מדעי הטוויטר: לחזות את הכלכלה באמצעות הטוויטר
לחזות רעידות אדמה ואת העליות בשוק המניות, לזהות את מצב הרוח העולמי ולעקוב אחר מגפות; מתברר שאם מנתחים מיליוני ציוצים של משתמשי טוויטר אפשר ללמוד מהם כמה דברים די מעניינים; למשל, שכאשר אנשים רגועים הבורסה עולה
רשת האינטרנט אפשרה מאז ומתמיד לכל אדם להשמיע את קולו, וניתן לקבל התרשמות כלשהי - לאו דווקא מדויקת - על חוות דעת הציבור על נושאים שונים מקריאת בלוגים, טוקבקים או פורומים. אבל נתונים מעניינים נוטים להגיע דווקא מרשתות חברתיות, ובעיקר מטוויטר.
הסיבה היא שטוויטר היא החיבור הישיר ביותר לתודעה האנושית. היא נמצאת בשימוש במכשירים ניידים שנמצאים עם בעליהם כל הזמן, וההגבלה להודעות קצרות מקצרת את הרווח בין המוח לאצבעות. כדי לכתוב פוסט בבלוג נדרשים זמן ומחשבה רבים; בטוויטר כותבים את כל מה שעובר בראש באותו רגע. ומה שעובר בראש עשוי להיות בעל עניין לסוציולוגים, לחוקרי בורסה ואפילו לגאולוגים.
חוקרים לא מעטים ברחבי העולם מנסים לנצל את התכונה המופלאה הזאת של טוויטר לתועלת המדע והעולם. מתברר שאם מפגינים קצת יצירתיות אפשר להשתמש במידע לדברים מעניינים.
האם ימי שני באמת מדכאים? והאם זה נכון שבקיץ שמחים יותר מבחורף? כמה מחקרי סוציולוגיה ניסו להשתמש בטוויטר כדי לענות על שאלות כאלה. במחקר אחד, שנערך באוניברסיטת קורנל, נותחו 509 מיליון ציוצים בטוויטר מ-2.4 מיליון משתמשים ב-84 ארצות, ונבדקה הישנותן של כ-1,000 מילים המעידות על מצב רוח טוב או רע במועדים שונים לאורך היום או השנה.
מן התוצאות עלו דפוסים מפתיעים מבחינות מסוימות: נראה שרוב האנשים, בכל מקום בעולם, קמים אופטימיים וחייכנים יחסית בבוקר, והולכים והופכים למדוכדכים יותר במהלך היום. המפתיע הוא שאותו מבנה אינו מוגבל לימי עבודה בלבד, אלא מתרחש גם בסופי שבוע.
נמצא גם שאמנם מצב הרוח העולמי מושפע מעונות השנה, אבל לאו דווקא בדרך הצפויה: הצייצנים היו שמחים יותר בין דצמבר ליוני, החודשים שבהם הימים הולכים ומתארכים.
ניתן גם ללמוד על השפעתם של אירועים חדשותיים על מצב הרוח העולמי: החוקרים הציגו ירידה מורגשת במדד מצב הרוח בעקבות אירועים כמו המהומות בלונדון, ציון 10 שנים לנפילת התאומים ומותה של איימי ויינהאוס. האירוע ששימח את העולם יותר מכל היה חתונתם של הנסיך ויליאם וקייט מידלטון.
אבל מלבד הדרישה המנומסת בשלומו של העולם, אילו שימושים יש לנתונים אלה? מתברר שדווקא יש.
אם טוויטר הוא ערוץ ישיר אל התודעה של העולם, האם אפשר להשתמש במידע ממנו כדי לחזות נתוני בורסה? לפחות חוקר אחד טוען שכן. ג' והן בולן מאוניברסיטת אינדיאנה יצר מדד מצב רוח משלו, שמיקם את מצב הרוח העולמי לא רק על הציר שבין "שמח" ל"עצוב", אלא על פני 6 צירים שונים, ביניהם שמחה, טוב לב ועירנות.
עוזרת המחקר שלו החליטה להשוות את התוצאות במדדים השונים לנתוני הבורסה, "רק כדי לראות מה יקרה". להפתעת שניהם, היא גילתה התאמה מרשימה בין מדד הדאו ג'ונס לאחד ממדדי מצבי הרוח: רוגע. אלא שהתוצאות הגיעו לבורסה ב"איחור" של 3 עד 4 ימים. נראה שמדד הרוגע של טוויטר חוזה את העתיד.
כדי לבדוק את התוצאה המפתיעה הזאת, החוקרים פיתחו אלגוריתם שמנסה לחזות, על-פי נתוני היום הקודם, את עלייתו או את ירידתו של הדאו ג'ונס ביום הבא. ללא כל נתונים אחרים הגיע האלגוריתם לדיוק של 73.3%, אבל כשהוא התחשב גם בנתוני מצב הרוח העולמי מטוויטר זינקה רמת הדיוק ל-86.7%. כלומר, כשאנשים רגועים יותר הבורסה עולה 4 ימים לאחר מכן. כאנשים עצבניים הבורסה צונחת. הגיוני. או שלא.
החוקרים מודים שהם לא מבינים את האפקט, ושהנתונים גולמיים מאוד. אם מישהו הצליח לפתח שיטה שתחזה תנודות בורסאיות במדויק על סמך טוויטר, הוא עדיין לא סיפר על זה לעולם, מסיבות מובנות.
ב-2010 העולם היה מבוהל בגלל שפעת החזירים, שהתפשטה במהירות והפכה למגפה כלל-עולמית. ההת ר גשות, כמובן, לא פסחה על טוויטר. חוקרים מאוניברסיטת איווה חקרו את הקשר בין ציוצים המזכירים את המחלה לבין התפשטותה בעולם. מהמחקר עלתה רמת התאמה גבוהה מאוד בין מספר אזכורי המחלה בטוויטר לבין מספר המקרים הרשומים של חולים - אבל זוהי עשויה להיות ההשתקפות הטוויטרית של ההתייחסות התקשורתית למחלה.
מעניינים יותר הם הנתונים על-פי מיקום: החוקרים עקבו בין השאר אחרי ציוצים שאינם מזכירים את שפעת החזירים במפורש, אלא רק מזכירים תסמינים של המחלה (למשל "אני מנוזל מהבוקר. אולי יש לי שפעת").
במקרה של שפעת החזירים, כשכל שיעול נחשב עילה לפאניקה, המודעות להתפרצות היתה גבוהה כל כך שספק אם היה צורך באמצעים בלתי שגרתיים כאלה כדי לעקוב אחריה. אבל מעקב אחרי ציוצים שגרתיים לכאורה עשוי לעזור לזיהוי מוקדם ולהתחקות אחרי התפרצויות של מגפות עוד לפני שהן מגיעות למודעות. אפצ'י הוא רק אפצ'י, אבל הרבה טוויטים על אפצ' י שמגיעים מאזור מסוים עלולים להיות חלק ממגמה.
בסטריפ של הקומיקס XKCD מתואר, ספק בצחוק ספק ברצינות, מצב שבו טוויטר משמש לאזהרה מפני רעידות אדמה. "גל" הטוויטים שמתרחש בזמן רעידת אדמה - אנשים שמצייצים "היי, היתה פה הרגע רעידת אדמה" - עשוי להתקדם דרך הרשת במהירות רבה הרבה יותר מגל ההלם עצמו, וכך אנשים הנמצאים במקום מרוחק ממוקד רעידת האדמה יכולים לקבל התראה של כמה שניות לפחות לפני שהרעש פוגע בהם. הבעיה, לפי XKCD, היא שהאינסטינקט של משתמש טוויטר ממוצע כשהוא מקבל אזהרה כזאת אינו לתפוס מחסה, אלא לעשות ריטוויט.
יש חוקרים שהתייחסו להצעה של XKCD באופן רציני לחלוטין. חקר רעידות אדמה תלוי בחיישנים סיסמוגרפיים המותקנים במקומות שונים בעולם ובהשוואת הנתונים שלהם זה עם זה; בדרך זו ניתן ללמוד על אופן התפשטות גלי ההדף של רעש האדמה. אבל מספר החיישנים והפריסה שלהם מוגבלים. לעומת זאת, טוויטר הופכת כל אדם עם סלולרי לחיישן.
אחרי רעידת אדמה בינונית שהתרחשה בווירג' יניה באוגוסט האחרון יצרו חוקרים בהרווארד "מפת ציוצים" המציגה את שכיחות המילה "רעידת אדמה" בציוצים בהתאם למיקום המדווח של הצייצן ושעת פרסום הציוץ. קל להשוות בין התפשטות הציוצים לבין התפשטות רעידת האדמה עצמה, אבל הנתונים עדיין רחוקים מלהיות מדויקים מספיק להתחרות בנתונים הסיסמוגרפיים האמיתיים.
נתוני המיקום של כל אדם אינם בהכרח נכונים, וציוצים, מטבעם, נוטים להתרכז במרכזי אוכלוסייה גדולים-כך שעל-פי המפה נראה שהמקום שבו רעש האדמה היה החזק ביותר הוא ניויורק, ואילו האזורים הכפריים המאוכלסים בדלילות נשארו רגועים.
ובכל זאת, יש עתיד לסיסמולוגיה חברתית. ריצ' רד אלן, סיסמולוג מאוניברסיטת ברקלי, מנסה לגייס בכל זאת את כוחם של ההמונים. הוא מציע להורדה אפליקציה לאייפון בשם i Shake Cal, שמשתמשת במד התאוצה של המכשיר כדי להפוך אותו לגלאי רעידות אדמה.
גם המכון האירופי לחקר רעידות אדמה משתמש בנתוני כניסות לאתר שלו כדי לקבל מידע על אזורים שבהם הורגשה הרעידה, מתוך הנחה שהרגע הסביר ביותר שבו אנשים יגלשו לאתר חקר רעידות אדמה הוא מיד לאחר שהרגישו אחת כזו.
רשתות חברתיות, מתברר, יכולות לעזור להבין לא רק את בני האדם בעולם, אלא גם את כדור הארץ עצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם