גלדיאטור: מריו מונטי נלחם למען המשק האיטלקי
כלכלת איטליה נחנקה במשך עשרות שנים על-ידי שדולות של עסקים קטנים, איגודים מקצועיים ועובדי ציבור שחסמו את התחרות והנציחו שוק בלתי יעיל; ארגונים אלה עומדים כעת בדרכו של ראש הממשלה מריו מונטי, הנחוש ליישם רפורמות לחילוץ המדינה מבור של 1.9 טריליון יורו
אך מול הקמפיין של ראש הממשלה הרפורמיסטי קיימת שדולה חזקה של עובדים, שהרסה את הצמיחה הכלכלית באמצעות שמירת נתחים של המשק בידיהם של אנשים ממעגלים נבחרים. במידה רבה קבוצות אלה מתנהגות כמו גילדות מימי הביניים וקובעות בעצמן רגולציה של תקנות, שעות עבודה ומחירים. מול מונטי ניצבת רשימה ארוכה של אויבים, ובהם נהגי מוניות, רוקחים, עורכי דין, עובדי רכבת ומוכרי עיתונים.
בצעד נועז הוציא מונטי בחודש שעבר צו אשר מבטל חוקים בני עשורים שהיטיבו יתר על המידה עם עסקים קטנים המייצגים נתח גדול מדי מכלכלת איטליה. בין השאר קובעים השינויים כי מאפיות יוכלו מעתה לעבוד כרגיל בימי ראשון ובחגים ובכך יגדילו את התחרות ברשתות המבוססות. תעשיית המוניות, שסגירותה נודעת לשמצה, תעבור ליברליזציה. ישונו גם חוקים המונעים קרבה בין בתי מרקחת. "אנחנו רוצים ליצור מקום נוסף לתחרות ולערך", הצהיר מונטי.
שליחותו של מונטי יוצרת סערות המעידות על הקרב הקשה שעוד ניצב לפניו: מנהיגי עבר במדינה כבר ניסו לגבור על השדולות. כולם נכשלו והגיעו למסקנה כי דרכיה הישנות של הכלכלה פשוט מושרשות מדי בחברה האיטלקית.
מאז הנפיק מונטי את הצו ב-20 בינואר - נהגי המוניות ערכו שביתות במחאה על התוכניות להפקת רישיונות נוספים, נהגי משאיות זועמים יצרו מחסומים במחאה על העלאת מסי הדלק ואפילו הרוקחים שמתנגדים להרחבת מספר בתי המרקחת ושעות העבודה מתכננים צעדות מחאה.
מונטי וצוות מומחי הכלכלה החדשה שלו התחילו לעבוד בנובמבר האחרון, לאחר שמשבר החוב האיטלקי יצא מכלל שליטה וראש הממשלה סילביו ברלוסקוני הגיש את התפטרותו. מיד עם כניסתו לתפקיד הורה מונטי על צעדי צנע להתמודדות עם מצב החירום.
גל שני של צעדים כלכליים הוכרז השנה כאמצעי להחייאת הכלכלה. צעדים אלה הציבו את מונטי בצומת האינטרסים של איגודי העובדים, עובדי המדינה והארגונים המקצועיים שבמשך עשורים הטילו צל על הכלכלה והפוליטיקה של איטליה. בעלי המקצוע במדינה מוגנים זה שנים רבות על-ידי מערכות של חסויות, טובות אישיות ועיסקאות המתבצעות בדלתיים סגורות. התומכים בשיטה האיטלקית טוענים כי סגירת עסקים בפני גורמים חיצוניים מבטיחה איכות ושימור מסורת. מבקריה טוענים כי היא פוגעת בחדשנות, מקבעת שחיתויות ומובילה לקיפאון.
שמו של מונטי, פרופסור לכלכלה ולשעבר הממונה על התחרותיות באיחוד האירופי, נקשר ל מרגרט תאצ'ר, שהרוויחה את הכינוי "אשת הברזל" לאחר ששברה את איגודי העובדים כחלק מרפורמות כלכליות. רבים טוענים כי אף שתאצ'ר תרמה למודרניזציה של בריטניה, היא גם הותירה אותה מפולגת ומצולקת מסכסוכים. השדולות של העסקים הקטנים באיטליה עצרו את כלכלה בחסימת התחרות, שמרו על שעות עבודה קצרות והנציחו מנהגים בלתי יעילים בעסקים. לדוגמה, בתי המרקחת במדינה סגורים משבת אחר הצהריים ובמשך כל יום ראשון, והעיתונים נמכרים רק בדוכני עיתונים.
מונטי טוען כי מטרתו להפחית את ההגבלות על הייבוא ואת "הדרכים שבהן התעשייה האיטלקית מנסה להעניק יתרון למי שנמצא בפנים ולפגוע בכל מי שמגיע מבחוץ".
בעוד הפרשנים מריעים לתוכניתו של מונטי ומכנים אותה "מהפכנית", עובדים רבים דוחים את רעיונותיו ומטילים ספק ביכולתו לפרוץ את מעטה השמרנות. "מונטי נשמע טוב, הוא רוצה לדרבן את שוק העבודה בהנפקת רישיונות נוספים למוניות", אמר מריו פריסי (62) בעודו נוהג במוניתו ברומא, "אבל משמעותה של עוד עבודה
עד כה בכל אופן נראה כי הרפורמה פופולרית בקרב הציבור. לפי סקר שפורסם בשבוע שעבר בקוריירה דלה סרה, שיעור התמיכה הציבורית במונטי הוא 57%. כלכלנים סבורים כי צמיחה כלכלית - שלא נראתה במחוזות איטליה זה עשור - היא הדרך הטובה ביותר להיפטר מהחוב הציבורי המסוכן. החוב האיטלקי עומד על 1.9 טריליון יורו ומהווה 120% מהתוצר הלאומי הגולמי של המדינה. ברבעון הקרוב צפויה איטליה להיכנס למיתון, וקרן המטבע הבינלאומית צופה כי במהלך 2012 תתכווץ כלכלתה ב-2.2%.
אחת ההשפעות החריפות ביותר שיש לסגירותה של התעשייה האיטלקית היא דחיקתם של אנשים צעירים משוק העבודה, המובילה לבריחת מוחות. אחד מתוך 4 איטלקים בני מתחת ל-30 אינו לומד, עובד או נמצא בהכשרה. "משמעותה של תחרות רבה יותר היא עוד משרות פנויות, עוד מקומות לצעירים, פחות מקומות לבעלי זכויות היתר והכרה רבה יותר בכישרון", אמר מונטי במהלך מסיבת העיתונאים שבה הודיע על הרפורמות. "זה איננו רק מבצע כלכלי נרחב, אלא גם פעולה חברתית גדולה".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם