התרופה הגרמנית: מנהיגת היורו משלמת מחיר
משבר החוב האירופי שגרמניה משחקת בו תפקיד מרכזי הפך אותה למנהיגת גוש היורו, אך יש לכך מחיר; מדינות הגוש מוכות החוב זקוקות לגב הכלכלי שלה, אבל מתלוננות על המדיניות שהיא מכתיבה; בד בבד העובדים במדינה אינם קוטפים את פירות השוק המאוחד וחשים כי הם נאלצים לשלם מכיסם על המצב הכלכלי ביבשת הקורסת
היוונים אינם היחידים שלא בוטחים בגרמניה, שכבשה את מדינתם במהלך מלחמת העולם השנייה. העיתונות הבריטית השמרנית מצחצחת חרבות. הדיילי מייל הגדיל לעשות והאשים את הגרמנים בניסיון לנצל את משבר היורו כדי "לכבוש את אירופה" ולייסד "רייך רביעי". בד בבד, בפולין השאיפות האימפריאליסטיות לכאורה של גרמניה היו אחד הנושאים השנויים במחלוקת בבחירות האחרונות.
בעת שמשבר היורו החריף, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לחצה על האיחוד האירופי להגדיל את השפעתו על שלטון הפנים של 17 המדינות החברות בגוש. בין השאר היא קראה להקנות לאיחוד שליטה של ממש בתקציב של המדינות.
בעקבות שקיעתה של איטליה במערבולת החוב התריעה מרקל על הצורך ברפורמות מבניות עמוקות במהירות. "המשמעות היא יותר אירופה, לא פחות אירופה", היא אמרה שוב ושוב. היא חזרה על האמירה הזאת ביום שני בכינוס של המפלגה הנוצרית דמוקרטית השמרנית שאליה היא משתייכת. כמו כן, חברי המפלגה מעוניינים, על-פי הדיווחים, להגדיל את כוחה של גרמניה בבנק המרכזי של אירופה באמצעות שינוי שיטת ההצבעה כך שתהיה מבוססת על כוח כלכלי. כיום לכל מדינה יש קול אחד.
כשמנהיגה גרמנית קוראת להגדלת הכוח וההשפעה של אירופה, פחות או יותר כולם מפרשים את זה כקריאה להגדלת כוחה של גרמניה. כוחה של גרמניה כמדינה העשירה והגדולה באיחוד מאפיל על כוחם של פקידי האיחוד שמושבם בבריסל.
ואכן, כשלמישהו יש בעיה עם האיחוד האירופי הוא כבר לא מתלונן על בריסל. הוא מתלונן על ברלין. זה לא היה אמור להיות כך. להפך: אחרי מלחמת העולם השנייה, אחד המניעים הגדולים לייסוד האיחוד האירופי היה כדי למנוע את התחזקותה של גרמניה. הרעיון היה שהמדינות שהכריזו פעמיים מלחמה אלה על אלה יקשרו את הכלכלות שלהן יחד באופן כה הדוק שעימות עתידי יהיה בלתי אפשרי.
מחשבה דומה הניעה את הקמת גוש היורו. כמחיר להסכם לאיחוד מחדש של גרמניה, נשיא צרפת באותה עת פרנסואה מיטראן דרש שגרמניה תוותר על המארק הגרמני היקר ללבה ותחליף אותו במטבע משותף. המטרה היתה לחסום את הכוח הגרמני, לא לחזק אותו.
בפועל, אמנם למדינות החברות באיחוד האירופי, גדולות כקטנות, יש אותו משקל בהצבעות, אך הלב של האיחוד הוא צרפתי-גרמני
אולם, כיום הכלכלה הצרפתית מתערערת יותר ויותר והבנקים שלה חשופים מאוד לחובות של מדינות חלשות מהפריפריה. פריז מנסה נואשות להיאחז בדירוג האשראי שלה- AAA. אך במשוואה המסורתית הכוח נוטה כיום לעבר גרמניה. למרות הכינוי השגור "מרקוזי", ברור יותר ויותר שהקנצלרית הגרמנייה היא היושבת בכיסא הנהג.
"גרמניה עושה כל שביכולתה להראות תמונה של יחסים שוויוניים ומאוזנים עם צרפת", אומר אולאף קראם, ראש צוות המוחות לענייני מדיניות בלונדון. עם זאת, "היחסים נעשו חד-צדדיים ביותר, וגרמניה היא זאת ששולטת בעניינים", כך אף ציינו בפני קראם גורמים בכירים בצרפת.
נדמה שברלין לא חשה נוח כל כך בתפקיד הזה. גרמניה היא "הגמוניה מסויגת", מסביר פטרסון. מדינות בעלות חוב "מחכות שגרמניה תחלץ אותן מהקשיים", לדבריו . "זה שם את הגרמנים בעמדה שאין מה לקנא בה". התלונות של הגרמנים בנוגע לעלות הכלכלית של גוש היורו מחריפות את המתחים. הפוליטיקאים שלהם מתייחסים בפטרונות אל המדינות הנתונות בצרה, ומטיפים להן על אחריות פיסקלית.
זוהי כמובן התעלמות מהיתרונות הרבים שצמחו לגרמניה, לא רק מהמטבע המשותף, אלא גם מהבזבזנות של שכנותיה. גוש היורו סיפק לגרמניה שוק ענק שהיא יכלה למכור לו את המוצרים שלה בקלות ובזול. החובות הגדולים של חברות אחרות באיחוד העלו את הביקוש לייצוא הגרמני, מה שמפצה על הצמיחה הקטנה יחסית של הכלכלה הגרמנית הפנימית. במילים אחרות, בלי גוש היורו הכלכלה של גרמניה לא היתה חזקה כל כך.
"גרמניה חיה בהתאם ליכולתה, אך אחרים מבזבזים יותר מכפי שיש להם", אומר פיליפ וייט, חוקר בכיר במרכז לרפורמה אירופית בלונדון, "כך שאם גרמניה חוששת שמדינות אחרות שוקעות עמוק יותר ויותר בחובות, היא צריכה לחשוש מירידה בביקוש ומעודפי ייצור, אבל זה לא כך". רק לפני כמה שנים, כשכלכלות אחרות ברחבי היבשת פרחו, גרמניה נחשבה ל"אדם החולה" של אירופה: היא עדיין נשאה בעלויות העצומות של האיחוד בין המזרח למערב והאבטלה במדינה היתה גבוהה באופן עיקש. לפני עשור עברה גרמניה שינוי מבני מחמיר של הכלכלה שלה, כולל רפורמות בלתי פופולריות בשוק העבודה.
"גרמניה עשתה מה שיוון, איטליה וצרפת צריכות לעשות עכשיו", אומר אולריק גרוט, ראש הסניף הברלינאי של המועצה האירופית ליחסי חוץ. "אנחנו עשינו את זה לפני 10 שנים, וכעת אנחנו קוטפים את הפירות".
ברמת המאקרו נראה שהידוק החגורה מניב תוצאות. הכלכלה מראה צמיחה חזקה יחסית, האבטלה צנחה לרמה הנמוכה ביותר מאז האיחוד והייצוא גואה. המאבקים שגרמניה עמדה בהם גורמים לאזרחי המדינה לתפוס את המצב באופן שונה משאר אירופה. בדיוק כשגרמניה נחלצת מהמצב הקשה, הם רואים כיצד המדינות ההוללות של גוש היורו גוררות אותם בחזרה פנימה.
עובדה משמעותית נוספת היא שאמנם מדינות אחרות רואות בגרמניה ענק כלכלי בעל אמצעים לסייע, גם אם גרמניה אינה מעוניינת בכך, אך מציאות חייהם של העובדים בגרמניה לא תואמת את התמונה הזאת. המשכורות עלו באופן משמעותי במדינות אחרות בעשור האחרון, ובגרמניה הן קפואות במשך שנים. דוח שפרסם המכון הגרמני למחקר כלכלי בברלין בשבוע שעבר מראה שאם מביאים בחשבון את האינפלציה, המשכורות למעשה צנחו ב-4.2% ב-10 השנים שחלפו.
הסיבה לכך, באופן חלקי, היא ריבוי עבודות זמניות בשכר נמוך, תוצאה של הליברליזציה בחוקי העבודה שסייעה להגדיל את הצמיחה. ואולם, גם משכורותיהם של עובדים מאוגדים לא עלו משמעותית. "היה מעבר גדול של הכנסות מעבודה להון", מסביר וייט, "במילים אחרות, חברות גרמניות יושבות כיום על ערימות של מזומנים, בעוד שעובדים גרמנים לא מקבלים העלאה בשכרם".
מצוקתם של העובדים בגרמניה מעוררת קושי לקבל את תוכניות החילוץ. היתרונות של גוש יורו חזק לא ברורות לרבים מתושבי המדינה שלא הרוויחו מהעושר הגדל שלה. "גרמנים רבים לא ראו את פירותיו של היורו ואת יתרונות השוק המאוחד, וכעת הם חשים שהם נדרשים לשלם על המצב במקום כולם", סבור גרוט. "קשה לשכנע את הגרמנים שהם צריכים להוציא מכיסם מיליארדים לטובת איטליה או יוון כדי להציל את השוק המאוחד".
סקרי דעת קהל תומכים בתפיסה זו. רוב הגרמנים לא מרוצים מתוכניות החילוץ. אחרי הכל, כשהם הצטרפו לגוש היורו הובטח להם שלא יצטרכו לשלם על חובותיהם של אחרים. ציבור המצביעים כבר הראה את זעמו והעניש את מפלגות השלטון בשרשרת של בחירות אזוריות השנה.
ואולם, סקר דעת קהל שנערך לאחרונה הראה שהתמיכה באופן שמרקל מתמודדת עם המשבר גדלה מעט, אך במקביל 82% מהגרמנים חוששים שהמצב עתיד להידרדר ו-84% סבורים שגרמניה תיאלץ בסופו של דבר לשלם תמורת תוכניות חילוץ נוספות. ויש להם סיבה לחשוב כך: בינתיים אין באופק פתרון מוחלט למשבר החוב.
הלך הרוח הזה מבית מגביר את הלחץ על מרקל להתנות את תוכניות החילוץ בתנאים רבים ככל שתוכל. "אם הגרמנים עומדים לשלם, הם רוצים להיות בעלי השפעה" אומר פטרסון, "הם רוצים תנאים שיהיו לטובתם".
בהתחשב בקיצוצים ובליברליזציה שבהם עמדו הגרמנים כדי לחזק את הכלכלה שלהם, הם סבורים שאך יהיה זה הגיוני שגם אחרים ינהגו כך.
ואולם, שלא בדומה לגרמניה, שיכולה היתה לסמוך על פריחת גוש היורו שיניע את הצמיחה שלה בעת קיצוצים בתקציב, לאיטליה, לספרד ולמדינות אחרות השקועות בחוב אין מנוע כזה לצמיחה שהן יכולות לסמוך עליו.
"הצעדים שגרמניה כופה על מדינות אחרות שגויים", גורס וייט. "היא מבקשת להפוך את גוש היורו לגרסה ענקית של עצמה, ומהלך כזה יגרום לשפל כלכלי בכל הגוש".
מצב כזה, הוא מבהיר, רק יחמיר את העוינות כלפי גרמניה. "אתה בולע משהו שנתפס כתרופה גרמנית. התרופה הזאת מאלצת את הכלכלה שלך להתכווץ ב-20% וגורמת לעלייה תלולה בשיעור האבטלה אצלך, ובסוף הגרמנים עוד באים אליך בטענות ואומרים שלא עשית די ושאתה צריך להתאמץ יותר. אז מובן שהעוינות כלפי הגרמנים רק תלך ותגבר".
טימו להטינן, יועץ למדיניות ציבורית מפינלנד המתגורר באתונה, אומר ש"נראה כאילו האיחוד האירופי מנוהל בידי קבוצה של מדינות גדולות ובראשן גרמניה".לטענתו , זה לא מתקבל בברכה אצל היוונים, שחשים כי הזכות להחליט נלקחת מהם וממנהיגיהם. "זה לא שהיוונים בוטחים כל כך בממשלה שלהם או בפרלמנט", הוא מוסיף, "אבל הם תוהים מי אחראי לעתיד שלהם, והם חשים יותר ויותר שהעתיד הזה נמצא בידיים של הגברת מרקל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם