ראיון: חצי הכוס המלאה של האידיאולוג הכלכלי של נתניהו
עסקי המים של אורי יוגב פורחים, אבל אם נתניהו מבקש ממנו לייעץ, הוא מתייצב ונשאר באקראי גם למסיבת עיתונאים נרגשת. כדירקטור ברכבת הוא מנווט את מינוי מנכ"ל החברה, ועל אפו וחמתו של שר האוצר הוא ממשיך להבטיח: הקטר יגיע לאילת
אני חושב על מה שהוא אומר, בעיקר על רקע המכרז התקוע באשדוד להתפלת מים, מכרזי האנרגיה הסולארית בנגב שלא זזים, הרכבת הקלה בתל־אביב והרשימה עוד ארוכה. ובכל זאת, אני לא בטוח שהוא טועה. בעיקר אחרי טיסה של שעתיים מניו־יורק לשיקאגו, שנמשכה לא פחות מ-6 שעות.
שדה התעופה JFK בניו יורק מציע עמדות מחשב לכירטוס אוטומטי ללא מגע יד אדם, אבל לצד השכלולים יש בלגאן בעמדות הבידוק הביטחוני. המאחרים לטיסות מתפלחים מהצד; הנבדקים, לאחר שחלצו את נעליהם, הסירו את חגורותיהם והתפשטו מלפטופיהם, עומדים נבוכים אחרי הבדיקות הביטחוניות, מחפשים מקום להתארגן מחדש. גם גג העולם יכול להיות קצת עולם שלישי.
באופן תמוה מעט הראיון הזה מתקיים בחדר מאולתר, מקושט ביריעות כחול-לבן, באולם הכנסים של שיקאגו. יוגב, ששולט יחד עם אשת העסקים חנה גרטלר בקבוצת וייטווטר, מציג באחת מתערוכות המים הגדולות בעולם, שמתארחת בעיר.
רצינו לשוחח איתו על חזרתו לכותרות בפרשת מינוי מנכ"ל הרכבת - אך יוגב, עם מניירות שלפעמים מזכירות את מנחם בגין, התייחס לכך בביטול והציע שנבוא לראות את הדברים שחשובים לו באמת - קבוצת וייטווטר, העוסקת בטכנולוגיות מים. "לפני 4 שנים חשבנו על שם, והיום כבר מדובר בקבוצה שמגלגלת 10 מיליון דולר בשנה", הוא אומר.
יוגב הוא האידיאולוג הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעשור האחרון הוא דילג בין המגזר העסקי לציבורי. בין 2002 ל-2004 שימש כראש אגף התקציבים באוצר והיה מאדריכלי הרפורמות הכלכליות של נתניהו (למרות שהשר שהביא את יוגב לאוצר היה סילבן שלום).
לאחר שעזב את האוצר חבר למיליארדר האוסטרלי ג'ון גנדל, התמנה ליו"ר חברת ציוד ההשקיה פלסטרו וכעבור שנה מכר אותה לתאגיד ג'ון דיר - לדבריו, ברווח גדול. בניגוד לכמה מעמיתיו באוצר, יוגב לא פנה לתפקיד בכיר באחת הקבוצות הגדולות במשק, אלא הקים את וייטווטר ב־2006 והכניס את גרטלר כמשקיעה.
ההתנהלות
התקרית האחרונה נרשמה בשבוע שעבר. לאחר סאגה ארוכה ומביכה במכרז לבחירת מנכ"ל לרכבת, הצטרף יוגב לדירקטוריון הרכבת ובתוך ימים אחדים שכנע את המנכ"ל הפורש, יצחק (חקי) הראל, לחזור לתפקידו. למחרת שיגר אחד המועמדים למכרז המנכ"ל, אורן מוסט, מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה. במכתב טען מוסט כי אחד הדירקטורים ברכבת ביקש ממנו לפרוש, כדי שייבחר מועמד אחר המקובל על שר התחבורה.
אתה הדירקטור שדיבר עם אורן מוסט?
"אני לא יודע. דיברתי איתו ועם כל הגורמים הרלוונטיים לפתרון הבעיה באותם 4 ימים".
ביקשת ממנו להסיר את מועמדותו?
"לא. היחיד שביקשתי ממנו משהו היה חקי (הראל - ר.ר), וכמו שאתה מבין, ברגע שחקי אמר כן, לא היה צריך לבקש שום דבר מאף אחד. הרכבת נקלעה לבעיה ניהולית הקשורה בתהליך בחירת המנכ"ל. נוצר חוסר די משמעותי בדירקטוריון, והתבקשתי להצטרף כדירקטור".
על ידי ראש הממשלה?
"על ידי ראש הממשלה, אבל גם על ידי שר התחבורה. זה נכון שהם פעלו במהירות למינויי. הרכבת היא אחד הארגונים הגדולים בישראל, ואי אפשר לעבוד בלי ניהול. נכנסתי לתפקיד בשלב מתקדם מאוד של התהליך, וכולם התעסקו שם יותר בשאלה איך לצאת מהתהליך ופחות בטובת הרכבת.
אני חושב שעזרתי לייצר פתרון שלדעת כל הגורמים החשובים - שר התחבורה, משרד התחבורה, משרד האוצר, הרכבת והדירקטוריון - יחזיר את הרכבת לתנופת עשייה: החזרת מנכ"ל מוערך לתפקידו. בסך הכל אני גאה מאוד, כי בעיניי היה הכי חשוב שהרכבת תפעל כך שיימצא לה מנהל מתאים".
יוגב לא נשאר השבוע חייב כשקרא בעיתונים כי הטענות של מוסט מופנות בעצם כלפיו, ובתשובה לשאלה של העיתון כלכליסט אמר: "אם באמת מה שהוא אמר יוחס לי, זה מסביר למה הוא לא היה מצליח בתפקידו - הוא היה נופל בעניין האמינות".
"בדרך כלל אני נוהג להגיב לא לגופם של אנשים", הוא אומר. "הפעם נאלצתי להגיב. לא שופטים אנשים במצבים כאלה. אינני שופט, זה כבר לא רלוונטי".
אתה רואה את עצמך מתמנה ליו"ר הרכבת?
"קבוצת המים שלי, וייטווטר, היא עיקר עיסוקיי בשנים האחרונות, למרות שאני עושה דברים נוספים במקביל".
ותפקיד יו"ר הרכבת עולה בקנה אחד עם גישתך זו?
"אני לא בטוח. יש יו"ר לרכבת - אדם שאני מעריך (יעקב אפרתי, שהשעה את עצמו בעקבות החקירה של עיסקת הקרקעות בחברת תעשיות מלח, ר.ר), והוא יסיים את הקדנציה בשנה הבאה. אני לא יכול להקצות יותר ממספר שעות בשבוע למשהו, גם אם הוא אהוב עליי מאוד כמו הרכבת. אם תהיה הצעה כזו בעתיד, אצטרך לשקול אותה. אבל בשלב הנוכחי זה לא נשמע רלוונטי בכל לוח זמנים".
אז בשביל מה בכלל היית צריך את ההתעסקות הזו עם הרכבת?
"זה אחד הנושאים הקרובים ללבי, וגם אחד הדברים שלדעתי אפשר לשנות דרכו את ישראל: מבחינת כלכלית אבל גם מבחינת ביטול הפריפריה: באמצעות הרכבת אפשר להפוך את הגליל והנגב לחלק מהמרכז.
כראש אגף תקציבים, עוד בימי אריק שרון, הפרדתי את הרכבת מרשות הנמלים, עשיתי ממנה חברה והקצבתי לה 20 ומשהו מיליארד שקל בתקופה של קיצוצי ענק. גם בתחילת הקדנציה הנוכחית, מעבר לטיפול במאקרו ובמשברים, עזרתי בתוכנית נתיבי ישראל שעיקרה הוא פיתוח הרכבת".
ושם, לדעתי, די התאכזבת לאחר שאושרה רק מחצית מהתקציב שדרשת.
"מאוד לא. במקום לתקצב 50 מיליארד שׂקל ל-20 שנה, תקצבנו 27 מיליארד שקל ל-10 שנים. זה בסדר. אני משוכנע שנשלים את החסר בשנים הקרובות. כל מה שהיה מעשי, שלחנו לדרך. הקצנו לראשונה בתולדות ישראל תקציב תכנון של כל המדינה. מדינות אחרות יצחקו עלינו, אבל הגיע הזמן שיתכננו גם את קריית שמונה וגם את אילת. זה נגמר בקונצנזוס".
הרכבת לאילת לא תקום, למרות עמדתך.
"התכנון כן יצא לפועל, ועד שנגיע לביצוע נמצא גם לזה את הכסף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם