זהירות, שביתהֱ
זכות השביתה קמה על מנת לאפשר לעובדים לשפר את תנאיהם, היא לא נועדה להעביר אליהם את הבעלות על מקום העבודה ואת ניהולו
ועדי עובדים, בשמה של העבודה המאורגנת, מעוניינים להשבית את הארגון שבו חבריהם עובדים ואת השירות הציבורי החיוני שהם מספקים למען קידום אינטרס אשר לרוב ניתן לכמתו בכסף. בית הדין מבין את הנזק שהשביתה יכולה לגרום לכלכלת המדינה ולציבור ואינו ממהר להתירה. הוא שולח את הצדדים לנהל משא ומתן. על פניו זו דרך נכונה, אלא שיש בה סכנה שההגמוניה של ניהול המדינה תעבור לוועדי עובדים.
רכבת ישראל היא נכס של המדינה. הציבור בישראל הוא הבעלים האמיתי שלה. אבל בשם העבודה המאורגנת וזכות השביתה אנו מפקיעים את הבעלות מהציבור ומעבירים אותה לוועדי העובדים. זכות השביתה נוצרה על מנת לאפשר לעובדים לשפר את תנאי עבודתם; היא לא נועדה להעביר אליהם את הבעלות על מקום העבודה ואת ניהולו. ואולם, בתי הדין לעבודה, בלחצים דמגוגיים ולפעמים אלימים שעילתם פגיעה בזכויות העובדים, הרחיבו את זכות השביתה גם למטרות שהיא לא נוצרה למענן.
מה בעצם קרה פה? על רקע הכשלים שהתרחשו ברכבת ברמת הבטיחות וגם בהיעדר האמינות, החליטה ההנהלה להעביר למיקור חוץ את תחזוקת הקרונות החדשים שנרכשו. אם החלטה זו היתה מתקבלת בחברה עסקית פרטית איש לא היה מעז לבקר אותה. זוהי החלטה ניהולית טהורה, אולם כשמדובר בנכסי המדינה אפשר לערער עליה על מנת לקדם אינטרסים אנוכיים של ציבור העובדים.
מכאן ואילך על מה ינוהל המשא ומתן? לא על עצם ההחלטה להעביר את תחזוקת הקרונות למיקור חוץ, אלא על ההטבות שעובדי הרכבת יקבלו כדי שלא יכשילו את העברת העבודה למיקור חוץ.
על בית הדין להבהיר לוועדי העובדים מתי קמה להם זכות השביתה ומתי לא. בדרך זו אפשר למנוע מצבים מביכים העולים ממון רב לקופת המדינה. לא בכל מקרה מותר לאיים בשביתה על מנת להשיג מטרה שלמענה זכות השביתה כלל לא נוצרה.
הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם