המערכת הפיננסית למכירה
ככל שניסיתי להבין אתמול, אף אחד לא הצליח לספק הסבר סביר כיצד תביא הוועדה להגדלת התחרותיות
מצד אחד היא הסירה מסדר היום את הדרישות המחמירות מחברות פער, שהוצגו בטיוטה הראשונה, לרוץ לאסיפה הכללית ולאשר החלטות מהותיות שהתקבלו בהנהלות, כמו גיוסי הון ועסקות מהותיות.
מצד אחר הניפו אנשי הוועדה את הגרזן במכה אחת וחיסלו מעשית את תופעת הפירמידות (חברות הפער). חברות ציבוריות המחזיקות בשרשרת הבעלות יותר מ-3 שכבות לא יוכלו לפעול בעתיד. הן יחויבו לחסל את החברות הנמצאות בקומות התחתונות של הפירמידה.
מגבלה משמעותית נוספת נוגעת להפרדה בין נכסים ריאליים ונכסים פיננסיים. הקריטריונים להפרדת הנכסים הוחמרו עוד יותר והחורים ברשת הוקטנו. יותר גופים עסקיים ייאלצו להיפרד בשנים הקרובות מהחברה הריאלית ששבעלותם או מהחברה הפיננסית שבבעלותם.
שימו לב. אם לא יחול שינוי ב-4 השנים הקרובות, משפחת עופר לא תשמש יותר כבעלת השליטה בבנק מזרחי-טפחות, בינו צדיק לא יהיה הבעלים של הבנק הבינלאומי, שרי אריסון עלולה להיפרד משיכון ובינוי או מבנק הפועלים, נוחי דנקנר מכלל ביטוח, יצחק תשובה מהפניקס, זהבית כהן מתנובה ודוד עזריאלי מאחזקותיו בלאומי קארד.
כשאיש העסקים בינו צדיק שמע אתמול על המגבלות החדשות הוא צחק במרירות. מבדיקה שערך עם יועציו המשפטיים התברר שאין שום מקום בעולם הנאור שבו בעל שליטה פרטי המחזיק בשיעורי בעלות נפרדים נאלץ למכור אחת מאחזקותיו.
ומה יקרה אם המחיר לחבית נפט יירד ל-65 דולר, שואל בינו צדיק. מחזור
המכירות של פז יירד אז אל מתחת לרף 6 מיליארד השקלים. האם גם במקרה זה אאלץ למכור את פז?
ועדת התחרותיות הובילה בפועל את הסקטור העסקי למצב של מוכרים בלבד בשוק ההון הישראלי. כבר כיום המערכת הפיננסית הישראלית כמעט כולה מוצעת למכירה. הרגולציה הוציאה את החשק.
בנק לאומי כבר הופרט. שרי אריסון תשמח לצרף שותף לבנק הפועלים. משפחת ברונפמן מחפשת את הפראייר שישמח לרכוש ממנה את בנק דיסקונט. גם בעלי השליטה במזרחי-טפחות היו שמחים להתמזג (בינו צדיק עם הבנק הבינלאומי מחכה לכם).
בענף הביטוח המצב בטוח הרבה פחות. כלל ביטוח, הפניקס, מגדל איילון ואולי גם אליהו נמצאות על המדף. הפחתת דמי הניהול בגמל ובביטוח רק מחמירה את המצב. קונה שיגיע עם הצעת מחיר ראויה יהפוך למלך ענף הביטוח הישראלי.
אבל מי יגיע לישראל? משקיעי החוץ מחפשים מציאות שיוכלו למכור מחרתיים ולברוח. חיים שני, יו"ר הוועדה, הרגיע אותי: "לא נורא שהשליטה בחלק מהחברות הציבוריות תפוזר בקרב הציבור הרחב". שני מטיף להפיכת הציבור הרחב לבעל הבית האמיתי של ענף הפיננסים.
אלא שהבעיה הגדולה היתה ונותרה הקשר בין צמצום חברות הפער, או ההפרדה בין נכסים פיננסיים וריאליים, לבין הגדלת התחרותיות.
מישהו שם למעלה התבלבל. ועדת חיים שני נקראת "הוועדה להגברת התחרותיות" ולא "ועדת הריכוזיות". ככל שניסיתי להבין אתמול, אף אחד לא הצליח לספק הסבר סביר כיצד תביא הוועדה להגדלת התחרותיות.
דיבורים על "ריכוזיות אשראי" ו"ניגודי אינטרסים" היו לרוב. ואולי באמת אף אחד אינו יודע את התשובה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם