מדינה בפנסיה: בעיית ה"צונאמי הדמוגרפי" של סין
עד 2050 תהיה שליש מאוכלוסיית סין מעל גיל 60; אך כבר היום קורסת מדינת הענק תחת נטל הטיפול בקשישיה; למומחים ברור שהבעיה רק תחמיר: "זהו צונמי דמוגרפי"
ובכל זאת, וונג רואה בעצמו בר-מזל. אף שאין לו כל חסכונות, משום שנלחם נגד יפן בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוא זכאי למימון ממשלתי של הוצאות בריאות בסך 318 דולר. את מזונו קונה וונג באמצעות 200 היואן שהם את כספי הפנסיה שלו. "אנשים רבים בגילי לא יכולים לממן את שהותם במקום כזה", אומר וונג. "האוכל לא טוב כל כך, אבל אין לי על מה להתלונן".
וונג הוא הסנונית המבשרת של תופעה דמוגרפית חדשה בסין, כך מדווח בלומברג. מפקד האוכלוסין האחרון שממשלת סין ערכה בשנת 2009 הראה כי 178 מיליון מתושבי המדינה מעל גיל 60. על-פי תחזיות האו"ם, עד 2050 נתון זה עשוי לצמוח לכדי 437 מיליון אנשים כלומר, שליש מאוכלוסיית סין.
בעבר היה נהוג כי הדור הצעיר בסין דואג לקשישים, אך תהליכי העיור ומדיניות הילודה בסין שמו סוף למסורת זו.
"זהו צונמי דמוגרפי," אמר ג'וזף ג'יי כריסטיאן, מרצה עמית במרכז ללימודי אסיה בבית הספר הרווארד קנדי ולשעבר שותף בחברת ד.ל.א פיפר בהוג קונג, שמתמחה בדיור לקשישים בסין. "מבנה הדיור הרבדורי נעלם לחלוטין".
האתגר של סין דומה לזה שעמד בפני יפן בשנות ה-90 אך יש הבדל משמעותי אחד בין שתי המדינות: סין צפוייה להזדקן לפני שהיא תתעשר. משום שעשרות מיליוני בתי אב קשישים נותרו לדאוג לעצמם, החליטה הממשלה להקים ועדה לאומית בנושא הזדקנות שמטרתה לנסות ולנסח אסטרטגיה מקיפה שתדאג לרווחתם ובריאותם.
תוכנית החומש הנהוגה בימים אלה עדיין מעניקה למשפחה את האחריות העיקרית על דאגה לקשישים. עם זאת, הממשלה פונה אל המגזר הפרטי, לארגונים ללא מטרות רווח ולקהילות מקומיות כדי שיסייעו במציאת פתרונות ארוכי טווח. כיום רק חברות אחדות בסין מעניקות שירותי סעד הדומים לאלה הקיימים במערב, ואפילו טיפול הדומה למה שניתן לוונג פוצ'ן במרפאה עודנו נדיר.
"סיוע רפואי לקשישים הוא תחום שעדיין נמצא בחיתוליו," אומרת ניני וונג, מייסדת שירותי פינטרי לסעד לקשישים, שמועסקות בו 500 אחיות שמספקות תמיכה בבית ל-20 אלף קשישים בבייג'ינג.
על-פי נתוני הבנק העולמי, בסין קיימים כ-38 אלף מוסדות המשרתים קשישים ובהם 2.7 מיליון מיטות, המספיקות אך ורק לכ-1.6% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 במדינה. לשם השוואה, מוסדות דומים משרתים 8% מאוכלוסיית הקשישים במדינות מפותחות. חלק מהמוסדות הם מרפאות ממשלתיות עבור פקידי ממשלה בגמלאות, אחרים הם
"אם אנחנו לא יכולים לסייע לאנשים בבייג'ינג, אתה יכול לשכוח מסיוע לקשישים באיזורים הכפריים", אמר ג'ינג ג'ון, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת טסינג הואה.
בעיה נוספת היא הפיקוח הממשלתי המזערי על מוסדות לקשישים. באוגוסט האחרון פורסמה בעיתון צ'יינה דיילי כתבה על איש ממחוז האנוי שגילה שצוותו של בית האבות המקומי קשר את ידיו של אביו במשך 11 שעות בכל לילה.
"הזדקנות האוכלוסייה היא בעיה שתלך ותגבר בסין לאורך המאה ה-21", אמר לי זיהונג, ראש מחלקת המחקר של הוועדה הלאומית בנושא הזדקנות. "לממשלה הסינית יש את כל האמצעים הכלכליים והיכולות להגן על הצרכים הבסיסיים של הקשישים".
אך לא כולם משוכנעים שמאמצי הממשלה יצלחו. לו ג'ינחיאנג בן ה-81 גר בדירה של 20 מ"ר באחד הרבעים הישנים של שנגחאי, ללא שירותים או חימום. כספי הפנסיה שלו בקושי מספיקים למימון האוכל, התרופות וביקוריו התקופתיים במרפאה המקומית. "האם אתם באמת מאמינים שהממשלה תדאג לנו,"? הוא שואל בחיוך אירוני. "אל תחשבו על זה יותר מדי. כך דברים עובדים במדינה הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם