סרט מלחמה: קריית שמונה עומדת בפני קריסה כלכלית
קריית שמונה עומדת בפני התמוטטות; 9 המפעלים הביטחוניים בעיר, המעסיקים מאות, לא מקבלים יותר הזמנות ממשהב"ט, שמעריך כי הם חיים על זמן שאול - כחודשיים ליתר דיוק; ראש העיר כבר הכריז שאם בקשת הסיוע שהפנה לרה"מ לא תיענה - "אני סוגר את קריית שמונה"; ברחובות מרגישים פחד, כאב ואת הקושי להביט לילדים בעיניים כשאי אפשר לקנות להם תחפושת לפורים
על-פי הערכות של משרד הביטחון שהגיעו לידי עסקים שישי, אם ההזמנות לא יחודשו בחודשיים הקרובים, כמעט כל המפעלים הביטחוניים בקריית שמונה יעמדו בפני סכנת סגירה וייאלצו לנעול את שעריהם. בניסיון להציל את העיר החליט ראש עיריית קריית שמונה ניסים מלכה להכריז ביום שלישי השבוע על מצב חירום. בישיבה מיוחדת בהשתתפות מנהלי המפעלים הוא הודיע כי ידרוש מראש הממשלה עזרה מיידית לתעשייה הביטחונית בעיר. הוא כבר החליט מה לעשות אם בקשתו לא תיענה: "אני סוגר את קריית שמונה" - הכביש הראשי לעיר ייחסם, בתי הספר יושבתו ולא יסופקו כל שירותי העירייה עד אשר יוזרמו הזמנות רכישה למפעלים. "אני כבר לא יודע מה לעשות", אומר מלכה בכאב, "מבחינתי זה המוצא האחרון, כי בלי תעשייה אפשר לסגור את העיר וללכת".
מכות המוות שספגה קריית שמונה
בקריית שמונה, במרחק נסיעה של 3 שעות מתל-אביב בלבד, שולט היום הפחד הגדול מכולם - להישאר ללא פרנסה. רוב התושבים בעיר חיים בשכר מינימום, ומשום שגם המעט הזה עומד להילקח מהם, הם בחרדה אמיתית. את המלחמות ואת הקטיושות הם שרדו, אך המחשבה שמחר הם עלולים למצוא את עצמם בלי עבודה כמעט עוצרת את נשימתם.
אף שמנהלי המפעלים לא אמרו זאת בפירוש, כל עובד יודע כי בעוד חודש וחצי הוא עלול להישלח הביתה היישר אל המציאות שמאחורי הסטטיסטיקה של קו העוני. הפחד מפיטורים משתק אותם והם מתקשים להמשיך ולנהל חיים רגילים. אבי סופר (50), שעובד במפעל הביטחוני סימת כבר 27 שנה ומפרנס לבד במשכורתו הדלה את אשתו ואת 5 ילדיו, הוא גבר גדול וחזק. כשהוא מתיישב מולי בבגדי העבודה הכחולים של המפעל הוא נראה גאה ויציב, אך כשהוא מתחיל לדבר על האפשרות כי בקרוב יאבד את המקום היחיד שעבד בו כל חייו, הוא נשבר.
"אני לא ישן בלילות", הוא מתוודה בכאב, "אין לי תיאבון, אני כל הזמן לחוץ ומתחמק מהילדים, כי אני יודע שהם יבקשו ממני דברים שאין ביכולתי לתת. עכשיו, כשקוצצה לי המשכורת למינימום, אני מרגיש בתחתית. עוד מעט פורים ואין לי כסף אפילו לקנות תחפושת לבת שלי. יש לי שני בנים חיילים, אחד מהם ביקש ממני כסף לאוכל ועניתי 'אין לי'. אמרתי את זה בשקט, כדי שאמא שלו לא תשמע ותצטמרר. על פסח אני אפילו לא רוצה לחשוב, כי כרגע אין לי סכום מספק לקיום החודשי הבסיסי. לא נראה לי שבממשלה מודעים לממדי החומרה של המצב פה, ואם הם יודעים ומתעלמים - מדובר באנשים חסרי לב".
באופן אירוני סופר היה ממובילי המחאה החברתית בקריית שמונה, וזו הובילה לבסוף לקיצוץ בתקציב הביטחון שעלול לגרום לסגירת המפעל. הוא תמך בסטודנטים המקומיים לכל אורך המחאה וקישר בינם לבין הגופים המוסדיים בעיר לקידום ההפגנות. "ראיתי את הצעירים שהובילו את המחאה החברתית כילדים שלי. המחאה לא ביקשה להרוג אותנו, אלא לאפשר לצעירים להתקיים בארץ בכבוד ולנהל חיים נורמליים. אני לא מצטער שתמכתי במחאה מפני שאני עדיין חושב שהיא מוצדקת ונכונה, אבל משרד הביטחון ומשרד האוצר משתמשים בה לרעה כדי לנהל מלחמות על הגב שלנו ולפגוע בנו. לא לזה פיללה ועדת טרכטנברג".
מנהל המפעל אלי קסוס, איש קטן עם חיוך גדול, מספר כי כל העובדים מצויים באותה המצוקה, רובם נשואים והורים לילדים שתלויים בפרנסתם, אך לא רוצים לדבר
גם במפעל סלינה, שרוב מחזור המכירות שלו הוא למשרד הביטחון, כבר פוטרו 7 עובדים, וכעת פיטורים של 15 נוספים עומדים בפתח. "הפחד מפיטורים נמצא שם תמיד", מתוודה עובד המפעל אבי רווח (40), שכמו סופר מפרנס 5 ילדים לבדו מכיוון שאשתו איבדה את עבודתה. "למזלי אשתי מקבלת דמי אבטלה, אבל אלוהים גדול. קשה לחיות באי-ודאות ובינתיים אנחנו מקצצים בכל. המחירים רק עולים ולא נשאר לי משהו מהמשכורת, אבל אני דואג שהילדים ירגישו בינתיים שלא חסר לנו כלום".
"לא נעמוד בסגירה של עוד מפעלים"
ראש העיר מלכה עוד זוכר היטב את היום בשנת 2009 שבו נסגר המפעל האחרון בעיר, גיבור סברינה. "זה היה יום שחור. מכת מוות של ממש לעיר. בשיא הפעילות של המפעל הוא העסיק 1,000 עובדים, אבל לאחר מכן צמצם וצמצם עד שנשארו 200 עובדים - וגם הם נשלחו לבסוף הביתה. חלקם לא מצאו עבודה עד היום".
בשל החשש כי מצב זה יחזור על עצמו כבר יותר מחודשיים הוא עושה מאמצים עילאיים למשוך את תשומת הלב של הממשלה לסכנה התעסוקתית שנתונים בה תושבי קריית שמונה, אך ללא הצלחה. "כתבתי לבנימין נתניהו שהעיר בפני קריסה ושעוד כמה ימים לחלק מהמשפחות בה לא יהיה מה לאכול, אך עד היום לא קיבלתי תשובה. הייתי אמור להיפגש עם נתניהו לפני שבועיים, אחרי דיון של ועדת החוץ והביטחון בפרויקט המרכבה, אך הוא אפילו לא טרח להודיע לי שהוא מבטל את הפגישה שתוכננה זמן רב מראש, ופשוט לא הגיע".
"אני מיואש", אומר מלכה, "ראש הממשלה מתעלם מאיתנו אף ש-1,000 משפחות צפויות להישלח היישר מתחת לקו העוני אם המפעלים ייסגרו. אנשים מבינים את המשמעות של 1,000 משפחות בלי פרנסה? אחוזי האבטלה יקפצו, משפחות שלמות לא ישלמו ארנונה, וזו תהיה מכת מוות לעיר. העיר הולכת בכיוון של התמוטטות מוחלטת. למרות כל המלחמות, כשהיתה לנו פרנסה היינו חזקים, אבל בלי פרנסה ייוותרו פה רק שברי כלי".
כשיורד הערב והשקט והחושך מכסים את קריית שמונה ואת ההרים הירוקים שסביבה סופר חוזר הביתה מיום העבודה. הוא ממהר לאמבטיה ומקווה כי בדרך לא ייתקל באף אחד מילדיו. הוא אוהב אותם יותר מכל דבר אחר, אך המחשבה שיצטרך לומר להם שוב שאין לו כסף אפילו לטיול השנתי של בית הספר מפחידה אותו. 'היום עוד יש לי עבודה' הוא מעודד את עצמו, אך בראשו כבר מדמיין את מכתב הפיטורים ממתין בתיבת הדואר. הממשלה לא תעזור הפעם, הוא יודע ומעדיף ללכת לישון, רק כדי לשרוד את היום הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם