החברה לישראל עומד כיום על 2 מיליארד דולר, ושווי הנכסים הסחירים הוא 9.2 מיליארד דולר. לא חששתי מנפילת צים, כי ידעתי שבפועל היא כבר נפלה - אבל חששתי שאנשים לא יבינו שאנחנו באמת מנסים להחיות אותה, ושהם יכניסו אותנו לפינה שלא ניתן לצאת ממנה.
"תשומת הלב הופנתה להסדר עם בעלי האג"ח בהיקף 350 מיליון דולר, אבל שוכחים שעשינו הסדר של יותר מ-7 מיליארד דולר. הסדר מניות הבנקים (שסוכם ב-1983 ונחשב לגדול שבהסדרים עד היום - י.ש) נחשב
"אם הקברניט עידן עופר לא היה ניצב בגשר הפיקוד ומביא לידי ביטוי את כל הקשרים ארוכי השנים שלו, אף אחד בבנקים או במספנות לא היה מסכים לדחות את תשלום החובות. אנחנו לא רצינו מחיקה - אלא קנינו זמן. זו העוצמה של החברה לישראל. אירוע בסדר גודל כזה לא היה בשום חברה בארץ ואני מעריך שלא יחזור על עצמו".
פרגנו לכם במהלך המשבר?
"לאחרונה היינו בארוחת ערב בפריז עם חבורת בנקאים. הם אמרו לעופר את המילים האלה: 'ההתנהגות שלך היתה מודל להתנהגות של בעלים. הכבוד שהבאת לחברה לישראל, למשפחה ולענף בכך שלא נטשת הוא שותפות לחיים'. היינו הרבה פעמים במספנות בעולם, והם אמרו דברים דומים. גם בארץ חזרו על הדברים. אתה יכול לשאול את ענת לוין (מקברניטי הסדר החובות בצים - י.ש), והיא תגיד לך אותו דבר. מעבר להזרמות שלנו בהסדר צים, הבנקים שמימנו את רכישת האוניות, שהם השחקנים בעלי החוב הכבד שהיקפו 2 מיליארד דולר, הזרימו 600 מיליון דולר נוספים. כל השותפים להסדר העמידו כסף נוסף. הכל מתחיל ונגמר במחויבות של בעלי צים".
איך אתה רואה את צים ב-2010?
"אם הכלכלה העולמית תצמח בשנה הקרובה ב-2%-4%, אז אני אופטימי. 2009 היתה חריגה בכל קנה מידה. שיא המשבר היה ברבעון השני של 2009. ברבעון השלישי ראינו עלייה בכמות ההובלה ועדכון כלפי מעלה של המחירים. המגמה נמשכה ברבעון הרביעי, וברבעון הראשון של 2010 אנחנו רואים את המשך השיפור בתוצאות".
עכשיו, לאחר שנחתם חוזה האספקה של כי"ל, אתה שקט יותר?
"לגבי כי"ל ניתן לומר ש-2008 היתה שנת המחיר, כלומר ירידת מחירים. מנגד, 2009 היתה שנה הן של ירידת מחירים והן של ירידה בכמויות. חלק מהיצרנים בעולם עצרו בשנה הזו את מערכות הייצור, וגם אנחנו בכי"ל ייצרנו למלאי. המוטו העיקרי של 2010 הוא שנה של כמויות: החוזים שנחתמו בסין, בהודו ובברזיל בנושא הכמויות שנמכור הם המהלך האסטרטגי החשוב של כי"ל ב-2010. מבחינה זו, אנחנו ברמת ודאות הרבה יותר גבוהה".
אנחנו מתבשרים כל הזמן על ציפיות להגדלת המכירות בטאואר, אבל בפועל החברה ממשיכה להפסיד. עד מתי?
"בתקשורת ממשיכים להתייחס אל טאואר כאל חברה הפועלת בענף המוליכים למחצה, כשבפועל היא כבר עברה מייצור פרוסות הסיליקון ומוסיפה לכושר שלה יכולת לתכנן את הצ'יפים עצמם. זה השוק האמיתי, ושם טמונה הצמיחה האמיתית. הריצה אחרי הפרוסות והייקור של ציוד הייצור גרמו לכך שקנינו ציוד יקר, שנותר בפועל ללא שימוש, וזה מסביר את ההפסדים. אני רואה צפי לגידול במכירות בעקבות השינוי האסטרטגי. מדובר במהפך באופי הפעילות של החברה".
איך אתם מממנים את השינוי?
"טאואר מבצעת כל הזמן הנפקות וגיוסי הון בסכומים קטנים. קרן ההשקעה יורקוויל התכוונה להזרים 25 מיליון דולר תמורת הקצאת מניות. גם הבנקים מגלים סבלנות. אני אופטימי לגבי טאואר בזכות המהלך האסטרטגי שעשינו. בשיא המשבר החליפה החברה מניות גם עם היצרנית האמריקאית ג'ז, ויש לנו יכולות ייצור מרשימות גם בסין".
היכן עומדת התביעה שלכם נגד הממשלה בעניין המענק בסך 85 מיליון דולר שהובטח, לטענתכם, עם הרחבת טאואר?
"מתוך המענק של 85 מיליון דולר בטאואר, המדינה היתה צריכה לשלם 55 מיליון דולר. הלכנו נגד הממשלה עד בג"ץ, אשר שלח את הממשלה לעשות שיעורי בית. כעת אנחנו נמצאים בתהליך של ועדת ערר. בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדה, ואנחנו מקווים שתתקבל החלטה להמליץ לשרים לתת את מה שהתחייבו. טאואר היא עוגן תעסוקתי חשוב ליישובי הצפון, ויש לה אתרי ייצור בכל העולם. קצת מפריע לי שרצים אחר אינטל כדי שתקים מתקן חדש בישראל, בזמן שהמדינה עלולה לאבד 1,200 מקומות עבודה בטאואר".
אתם מחזיקים ב-40% ממיזם בטר פלייס. כבר השקעתם 100 מיליון דולר. האם תראו כסף מהשקעה זו?
"בטר פלייס הוא מיזם שבעוד 10 שנים, כשיסתכלו לאחור, יגידו שהוא נקודת המפנה בתחום הרכב החשמלי. לפני שנתיים רוב תעשיות הרכב בעולם ראו בנו הוזים - ובתערוכה האחרונה בז'נבה כבר לא היה יצרן רכב שמכבד את עצמו שלא הציג רכב חשמלי בדוכן. השאלה אם יאמצו את הפתרון שלנו או פתרון אחר אינה רלוונטית. אנחנו על המפה. הממשלות לא נותנות סיוע ישיר למיזמים כאלה, אלא חבילת תמריצים עבור רוכשי הרכב החשמלי".
ומה לגבי מיזם המכונית הסינית צ'רי קוונטום?
"צ'רי היא אחת מיצרניות הרכב הבודדות בסין. אני מזכיר לך את הרמת הגבה שהיתה לפני שנתיים. נכנסנו למדינה שבה מרבית השחקנים המערביים זיהו את הביקוש לרכב מקומי והקימו בה מפעלים. הם הגבילו את הייצור לשוק מקומי. הסינים הבינו שהם בעצם שוק הרכב הגדול בעולם ורצו להשתתף בחגיגה העולמית. השקענו במיזם 200 מיליון דולר ואחנו מחוייבים ל-40 מיליון דולר נוספים".
"בימים אלה השלמנו דגם משותף שלהם ושלנו, שיהיה הראשון שיביא לידי ביטוי את היכולות של המיזם. הרכב הראשון כבר הגיע לפס המכירה בסין. כלי הרכב הבאים שייוצרו יצאו לשוק במהלך 2013. בנוסף, שינינו את מבנה הבעלות במיזם והגדלנו את חלקנו ל-50%. כעת אנחנו והסינים שותפים בחלקים שווים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם