קבצן בחליפת ארמני
מאז קום המדינה ועד היום טרחו עסקני המפלגות החרדיות ליצור מנגנונים להפיכת הקהילות שבאו מהן למחנות פליטים של עוני מחפיר. הגישה הזו הפכה למקובלת, עד כדי כך שאלי ישי לא מתבייש להודות שהוא לא יותר מקבצן בחליפת ארמני, בורג בכיר במכונה שתפקידה להנציח את הסתמכותו של הציבור שלו על ציבור אחר
אחד האחראים המרכזיים למציאות הזאת - השר אלי ישי - התראיין בשבוע שעבר בתחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" והתייחס לרעיון החלוקה של בית שמש לשני יישובים: חרדי וחילוני. בגילוי לב מפתיע ציין ישי כי הוא מתנגד לחלוקה כיוון שהחרדים פשוט מסכנים ועניים מדי ואינם יכולים לעמוד לבד על רגליהם; הם פשוט צריכים את משלם הארנונה החילוני.
אבל איך הגענו למציאות כזאת? ציבור משכיל וחרוץ שמסור כל כך לדרך חייו איננו נולד מסכן, הוא נעשה מסכן בהרבה עבודה קשה. מאז קום המדינה ועד היום טרחו עסקני המפלגות החרדיות ליצור מנגנונים להפיכת הקהילות שבאו מהן למחנות פליטים של עוני מחפיר. כמו הארכיטקטים של מדינות הרווחה האירופיות וחברי הכנסת החברתיים, הם ביקשו
ליצור מציאות שלא יסבלו בה מכורח העבודה, מעוני או ממחסור, ובסופו של דבר יצרו מציאות שמנציחה דלות.
העיסקה של מדינת הרווחה מוכרת: אל תעבוד, אל תנסה לעבוד, אל תרכוש רכב, עטה על פניך הבעה של מסכן, הושט יד כפושט יד וזכה במענק הצטיינות כספי על ביטוי מסכנות. וכך, אף שבני אדם נולדים עם גאווה טבעית שמובילה לתחושת דחייה בסיסית מקבלת צדקה, השכילו העסקנים החברתיים והחרדים להטביע ציבור שלם במציאות שבה פשיטת יד היא מקובלת.
מקובלת כל כך עד שאלי ישי לא מתבייש להודות מעל גלי האתר שהוא לא יותר מקבצן בחליפת ארמני, בורג בכיר במכונה שתפקידה להנציח את הסתמכותו של הציבור שלו על ציבור אחר.
תופרד בית שמש החרדית מהחילונית לאלתר, ולא רק היא - האוכלוסייה החרדית וכמוה הפריפריה הישראלית צריכות להיגמל מ"מבקשי טובתן" המוכרים להם פתרונות רעילים בדמות קצבאות ילדים, תמיכות ואזיקי מסכנות אחרים אשר אוסרים את אזרחי ישראל השנייה במלכודת עוני שמותירה אותם רחוקים מהעין, מהלב ומאפשרות אמיתית לשפר את מצבם.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם