אלי רייפמן: "אני שמח, המאזן אצלי רווחי"
ביום ראשון השבוע נכנס אלי רייפמן לכלא בפעם השלישית, אחרי ששוב לא העביר את מניותיו ב"אמבלייז" לידי כונס הנכסים. המיליונר לשעבר, שחייב בין השאר עשרות מיליוני שקלים לשלי נרקיס ושניצל משני ניסיונות התנקשות, מתעקש שכולם פשוט מתנכלים לו. בדרך אל המאסר הוא סיפר על ההתמודדות של ילדיו עם נפילתו, הבטיח שההסתבכות הכלכלית שלו ניתנת לפתרון, סיפק חוויות עתירות מקקים מהבידוד וסירב להפסיק לחייך: "בלי הקבלה, לא הייתי יכול לעבור את זה"
זהו נציג האלפיון העליון בעליבותו העירומה ביותר. ילד פלא שהקים חברה יש מאין, גלגל באצבעותיו המטופחות סטארט אפ בשווי שמונה מיליארד דולר והיום הוא מתקיים מנדבות. חובותיו מוערכים בכ-40 מיליון דולר, חלקם למלך השוק האפור שלי נרקיס.
כתב אישום תלוי ועומד נגדו בגין קבלת דבר במרמה וזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות. פעמיים נכנס לכלא על שסירב להעביר את מניותיו לכונס הנכסים. פעמיים בשנה האחרונה ניסו להתנקש בחייו. בסביבתו העסקית מכנים אותו טיפוס חלקלק על שהלווה, בזבז ולא החזיר, אבל בדירת המסתור שלו מתנהל רייפמן משוכנע בחפותו, שמח וטוב לב עם שלושה ילדים בני שנתיים משתי נשים שונות וגדר גבוהה שמסתירה את הנוף.
בשבוע שעבר הפסיק דירקטוריון חברת "אמבלייז" את פיתוח הטלפון הסלולרי, הבייבי של רייפמן בשמונה השנים האחרונות והבור העמוק שבלע את רוב הונו. ביום ראשון השבוע הוא נשלח למעצר בפעם השלישית, אבל רייפמן עדיין מתעקש שהכל לגמרי סבבה.
"יש תופעה מעניינת שאנשים שעשו איתך מיליונים נעלמים תוך שניות. כמו עכברים", הוא אומר בשלווה. "נשארו לי רק החברים הקרובים שרואים שממש אין לי אוכל. וזו לא בדיחה. הבית שלי היה תמיד פתוח ותמיד היה בו אוכל. רוב האנשים אומרים 'בית פתוח' כמטבע לשון קלילה. כשאני אומר 'בית פתוח' זה שלוש-ארבע פעמים בשבוע ארוחות לחברים, לאנשי עסקים, לאורחים מחו"ל".
"אוכל זו התשוקה שלי. אני אוהב לבשל. עוד לפני שהפכתי למיליונר, הפנטזיה שלי הייתה לקנות 'לקורנו' - התנור הצרפתי הטוב ביותר בעולם, זה שמופיע בסרט הילדים 'רטטוי'. התנור הזה היה סוג של משכנתה ועליו בישלתי בעצמי שבע מנות מושקעות ל-30 איש. האליטה של המשק סגרה עסקה, ישר הרימה טלפון: 'רייפמן, באים לחגוג אצלך'. דודו טופז הביא חברים מחו"ל מנתב"ג אל הבית שלי. הייתי מזמין את המוצרים האיכותיים ביותר. בקילוגרמים. מעולם לא היה לי מושג כמה עולה קילו דג".
"כשיש כסף, הדברים הבסיסים די מובנים מאליהם. לכן, כשיום אחד נכבה החשמל בדירה שלי ברעננה, הייתי בטוח שזו הפסקת חשמל. יצאתי החוצה לשכנים וראיתי שלכולם יש אור. אז הלכתי לפקקים לראות מה קפץ. שום דבר לא קפץ. הרמתי טלפון לחשמלאי, ששאל אם פספסתי את פתק האזהרה שהדביקו על הדלת. המקרה הזה אילץ אותי לעבור לגור אצל מישהו אחר. הרי אף אדם לא מסוגל לדמיין לעצמו חיים בלי חשמל".
"סגרו לי הכל. לפני שנה נכנסתי לכלא בפעם הראשונה. ביקשו שאעביר את המניות של החברה שברשותי ואני הסברתי שאין לי אפשרות. המניות רשומות על שם מישהו אחר. דיברתי עם המשפחה מהכלא. ופתאום אני שומע שאין כסף לאוכל. פשוטו כמשמעו. זה לא נתפס. מה זה אין אוכל? הרי אנחנו חברת שפע. משאית 12 טון נחתה לי על הפנים. חשבתי מדע בדיוני. אמרתי, אני אבי המשפחה, אני האחראי. איך גררתי את כולם לתהומות כאלה?".
עורך הדין איתן ארז מעדיף מניות על תודות. ב-2009 מינה אותו בית המשפט המחוזי לשמש כונס נכסים בתיק אלי רייפמן ולדאוג לכספם של עשרות הנושים. אמבלייז, שבימיה הטובים העסיקה אלפי עובדים, מצאה את עצמה עם צי שכירים מצומצם והפסדים כבדים.
רייפמן נזרק מהדירקטוריון ונדרש על ידי בית המשפט באמצעות עו"ד ארז להעביר את המניות שלו בחברה ששוויין נאמד במאה מיליון שקל. שתי ערכאות, שני הרכבים ולא פחות מ-14 שופטים דנו בשנתיים האחרונות בעניינו. רייפמן סירב להעברת המניות בטענה שהן בבעלותו אבל לא ברשותו, וכי הן מוחזקות בנאמנות אצל גורם שלישי. לדבריו, מסובך עד בלתי אפשרי להעביר אותן במצב המשפטי בו הוא נתון כעת. על כך הואשם בביזיון בית המשפט ונשלח לכלא 'גבעון' לתקופת מעצר בת 45 יום.
"הבעיה
"לא הייתה שום הסתבכות", נעלב רייפמן. "לקחתי הלוואות במודע, כמו משכנתה, שהיו מבוססות על נכסיי שהם גדולים פי שלושה מגובה החוב, כדי לגייס כספים להציל את החברה שלי מהשתלטות עוינת ומפיטורים המוניים. לקחתי הלוואה בסך 160 מיליון שקל מחברים, ממשפחה, מבנקים".
וגם משלי נרקיס?
"כן. מאוד סקסי לדבר עליו בתור מלך השוק האפור. ישר עולות תמונות של מפגשים חשאיים במרתפים ומזוודות עם כסף. אבל לשלי נרקיס יש רישיון לעסוק בהלוואות מבנק ישראל. שלי הוא בנק לכל דבר ועניין, בדיוק כמו בנק לאומי. היום הכסף שלו לבן לגמרי, עם חוזים ורישום ושעבודים. שלי נרקיס מלווה היום לחמשת הגופים העשירים ביותר במדינת ישראל. כל החברים שלי מלווים אצלו".
כמה אתה חייב לו?
"80 מיליון שקל".
לרייפמן נושים רבים ולעברם הוא רומז בדברו על שני נסיונות ההתנקשות בחייו. "לצערי, אני לא יכול לדבר על הנושא בגלל שהוא מצוי בחקירת משטרה. אין ספק שהדברים קשורים לחובות ולנכסים שלי. אני מעריך שאנשים דואגים שהנכסים שלי יגיעו לידי כונס הנכסים ואז הכספים ייצאו משליטתם. אני חושב שאנשים רוצים שאני אפחד מהם יותר משאני מפחד מעו"ד איתן ארז".
ואתה מפחד?
"אני חי בסרט. כשאתה רואה התנקשויות בטלוויזיה, אתה לא חולם שדבר כזה יגיע לפתח הבית שלך. בפעם הראשונה יצאתי מהמשרד ונכנסתי לרכב. שני חבר'ה על אופנוע ירו אל הזגוגית. הפעם השנייה הייתה יותר גרועה כי מטח של יריות נורה לתוך הסלון בבית שלנו, עשרות סנטימטרים מהראש של הילדים. מזל שהם ישנו. אנחנו לא יודעים עדיין מי ירה. המשטרה חוקרת, אבל אני צריך להגן על עצמי. אז אני רוכב על אופנוע. קשה מאד לעקוב אחריי כשאני על אופנוע. ואני גם לא נוסע פעמיים באותו מסלול".
לרייפמן (39) חמישה ילדים מנשים שונות. שלושה מהם בני שנתיים וחיים איתו בבית. הוא בוגר יחידת ממר"ם בצבא אבל אינו מחזיק בתואר אקדמי. "נשרתי מהלימודים באוניברסיטת תל אביב ומהמכללה למינהל כי קיבלתי ציונים מזעזעים", הוא צוחק. "כמו כל ילד רוסי טוב הייתי חייב לנגן על פסנתר, לשחק שחמט ולקבל תואר. אז קיבלתי מאה בקורסים מתקדמים כמו אקונומטריקה, אבל במבוא לכלכלה הלכתי לאיבוד".
באותה תקופה כבר היו לרייפמן שתי חברות פעילות. "בגיל 17 יזמתי פרויקט בנייה לעולים חדשים", הוא מספר. "חיברתי 200 משפחות לקרקע ביבנה, ארגנתי לכו? לם משכנתאות בבנק הפועלים. כולם הגיעו בשש בערב עד שתיים בלילה לחתום בסניף שפתחו במיוחד לכבודם. ואני לקחתי משרד קטן בפסאז? בראשון לציון עם עוד חבר. עד היום אני זוכר את הפגישה במשרדי 'שיכון ופיתוח', שבה הצגתי את הפרויקט בגאווה רבה. אבל המנכ"ל אמר לי, 'תסלח לי, אנחנו לא עושים פרויקטים בהיקפים של מיליוני דולרים עם ילדים בני 17'".
רייפמן המתין בסבלנות לגיל 22 וכשהשתחרר מהצבא הגשים את מה שלמד שם באזרחי. יחד עם שלושה מחבריו ליחידה לפיתוח סימולטורים הקים את 'גאו אינטראקטיב' שה פכה לימים ל"אמבלייז" והתבססה על העברת וידאו לאינטרנט. זו הייתה הטכנולוגיה הראשונה בעולם, שהציגה קדימון ליוטיוב. המוצר הוצג בתערוכה הטכנולוגית בקאן וזכה להכרה בינלאומית. הסטארט-אפ הונפק לבורסה בשווי בדיוני של 160 מיליון דולר. שנתיים אחר כך הצליחה החברה לגייס עוד 200 מיליון דולר. בשיאה, שווי ערך השוק שלה עמד על שמונה מיליארד דולר.
ההצלחה הניבה פרץ מזומנים שנפל על רייפמן הצעיר בן לילה. "היום אני יכול להגיד לכל מי שלא נולד עשיר ופתאום נופלים עליו כספים אדירים מהשמים, לקחת את הכסף, לשים אותו בצד ולא לגעת בו לפחות שנה. מי שלא עושה את זה, נכנס לתקופה של חוסר שפיות זמנית. אני מצאתי את עצמי במסע פזרנות טי? פשי על דברים חסרי תכלית שנועדו לשרת או את האגו או את הצורך שלי בהכרה מהסביבה כנובוריש בעל עוצמה כלכלית".
"היחס שלי לכסף היה נוראי. הוצאתי סכומים שאנשים לא רואים רוב חייהם בארוחה אחת במסעדה עם 20 חברים ועשרה בקבוקי יין. קפצתי עם חבר ללוס אנג'לס רק כדי לאכול במסעדה ששמענו עליה דברים טובים וחזרנו באותו יום. את רוב הכסף הוצאתי על דברים שקשורים בנוחיות. אם טיסות, אז רק מחלקות עסקים ומחלקות ראשונות. אם בתי מלון, אז רק סוויטות. או בתי מלון בוטיק. יש להם עיצוב ואלמנטים מיוחדים, וכשאתה מגיע אל החדר כבר מונחים על השולחן כרטיסי ביקור עם השם שלך וכתובת המלון כדי שכשתלך לשופינג לא תצטרך לסחוב כלום וכשתחזור, סלי הקניות יחכו לך בחדר. על כל נסיעה אחת כזו הייתי יכול לקיים את כל משפחתי חצי שנה בלי למצמץ".
השיא היה ללא ספק חתונתו עם דפנה מקוב, בתו של מנכ"ל טבע לשעבר (ממנה התגרש לאחר זמן קצר, ש.מ.ב). "דפנה אישה מדהימה, פשוט אלת יער קסומה ולכן הח? תונה איתה הפכה לפרויקט חיי", מתמוגג רייפמן. "רצינו לעשות משהו שכולו שואו, לייצר ערב בלתי נשכח אחד בחיי המשפחות. כי ממה מורכבים החיים בסך הכל? אז הכרחנו את כולם ללבוש טוקסידו ושמלות ערב. אנשים התכוננו לחתונה חודשים וכשהם הגיעו לאירוע היו 20 צלמי פפראצי בחוץ, בלי פילמים במצלמה כמובן, רק כדי לתת להם את התחושה שהם סלבס".
"תכננו את החתונה במשך שלושה חודשים. הוצאנו חוברת של 80 עמודים שנכתב בה אפילו משקל עלי הכותרת כדי שייפלו בחופה בקצב הנכון וייצרו אווירה קסומה. החופה הייתה באולם נפרד עם שואו אדיר. פרוכת הייתה תלויה בין ארבעה עצי זית וכשהכלה נכנסה, בעודה הולכת, הצעדים שלה הדליקו מתחת לרגליה אור בקצב ההליכה. מעליה נפלו עלי כותרת וכששברתי את הכוס, מקהלת הכושים העברים פצחה בשירה אדירה. כל המצלמות בחופה היו מצלמות רחף. היה חדר עריכה שישבו בו עשרה עורכים שעבדו על החומר און ליין, וכשאנשים יצאו מהחופה ונכנסו לאולם המרכזי הם ראו קליפים ערו? כים מהחופה על תשעה מסכי ענק".
רק כשאוסף השעונים שלו נגנב, רייפמן נרגע מעט. "היה לי פטיש לשעונים. אפילו הקופסה שהחזיקה את השעונים עלתה אלפי דולרים, אבל האוסף לא היה מבוטח ונגנב. פתאום כל הטירוף של הכסף איבד משמעות. משהו השתנה אצלי. הפסקתי לטוס במחלקות ראשונות, הפסקתי להתפזר. הייתי כמו אדם צמא שהלך במדבר ואחרי הכוס הראשונה והשלישית עדיין גווע בצמא, אבל אחרי ששתה ג'ריקן שלם כבר לא היה מסוגל לשתות עוד טיפה, גם אם ייתנו לו בחינם. השעונים היו צעצוע וכשנגנבו אמרתי לעצמי, על מה עמדתי לבזבז את החיים שלי? יאללה, מוב און. נקסט".
על פי המסמכים שהגיש כונס הנכסים לבית המשפט, ההידרדרות הכלכלית של רייפמן החלה ב-.2006 "באותה שנה התחילה מלחמת שליטה על החברה", אומר רייפמן. "קבוצה אמריקאית גדולה מדנבר החליטה על השתלטות עוינת. שותפי ואני עלינו על מטוס כדי לדבר איתם, להציע לצרף אותם לדירקטוריון או לשתף איתם פעולה באיזה אופן".
"אבל ראשי החברה אמרו לנו בפרצוף שאין להם עניין להצטרף. הם יודעים לקנות בזול ולמכור ביוקר והתוכנית שלהם היא לנצל את המשבר בענף הטלקום ואת העובדה שהמניות שלנו ירדו בצורה דרסטית, לקנות את החברה במאה מיליון דולר, לפטר את העובדים ובגלל ששווי החברה בבורסה היה נמוך משמעותית משווי הנכס, למכור אותנו בחתיכות תמורת 400 מיליון דולר. זה כמו שתמכרי למישהו ארנק במאה שקל כשיש בתוכו 200".
"שותפי ואני החלטנו שלא ניתן לזה לקרות. אנשי עסקים מסתכלים על חברות רק במונחי אקזיט. אבל מבחינתי 'אמבלייז' הייתה אימפריה. משהו שהבת שלי אולי תעמוד יום אחד בראשה. החלטנו להילחם. וכשנלחמים מול גוף שגדול ממך, דוד מול גוליית, חייבים להילחם בחוכמה. הם הרי יכולים להביא יותר כסף ולקבור אותנו".
"הדרך היחידה היא לעלות בכמות המניות בלי שהם יידעו שהמניות ברשותי, כי בסופו של יום מדובר במשחק פשוט: מי שיש לו שליטה על רוב המניות הוא המנצח. לכן התחלתי במסע של רכישה והסתרת מניות. דאגתי שמישהו אחר יקנה. חברים, משפחה, ברוקרים. ולא רק יקנה, אלא יחזיק על שמו".
יש לך הוכחות? הסכמים פנימיים עם הרוכשים בשמך?
"באלפיון העליון מקובל להתחייב בעל פה. הקטע הזה שרואים בטלוויזיה, תקנה, תמכור, מקובל מאוד. זו מילה מוקלטת. קוראים לזה נאמנויות עיוורות, והן מבוססות על אמון גרידא".
כמה הן שוות?
"לפחות מאה מיליון שקל".
איך אדם נותן מאה מיליון שקל על סמך הבטחות בעל פה?
"איך אדם קונה יאכטה במאה מיליון דולר כשיש אנשים רעבים ברחוב? יש חוגים שבהם זה מקובל. זאת בדיוק הסיבה שביקשתי למנות מומחה שיוכיח שאני דובר אמת. אבל עו"ד ארז התעקש לטעון שאני משקר ופשוט לא רוצה להעביר את המניות. כיוון שבית המשפט חייב אותי להעביר את המניות, כונס הנכסים הכניס אותי לכלא על ביזיון צו בית המשפט".
למה שלא תוכיח את העברת הכספים?
"כשמדובר במלחמת שליטה, אתה מסתיר היטב את 'עקבות הנייר'. אין לך ברירה אחרת. ספרים שלמים נכתבו על הטקטיקות האלה. אתה מסתיר הכל. וכשאתה מסתיר, בהחלט יש לך בעיה אחר כך לבוא ולהוכיח. אבל הנאמנים שמחזיקים במניות שלי לא יבגדו בי".
הנאמנים הודיעו לבית המשפט שאין להם מניות של אלי רייפמן.
"הם כרגע מכחישים כל קשר אליי עד יעבור זעם. הם אומרים, אלי יגמור עם הבעיות שלו ויקבל את המניות. כבר בפגישה הראשונה אצל עו"ד ארז הבהרתי שחייבים להיות מאוד עדינים עם האנשים האלה. כי אלו שמחזיקים את המניות שלי עוברים על חוק דיווח בורסאי. הם עשו את זה כמתן שירות, לתמוך בי במלחמת השליטה מתוך הנחה שכשהיא נגמרת הם דואגים להעביר לי את המניות באיזו דרך, הצלנו את החברה ונגמר סיפור. אבל פתאום באה רשות לחקור את הנאמן. שואלת אותו: 'יש לך מניות של רייפמן?'. אם הוא יאמר כן, הוא יאבד את הרישיון שלו כי הוא לא עמד בחובת הדיווח. לכן כולם הכחישו. תשעה ענו שאין להם מניות שלי. השאר אפילו לא טרחו להשיב".
עו"ד איתן ארז רואה את הדברים אחרת: "רייפמן חייב לנושיו כ-300 מיליון שקל ומסרב להעביר להם מניות בשווי מאה מיליון שברשותו. עד היום מסר רייפמן 12 גרסאות שקריות סותרות השונות זו מזו כתירוץ מדוע אינו מעביר את המניות. עתה, באורח פלא, צצה לה גרסה חדשה לפיה כל אותם עשרות נאמנים עלומים שונים שהחזיקו במניותיו בחרו לנצל את מצבו המשפטי ולמעול בנכסיו. גם גרסה תמוהה זו נדחתה על ידי הערכאות המשפטיות. על סמך אותן מניות שכיום מר רייפמן טוען שנגנבו ממנו, הוא לווה רק בפברואר אשתקד 30 מיליון שקל ממספר נושים".
בדיונים הממושכים שהתקיימו בבתי המשפט המחוזי והעליון שב רייפמן וטען שאם ייתנו לו פרק זמן של שקט, יוכל לפעול להעברת המניות מהנאמנים אל כונס הנכסים. במחצית השנה שעברה מאז תקופת המעצר השנייה ועד היום אפשר היה, לדברי שופטי העליון, לפעול להעברת המניות. "אני צריך שנה כדי להביא את המניות אבל בלי שעו"ד איתן ארז יתקוף אותי. ארז מגיש יום-יום תביעות לחברים, למשפחה, לנאמנים. והם מרגישים מאוימים. אחד מהנאמנים אמר לי, אל תביא את המחלות שלך אלינו. תגמור עם הברדק ותחזור. אנחנו בסך הכל עזרנו לך".
כמה אתה שווה היום?
"200 מיליון דולר. יש לי נכסים בבעלותי על שם חברות אחרות".
למה שלא תיקח רבע מנכסיך ותשיב את החוב לכונס הנכסים?
"אני מתחנן כבר שנה שעו"ד ארז יממש מפעל פלדה בבעלותי בשווי החובות ויעזוב את המניות שלי בשקט, אבל הוא מסרב. ואני לא יכול למכור את הנכסים בעצמי כי ברגע שמונה כונס נכסים כל הנכסים שלי עוברים אליו. אני אומר לו, תממש נכס ונגמור סיפור, אבל ארז עונה, קודם תביא את המניות, אחר כך נדבר. המניע שלו כלכלי. אם הוא יממש נכס ויגמור את הפרשה עכשיו, הוא יקבל שכר טרחה סביר. אבל אם הוא יגיע לפירוק הנכסים שלי, הוא ירוויח בין שלושה לחמישה מיליון דולר".
נשמע קצת דחוק. שתי ערכאות גבוהות, מחוזי ועליון, צללו לפרטים הקטנים, שמעו את טענותיך ובכל זאת החליטו על צעד קיצוני ביותר - מעצר על ביזוי צו בית משפט.
"לצערי, גיליתי על בשרי ששיטת המשפט בישראל היא לא לבדוק עובדות אלא לפעול על פי התרשמות. השיטה המקבילה היא האינקוויזיטורית, כשהשופט הוא חוקר. אחרי 22 שעות בכלא הייתי משוכנע שאני מגיע לבית המשפט העליון והולך הביתה. היה לי ריח של שניצלים באף. היה לי ברור שאסביר לבית המשפט שאי אפשר לבצע את הצו, ישחררו אותי. אבל כשהשופטת ביניש כתבה, 'אנחנו לא מתערבים בממצאי עובדה, די לנו להתרשם במה שאמר המנהל המיוחד', ריח השניצל נמוג ונכנסתי להלם".
"התחננתי שימנו מומחה נייטרלי שיוכיח שמה שאני אומר הוא נכון. הבאתי חוות דעת של משפטן שהגיע במיוחד מאנגליה כדי להעיד, ולא נתנו לו בכלל להיכנס לדיון. אמרו שהוא לא רלוונטי. אחרי תשעה חודשים הצלחתי לשכנע את בית המשפט למנות לי מומחה לבדוק את סבירות טענותיי. המומחית עובדת עכשיו, בעוד שלושה שבועות היא תסיים את עבודתה, ואם היא תגיד שטענותיי נכונות, מאסרי היה לשווא".
אבל ארז ביקש שבמקביל לעבודת המומחית יחזירו אותי למעצר. שוב פניתי לבית המשפט העליון. אמרתי, איך ייתכן שמכניסים אותי למעצר אם ברקע מונה מומחה נייטרלי ויש סבירות, אפילו 0.1 אחוז, שטענותיי נכונות? אבל בית המשפט השיב שהמומחית היא כלי עזר של המנהל המיוחד לאתר את המניות, ולכן זה לא מפריע לישיבתי בכלא. אמרתי, 'המומחית מונתה לעזור לי, לא לעו"ד איתן ארז. חכו רק שלושה שבועות עד שהיא תסיים את עבודתה. אם המומחית תקבע שאני טועה, אאזוק את עצמי ואלך לכלא לבד. אני מכיר את הדרך'".
עו"ד איתן ארז לא מתרשם: "עד היום העסיק ריייפמן בעתירותיו השונות והמשונות 14 שופטים כאשר הן המחוזי והן העליון קבעו בשורה של החלטות שאין ליתן בו אמון. לא פחות משמונה שופטים של בית המשפט העליון נאלצו לעסוק בענייניו תוך שכולם דוחים את עתירותיו השונות. אם יש לרייפמן, כדבריו, נכסים בשווי 150 מיליון דולר, יתכבד ויעביר לקופת הכינוס 50 מיליון דולר בלבד וישתחרר מהליך הכינוס ועדיין יוכל להישאר עם יתרה של מאה מיליון דולר. ולעניין טענתו כי הוא זקוק לזמן של שנה - בפעם הקודמת שנאסר הוא טען כי הוא זקוק למספר חודשים, עד אפריל ,2010 לצורך העברת המניות. חודש אפריל חלף מזמן ומניות אין".
"ולעניין מינוי המומחה: בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטתו כי מינוי המומחה הינו מסלול מקביל שישמש 'כלי עזר' למנהל המיוחד ולבית המשפט כדי לסייע באיתור המניות. בית המשפט הבהיר כי אין במינוי המומחה בכדי לשנות את הקביעות השיפוטיות בדבר אמינותו של החייב ואין בה כדי להתערב, להשהות או לסכל את ההחלטה לאסור את החייב".
בתחילת השנה, במסלול מקביל, הוגש נגד רייפמן כתב אישום בגין קבלת דבר במרמה וזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום חשוד רייפמן שהשיג שישה מיליון דולר משתי חברות אמריקאיות כאשר הציג להן, לכאורה, שטרי העברה מחברת 'אמבלייז' אשר התבררו, לכאורה, כמזויפים.
"כתב האישום הוגש כהמשך של התיק האזרחי", מתמרמר רייפמן. "באו ואמרו, אם אתה לא מראה לנו איפה המניות, אז יכול להיות שבכלל אין לך מניות, ואם אין לך, סימן שרימית את הנושים. אותה מדינה, פעם בכובע של כונס הנכסים ובפעם בכובע של הפרקליטות, רוצה להכניס אותי לכלא גם כי יש לי מניות וגם כי אין לי מניות. זה הכי קפקאי בעולם".
"מטרת הישיבה בכלא ברורה", אומר גורם משפטי המצוי בתיק. "לגרום לרייפמן להרים טלפון לנאמנים ולהורות להם להעביר את המניות. ואם אין לו מניות, הוא ייכנס לכלא לכמה שנים טובות כי כל הכספים שלקח מאנשים על סמך מניות שיש לו יתבררו כמשכונים פיקטיביים, שלא לדבר על המצגים שהציג בבית המשפט ואצל כונס הנכסים. לכן, רייפמן לא יעיז להגיד שאין לו מניות".
"יש לי מניות ונכסים", מתעקש רייפמן. "אני רק לא יכול לממש אותם. שולחים אותי לכלא על דבר שאני לא יכול לבצע. זו הגדרה חד משמעית לסחיטה בעינויים. בפרשת עמנואל, למשל, האבות ידעו שאם הם שולחים את הבנות לבית הספר, הם משתחררים מהכלא. אמרו להם, מפתחות הכלא בידיכם. אני לא יודע מה לעשות כדי לחלץ את עצמי. כששוללים חופש של אדם, אי אפשר להסתמך על התקווה שכאשר ישימו אותו בכלא הוא יראה איפה האוצר. זה כמו שעורך הדין ארז יגיד שגנבתי את מגדל אייפל ויבקש שאעביר את המגדל לחשבונו תוך 24 שעות ועד אז אשב בכלא".
יומו הראשון של רייפמן בכלא היה סביר ביותר. "ישבתי יום אחד במעשיהו, באגף הצווארון הלבן. זה היה כמו צימר, רק שלא חוזרים ממנו הביתה. הדלתות פתוחות, אתה מבשל לעצמך, יש אנשים לדבר איתם, יש עיתונים וטלוויזיה. יום אחד ביליתי בגן העדן הזה. אמרתי, אני מעביר פה 45 יום במצמוץ. ואז לקחו אותי לתא מספר אחד בכלא גבעון. בשב"ס אמרו, מדובר באדם נורמטיבי, מיליונר בכלא, וחששו שאתאבד, אז הכניסו אותי לצינוק הפרדה. מדובר בקופסת ברזל, שתיים על שתיים".
"כשמכניסים מיטה, נשארים שני צעדים לכל כיוון, בלי חלונות, בלי אור יום. יש לך צוהר בגודל של שתי קופסאות סיגריות שדרכו אפשר להסתכל למכלול. ויש שירותים, לא חלילה אסלה, אלא חור ברצפה שמתחבר לביוב ואתה חי בריח של שתן וצואה 24 שעות ביממה עם שתי מצלמות עליך. כלוא, בלי אינטראקציה. בלי ספרים. אחרי חודש הביאו לי ספר מהספרייה של הכלא. פרימו לוי על השואה".
"הכי קשה היה המקקים. כשהסתכלתי על הקיר בראייה היקפית, הקיר זז. זו לא התבכיינות של 'אוי, יש לי ג'וק בחדר', זה פשוט מתקפת המונים. אין מצב שבו התעוררתי בבוקר ולא נמחצו תחתיי איזה תריסר ג'וקים. הסוהרים ראו את כמות המקקים וריססו את החדר שלי. אבל אז המקקים ברחו למיטה שלי, סירת ההצלה. אי אפשר בכלל לתאר את ההרגשה כשקמים בבוקר, מרימים שמיכה ומוצאים מתחתיה מרבד של חרקים".
"ברגע הראשון, כשסגרו לי את הדלת בפרצוף, נתקפתי במחשבות אובדניות. זה היה הדבר הראשון שחוויתי ואני אומר אותו ביושר. פשוט הכל נראה סופי כל כך. כאילו הגעתי לתהומות ואין שום תקווה. על המקום חשבתי שאני רוצה להתאבד. מחשבה אוטומטית. הבנתי שהדבר שבאמת נמנע ממני זה הדבר שאני הכי רגיל אליו - רצונות. קטנים. חשובים יותר או פחות. להרים טלפון. לבדוק מה השעה. לקחת כוס מים. לנשנש. זה הכניס אותי לאטרף. אחר כך נרגעתי. החלטתי להתמודד עם המצב בדרך של כיבוי רצונות. הפסקתי להתייחס לזמן. כי אם אתה מצפה שמשהו יקרה, שיבוא עורך הדין, הטיול, המגשית עם האוכל, זה הרבה יותר ארוך. רק כשאתה מכבה את הציפייה ואת הרצון ובמקום להמתין אתה פשוט שוהה, הזמן מתחיל לעוף".
בהתחשב בעובדה שאתה חוזר לכלא, איך זה משתלב עם מצב רוחך המרומם?
"אני שמח כי למרות כל הצרות, המאזן אצלי רווחי. אני 70 אחוז מאושר ו-30 אחוז בג'יפה. אני בריא, ילדיי מקסימים, משפחתי תומכת. חסרים סיפורים על משפחות שמתפרקות ברגעי משבר, על אחים שמתכחשים אחד לשני רק בגלל כסף? על בני זוג שעוזבים זה את זה כי רמת החיים ירדה והאישה לא יכולה לשלם על תספורת כל יום?".
הילדים שלך מתמודדים עם אבא בכלא.
"הילדים שלי רואים אבא חזק שמדי פעם צריך לצאת לחופשה בספא מלכותי בסוויטת רייפמן. לפעמים עובדים בהיי-טק ומתקדמים ומסלול החיים המהירים הופך לטירוף מערכות. ואז אתה נוסע להודו ומתיישב על איזה חוף ומהבוקר עד הערב רק עושה אהבה ומתרחץ בים. מיד מגיעה משלחת של חברים ומשפחה שמנסה להחזיר אותך מהטירוף של הודו לשפיות של ההיי-טק. אני רק אומר שלפעמים צריך לדעת להסתכל על הדברים בעיניים פקוחות".
הודו, אני אומרת לרייפמן, היא לא כלא, ולעשות אהבה כל היום זה נחמד אם אין לך מקקים בתא או חובות למלך השוק האפור. אבל המיליארדר לשעבר לא מתבלבל בקלות. אכן, הפרטים שונים אבל התמונה דומה. ואת היכולת לנתח אותה ככה שאב מההתעסקות שלו בקבלה, אותה תורה שהביאה אלפים להרצאות שהעביר באוניברסיטאות.
"התחלתי עם הקבלה לפני 18 שנה, עוד לפני מדונה", הוא אומר. "שמעתי שמדובר בוודו יהודי וזה הדליק אותי. נשמע לי כמו שר הטבעות. פניתי לשותפי, שהוא דתי, וביקשתי ממנו ספר קבלה. הוא אמר, 'השתגעת? רק בן ,40 נשוי וגדול בתורה יכול לקרוא קבלה. אם תפתח את הספר, תשתגע'. שמעתי שאסור וישר רצתי לקנות ספרות מקור קבלית. בהתחלה חשבתי שמי שכתב אותה היה על סמים. זו שפה מאוד לא ברורה, כמו ג'יבריש כזה. אבל אני חולה יסודיות ומסוגל לרדת לעומקם של דברים. אחרי כמה שנים של קריאה בכמות אדירה של ספרות קבלה הדברים התבהרו ועלתה תמונה מדהימה. גיליתי יהדות מקור שרחוקה מלהיות שוביניסטית, שנותנת כלים אמיתיים לחיים, לזוגיות, למשפחה, לילדים, לדיכאון, לעוצמה פנימית".
איפה היו כל הכלים הנפלאים האלו בארבע השנים האחרונות?
"בלי הקבלה לא הייתי שורד את 67 הימים במעצר ואת הקשים הכלכליים שלי. בלעדיה, לא הייתי מסוגל להפוך ממיליונר שבנה חברה משגשגת, העסיק אלפי משפחות בישראל, הקים מלגות רייפמן לחינוך בכל אוניברסיטה ועמד ברומו של עולם לנרדף שמוקיעים אותו בכל מדיה אפשרית, ושעוד לפני שהורשע הפך לנוכל ורמאי שאנשים מתרחקים ממנו כדי לא להיפגע מהרסיסים. אנשים התאבדו על פחות מזה. אבל אני חי. ומרוצה. ומוכן לבאות. וכל בוקר אני אומר לעצמי שהכל לטובה".
מהשב"ס נמסר בתגובה: "האסיר מוחזק בהפרדה מצורכי ביטחון, החזקתו בתא הפרדה התבצעה ומתבצעת תוך הקפדה על תנאי מחיה נאותים. תיאוריו הציוריים על אודות מתקפות מקקים חוטאים למציאות ולתנאים הקיימים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם