החברות הגדולות עדיין שולטות בצרכני הגז הביתי
כ-3 שנים לאחר כניסתה של הרפורמה לתוקף ויותר מעשור לאחר שנפתחה חקירה של הרשות להגבלים עסקיים בחשד לקרטל בין חברות הגז הגדולות, נראה כי דבר לא השתנה בענף
עם אישור הרפורמה בענף הגז בשלהי 2007 הצהיר שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר, כי "הרפורמה נוגעת לחיי כל אחד מאזרחי ישראל, שנאלצו לספוג במשך השנים את נחת זרוען של חברות הגז הגדולות במשק הגפ"מ, ועל-פי רוב מדובר דווקא באוכלוסיות החלשות - אלה שצריכות אתכם, חברי הכנסת, יותר מכולם; אפילו יותר מחברות הגז, שעשו כל שביכולתן על מנת לטרפד את הרפורמה הזו, ואני יודע על מה אני מדבר. אני שמח, חברי הכנסת, כי לא נפלתם שולל למניפולציות שניסו החברים מחברות הגז לבצע. אישור הרפורמה הוא רק תחילת הדרך".
אלא שנראה כי מילים לחוד ומעשים לחוד. כ-3 שנים לאחר כניסתה של הרפורמה לתוקף ויותר מעשור לאחר שנפתחה חקירה של הרשות להגבלים עסקיים בחשד לקרטל בין חברות הגז הגדולות - פזגז, אמישראגז, סופרגז ודורגז - נראה כי דבר לא השתנה בענף.
אפילו אחרי הרשעת הבכירים בחברות ביצירת קרטל בשוק הגז הביתי והמסחרי-תעשייתי ומניעת תחרות, כוחן של החברות הגדולות לא פחת. כשעוצמה שכזאת קיימת בידי צד אחד במערכת יחסי התלות שבין הצרכן לספקיות המוצר הבסיסי הקיים בכל בית בישראל - מדובר בתופעה מדאיגה.
דווקא בימים בהם תושבי ישראל מנסים לחסוך בהוצאות השוטפות לאור ההתייקרויות האחרונות, למשל של המים, יתפלאו רבים לגלות כי הם משלמים כפול משכניהם על מוצר בסיסי כמו גז. לקוחות המחוברים לגז המרכזי משלמים הרבה יותר מאשר לקוחות המחוברים לגז בבלונים: בלון גז המכיל 12 ק"ג (5.1 מטרים מעוקבים), עולה 137 שקל - כלומר 26.8 שקל למטר מעוקב.
לעומת זאת, מטר מעוקב של גז במערכת גז מרכזי עולה 29.9 שקל, ולכך יש להוסיף תשלום חודשי קבוע בסך 29.8 שקל. עבור חלק לא מבוטל מהצרכנים, ובהם זוגות צעירים, קשישים וצרכנים החיים בגפם, התשלום החודשי הקבוע גבוה מצריכת הגז בחודש - וכך למעשה מגיע התשלום לפי 2 ויותר ממה שהם היו משלמים אם היו מחוברים לגז בבלונים.
מחיר הגז בבלונים ביתיים נמוך ממחיר הגז בצובר מרכזי, למרות שהלוגיסטיקה סביב בלוני הגז מסובכת הרבה יותר וכוללת הובלה, הפצה, התקנה וסבלות. מדובר באספקה אישית, בהתאם לדרישה, של בלון אחד בן 12 ק"ג בלבד לכל דייר במועד שונה. לעומת זאת, אספקתו של הגז המרכזי קלה יותר עבור חברות הגז, המגיעות מדי תקופה וממלאות את הצובר המשותף לכל דיירי הבניין בכמות עצומה של גז.
הסיבה לפערי המחירים נעוצה ככל הנראה בעובדה שהלקוחות המחוברים לבלוני גז פחות כבולים כיום לחברת הגז שלהם: הם יכולים לרכוש בלוני גז מחברות שונות, ללא תלות בשכניהם, ולכן יש תחרות והמחירים בהתאם. מנגד, מי שמחובר למערכת הגז המרכזי מתקשה לעבור מחברה לחברה, שכן הוא זקוק להסכמת שכניו - ולכן התחרות רדומה.
ראיה להיעדר התחרות בענף בימים אלו, ניתן למצוא בתחושת הצרכנים לגבי השירות שהם מקבלים מהחברות. ממדד מרקטסט שבחן את שביעות רצון הלקוחות במאי ויוני, עולה כי חלה הדרדרות משמעותית בשביעות הרצון מאופן הטיפול בתלונות, מציון ממוצע של 7.7 ב-2008, ל-4.7 ב-2010.
כמו כן, חלה ירידה משמעותית בציפיות המוקדמות של הצרכנים מהשירות, כשהסיבה המרכזית לאי שביעות הרצון מהחברות הגדולות היא המחיר. עוד עולה מהמדד כי 19% מן הנסקרים שוקלים מעבר לחברת גז אחרת. קרוב ל-30% מהם שוקלים לעבור דווקא לחברות הקטנות החדשות, כמו דור גז, הום גז, מרכז הגז וגז-יגל.
33 ספקי גז קיימים כיום בישראל. 4 מהם חולשים על כ-92% מהשוק, שהיקפו נאמד ביותר מ-2.5 מיליארד שקל בשנה. הרפורמה, אשר קודמה על ידי משרדי האוצר והתשתיות הלאומיות, עתידה היתה לשנות את המציאות שבה צרכני הגז הביתי היו צרכנים שבויים ולאפשר להם לבחון את הספקים בכל עת.
כבר ב-1998 פתחה הרשות להגבלים עסקיים בחקירה, לאחר שקיבלה מידע שהצביע על חשדות לכאורה בדבר הסדרים כובלים מקיפים בין חברות הגז הגדולות בישראל. במסגרת החקירה פשטו חוקרי הרשות לא פעם על משרדי חברות הגז וחקרו את מנהליהן ואת הבכירים וכן סוכנים של החברות באזורים רבים בארץ. במהלך החקירה נאספו ראיות רבות המצביעות על כך שהחברות האמורות היו שותפות לקיום קרטל.
על-פי החשד, החברות חילקו ביניהן את הארץ לאזורים: כל חברה קיבלה אזור אחר, וכשלקוח ביקש לעבור מחברה אחת לאחרת, הדבר לא הותר לו והוא נאלץ להישאר בחברה שרצה לעזוב. לפי החשד, מנהלים בחברות הללו נהגו להיפגש במשרדיהם מעת לעת, כשהם מצוידים במפות וברשימות אזורים.
כל חברה קיבלה אזור אחר והובטח לה שאף חברה אחרת לא תתחרה בה באזור זה. מהחקירה עלה עוד כי בהסדרים הללו היו שותפים ההנהלות המרכזיות של חברות הגז וסוכני הגז המקומיים. כתוצאה מההסדר לא הופחת כלל מחיר הגז לצרכנים, שכן לא היתה כל תחרות על אספקת הגז.
בשנת 2004 הגישה
כתב אישום הוגש נגד חברת פזגז ובכירים בה, ובהם מרדכי בן ש"ך, שהיה אז מנכ"ל החברה, פנחס בידרמן ויואב זכאי; נגד אמישראגז ובכירים בה, ובהם רפי פרדיס, הבעלים והמנכ"ל, אייזק מוצ'ניק, שמעון הורוביץ ואריה שטקל; נגד חברת סופרגז ובכירים בה, ובהם צבי תגר, מנכ"ל החברה שפרש לאחרונה, משה אולדק, המנכ"ל לשעבר, רוני רותם וישראל אנגל; ונגד דורגז, שהיתה באותה תקופה בשליטת משפחת דנקנר, ובכירים בה, ובהם צבי מור, אחד מבעלי השליטה, דוד שזר, היו"ר לשעבר, גדעון בנסקי ושמואל דנקנר. מלבד דנקנר ואנגל, שזוכו, שאר הנאשמים הודו בכתבי אישום מתוקנים.
בנוסף, בדצמבר 2003 הגישה לימור פופיק בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד חברות הגז, בטענה כי הימנעותן מתחרות גרמה לעליית מחירי הגז. בהסכם הפשרה שהושג נקבע כי החברות ישלמו לתובעת המייצגת גמול בסך 97,500 שקל, ולבאי כוחה, עורכי הדין יהודה רסלר ורם דקל, ישלמו שכר טרחה בסך 1.65 מיליון שקל. עוד נדרשו החברות לפצות את הצרכנים בכך שיעניקו ללקוחותיהן מתקן בטיחותי להתקנה עצמית לגילוי דליפות גז ללא תמורה וללא תנאי.
במרס 2004, ביום שבו צוין ברחבי העולם יום הצרכן הבינלאומי, יצא לדרך בישראל מרד צרכני הגז. אבינועם מגן, מנהיג המרד, גילה כי יש פערים דרמטיים בין מחירי הגז הביתי המסופק בבלונים ביתיים לבין המחירים הנגבים ממי שמחובר למערכת הגז המרכזית.
האבסורד שעליו הצביע מגן היה כי במערכת הגז המרכזי יש מקרים רבים, כאמור, שבהם מחיר דמי השימוש גבוה ממחיר הגז עצמו. למשל, לעתים לא היה כמעט הבדל בין חשבון הגז שקיבלו זוג קשישים ערירים בחודש שבו בישלו לעצמם כדי צורכם לבין חודש שבו כלל לא היו בבית.
את המאבק הראשון, שהיה "פיילוט" לקראת המרד הארצי, ליוו מצלמות הטלוויזיה של התוכנית "בולדוזר" עם מיקי רוזנטל. בעלי חברת פזגז, המספקת את הגז המרכזי ליישוב עופרים שבו מתגורר אבינועם מגן, סירבו לאפשר לתושבים לעבור מצריכת גז מרכזי יקר לצריכת גז בבלונים במחיר נמוך יותר. בהיעדר תחרות דרשה חברת פזגז מכל מי שהעז להתנתק ממערכת הגז המרכזית להגיע בעצמו אל משרדיה, לרכוש בלוני גז, להובילם ברכבו הפרטי ולהתקינם בביתו בעצמו.
פניות לחברה לא זכו לכל תשובה. גם פניות שהופנו אל החברה ממשרד התשתיות לא זכו למענה. אפילו מצלמות הטלוויזיה לא הזיזו את החברה מעמדתה הנוקשה. הסדק הראשון בחומה הבצורה של פזגז נוצר כאשר הוגשה לה בקשת התנתקות, מגובה בחתימותיהם של מחצית מהתושבים המחוברים למערכת הגז. רק אז החלה פזגז "לחזר" אחרי תושבי עופרים ולהציע להם הצעות מפתות.
4 חודשים לאחר שהחל מרד צרכני הגז, נמצאו כ-50 אלף צרכנים בהליכי מעבר בשלבים שונים מחברת הגז שלהם. לדברי מגן, באותם ימים עברו בפועל 1,894 צרכנים ו-6,261 נמצאו בהליכי מעבר, ובנוסף ישנן פניות מצד 38 אלף איש.
לדברי מגן, בנוסף לאופציית המעבר, עשרות אלפי צרכנים פנו לחברות הגז הגדולות ודרשו - וגם קיבלו - הוזלות בתעריפי הגז בשיעור עשרות אחוזים. בשל הגידול הבלתי צפוי בביקוש למעבר, נתקלה אחת החברות במחסור זמני במוני גז.
אולם השמחה לא ארכה זמן רב והענף עדיין רווי בבעיות. לדברי מגן, ישנם עוד 3 נושאים מרכזיים שמקשים על קיום תחרות אמיתית בענף הגז. ברפורמה נקבע כי חברת גז תהיה חייבת לספק ללקוח חדש הצעת מחיר זהה לזאת שמקבל שכנו.
אלא שההתייחסות הינה רק ללקוח חדש, כך שלקוח ותיק של אותה חברה לא יכול לקבל מחיר אטרקטיבי יותר מזה שהוא משלם. מגן טוען כי ראוי היה להחיל את דרישת המחיר הזהה גם על לקוחות ותיקים.
בעיה נוספת קשורה להחלטה שלפיה אסור לחברה שלקוח מבקש להתנתק משירותיה לפנות אליו בהצעה חדשה במשך חצי שנה מהיום שבו ביקש להתנתק, במטרה לתת הזדמנות לחברות הגז הקטנות.
מגן טוען כי בפועל אמנם החברה הנעזבת לא יוצרת קשר עם אותו לקוח - אך פרטיו מגיעים לחברה גדולה מתחרה, והיא מייד מציעה לו הצעה אטרקטיבית ומונעת הזדמנות מאחת החברות הקטנות להשתלב באזור. מגן טוען שצריך היה לאסור על כל החברות לפנות ללקוח שביקש להתנתק מאחת החברות, ולאפשר לו ליצור קשר עם החברה המועדפת עליו.
הנושא הבעייתי השלישי קשור בתקנות לשעת חירום, המחייבות כל חברת גז להטביע את שמה על בלוני הגז. כשלקוח מבקש להתנתק, הוא נענה על־פי רוב כי אין תיעוד לדמי הפיקדון ששילם בתחילת ההתקשרות על בלוני הגז, ולכן לא יוכל להזדכות עליהם.
החברות הקטנות, שמסכימות להחליף ללקוח את בלוני הגז לבלונים ששמן מוטבע עליהם, מבקשות למכור לחברות הגז הגדולות את הבלונים שלהן, שאותם אספו מאותו לקוח שעזב את החברה הגדולה. אולם הן נענות בסירוב ונאלצות להמשיך להחזיק בבלונים שאין להן שימוש בהם ולממן את הבלונים החדשים, דבר שמקשה עליהן מבחינה כלכלית.
כעת גורמים בענף מנסים להפוך את התקנות האמורות מתקנות לשעת חירום לתקנות בטיחות, וכך להפוך אותן לקבועות. מגן טוען כי יש מקום לבטל את ההטבעה על הבלונים, כך שכל חברה שאליה הלקוח עובר תוכל להמשיך להשתמש בבלונים הקיימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם