תיבת התלונות של פייסבוק
הבמה של פייסבוק לא רק יצרה את חרם הקוטג' - היא פתחה את הדלת לצרכנים שתמיד יתלוננו על מה שקיבלו בטענה שאינו מושלם
האפשרות שפייסבוק סיפקה לצרכן, מלבד ההתארגנות למהפכות עממיות, היא להראות לחברות המסחריות מי הבוס. אבל כפי שהמהפכות החברתיות והאביב הערבי לא בדיוק הוכיחו את עצמם עד כה, יש קוץ גם באלית "כוח הלקוח" שלא רבים מתייחסים אליו.
כמשתמשת פייסבוק כבדה אני יכולה להעיד שהרשת הזאת הפכה בין היתר לבמה לתלונות של לקוחות לא מרוצים. מי שחווה משהו מרגיז מיד משתף בתלונה שלו את חבריו ואת מי שמוכן להקשיב. מצד אחד, פייסבוק נתנה ללקוח את הכוח להבהיר למשווקים שהוא כבר לא קול דומם כדי שידעו מי כאן הבוס. ומצד אחר, הבמה הזאת הניבה דרך התנהגות מסוימת, שגורמת לנו כל הזמן להיות מרוצים פחות. פייסבוק לא רק יצרה את חרם הקוטג' והביאה להפניית הזרקור החשוב
למחירים הגבוהים של מוצרי היסוד, היא גם גרמה לצרכנים להרגיש תמיד צורך להתלונן על מה שקיבלו בטענה שאינו מושלם.
בין השאר, בגלל הבמה הזאת אנחנו כבר מתקשים לראות את היופי בשירותים ובגימיקים החדשים שהמשווקים עמלים לספק לנו ומצליחים לראות בקלות רק את מה שלא טוב בהם. היא פתחה לנו את הדלת, בלי משים, לשאוף לדבר מושלם שאינו באמת קיים. אומרים שהמפתח לאושר הוא ציפיות נמוכות, כי כשהציפיות נמוכות מופיעות הפתעות טובות רבות יותר.
אז פייסבוק אפשרה לנו לא להיות הפראיירים של אף אחד - היצרנים הפכו לעבדים שלנו, אנחנו כל הזמן בוחנים אותם ותמיד נצפה מהם ליותר. ומנגד, חוויית הלקוח הרגה לנו את האושר ואת האפשרות להיות סלחנים קצת יותר כלפי הלא מושלם. קו ברור מפריד בין היכולת לבטא עוולות צרכניות אמיתיות לבין הציפייה שהעולם לא יפסיק לשרת אותנו, אפילו לרגע אחד. האם ייתכן שפייסבוק היא אחד הגורמים לטשטוש המוחלט של הקו הזה?
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם