המיליארדר רוברט וייל מסביר למה רתם את בית הפגודה לקרב על הגז
לרוברט וייל אין בעיה להסביר מדוע יצחק תשובה טועה ופרופ' ששינסקי צודק. איש העסקים השבדי בטוח שאפילו מיסוי של 87% כמו בסקנדינביה לא ירתיע את המשקיעים. השבוע הוא נידב את ביתו בת"א, "בית הפגודה", למאבק נגד חברות הגז. ראיון
את הבית, "בית הפגודה" המפורסם שנבנה בשנות ה-20 וטומן בחובו היסטוריה יהודית מרתקת, רכש לפני כ-14 שנה איש העסקים היהודי-שבדי רוברט וייל תמורת 5.5 מיליון דולר, לאחר שהחליט להכות שורש בישראל. הוא השקיע בשימור המבנה ושיפץ אותו למגוריו. השבוע, כשההצהרה הזו בחזית מרפסת אחוזתו המקומית, שרגילה בדרך כלל לארח אירועי תרבות סגורים - נדמה שעשה צעד נוסף בחיזוק הקשר.
"סנדרה, הבת שלי, מעורבת מזה זמן בפעילות הפורום, שאותו ייסד חברי הוותיק הרב מיכאל מלכיאור", מסביר וייל, שדואג לפקוד את הרצאותיו של מלכיאור, בראיון לעסקים שישי. "מובן שברגע ששמענו כי תתקיים פעילות שלהם ב'עלמא' (מרכז תרבותי הממוקם בסמוך לכיכר אלברט, ס.ה), שמחנו שיכולנו לעזור במשהו. אני מזדהה לגמרי עם הקמפיין הזה, אשר מעביר מסר שלפיו אסור להגדיל את הפער בין עשירים לעניים; שבשביל קפיטליזם מוצלח צריך לחשוב לטווח הרחוק ולבנות מעמד ביניים חזק".
"אני חושבת שמעבר לכך שהבית נמצא בלב העיר ומסמל משהו בהיסטוריה שלה, יש חשיבות גם לכך שאבא שלי הוא איש עסקים שעשה את כל כספו מכלום בשתי ידיו", מוסיפה סנדרה וייל, אוצרת אמנות במקצועה. "אבא שלי לא יגיד את זה כי הוא צנוע, אבל יש מסר שהוא - כאיש עסקים אמיד - מעביר בעצמו לאנשי עסקים אחרים: לחשוב גם על זכויות אדם, זכויות עובדים, רווחה, בריאות, חינוך וערכים סוציאל-דמוקרטיים אחרים, ולא רק על עצמם".
"באמת נחמד לקבל הצעה נדיבה כל כך", אומר רון ורבר, ממייסדי הפורום, בנוגע להירתמות - "בטח כשהיא מגיעה מאיש עסקים כמו רוברט וייל, יהודי יקר ויוצא דופן שאינו שייך לעולם העסקים המקומי ולביצה המקומית. אנשי עסקים ישראלים, גם אם בפגישות אישיות יצדדו בהמלצות ששינסקי ובצורך להטיל מס גדול יותר על חברות הגז - לא יסכימו להגיד זאת בפומבי".
לדברי ורבר, המגזר העסקי שלנו נכשל כישלון חרוץ: "כל אנשי העסקים אוהבים להתחכך בכנסים זה בגלימתו של זה ולזכות בכותרות על הפילנתרופיה שלהם למגזר השלישי. עוד לא ראיתי איש עסקים אמיד אחד מתעמת כאן נגד ממשלות. תשובה וחבריו הם חמדנים וטיפשים ולא מבינים שאם לא יהיה כאן מעמד ביניים חזק והפער בין עושר לעוני רק יגדל, בסוף לא יישאר כאן מי שיקנה את המוצרים שלהם. זה טמטום ולא קפיטליזם - בניגוד לאירופה, שם יש שוק חופשי אבל לא חזירות".
"צריך לחשוב מה יקרה כשייגמרו משאבי הטבע", אומר וייל (62), הבעלים של חברת האחזקות פרובנטוס קפיטל פרטנרס, שעשה את הונו המוערך במיליארדי שקלים משיקום חברות כושלות ומכירתן. "מה יקרה בעוד מאה שנה? איך ידאגו לצרכים העתידיים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה? משאבי הטבע הם קודם כל של העם - ולא של היזמים ואנשי העסקים".
"נהוג לומר שבישראל לא חושבים לטווח הרחוק. אני לא באמת חושב שאנשים לא חושבים כאן על הטווח הרחוק: ההיסטוריה של מדינת ישראל מוכיחה שבכל זאת חשבו כאן על כמה דברים. אני מאמין שלמרות הכל, גם אם כרגע הם לא לוקחים את זה בצורה נכונה, בעלי חברות הגז יודעים שאי אפשר לבנות שום דבר
כשווייל מדבר על מיסוי גבוה, הוא שואב השראה מהמודל הנורבגי המפורסם, שמאחורי היוזמה להביאו לכאן עומד השר לשעבר (מימד) מלכיאור - חברו הטוב עוד מהימים שבהם כיהן כרב הראשי של יהדות נורבגיה. "אני מכיר את המודל ואת הצלחתו בארצות סקנדינביה", אומר וייל. "כשיש 87% מיסוי זה נשמע גבוה מאוד, אבל מדובר במשאבי טבע שמכניסים מאות מיליארדי דולרים - וגם במיסוי גבוה כל כך, זה עדיין משתלם ליזמים ולחברות שמתלוננים על המיסוי. גם באירופה חברות איימו לעזוב ולבטל השקעות ובסופו של דבר לא עשו זאת".
בעידן של הפרטה בכל תחום כמעט, יש טעם שהממשלה תרכוש את התשתיות, אם חברות מסוימות בכל זאת יחליטו לממש את האיום ולפרוש בשל המיסוי?
"אני לא פוסל את האפשרות הזאת, למרות שאני יכול לחתום שאף אחד לא יעזוב את התחום הזה בגלל המיסוי הגבוה".
אתה מאמין שהכסף הגדול שתקבל המדינה הודות למיסוי הזה יושקע רק בחינוך, ברווחה ובבריאות?
"על זה בדיוק מדבר המודל הסקנדינבי: הכסף אמור ללכת לקרן השקעות לאומית, שאמורה לטפל אך ורק בעניינים סוציאליים. אני יודע שמטרת הפורום כרגע היא לדאוג לעניין הזה, כדי ליישם את המלצות ועדת ששינסקי ואת החלטת הממשלה לקבל אותן. זאת הדרך היחידה לשנות דברים בטווח הרחוק ולחזק את מעמד הביניים.
"גם שבדיה היא מדינה קטנה שנשענת על תעשייה חזקה, על ידע הנדסי ועל ייצוא. קפיטליזם אינו ההיפך מזכויות עובדים: כשיש לך עובדים חזקים, אתה גם משיג מוצרים חזקים לאורך זמן. לא צריך להיות שום קונפליקט בין תעשייה חזקה לבין ממשלה סוציאלית. אני מאמין בקפיטליזם אחר: קפיטליזם אקטיבי, שיוצר חברה טובה יותר, מאמין באנשים ומטפח יצירתיות ומקומות עבודה".
זה נשמע כאילו אתה כבר מוכן להשתלב בפוליטיקה המקומית.
"אין לי כוונות כאלה. אני מעדיף להיות מעורב בכל מה שקשור לתרבות ולהמשיך לתרום את חלקי בתמיכה בקידום התרבות בארץ ובמקומות אחרים. אני מאוהב בתל־אביב, אבל אני אוהב שיש לי אפשרות לחיות בהמון מקומות, לחלק את חיי בין תל-אביב, שטוקהולם וניו-יורק ולחבר בין הערכים התרבותיים של המקומות האלה".
למרות המזל הגדול שנפל בחלקם של אנשי הפורום לפעולה אזרחית עם התגייסותו של וייל למאבק שאותו התחילו לפני כחצי שנה, ורבר לא תולה תקוות בגיוס אנשי עסקים נוספים.
"אני לא מאמין שאנשי עסקים נוספים יסכימו לתלות שלטים שלנו על בתיהם ולצאת כך באופן גלוי נגד קולגות כמו דלק אנרגיה ונובל אנרג'י. זה גם פחות מעניין אותנו. המטרה שלשמה קמנו היא קודם כל גיוס הציבור, גיוס הקהילה. אנחנו רוצים להשפיע באמצעות מחאה של כמה שיותר אזרחים - וכדי להגיע לזה עלינו להוציא את הנושא ממדורי הכלכלה ולעשות לו כמה שיותר יחסי ציבור בקרב הקהל הרחב".
לדבריו, זהו הלקח העיקרי שאפשר ללמוד מהניסיון הקודם בעניין תמלוגי הגז: "ב-2002 ועדת הכלכלה כבר החליטה על מיסוי חברות הגז, אבל היות שהציבור לא התעניין, הצליח מכבש ענק של יותר מ-20 עורכי דין ולוביסטים של חברות הגז לרמוס את עבודת הכנסת מול 5 ח"כים שהתקפלו. גם עכשיו המאבק שלנו עוד לא הסתיים - בדיוק מפני שזה הרגע המכריע, שבו במסדרונות הממשלה והכנסת שוב שורצים הלוביסטים של חברות הגז, שמנסים לטרפד את המלצות ששינסקי.
"מה שאני כן יכול לומר לזכות כמה אנשי עסקים מקומיים הוא שאני יודע שכשהם נפגשים עם ראש הממשלה בשיחות של 6-8 עיניים, הם מביעים באוזניו את הסכמתם הגורפת עם ההמלצות - כך שזה לא מקרי שנתניהו בחר לאמץ אותן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם