"אימוץ המלצות הוועדה לעידוד התחרותיות ירחיק השקעות מישראל"
סטיב פריידן, מומחה לממשל תאגידי ולדיני חברות באוניברסיטת יל, בטוח שאנחנו יורים לעצמנו ברגל לדבריו, שום מדינה בעולם לא נקטה מהלכים קיצוניים כל כך כמו אלה שהוועדה לעידוד התחרותיות המליצה עליהם; ובכלל, מה רע במודל האמריקאי?
על רקע פרסום מסקנות הביניים של הוועדה לעידוד התחרותיות הוא מבקש להזהיר מפני הפיכת ישראל למקרה מבחן עגום במיוחד של פגיעה רעה העשויה לגרום לסערה רגולטורית.
"מה שנראה על הנייר כשינויים יצירתיים ומקוריים בממשל תאגידי באוניברסיטה יכול בחיים האמיתיים להיות קיצוני מדי, משום שאין מדינה בעולם שניסתה אי פעם את השיטות הללו. זה נראה רעיון רע לנסות אותם בצורה גורפת כל כך".
לאחרונה הגישה הוועדה לעידוד התחרותיות, המכונה ועדת הריכוזיות, את מסקנות הביניים שלה ופתחה בתהליך של בחינת ההמלצות ודיון בהן, שבסופו היא אמורה להגיש לממשלה את הגרסה הסופית של מסקנותיה.
חלק גדול ממסקנות הביניים מתייחס לחברות פער - חברות ציבוריות שבעל השליטה בהן מחזיק פחות מ-50% מהון המניות.
מלבד צעדים לחיזוק עצמאות הדירקטורים, לחיזוק הממונה על ההגבלים העסקיים ולעידוד המשקיעים המוסדיים להתערבות מוגברת בענייני החברות, ההמלצות כוללות כמה צעדים חסרי תקדים, לא רק ביחס למצב השורר בארץ, אלא גם כאלה שהם חידוש עולמי.
כך לדוגמה מתנגד פריידן לטענה המובלעת בדוח ושמצויה מאחורי חלק גדול מההמלצות, ולפיה בעלי מניות המיעוט
לדבריו, "עלתה הצעה שכל עיסקה מהותית בחברת פער תחייב לכנס את האסיפה הכללית ולהשיג רוב בקרב בעלי מניות המיעוט. זו הצעה לא פרקטית, זה אנטי-ביזנס. בגדול קשה מאוד להעריך כיצד השינויים הרדיקליים הללו ישפיעו על בעלי המניות, אך דבר אחד חשוב לדעת - במצב כזה חברות ישראליות לא יוכלו למעשה לרכוש חברות זרות".
למה ?
"תחשוב על מצב שבו לחברה זרה יש שתי הצעות רכש - אחת מחברה ישראלית שצריכה בהמשך להתחייבות שלה גם לכנס אסיפה כללית בפרק זמן של 45 יום, והשנייה מחברה זרה שבה הדירקטוריון יכול להכריע סופית ומיידית.
"בעיה דומה קיימת בסין, משום שהחברות הסיניות הקשורות לממשל צריכות לקבל אישורים רבים מהבירוקרטיה הממשלתית לפני שהן מתערבות במהלכי רכישה".
לטענת פריידן, "העברת ההחלטות הסופיות של הוועדה בחקיקה תוביל לחוסר בהירות שצפוי לפגוע בפעולתן של חברות ישראליות; יכולתן להתנהל בעולם העסקי הבינלאומי תיפגע. אך מעבר לכך צפויה נטישה והתרחקות של השקעות מישראל, כי ההחלטות הללו מסמלות מציאות שבה נראה כי הרגולטורים הישראלים יצאו משליטה".
אילו שינויים היית מציע?
"הרעיון שבעלי מניות יוכלו לאכוף את זכויותיהם בבית המשפט הוא רעיון טוב. כך חברות אמריקאיות עובדות, ואני חושב שזו גישה הגיונית".
מדוע נדרש פיקוח בכלל? אם מישהו לא מאמין בהנהלה של חברה מסוימת מדוע שלא ימכור את אחזקותיו?
"זה אכן מה שרוב בעלי המניות בוחרים לעשות".
סעיף נוסף המופיע במסקנות הביניים של הוועדה לעידוד התחרותיות ומעורר הרמת גבה ותרעומת אצל פריידן הוא זה הדורש לכפות על בעל שליטה בחברת פער למכור את מניותיו אם מתקבלת הצעת רכש מצד שלישי.
וכך, אף שבמציאות הנוכחית בעל השליטה יכול להישאר אדיש להצעות רכש למניות החברה, לפי ההצעה החדשה אם המחיר המוצע גבוה ב-10% ויותר ממחיר המניה בבורסה, בעל השליטה מחויב בהצעת רכש מקבילה או במכירת מניותיו למגיש הצעת הרכש.
"זו הצעה בעייתית ביותר היוצרת מצב שבו ספקולנטים יכולים לפגוע בכלל בעלי המניות באמצעות ההתניה שהחוק יוצר. הרי שווי השוק שבו נסחרת חברה איננו משקף תמיד את שווייה האמיתי", פריידן טוען ומזהיר: "פה לא מדובר ביכולתה של חברה ישראלית זו או אחרת לפעול, אלא בפגיעה משמעותית ביכולת של שוק המניות הישראלי לגייס כסף בחו"ל. הדבר יגרום לחוסר ודאות. בשום מקום בעולם אין דבר כזה, וזאת סיבה נוספת לסכנה הטמונה בצעד".
האם חברות שאין בהן בעל שליטה מובחן מוצלחות פחות מחברות שיש בהן בעל שליטה כזה?
"בחלק מהמדינות, כמו בסקנדינביה ובארה"ב, חברות כאלו מצליחות, אבל בעולם השלישי הן מצליחות פחות. ישראל דומה יותר למדינות מהסוג הראשון, כך שזו לא אמורה להיות בעיה".
אתה מצביע על הבעייתיות של רפורמות גדולות, אך גם ארה"ב עברה לפני כמה שנים רפורמה מקיפה שמטרתה להגן על המשקיעים. האם חוק סרבנס-אוקסלי פגע בשוק ההון האמריקאי?
"כן ולא. אני חושב שבאופן כללי אנשים מסתכלים בדיעבד על סרב נס-אוקסלי ומודים שהעלויות גבוהות מאוד ואולי אפילו גבוהות מדי. ואכן, חברות קטנות לא יכלו עוד לעמוד בעלויות ועזבו את שוק ההון. עם זאת, אין לשכוח שהשווקים בארה"ב הם עדיין השווקים הפיננסיים החזקים והחשובים בעולם".
פריידן רומז כי יש טעויות שבשבילנו, הישראלים, עלולות להיות פשוט יקרות מדי: "השוק הישראלי חושב כמו השוק האמריקאי. אם המלצות הוועדה יאומצו בישראל הן יאיימו מאוד על האטרקטיביות של השוק".
ככלל , פריידן סבור כי הגלובליזציה תכריע בסופו של דבר את הרגולציה. לדבריו, עם התפתחות שוקי ההון והקלות ההולכת וגוברת שבה חברות יכולות לחצות גבולות כדי לגייס הון, ישתנה התוואי של התחרות; מניסיונות הולכים וגוברים להרבות בפיקוח ובהגבלות לניסיונות להקל את עול הרגולציה כדי להתחרות על הנפקות והון.
"פרו פסורים למשפטים בארה"ב נשכרים על-ידי ממשלות ובורסות זרות שהמוטו שלהן הוא פחות רגולציה ויותר שקיפות. גישה כזאת, בניגוד לעוד רגולציה, יכולה להפוך את השווקים הפיננסיים בכל מקום לטובים יותר. זה, בסופו של דבר, המודל האמריקאי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם