חזון, כישרון וקצת מזל: בשמיר מצליחים להמציא את הקיבוץ מחדש
ביבי כינס השבוע את ממשלתו בדגניה. חבל שלא נסע עוד קצת צפונה לקיבוץ שמיר כדי לגלות איך אפשר להפריח את השממה הכלכלית באזור, לסגור עיסקה של חצי מיליארד שקל - ובו בזמן גם לשלם פנסיה חלומית לכל קשיש
לפני 36 שנה ישב צור באותו חדר אוכל ועמד לסיים את ארוחת הבוקר, כאשר חוליית מחבלים חדרה לקיבוץ דרך מה שמוגדר היום כ"הרחבה". החברים, ביניהם צור, לא היססו לרגע, לקחו את כלי הנשק שלהם ורצו למקום ההיתקלות. צור ירה בשניים מהמחבלים, אחר כך חוסלה שארית החוליה, אך לא לפני שנהרגו במקום שתי חברות קיבוץ ומתנדבת מניו-זילנד.
שנתיים קודם לכן ייסד צור עם עוד כמה חברי קיבוץ את שמיר אופטיקה, מפעל לייצור עדשות, בעקבות המלצה של מיליונר אמריקאי שביקר באזור. כל אחד בשלב זה או אחר צריך משקפיים, חשבו אז, הרבה לפני תיקוני הלייזר. אלא שבמשך שנים ארוכות דשדש המפעל הקיבוצי.
באמצע שנות ה-90 הגיעה פריצת הדרך: ההתמקדות בעדשות מולטיפוקליות בטכניקות חדשניות הקפיצה את המכירות של המפעל. בשנות ה-2000 התקרבו המכירות ל-100 מיליון דולר, וב-2005 הונפק המפעל הקיבוצי בבורסה של ניו יורק - הנפקה שהזרימה לקיבוץ יותר מ-50 מיליון דולר ומיתגה את שמיר כאחד הקיבוצים המודרניים ש"ישחקו אותה".
בסוף השבוע שעבר נמכרו מחצית ממניות החברה לענקית העדשות הצרפתית אסילור לפי שווי של יותר מרבע מיליארד דולר. אסילור שילמה 130 מיליון דולר. רוב הסכום שימש לרכישת המניות הנסחרות בבורסה, וכ-30 מיליון דולר עברו לקיבוץ שמיר. מרווחי העיסקה יקבלו חברי הקיבוץ 15%-10%, תלוי בוותק. הרוב ילך לקרנות סיוע, לכספי הפנסיה ולפיתוח עסקי.
בתחילת השבוע לקח ראש הממשלה בנימין נתניהו את שרי ממשלתו לישיבה חגיגית בדגניה לרגל חגיגות ה-100 של הקיבוץ. הוא גם עלה לקברן של המשוררות רחל ונעמי שמר בבית הקברות כנרת, שם קבורים גם כמה ממייסדיה של תנועת העבודה.
ביומני החדשות היה כבר מי שאמר כי בביקור בדגניה נהג ביבי כמנהג המנצחים במובסים. ארכיטקט הקפיטליזם הישראלי בא לבקר באחד מסמליה של תנועת העבודה החבוטה. לו היה נוסע קצת פחות משעה צפונה, היה מגלה שהתהליך האבולוציוני שעבר על הקיבוץ הישראלי בעשורים האחרונים פיתח גם סוג אחר של קיבוץ, סוג אחר של היי-טק שהוא גאה בו כל כך - וגם סוג אחר של פערים חברתיים.
כמה מאות מטרים מזרחה מהמעבדה החדשה והמצוחצחת של שמיר אופטיקה עובר הגבול הישן עם סוריה. מערבה משם נפרס עמק החולה - אבל כאן, במקום שעליו הוקם הקיבוץ באמצע שנות ה-40, אין שום יתרון יחסי, שום ערך מוסף. אין לו חוף ים כמו בגעש או בשפיים, הוא
ה"חור" הזה מייצא ביותר ממיליארד שקל בשנה ומספק פרנסה ליותר מ-1,500 איש. ועם לא מעט ניסוי וטעייה, חזון, כישרון וגם קצת מזל - מצליחים בשמיר להמציא את הקיבוץ מחדש.
צור, שהיה פעם "מרכז המשק", מחזיק היום בכמה תארים שחלק מאנשי העסקים הבכירים במשק היו ודאי מתקנאים בהם. הוא יו"ר שמיר אופטיקה, דירקטור בעוד כמה חברות ומייעץ פה ושם לקיבוצים שמחפשים דרך חדשה. אבל מעל לכל התפקידים הללו, צור הוא יו"ר שמיר הולדינג - החברה שבאמצעותה חברי הקיבוץ מחזיקים בבעלות על האימפריה העסקית (צור יקרא לה תעשייתית) שלהם.
מלבד שמיר אופטיקה, הקיבוץ הוא הבעלים של חברת שלא"ג, המייצרת חומרי גלם למוצרי ספיגה כמו חיתולים ומייצאת ב-85 מיליון דולר. חברה נוספת בשם ספאנטק, שאמנם איננה בבעלות הקיבוץ, מייצאת ב-100 מיליון דולר.
בחבילת האחזקות של שמיר הולדינג גם מחלבת רמת הגולן שבקצרין (יחד עם קיבוץ אורטל 25%); בחברת מתן המייצרת מדפסות לשלטי חוצות (יחד עם קיבוץ אורטל - "חבר מביא חבר", אומר צור); וכ-5% בקולפלנט, סטארט-אפ ביוטכנולוגי. חלק גדול מהרווחים ומהמניות שנמכרות מיועד לפיתוח עסקי ולחשיבה איפה תהיה ההשקעה הבאה של שמיר הולדינג.
צור לא אוהב את השימוש במונח "אקזיט" לגבי העיסקה האחרונה עם אסילור. "איפה פה האקזיט?", הוא תמה. אסילור היא חברת ענק צרפתית המעסיקה כ-35 אלף עובדים, פעילה ב-100 מדינות ונסחרת לפי שווי של יותר מ-10 מיליארד יורו. בחברות בסדרי הגודל של אסילור, חברת הענק רוכשת את רוב מניות החברה ומצרפת אותה כחטיבה לתוך החברה. בתוך זמן לא רב היא מעבירה את עיקר פעילותה לאחד ממרכזי הפיתוח בעולם - ושולחת הביתה את רוב העובדים.
בעיסקה הזו שמיר לא העבירה את השליטה לידי אסילור, וכל צד יחזיק ב-50%. "שמיר אופטיקה תישאר חברה עצמאית", הוא אומר. "היא נשארת שלנו - וכך הבטחנו לטווח הנראה לעין את העתיד של העובדים, החברה והקיבוץ, ומבחינתי זה הדבר המרכזי".
בהיבטים מסוימים שמיר הולדינג, חברת האחזקות של הקיבוץ, מזכירה לפעמים קרן השקעות פרטית (פרייבט אקוויטי). צור, היו"ר, עם הסנדלים והאופניים, רחוק מלהיות דומה לישי דוידי, לזהבית יוסף-כהן או לרון לובש. גם את התשואה למשקיעים צור מגדיר אחרת. הקיום והרווחה הקהילתיים של המשקיעים, חברי הקיבוץ, הם התשואה העיקרית של החברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם