תארו לעצמכם. חיים בלי שלט רחוק
רובם היו אנשים קשים, מאוד לא נחמדים, שבדרך כלל גם התמוטטו כלכלית, אבל היזמות והחדשנות שלהם שינתה את פני האנושות לנצח "מעריב" גאה להציג: 20 הגדולים מליאונרדו דה וינצ'י ועד לממציאים של המעלית ושל צנצנות השימורים
הנרי פורד ממש לא היה איש נחמד. הוא היה גזען אנטישמי שטען לקונספירציה יהודית כלל עולמית ואף פרסם רב מכר שנקרא "היהודי הבינלאומי". אבל הנרי פורד, בן למשפחת מהגרים אירית שהתחיל כעוזר מוסכניק בדטרויט, גם היה יזם גדול, האיש מאחורי הרעיון של "רכב לכל פועל", ומי שנבחר על ידי המגזין "פורצ'ן" כאיש העסקים מספר 1 במאה ה-20'.
פורד היה ממקימי חברת קדילאק, אך
באג 2000, רוחות מלחמה או סתם טיול בצפון. האוכל המשומר תמיד היה חברו הטוב של האדם בשעות הדחק. "אבי השימורים" הוא ניקולא אפר, קונדיטור צרפתי שבשנת 1795 החל לחקור דרכים לשימור מזון. אפר זכה בזמנו בסכום של 12,000 פרנק לאחר שענה על דרישתו של נפוליאון למצוא דרך לשמר כמויות גדולות של מזון עבור מסעות הכיבוש של צבאו - והמציא צנצנות זכוכית אטומות.
בהמשך ידע אפר למנף היטב את ההצלחה: הוא פרסם ספר על המתודיקה של שימור מזון מודרני ופתח את המפעל הראשון בעולם בתחום - "בית אפר" - שפעל עד 1933. אפר עצמו נפטר בשנת 1841 ועד היום המכון לטכנולוגיית מזון בשיקגו מעניק פרס על שמו. בעיר הולדתו, שאלון אן-שמפאן, הוצב פסל ברונזה בדמותו. אגב, למעבר לקופסאות השימורים המוכרות העשויות פח אחראי דווקא הבריטי פיטר דורנד.
תומאס אלווה אדיסון, הגרסה האנושית ל"ויהי אור", תמיד זקף את 1,093 הפטנטים שרשם לעבודה קשה ולא לחוכמה. אדם קצת מוזר, שהתלונן תמיד כי שינה וארוחות הן זמן מבוזבז, ונהג להירדם על שולחן המעבדה שלו כשהוא כבר לבוש בחליפה. אדיסון, יליד איידהו שבארצות הברית, סולק מבית ספר בגיל עשר ועבד כמוכר ירקות כדי לממן ניסויים כימיים שערך במרתף ביתו.
"תאונת עבודה" הותירה אותו חירש למחצה והובילה אותו ללימודי טלגרפיה. דווקא כשהגיע מרושש לניו יורק, המציא דרך לשלוח מספר הודעות טלגרפיה במקביל, מכונה המוסרת מידע על מחירי מניות מהבורסות השונות - והתעשר. אדיסון, שנחשב למשווק גדול, לקח את נורת הלהט שכבר הייתה קיימת ושכלל אותה. חוט פחם קטן, הוצאת החמצן מהנורה והנה לכם כניסה חלקה לספרי ההיסטוריה.
ברגע שקוראים לך גרגורי פינקוס, כנראה שנגזר עליך להיות ממציא הגלולה נגד הריון. הביולוג היהודי שגדל בניו ג'רזי למשפחה משופעת במדענים, למד חקלאות באוניברסיטת קורנל ונדד בין הרווארד, קמברידג' (לונדון), קייזר וילהלם בברלין עד שחזר למסצ'וסטס כעוזר פרופסור. פריצת הדרך הראשונה שלו הייתה הפריה חוץ-גופית בארנבים, מה שסידר לו כתבת שער במגזין "לוק" ואת הפסקת תפקידו באוניברסיטה היוקרתית.
פגישה אקראית עם האקטיביסטית החברתית מרגרט סגר הביאה לתהליך שבסיומו הומצאה הגלולה הראשונה. כך יכלו נשים לשלוט על הילודה, וכיוצא בכך - בעתידן. הגלולה הראשונה, אגב, הייתה במינון חזק פי עשרה מהנהוג כיום והיו לה תופעות לוואי חמורות כמו פגיעה במנגנון קרישת הדם והעלאת הסיכון לחלות בסרטן. פינקוס עצמו מת בגיל 67 ממחלת דם נדירה.
חלק יקראו לזה עצלנות מגעילה, אחרים יכנו זאת איכות חיים. רוברט אדלר, ממציא השלט הרחוק (1956), הוא ללא ספק אלוהי בטטות הכורסה. אדלר, ד"ר לפיזיקה מאוניברסיטת וינה, סיפר כי ההמצאה נולדה מכך שהוטלה עליו המשימה למציאת פתרון לכבל מסוכן המשתלשל מהמקלט לרצפה, מה שגרם לתאונות רבות.
השלט המקורי אמנם הומצא שנה קודם על ידי איגואן פולי, אך אדלר הוא שהוסיף לשלט, שנקרא אז "פלאשאו-מאטיק" את פונקציית התדרים העל-קוליים. השניים אף זכו בפרס האמ"י (האקדמיה לטלוויזיה ואמנות) על המצאה פורצת דרך. אדלר, שבכלל לא היה חסיד של טלוויזיה, רשם על שמו 800 פטנטים במשך 60 שנות עבודה בקונצרן זניט, שלימים התמזג עם חברת הענק LG.
רודולף דיזל נולד בצרפת, אך בגלל מלחמת פרוסיה-צרפת נאלץ לברוח ללונדון, ובהמשך גם לעיר המוצא של הוריו - אוגסבורג שבחבל בוואריה. כבר בגיל 14 החליט דיזל שברצונו להיות מהנדס, ואחרי לימודי תעשייה זכה במלגה לאוניברסיטה הטכנולוגית במינכן. הוא סיים את הלימודים, אך לא לפני שחלה בטיפוס הבטן.
ב-1892 הוא ענה על הצורך במנוע חזק ויעיל יותר ממנועי הקיטור,ורשם כפטנט את מנוע הדיזל ששינה לחלוטין את אופי תצרוכת הדלק. דיזל נראה בפעם האחרונה על ספינה שלקחה אותו מאנטוורפן ללונדון דרך תעלת לה-מאנש. עשרה ימים לאחר מכן משו מן המים אנשי ספינה הולנדית גופת גבר במצב ריקבון מתקדם, וכשבועיים לאחר מכן זוהו הפריטים שעל הגופה על ידי בנו של דיזל.
השבדי אלפרד נובל בכלל רצה להיות סופר, אבל אביו החליט שילמד הנדסה כימית וגזר על העולם המצאה הרסנית במיוחד. נובל, האיש והאשמה, הקדיש את כל חייו לחקר ייצור חומרי נפץ - בפרט ניטרוגליצרין, ובשנת 1864 גרם פיצוץ במפעל המשפחתי למוקשים ימיים בסנט פטרסבורג למותו של אחיו הצעיר.
ב-1867 ייצב נובל את החומר הרגיש באמצעות שילובו עם פחם ונסורת, ולמעשה המציא את הדינמיט, חומר נפץ שבכלל אמור היה לפתור בעיות טבעיות כמו פיצוץ סלעי ענק וסכירת נהרות. נובל, שרשם בחייו למעלה מ-350 פטנטים, נכנס לדיכאון מהשימוש לרעה שנעשה בהמצאתו ועבר לקראת סוף חייו לסן רמו שבאיטליה, שם נפטר משטף דם במוח. בצוואתו הורה להקדיש את כל הונו להקמת קרן שתחלק פרסים על הישגים שתרמו לאנושות. פרופ' דן שכטמן, עם חשבון של מיליון יורו בכיס, מודה לו עמוקות בימים אלו.
לכנות את דה וינצ'י ממציא יהיה להמעיט בערכו, כמו גם לקרוא לו אמן, מתמטיקאי, מדען ומוזיקאי: האיש היה גאון, גם כן סוג של אנדרסטייטמנט, ואם היה חי מאה, 200 או 400 שנים אחרי תקופתו, היה יכול לתעל את כישוריו לכיוונים מופלאים עוד יותר. בכל תחום שעסק, הקדים לאונרדו את זמנו, ולכן לא ברור עד כמה הרעיונות שהגה היו מעשיים או יישומיים; המושג "פטנט" לא היה קיים באותה תקופה, אך העקרונות שהניח וההשראה שסיפק, בין היתר בתחומי התעופה, האור וההנדסה, כמו גם "חוסר הסבירות עתיר הדמיון" שלו, היו מהפכניים גם בסטנדרטים של שנים ארוכות לאחר מותו.
שני הצעירים היהודים, עוד לא בני 40, עשו את הצעד הראשון בדרך לניצחון המכונה על האדם: הם ייתרו את הצורך לחשוב. השניים, שנולדו בהפרש של חמישה חודשים, דווקא חשבו בילדותם, כמי שגדלו בבתים מדעיים-אקדמיים, ומוקדם מאוד הפילו את התפוח בקרבת העץ: ברין למד בבית לאחר שמאס בוויכוחים עם מוריו, פייג' בנה מדפסת מאבני לגו.
הם נפגשו בסטנפורד, ובזמנם הפנוי הקימו את מנוע החיפוש על חשבון הלימודים לדוקטורט. שורת הפיתוחים שיצאו תחת ידיהם הנגישה את המידע העולמי, בהתאם למוטו החברה, וכיום אנשים כבר לא צריכים להתאמץ בחיפושים אחר פרטי מידע - הם רק זקוקים לגישה לאינטרנט, ולמילה Google.
ג'ק ובובי קנדי ניהלו את אמריקה; אנדי ולארי ואשובסקי בראו את המטריקס; ונוס וסרינה ויליאמס עדיין שולטות בעולם הטניס; וילבור ואורוויל רייט נתנו לאנושות כנפיים. הרייטים, שניים משבעת ילדיו של כומר ממרכז ארצות הברית, ויתרו על השכלה גבוהה מסיבות בריאותיות וכלכליות, וכשבגרו ועבדו יחדיו החלו להתעניין באווירונאוטיקה.
לאחר מותו של חלוץ התעופה אוטו ליליינטל בתאונת דאון ב-1896 הגבירו השניים את עיסוקם בתחום וביקשו להשלים את המשימה שעלתה לגרמני בחייו. בשלהי 1903 הגיעו 12 השניות ו-39 המטרים ששינו את חייהם ואת פני התחבורה העולמית. כיום, הטיסה הארוכה בעולם גומאת 15,345 ק"מ ב-19 שעות - מניו יורק לסינגפור.
מגיל צעיר התלווה צ'רלס גודייר לאביו סוחר המתכות במסעותיו העסקיים בקונטיקט, אך השניים לא עשו חיל בעסקיהם ונאלצו לראות אותם עולים בתוהו, עד שהגיעו לפשיטת רגל. כשחיפש עיסוק חלופי, הצטרף גודייר למירוץ אחר פיצוח סוד השימוש בגומי, שהיה עד אז חומר בלתי עמיד ולא יציב. בסיוע של חוקר נוסף הוא ביצע ניסויים בגומי שהיה קיים באותם שנים, עד שמצא את נוסחת הזהב של ערבוב עם גופרית, ושכלל אותה.
יצירתו של גודייר לא הביאה אותו אל המנוחה והנחלה, והוא הכיר בכך ואף קיבל זאת בהשלמה: ההכרה בו ובתרומתו הגיעה רק לאחר מותו - בין היתר במתן שמו לחברת הצמיגים והגומי "גודייר",
שנוסדה 38 שנה אחרי שמת בגיל 59, ולעיירה קטנה במדינת אריזונה.
התנ"ך הוא הספר הנמכר בעולם, ולא כי "הארי פוטר" לא השתדל: ספרי הקודש של היהדות והנצרות היו גולת הכותרת של מהפכת הדפוס של גוטנברג בעשור הרביעי של המאה ה-15. הדפוס אמנם הומצא בסין 400 שנה קודם לכן, אך הסרבול של הכתב הסיני, העלויות הגבוהות של ההליך והריחוק של סין מהמערב הותירו אותו כפתרון מצומצם, מקומי.
עד שהגרמני הוציא לפועל את הרעיונות שרכש בתור צורף, כל קטע כתוב יוצר כעותק בודד. גוטנברג ניחן בחושים היסטוריים ויזמיים מוצלחים, אבל כישוריו העסקיים היו מפוקפקים למדי. כדי להוציא לפועל את המהפכה שלו הוא נאלץ לקחת הלוואות שלא הצליח להחזיר ומוטטו אותו כלכלית.
בעולם הכדורגל, שבו שחקנים, מאמנים ושופטים טובים כמו המשחק האחרון שלהם, השיטה והמורשת שהגה מיכלס, גדול מאמני הכדורגל של הולנד בכל הזמנים, נותרה על-זמנית. יחד עם תלמידו יוהאן קרויף הוא הוביל בשנות ה-70 את ה"טוטאל פוטבול" (כדורגל טוטאלי), שיטה כל כך פשוטה והגיונית על הנייר - כולם עושים הכל על המגרש - וכל כך מסובכת על המגרש, עד שרק ברצלונה שאימן קרויף בשנות ה-90 הצליחה לשחזר אותה נאמנה. שלא לדבר על ברצלונה החלומית של ימינו אלו, שהיא היא ההגשמה המושלמת של חזונו של מיכלס.
הטוטאליות שלו, המחויבות למשחק, הייתה הסמל של הכדורגל ההולנדי לאורך שנים, והציטוט הזכור ביותר שלו הקנה לו את הכינוי "הגנרל": "כדורגל הוא כמו מלחמה", הסביר מיכלס, "מי שמתנהג יפה מדי, מפסיד".
ארכימדס הוא אימתם של כל תלמיד 3 יחידות מתמטיקה באשר הוא, והאיש שכנראה הביא לעולם את הקריאה "אאורקה". המתמטיקאי היווני סלל את הדרך לקראת החשבון האינטגרלי והדיפרנציאלי, מצא את הנוסחה לחישוב שטח והיווה השראה בתקופת הרנסאנס.
לפי המסופר, הוא נהרג בעיר שבה נולד, סירקוסאי שבסיציליה, בעודו מפציר בחייל רומאי שלא למחוק את המעגלים ששרטט בחול - מהלך שעלה לו בחייו. חלק גדול משנות חייו המוקדמות בילה ארכימדס באלכסנדריה שבמצרים, חלק חשוב בתרבות ההלניסטית, שם למד אצל ממשיכיו של אוקלידס. לפי ההיסטוריונים, הוא מת בשנת 212 לפני הספירה בגיל 75 שנה.
כבן למשפחה שעסקה בחקר הדיבור והקול, לא הייתה לאלכסנדר הצעיר - שביקש מאביו להוסיף לו את שמו השני בגיל עשר - ברירה אחרת מאשר להיות האיש שאפשר לאנשים לדבר ביניהם מכל נקודה על הגלובוס. אחרי ילדות רוויה בהמצאות, פיתוחים וחידושים, התמקד בל במחקר על הולכת קול, אך בכרטיס הביקור שלו נכתב עד יומו האחרון "מורה לחירשים"; תרומתו לקהילה הזו, שאשתו נמנתה עמה, היא זו שסייעה לו לקבל את המימון הנדרש לפיתוח הטלפון. לאורך השנים הוא נאלץ להדוף מאות תביעות על גניבת הפטנט, וטענות כי לא הוא זה ששבר ראשון את המחסום הפסיכולוגי - אך הוא מעולם לא הפסיד בבית המשפט.
מיליוני מילים וסופרלטיבים נשפכו על מייסד אפל, שהסתלק מהעולם רק לפני חודשיים. כמו חבריו לרשימה הנ"ל, ג'ובס היה בעיקר איש חזון; בניגוד אליהם, הוא לא ניסה למצוא מענה לצרכים של הציבור הרחב - הוא הגדיר את הצרכים האלה. אייפד, אייפון, אייפוד, מקבוק, מחשב אישי: 317 פטנטים נרשמו על שמו של האיש שעשה כמעט הכל, אבל בצורה מגניבה יותר.
לכולם היה מחשב, כולם שמעו מוזיקה, כולם דיברו בטלפון, ובכל זאת הוא הצליח לעורר התרגשות כאילו היה אלכסנדר גרהאם בל, בכל פעם שהוציא לשוק אייפון חדש. פולחן האישיות סביבו והליווי, כמעט בשידור חי, של תהליך גסיסתו, היו תופעה תרבותית לא פחות מאשר האיש עצמו והחברה שייסד בצלמו.
איינשטיין הוא לא ממציא במובן הקלאסי, אלא פיזיקאי ותיאורטיקן, אבל הוא ניסח מחדש את המציאות כך שכמעט כל קביעה ופיתוח מדעיים נשענים על החוקים שהגדיר. תלמיד גרוע, איש משפחה בעייתי, מועמד לנשיאות מדינת ישראל; כל הסיפורים שנקשרו בשמו העצימו את המיתוס סביב האיש שקבע את המשוואה המוכרת בעולם, MC2 =E, שנים לא רבות לאחר שהכריז כי הוא כישלון המהווה נטל על משפחתו.
תורת היחסות הכללית שלו נחשבת לגילוי המדעי החשוב בהיסטוריה, הידע שהניח היווה נקודת ציון מכרעת בדרך לנשק הגרעיני, אבל תרומתו הגדולה באמת היא ללקסיקון העולמי, עם המחמאה האולטימטיבית "איינשטיין קטן".
הכבוד המפוקפק של תואר "אבי הנשק הגרעיני" מתחלק בין מדענים רבים. אפילו גיבור רב המכר "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", טוען שזה הוא. חלק גדול מהם הביעו אחר כך חרטה על התפקיד שלהם ביצירת הפצצה ששינתה את העולם - ומחקה כליל את הירושימה ונגאסאקי ביפן. היו כמה שבזמן אמת באמת פרשו או האטו את קצב עבודתם בכוונה.
הפור, אם כן, נופל על רוברט אופנהיימר, יהודי שכבר בגיל 25 היה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה, ראש "פרויקט מנהטן" שהוליד את שתי הפצצות היחידות שנעשה בהן שימוש מבצעי - "ילד קטן" ו"איש שמן". אופנהיימר העמיד לרשות הנשיא טרומן את הנשק שסיים את המלחמה ביפן ועורר שאלות מוסריות רבות, אבל גם זה לא עזר לו כשהסנטור מקארתי התייצב מולו והביא להדחתו מהוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית.
המיתוס על ההמצאות הכי טובות שבאות במקרה נתפר למידותיו של ממציא הפניצילין: המדען הבריטי, ששירת כקצין בצבא הוד מלכותו במלחמת העולם הראשונה, אמנם עסק לאורך הקריירה שלו במחקר על אודות חיידקים, אבל גילה את אם כל האנטיביוטיקות כשניסה לזהות את הגורם לשפעת.
הממצאים היו ראשוניים מאוד, אבל איתרו את ההבנה הבסיסית שאחד החומרים הפעילים בעובש, כזה שיש בכל אוכל ישן, הוא קוטל חיידקים מצוין ברמות שלא היו מוכרות באותה תקופה. הפיתוח ארך זמן רב, אבל לאור נקודת הפתיחה המוקדמת שלו - 1928 - הוא הסתיים בדיוק בזמן כדי לסייע לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה ולזכות את מפתחו בפרס נובל עם סיום המלחמה ב-1945.
יצאתם מהבית, קפצתם את המדרגות בטירוף, הגעתם אל הרכב ופתאום נזכרתם שהמפתחות בכלל על המדף. עבור כל מי שהסיטואציה הזו מוכרת, אלישע אוטיס, ממציא המעלית, הוא איש יקר. אוטיס היה מכונאי אמריקאי שבתחילת דרכו בכלל עבד במנסרה וכיצרן בובות. הוא אף איבד את אשתו הראשונה וכמעט מת בעצמו מדלקת ריאות קשה.
דווקא בגיל 40 הגיעה הפריצה שלו, בעת שעבד בחנות מיטות ותהה איך יוכל להעביר סחורות כבדות לקומות גבוהות. בשנת 1854 חשף אוטיס את המיזם החדש שלו בתערוכת "ארמון הקריסטל" בניו יורק, שם הציג לראווה את המעלית הבטיחותית הראשונה, כזו שלא נופלת גם אם חלילה הכבל המחזיק אותה נקרע. אוטיס לא נהנה מהתהילה יותר מדי ונפטר מדיפטריה כבר בגיל 49.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם