חלק מהזהות האישית או בריחה מהמציאות? על המכורים למחשב
הם נשארים בבית ויושבים שעות מול המחשב. אלה הגיימרים, וזו התמכרות אמיתית. "יש לי חיים, אני פשוט מתכחש להם", מודה אמיתי קפון. "אני מוצא הנאה גדולה לנהל יחסים אנושיים מבעד למוניטור". היום ייערך דיון בנושא התמכרות למשחקי מחשב במסגרת פסטיבל אייקון – TLV בסינמטק בתל אביב
קפון, 25, מתגורר בהרצליה עם הוריו. הוא מגדיר את עצמו כ"משתמש יתר" במשחקי מחשב. לא מכור, אלא אחד ש"יכול להפסיק מתי שהוא רוצה". אלא שקפון לא ממש רוצה. "יש לי חיים, אני פשוט מתכחש להם", הוא מודה. "העולם החיצוני קורא לי לצאת, אבל אני מוצא הנאה גדולה יותר בלנהל יחסים אנושיים מבעד למוניטור. זמן החברה האיכותי היחיד שאני מקבל הוא מול המחשב".
קפון הוא חלק מקהיליית הגיימרים בישראל, המונה על פי ההערכות עשרות אלפי חברים. הם משתתפים במשחקי רשת, מדברים באותה השפה וגם מסייעים זה לזה כשצריך. "מדובר בקהילה מאוד ידידותית", מספר קפון, ששם הגיימר שלו ב"אדים" הוא cap1. "אני עובד בשיווק באינטרנט בלילות. התחלתי לערוך סרטים. אני גם מתנדב במרכז רפואי.
"אחרי מנת המשחק שאני מקבל בבוקר עם הקפה, אני יוצא החוצה כדי לנקות את הראש, עושה סיבוב ואז חוזר לשחק עוד כמה שעות. אני גם אוהב לגוון, חייב לבדוק כמה שיותר משחקים וככה אני מכין את הקרקע לישיבה הרצינית של הערב. אנחנו מתאמים, קובעים מה נשחק, וכך יושבים עד עשרה אנשים בלילה".
על היחסים שלו עם אחרים אומר קפון: "אני לא חובב גדול של אנשים. יש לי חברים, רובם גיימרים. אני יוצא עם נשים, מבלה. אבל יש לי הפרעת קשב וריכוז, אז אחרי שעה של בילוי אני מתגעגע למחשב. השבוע, לדוגמה, יצאתי עם חבר ועם שתי נשים. בשלב מסוים אמרתי לו שנחתוך ונשחק. שיחקנו כל אחד בבית שלו. זה הרבה יותר כיף מלנסות לשעשע שתי בלונדיניות".
"יש כמה מדדים לבחינה אם אדם מכור", מסביר פרופ' פנחס דנון, מנהל מחלקה בבית החולים לבריאות הנפש באר יעקב ומומחה להתמכרויות. "המדד הראשון הוא חלוקת הזמן שהוא מקדיש להתמכרות. דבר נוסף הוא אם האדם המכור מתחיל להסתגר ולהתרחק מהסביבה, ומוצא תירוצים למה הוא צריך להמשיך לעשות את מה שהוא עושה".
לדברי פרופ' דנון, "ההתמכרות פוגעת בחיי היומיום. מתחילים לפתח סימנים נפשיים והופכים למסוגרים ומדוכאים. החיים מתמלאים בדברים שהאדם המכור יודע שאינם אמיתיים, ובכל זאת הוא לא יכול להתנתק מהם.
"המדד האחרון לבדיקה אם אדם מכור הוא
פרופ' דנון מסביר: "אפשר להתמכר לכל דבר, מסלולרי ועד למחשב. לאינטרנט, מין, אוכל ואפילו לשיזוף. כולנו מכורים, השאלה היא למה. חלק מההתמכרויות מעודדות על ידי החברה.
"אנחנו בנויים על מערכת של הנאה ופרס כדי להניע את החיים, חומרים שמשוחררים מהמוח ונותנים לנו תחושה טובה". עם זאת, מדגיש פרופ' דנון כי בכל התמכרות, במוקדם או במאוחר, אנשים סובלים ואז הם לא מסוגלים להפסיק.
פרופ' דנון וקפון ישתתפו היום (א') בדיון בנושא מכורים, שתקיים התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בבית הספר לאמנות - המדרשה במכללת בית ברל, כחלק מפסטיבל אייקון - TLV הפסטיבל הבינלאומי ה-14 למדע בדיוני ולפנטסיה בסינמטק תל אביב.
אמיתי, אתה מכור?
"אני משתמש יתר, וזה משפיע על החיים שלי לטובה ולרעה. יש מקרים שאני עוצם עיניים אחרי שבע שעות של משחק ואז רואה קטעים ממנו. העולם של המשחק נכנס לי לחלום - כאילו אני בתוך שדה קרב. יש גם את המרכיב הבריאותי. בתקופה האחרונה שיחקתי בערך 19 שעות ביממה, והשמנתי שישה קילוגרמים.
"אחרי חודש אמרתי לעצמי: 'לעזאזל, מה קורה איתי'. עכשיו הורדתי במשקל, אני בריא ומתאמן. היו מקרים שהרגשתי כאילו יש לי בצקת במוח. לא הצלחתי לדבר עם אנשים. הייתי נתקע בקירות. כשראיתי שזה משפיע על המשחק שלי, עברתי לשחק בפלייסטיישן נייד ואחר כך בסלולרי. זה הספר שלי לפני השינה.
"אני לא רוצה להיות מפגר תרבותית, שישאלו אותי על משחקים ואני אוכל להגיד ששיחקתי וסיימתי אותם. לספוג כמה שיותר כדי להגיע למנת יתר של מדיה. זה עושה היי מסוים".
איך ההורים מתייחסים למשחקים?
"הם יודעים שאני מסוגר, אבל אין להם דעה נחרצת בנושא. ביום ההולדת הם קנו לי מערכת שמעצימה את חוויית המשחק. הם מכירים בזה".
הבחירה בעולם המשחק מפצה על חסך אצלך?
"אני לא מתפלא שיש אנשים שבורחים לעולם שבו החברה האנושית מופשטת יותר כמו פייסבוק או איי-סי-קיו. כשאני משחק אני כמו טייס אוטומטי. יש מחשבות או חששות שמתבטלים. אני משחק מאז שאני זוכר את עצמי, ולא רואה איך זה ישתנה בקרוב. אני מצליח לשלב מערכות יחסים, עבודה, אבל בכל זמן פנוי אני משחק במקום לצאת".
"לכל יצרן של משחקי מחשב יש שיטות וכלים כדי להשאיר את המשתתף כמה שיותר במשחק. זה האינטרס", אומר רנארד גלוזמן, ראש התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בבית הספר לאמנות - המדרשה בבית ברל.
"יש טכניקות שמרניות, שעובדות על שלושה דברים מרכזיים שהופכים אותם לממכרים: בכל כמה שניות אתה מצליח לסדר אבן ואז מופיע חיווי גרפי על המסך. זה מראה לך שאתה מתקדם. דבר נוסף, התנועה הבלתי נגמרת - משחק שלעולם לא יסתיים כי אסור לו להסתיים.
"הטכניקות החדשות, שנכנסו עם משחקים מרובי משתתפים, מורכבות מתחושה של קהילתיות. להיות שם 24 שעות ביממה כי משהו קורה ואם אתה לא שם אתה לא קיים. הרשתות החברתיות הכניסו מרכיבים אחרים לגמרי שהופכים את המצב לקיצוני עוד יותר. למשחק בפייסבוק אין סוף. יש הקצנה וניצול של השחקנים".
גלוזמן, כמו פרופ' דנון וקפון, אמור להוביל את הדיון סביב נושא ההתמכרות בפסטיבל אייקון. "היום התמכרות היא חלק מהזהות האישית", הוא אומר. "גם אם היא לא משפיעה על החיים בצורה כזו שאי אפשר לתקשר. הגיימרים לא רוצים לצאת מזה. הם מבינים שהם במקום לא טוב, אבל הם יגידו שהם רוצים להיות מכורים ושטוב להם".
ולגבי מוצא מההתמכרות, פרופ' דנון אומר: "אין צורך בפתרון מסוים, אלא נדרשת שליטה בהתנהגות. זה משמעותי יותר בתחילת הדרך. אם אדם יוכל לשמור על עצמו, הוא לא יגיע לממדים קיצוניים. אחרי שעברנו את נקודת האל-חזור, בחלק מהמקרים נכנס טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה, שעלולים להתפתח, וישנם גם תכשירים נגד התמכרויות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם