הטכנולוגיה הישראלית שתקפיץ את וייטנאם 50 שנה קדימה
אבטחת מידע ורשתות סלולר כחול לבן, מחלבת ענק עם ציוד וידע היישר מהקיבוץ. וייטנאם צועדת בקצב לקראת הקידמה - ובדרך הופכת לפוטנציאל כלכלי אדיר עבור ישראל. הנשיא פרס: "מדינה קטנה יכולה להיות אדירה אם היא משתמשת במדע"
תכירו את גברת הונג - אחת האורחות המכובדות שנכחו אתמול בבוקר בארמון הנשיאות. הונג, וייטנאמית אנרגטית המחזיקה בבעלותה בנק, חברות נדל"ן ושורה ארוכה של מיזמים בווייטנאם, מקימה בימים אלו את מה שאפשר להגדיר כלא פחות מתנובה הווייטנאמית, שהיא מכנה TM, או Milk True.
פרויקט ההקמה של התשתית לבדה, הכוללת 12 רפתות ובהן כמעט 1,500 מתקני חליבה, עולה 1.2 מיליארד דולר, כ-120 מיליון דולר מהם טכנולוגיה, ידע וכוח אדם שמקורם בישראל. למחצית מהציוד אחראית החברה הקיבוצית צ.ח.מ אפיקים שמנהלת את הקמת הפרויקט.
החברה שהוקמה ב-2009 עדיין מייבאת את רוב החלב שלה בצורת אבקה ממדינות אחרות. "בחרנו בחברה ישראלית כיוון שידענו שאתם טובים מאוד. הפרה הווייטנאמית נותנת 4,000 ליטר חלב, הפרה הישראלית נותנת כ-9,000 ליטר", אומרת הונג ומחייכת, "אני רוצה לייבא את זה לווייטנאם".
נכון להיום, אגב, המשפחה הווייטנאמית הממוצעת לא מחזיקה במקרר, כך שהחלב שהמחלבה צפויה לספק הוא חלב עמיד. אין לה גם כל כוונה להרחיב את פעילות החברה אל מחוץ לגבולות המדינה: "אנחנו נמצאים בשוק הווייטנאמי שצומח מהר, היום אנשים נאלצים לקנות אבקת חלב". פשוט אין מספיק, אבל בעזרת קצת רצון ושותפים ישראלים היא צפויה להצליח.
"היום רפת היא היי-טק", אומר טל כהן, מנהל הפרויקט הווייטנאמי בצ.ח.מ אפיקים, שאחראית לאספקת מכוני החליבה, שירותי התכנון, ההנדסה, ניהול הבנייה - ולאחר הקמת הרפתות את המפעל עצמו.
"בשביל להגיע לתנובת חלב כזו יש צורך בניהול ברמת המיקרו של הפרה, שבה נמדדים כל הזמן פרמטרים פיזיולוגיים שלה ושל העדר כעדר. בהתאם מתופעלים בקרת אקלים, תזונה ווטרינריה נכונה. קצב הלימוד של הווייטנאמים מדהים. בעיקרון הסכם הליווי הוא ל-5 שנים, אבל לדעתי עוד לפני כן הם לא יצטרכו אותנו".
אל חשש, גם במקרה כזה מבטיח כהן כי הווייטנאמים עדיין יצטרכו לקנות את הציוד הייחודי מישראל: "הם יצטרכו שירותים שוטפים לציוד שיקנו מאיתנו, אבל לא את הנוכחות השוטפת".
בשלב הראשון הונג מעוניינת להקים רפתות ל-32 אלף פרות, ובשלב השני בפרויקט, שעדיין לא תומחר, להגיע ל-74 אלף פרות. לשם השוואה, גודלו של משק החלב הישראלי כולו הוא כ-100 אלף פרות, כך שכהן וחבריו מקימים למעשה שני שלישים ממשק החלב הישראלי
וייטנאמי ממוצע צורך כ-12 ליטר חלב בלבד בשנה, לעומת 200 ליטר שצורך הישראלי הממוצע; אלא שיש לציין כי אוכלוסיית המדינה גדולה מזו של ישראל ביותר מפי 10, מה שמביא את משק החלב הווייטנאמי לסדר גודל של המשק בישראל גם בעקבות גידול צנוע יחסית בצריכה.
הפעילות הענפה, שמכניסה לישראל עשרות מיליוני דולרים, מתאפשרת בין השאר בגלל הסכמים פיננסיים שקיימים בין המדינות, ובמסגרתם ממשלת ווייטנאם ערבה אל מול מדינת ישראל ובנק הפועלים, מה שמאפשר לחברה הווייטנאמית לקבל מימון ישראלי לפרויקט.
בפגישה בין פרס לעמיתו נחתם הסכם אשר מעלה את גובה הערבות לפעילות סחר בין המדינות ב-100 מיליון דולר בשנה ל-250 מיליון דולר, חלק גדול מסכום זה יועבר לפרויקט עצום הממדים של אפיקים. "זה הפרויקט הגדול ביותר שהייתי בו עד היום", כהן מחייך חיוך קטן ומפתיע: "יש לא מעט התעניינות במה שאנחנו עושים. ככל הנראה זה לא יישאר הפרויקט הגדול ביותר שאי פעם הייתי מעורב בו".
"אחת מהסיבות שיש פה פוטנציאל אדיר היא שווייטנאם, כמו מדינות רבות עם משק פרימיטיבי, מנסה לקפוץ מדרגה. לדוגמה, אם אנחנו עברנו דרך בזק ותקשורת נייחת והגענו משם לתקשורת סלולרית, מדינות בעולם השלישי שאין להן תקשורת כלל קופצות היישר לסלולרי. בגלל זה הם רוצים כל כך לקנות טכנולוגיה - לעבור מישראל של שנות ה-50 לישראל של שנות ה-90 בבת אחת", אומר שרגא ברוש, ראש התאחדות התעשיינים, בנסיעה חזרה מהקונגלומרט הווייטנאמי ויטל, שהוא מגדיר כ"שילוב של בזק וחיל הקשר".
אבל החברה היא הרבה יותר מזה. בפגישה של כ-20 אנשי עסקים ישראלים עם החברה הציג מנכ"ל ויטל האונג אה-קסואן את ההיסטוריה הקצרה של הקונגלומרט עד כה: חברה שהחלה את דרכה בשנת 2000 עם השקעה של 200 אלף דולר, רשמה בשנתה הראשונה מכירות של 100 אלף דולר והגיעה להיקף מכירות של 4.5 מיליארד דולר ב-2010. השנה הכנסותיה צפויות להגיע ל-6.5 מיליארד דולר. "עד שנת 2020 אנחנו רוצים להגיע למיליארד לקוחות סלולריים ברחבי העולם", הכריז אה-קסואן בלי למצמץ.
אסף צפריר, הנספח המסחרי של ישראל בווייטנאם, מספר כי "הטירוף" החדש של הווייטנאמים הוא טכנולוגיית אבטחת מידע. "זה התחיל במאי כשהמתיחות בין וייטנאם לסין הגיעה לשיא חדש סביב ויכוחים טריטוריאליים. כל אתרי הממשל הווייטנאמי ועמודי הבית שלהם נפרצו והוחלפו בכתובות סיניות", הוא מספר.
לווייטנאמים ברור שזאת סין וחוששים שבשעת מלחמה היא תוכל לשתק את כל תחנות הכוח, מסביר צפריר. גם כאן וייטנאם רוצה לעשות קפיצת מדרגה, וגם כאן הם נעזרים בטכנולוגיה ישראלית. "כבר היום יש מגעים בין חברות ישראליות ווייטנאמיות בתחומים של אבטחת מידע", חושף צפריר ומציין, "מדובר בפוטנציאל של לא פחות ממאות מיליוני דולרים".
הפער הזה בין הפיגור לקדמה נסגר באמצעות אמביציה וייטנאמית ובאמצעות טכנולוגיה ישראלית, והופך את המדינה ואת המזרח לבעל פוטנציאל אדיר לישראל, טוען ברוש. "הייבוא שלהם גדל ב-25% בשנה. הם באים מנקודה נמוכה ויש להם עוד הרבה לאן לקפוץ". ואנחנו , כאמור, יכולים להיות המדרגה שתאפשר להם את הקפיצה הזאת - מה שיסייע לנו לקפוץ בעצמנו.
"מדינה קטנה יכולה להיות אדירה אם היא משתמשת במדע, ומדינה אדירה יכולה להיות אדירה אפילו יותר", סיכם פרס בפני טאן-סאנג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם