לקחנו את המכונית הסינית הראשונה שהגיעה לישראל לנסיעת מבחן
ה-MG550 תתמודד מול מכוניות מנהלים דוגמת מאזדה 6 וסיטרואן סי 5 - ויש לה מה להציע. במחיר של 145 אלף שקל, זול במעט מהמתחרות בקטגוריה, היא בהחלט יכולה להוות אופציה לרוכשים. אך האם ימהר הנהג הישראלי החשדן לוותר על היפניות והקוריאניות?
חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיז'ו וסיטרואן לישראל, הביטה בעיניים כלות ביבואני הרכב שהביאו ארצה את יצרני הרכב היפניים בסוף שנות ה-70 ובקצב מהיר עוד יותר מסוף שנות ה-80'. פחות מעשור לאחר מכן, הביטו אנשי לובינסקי ביבואני הקוריאניות וחשו על בשרם כיצד מצופפים יצרני המזרח הרחוק את שוק הרכב הישראלי, ונוגסים בהתמדה בנתח השוק של היצרנים האירופאים.
כשנפתח המרוץ על ייצוג יצרני רכב סיניים בישראל לפני למעלה מ-5 שנים, היה ברור שמה שהיה הוא שיהיה: דומיננטיות, ולכל הפחות שיעור חדירה משמעותי של יצרני רכב סיניים בשוק הישראלי אינה שאלה של "האם?" אלא "מתי?". כל יבואני הרכב הישראלים, וגם גורמים שעדיין לא נמצאו בענף, השקיעו משאבים רבים כדי לזכות בזיכיון ייצוג של יצרן רכב סיני, ולובינסקי, כך נראה, תפס את הדג השמן ביותר.
ב-5 השנים האחרונות הדביקו יצרני הרכב הסיניים חלק ניכר מן הפער הטכנולוגי של עשרות שנות דומיננטיות אירופאית, אמריקאית ויפנית בתעשיית הרכב. כמו כל מי שקדם להם, גם הסינים נעזרו בתמיכה ממשלתית מאסיבית ובשוק מקומי חזק מאוד. אבל בניגוד למדינות אחרות, ממשלת סין לא רק מסייעת לתעשייה שלה בסובסידיות ישירות ועקיפות ובהגנה מפני יבוא, אלא מנהלת, הלכה למעשה, את התעשייה המקומית, ובמקרים רבים היא גם הבעלים של החברות המייצרות.
שנחאי אוטומוטיב (SAIC) היא יצרנית הרכב הגדולה ביותר בסין, הנמצאת תחת שליטה ממשלתית. בהתאם למדיניות הממשלה הסינית, שלא מאפשרת לחברות זרות להיות הבעלים היחידים של חברות במדינה, שנגחאי מייצרת את המכוניות של פולקסוואגן - מי שמתעתדת להיות יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם, ושל ג'נרל מוטורס - מי שהיתה יצרנית הרכב הגדולה בעולם עד לפני מספר שנים.
בנוסף, היא בעלת השליטה בסאנגיונג הקוריאנית (שפשטה רגל בזמן המשבר ונמצאת בהליך מכירה לחברת מהינדרה ההודית), וגם הבעלים של יצרן רכב סיני אחר - נאנג'ינג.
במהלך השנים רכשה שנחאי אוטומוטיב טכנולוגיה, ידע וניסיון מכל המיזמים ומכל יצרני הרכב שאיתם עבדה. אם נכונה ההאשמה של ממשלת קוריאה לפיה שנחאי גנבה טכנולוגיה מסאנגיונג לפני פשיטת הרגל, אפשר להבין שמנהלי שנחאי להוטים להגיע לרמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר.
בשנת 2000, לאחר 6 שנים שבהן ניסתה ב.מ.וו. הגרמנית לשקם את לנד רובר הבריטית, נמכרה מחצית מהחברה לפורד, והמחצית האחרת לחברת השקעות בריטית בשם פניקס. אחד הנכסים היותר טובים של רובר היה דגם '75' אשר פותח בין השנים 95'-98' בתקופת שלטונה של ב.מ.וו, והוצג לראשונה בשנת 1998.
לימים הסתבר כי ב-5 השנים שבהן שלטה פניקס ברובר, "חלבו" מנהליה עשרות מיליוני ליש"ט לעצמם, "שרפו" מאות מיליונים של ב.מ.וו (אשר ערבה לחובות החברה) ושל ממשלת בריטניה (שסייעה לה כדי לשמור על מקומות העבודה בבריטניה) - עד שלבסוף הביאו את החברה לפשיטת רגל.
לא מן הנמנע שגם לשנחאי אוטומוטיב היתה יד בפשיטת הרגל של רובר, מכיוון שלאחר משא ומתן שאמור היה ליצור חברה משותפת שתייצר מכוניות רובר בסין, שנחאי
ב-2005, לאחר פשיטת הרגל, רכש היצרן הרכב הסיני נאנג'ינג, את שרידי החברה, והעביר את ציוד הייצור מאנגליה לסין. שנה לאחר מכן הושקו בסין שתי גרסאות של "רובר 75": שנחאי הציגה את המכונית שנוצרה בהתאם לתוכניות המקוריות, ואילו נאנג'ינג הציגה את המכונית שיוצרה תוך שימוש בציוד האנגלי. במקביל, נאנג'ינג הקימה באנגליה מפעל להרכבת מכוניות רובר מחלקים המיוצרים בסין.
בשנת 2007 רכשה שנחאי אוטומוטיב את חברת נאנג'ינג (יחד עם הזכויות למותג MG), וכיום יש לה 3 אתרים שונים לייצור ה-'75' - שניים בסין ואחד באנגליה. מה שאין לה זה את שם המותג רובר, אשר נמכר על ידי כונס הנכסים לחברת פורד.
הרקע המפורט שהובא עד כה חשוב כדי להבהיר דבר אחד: החשיבות של MG550 החדשה, המכונית הסינית הראשונה שמתגלגלת מעתה על כבישי ארץ הקודש, גדולה הרבה יותר מאשר עצם ההשקה של דגם חדש של מכונית.
מעבר לעובדה שהמכונית הזאת מסמלת את קריסת תעשיית הרכב הבריטית ואת הצמיחה המואצת של תעשיית הרכב בסין, 550 היא הגשש הראשון ששולח יצרן הרכב הסיני הגדול ביותר אל שוק רכב מערבי בעל תקינה אירופאית.
מדינת ישראל, מבחינה זאת, מהווה שדה ניסוי חשוב ביותר לשנחאי, לתעשיית הרכב הסינית ולממשלת סין, והלקחים של הניסוי הזה ישמשו אותם לצורך ההסתערות על שוק הרכב האירופי בשנים הבאות.
לסינים בכלל, ולשנחאי בפרט, חשוב מאוד שהמוצר הראשון שהם מייצאים אלינו יותיר כאן "טעם של עוד" מפני שכידוע "אין הזדמנות שנייה להשאיר רושם ראשון". כישלון של ה-550 עלול להשליך על התדמית העתידית של תוצרת סין, וכך גם ההצלחה שלה.
ל-550 יש משמעות אדירה גם מן הזווית שלנו, היות שהיא פותחת בפנינו צוהר אל מה שהפך להיות שוק הרכב הגדול ביותר בעולם, מסמלת את תחילת העידן הסיני בשוק שלנו וראש גשר לכל מה שיגיע בעקבותיה בעשור הקרוב. בשונה מן המוצרים היפנים והקוריאנים, מכוניות מתוצרת סין לא עברו התאקלמות באף שוק מערבי גדול לפני שהן נוחתות אצלנו, ואנחנו בין האזרחים המערביים הראשונים בעולם שיכולים לרכוש אותן.
עוד לפני פתיחת הדלת (כבדה כמו במכוניות מודרניות איכותיות, נסגרת עם תחושה פחות מוצלחת), חשוב להכיר את ההיסטוריה של המכונית ואת פלח השוק שאליו היא מכוונת.
מבחינת הממדים, MG 550 היא "משפחתית גדולה" שמתחרה במאזדה 6, טויוטה אוונסיס, פולקסוואגן פאסאט, פורד מונדיאו וכיוצא בהן. לעומת מאזדה 6, שהדור הראשון שלה נולד בשנת 2002, הדור השני הושק ב-2007 ומתיחת הפנים האחרונה הופיעה השנה, ולעומת פולקסוואגן פאסאט, שהדור הנוכחי שלה הושק ב-2005 ומתיחת הפנים הוצגה זה עתה, MG 550 נולדה כבר בשנת 1998 ועבודות הפיתוח שלה החלו לפני 15 שנה.
במילים אחרות, מתחת למעטה המודרני למדי של המכונית הזאת, נמצאת מכונית שנולדה לפחות 2.5 דורות, לפני הטובות במכוניות שמולן היא מתמודדת, וסימני הזמן נותנים את אותותיהם.
מבלי לפרק את המכונית לגורמים קשה לדעת אילו שינויים ושיפורים, או, חלילה, צמצומים לצורך חיסכון, בוצעו במכונית הזאת לאחר שהובאה מאנגליה לסין. קשה גם להעריך מה, במוצר הסופי, שייך למי מבין כל הגורמים שעסקו בפיתוח ובייצור שלה.
חברת ההנדסה הבריטית הנחשבת ריקארדו, אמנם היתה מעורבת בפיתוח הגרסה הסינית של המכונית, אבל גם כאן אין דרך להעריך במה, אם בכלל, מתבטאת המעורבות הזאת במכונית שהגיעה ארצה.
אפשר גם להעריך שכל מי שנגע ב-550 שעליה נהגנו, משנחאי ועד לבני ברק (מקום מושבו של היבואן), הקפיד להעביר אותה בדיקות איכות חוזרות ונשנות. מבחינה זאת לא לגמרי בטוח שמכונית המבחן מייצגת נאמנה את האיכות של כל המכוניות הסדרתיות שיתגלגלו לידי הלקוחות.
חיצונית, משהו ב"פרצוף" של ה-550 מזכיר מאד את פולקסוואגן פאסאט, ובאופן כללי אפשר לומר שהעיצוב שלה מודרני אך סולידי מאד. למרות ממדים נדיבים למדי המכונית לא נראית גדולה בהרבה משברולט 'קרוז' החדשה, והיא ודאי נראית קטנה מן הפאסאט.
בכל מקרה מדובר בעיצוב חיצוני נאה וסולידי, לא מוחצן, לא מוזר, לא משהו שיעמוד בין המכונית הזאת לבין "מר ישראלי". גם הסמל הגדול של MG בחזית, סמל שלא באמת קשור לשום דבר (במקור MG מסמל בעיקר מכוניות ספורט קטנות או, לימים, גרסאות ספורטיביות למכוניות של רובר, ג.מ) - לא צפוי לעורר רגשות חיוביים או שליליים בישראל.
כניסה פנימה מגלה מיד את הנשק הסודי הראשון של MG550 - רמת אבזור גבוהה במיוחד. ה'טריק' עצמו אינו חדש - הוא עבד בהצלחה אצל היפניות בסוף שנות ה-80' ואצל הקוריאניות עשור לאחר מכן: רמת אבזור גבוהה מן המקובל תמורת תג מחיר מעט נמוך מן המקובל. שלל האבזור כולל, בראש ובראשונה, מושבים מדופני עור (איכותי למדי) כששני המושבים הקדמיים מתכווננים חשמלית.
בקרת השיוט מכילה גם התראת מהירות, מערכת השמע כוללת 8 רמקולים, ארבעת מרימי החלונות החשמליים אוטומטיים, בקרת האקלים אלקטרונית ומפוצלת, עם פתחי אוורור מאחור, מחשב הדרך מכיל את כל המידע המקובל, וגלגל ההגה מדופן עור.
תמורת 4,500 שקלים נוספים אפשר לרכוש מערכת מולטימדיה מלאה שכוללת מערכת ניווט ושלל ממשקים נוספים (מחיבור בלוטות' ועד חיבור לטלוויזיה) - אבל בשלב הזה (כפי שיוסבר בעתיד) - מאוד מומלץ שלא לרכוש את התוספת הזאת.
התחושה הראשונה, היות שמדובר במכונית סינית, היא שלא יהיה קשה למצוא בה פגמי איכות והרכבה. ואכן, קשה להתעלם מפגמים שונים כמו מוט הילוכים שמשדר תחושה מעט מאכזבת או כפתור כוונון מראות שלא מאפשר לכוון את מראת הצד השמאלית כראוי.
גם שימוש בחמישה סוגים שונים של פלסטיק בתוך תא הנוסעים נותן תחושה פחות איכותית מן המקובל בימינו, אבל כאשר מסכמים את הרשימה אי אפשר שלא לתמוה: "וזה הכל?".
כן, אלה פחות או יותר כל הפגמים, מה שאומר שאיכות ההרכבה וטיב החומרים בתא הנוסעים של ה-550 מפתיעים לטובה באופן אבסולוטי, וגם בהשוואה למכוניות אמריקאיות וקוריאניות שנמכרות בהצלחה בשוק שלנו.
גם הנדסת האנוש לא רעה בכלל: תנוחת הישיבה טובה, גלגל ההגה מתכוונן לגובה ולמרחק ולרגל שמאל יש מדרך נוח. תלונות, בעניין זה, צובר בעיקר מושב הנהג: המושב עצמו קצר מדי ולא מספק די תמיכה לברכיים, והכוונון החשמלי שלו לא מאפשר להגיע לתנוחה מדויקת.
לוח השעונים קצת מוזר: במרכזו מונח מד סל"ד גדול, ומד המהירות דיגיטלי, נראה קצת זול וממוקם בחלקו השמאלי של הלוח. גם הנורית שמציינת את מצב נעילת הדלתות נראית קצת לא במקום.
מבחינת ארגונומיה, התלונה החמורה ביותר נוגעת דווקא להרכבה ישראלית של מערכת המולטימדיה. מכיוון שמסך התצוגה המרכזי נתון בתוך מעטה פלסטיק שקוף אי אפשר להשתמש בו בתור מסך מגע. הפתרון הישראלי הוא התקנת מסך מגע קטנטן בקצה הימני, הרחוק מן הנהג, של פאנל הרדיו-דיסק. כדי להשתמש במסך הגדול צריך לגעת במסך הקטן, המרוחק, ותוך כדי כך להביט הרחק מקו הראייה הטבעי של הנהג ולתפעל סימולטנית אצבע שנמצאת הרחק מימין ומסך מרכזי שנמצא איפה שהוא באמצע הדרך בין הכביש למסך הקטן.
אם ההסבר הזה נשמע מסובך, שערו בנפשכם כיצד תיראה נהיגתו של נהג שינסה לענות לטלפון הנייד בעת נהיגה, או לתפעל את מערכת הניווט: מדובר בסכנה ברורה ומיידית.
מכל המכוניות בהן נהגתי מימיי, ומכל מערכות המולטימדיה בהן השתמשתי מעולם - זאת המערכת המסוכנת ביותר בהפרש ניכר, וראוי שלא היתה מותקנת בכלל. הבעיה היא שתוספת המחיר שנדרשת תמורת המערכת - 4,500 שקלים בלבד, צפויה לפתות לא מעט לקוחות לרכוש אותה ולסכן את עצמם ומשתמשי דרך אחרים.
MG550 היא גם המכונית הראשונה בה נתקלתי, מבין אלה שלא מצוידות במפתח התנעה, שבה אפשר להניע את המנוע מבלי ללחוץ על דוושת הבלם. ה"מפתח" עצמו, טרנספונדר שאותו נועצים לתוך חריץ מיוחד, עשוי מפלסטיק זול למגע ונקווה שיצליח להאריך ימים.
אחת מנקודות האור של המכונית הוא מנוע ה-1.8 ליטר טורבו שמספק 161 כ"ס (158 במכוניות הראשונות שהובאו ארצה) וכמעט 22 קג"מ של מומנט. המנוע הזה מחובר לתיבת הילוכים מתכנון של חברת איסין היפנית, בעלת 5 יחסי העברה, והשילוב ביניהם טוב ברוב מצבי הנסיעה.
בעזרת הגדשת הטורבו למנוע הזה יש נטיה לעלות מהר בסל"ד, ולשדר כוח זמין ברוב הדרך הזאת, והתיבה מגיבה בדרך כלל בהעברת הילוכים חלקה ויעילה. מקום שבו התיבה מתקשה להתאים את עצמה לנהיגה הוא במצבים שבהם נדרשת הורדת הילוך מהירה ("קיק-דאון"), וכאן מומלץ להשתמש במצב "ספורט" שבו שולט הנהג ביחסי ההעברה באמצעות שני "פליפרים" מאחורי גלגל ההגה.
ככלל, בזכות תחושת כוח זמינה וטובה ה-550 משדרת נכונות להאיץ טוב ברוב מצבי הנסיעה, עם חוויה שעולה על המקובל בקרב מנועי ה-2.0 ליטר האטמוספריים. חלק מן החוויה עלול לנבוע מתחושה סובייקטיבית שלא קשורה בביצועים נגד השעון: כיול המתלים הקשה מאוד של המכונית. מהנדסי שנחאי, או מהנדסי ריקארדו, כיילו את המתלים כך שיספקו תחושה ספורטיבית ונוקשה.
בעיר, על אספלט משובש, התוצאה לא מאוד טובה. המכונית אמנם די נוחה, אבל קופצנית מידי ובאופן שפוגם בתחושת האיכות.
ככל שהמהירויות עולות והכבישים משתפרים יש תמורה למתלים הנוקשים, וברוב מצבי הנסיעה המכונית משדרת תחושת ביטחון גבוה מאוד עם כושר מכובד מאוד של היצמדות לקו שאותו בחר הנהג. כאשר האספלט מחורץ ומשובש, וכזה לא חסר במערכת הכבישים שלנו, המכונית חוזרת לקפץ על חשבון התנהגות הכביש והביטחון שמוקנה לנהג, וזה כבר לא מקובל במכוניות אירופאיות ובטובות מקרב היפניות והקוריאניות.
ההיגוי, באופן כללי, חד ומדוייק, הגם שבמצבים שונים מרגיש מעט חסר חיים. יחד עם מתלים נוקשים, כאמור, מתקבלת מכונית עם פוטנציאל לא רע לחובבי נהיגה, אבל חשוב להדגיש שמדובר ברושם ראשוני בלבד. הבלמים, לעומת זאת, פעלו ללא דופי וברמת דיוק ועוצמה גבוהות.
שיכוך הרעשים, באופן כללי, טוב מאוד - במיוחד רעשי המתלים וצליל המנוע בסל"ד נמוך. כאשר משתמשים במוד הידני של תיבת ההילוכים מגלים שהמנוע "מושך" עד לסל"ד מאוד גבוה ושמעל 4,000 סיבובים הוא גם רועש מאוד. גם רעשי הצמיגים והדרך ניכרים, ורעשי הרוח במהירויות גבוהות.
בנהיגת המבחן שביצענו לא היתה אפשרות לבדוק את צריכת הדלק, אבל הרושם הראשוני (שצריך להיבחן גם עם מנוע "פתוח") הוא שצריכת הדלק מעט גבוהה מן המקובל בקטגוריה.
MG 550 עברה אמנם את מבחני הריסוק של NCAP הסיני, אבל לא נבחנה על ידי NCAP האירופי וגם לא תיבחן על ידו כל עוד שהיא לא נמכרת באירופה. 75 המקורית היתה אמנם מכונית טובה, מבחינה זאת, ו-550 מצוידת ב-6 כריות-אויר בטיחותיות, אבל נכון לרגע זה אין אפשרות לקבוע האם היא שקולה למכוניות האירופיות, היפניות והקוריאניות מולן היא מתמודדת.
בקטגוריית המשפחתיות הגדולות, שבה מתמודדת ה-550, מוצע כיום מגוון דגמים רחב - החל במאזדה 6 וכלה בשברולט מאליבו או סיטרואן סי 5.
תמורת 145,000 שקל מציעה ה-550 תמורה טובה במונחי גודל מכונית, הספק מנוע ורמת איבזור.
על ידי תוספת של 15-20,000 שקל יכול רוכש המכונית הקומפקטית לשדרג את עצמו כלפי מעלה, והלקוח של מכונית משפחתית גדולה ממוצעת יכול לחסוך סכום דומה אם יוריד את עצמו ל-550.
שאלת מיליון הדולר היא כיצד תתקבל שנחאי (MG) בשוק הישראלי כמותג, כיצרן וכנציגת סין, והתשובה לשאלה הזאת תקבע את רמת הסחירות של המכונית כמשומשת (כמה זמן ייקח למכור אותה), ואת אחוז ירידת הערך שלה יחסית למתחרות.
גם לרמת האמינות המכאנית ולמאמצי השיווק של היבואן תהיה השפעה על התשובה הקודמת, ואפשר רק להעריך שהקבלה של המכונית הזאת אצלנו תהיה דומה לקבלת הפנים לה זכו בשעתו היפניות והקוריאניות, לאט ובזהירות.
◄ מנוע: 1.8 ליטר מוגדש טורבו, 4 צילינדר בשורה
◄ הספק: 161 כ"ס / 5,500 סל""ד
◄ מומנט: 21.9 קג"מ / 2,500 סל"ד
◄ תאוצה 0-100 קמ"ש: 10.8 שניות
◄ מהירות מרבית: 205 קמ"ש
◄ אורך: 462.4 ס"מ
◄ רוחב: 182.7 ס"מ
◄ בסיס גלגלים: 270.5 ס"מ
◄ מחיר: 145,000 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם