מסביב לעולם ב-80 שניות: אפליקציית וייז נוסקת
עם 14 מיליון משתמשים, אפליקציית "וייז" הישראלית - רשת חברתית בינלאומית של נהגים שמעדכנים על המתרחש בכבישים בזמן אמת - מאיימת לכבוש את העולם. נעם ברדין המנכ"ל מספר איך תורמים תושבי ערב הסעודית ומלזיה לפעילות החברה, ולמה אין סיכוי שהשימוש באפליקציה יביא אתכם בטעות לרמאללה?
קבלו את וייז: אפליקציה חברתית סלולרית המאפשרת לנהגים להשתמש במידע על מצב הכבישים בזמן אמת ומשנה לגמרי את חוויית הנהיגה של המשתמשים בה. המפות של וייז מתעדכנות כל הזמן: מתריעות על עומסים ועל תאונות ומציעות לנהגים המשתמשים באפליקציה את הדרך המהירה ביותר, בהתחשב בכל אירועי התחבורה באזור מסוים. משתמשי וייז, המכונים בפי החברה "וייזרס" (wazers )יכולים להיות משתמשים סבילים, כלומר כאלה הנהנים מדיווחי התנועה ועצות הנהגים האחרים שעל הכביש או פעילים - לדווח בעצמם על תאונות, ראות לקויה או מכמונות מהירות.
מה שהנהגים הסבילים, המשתמשים השקטים, לא יודעים הוא, שגם הם בעצם מאוד מאוד פעילים. במהלך נהיגתם, נאסף ונבנה מידע על מפות ומצב הכבישים באופן פסיבי. למעשה, אם נהג המשתמש בווייז מגיע לאזור שאינו ממופה, עצם נהיגתו שם תוך כדי שימוש באפליקציה יוצרת מיפוי ראשוני וחשוב. האפליקציה אותה הוא נושא על הנייד שלו אוספת מידע מן השטח, בכל רגע נתון: עצירות, מהירות, פניות, כיוונים. הכל נאסף ומתויג. וייז היא הויקיפדיה של השטח. אין פלא שלוייז יש כיום כ-14 מיליון משתמשים, ומדי חודש נוספים לה כמיליון וחצי משתמשים חדשים (-50 אלף ביום ) כולל במדינות כמו איראן ומלזיה.
מי שיושב לו בריאד ומוריד את האפליקציה של וייז מחנות האפליקציות של אפל או של האנדרואיד, כנראה לא מודע לכך שבמרחק של כאלף קילומטר משם, במשרדים קטנים באזור התעשייה ברעננה, יושבים חבר' ה ישראלים, חלקם יוצאי יחידת 8200, אחרים קרביים לשעבר, ומתמוגגים מן המיפוי המתגלגל שנהגי ערב הסעודית מספקים להם בהתנדבות.
אנשי וייז - המנכ"ל נעם ברדין, אהוד שבתאי, מהנדס תוכנה ובעל הרעיון המקורי, היזמים אמיר שנער ואורי לוין ויובל שמואלביץ, סמנכ"ל קהילות ותפעול ומוחה לכתיבת קודים, גדלו כולם בישראל. במדינה שבה גבול הוא מונח טעון במשמעות פוליטית, במדינה שבה שטחי הנסיעה ומרחב הנהיגה מאוד מוגבלים ואי אפשר - כפי שמיליוני אמריקאים, אירופים או דרום אמריקאים עושים - לקחת את הרכב ופשוט לנסוע ולנסוע בלי סוף. רק במרחק של 20 קילומטר מרעננה, לפי החישוב של אפליקצית וייז, נמצאת קלקיליה, עיר פלסטינית הניצבת מאחורי גבול דמיוני כלשהו. עיר שלא נוסעים אליה עם וייז. ודווקא מכאן, מתוך הקלסטרופוביה הגיאוגרפית הזו, צומחת חברה כמו וייז.
ברדין הוא לא טיפוס פילוסופי, והוא לא מביא איתו לסיפור העסקי של החברה הצעירה שום מטענים אידיאולגים. הוא כן מספר על אחת הפעמים שבה משתמש של וייז נסע בטעות הישר לתוך רמאללה. "הוא נסע לתוך העיר תוך כדי שהוא משתמש בווייז", מספר ברדין, "וכדי למנוע מצב שבו זה קורה שוב, רצינו להוסיף קו גבול לאפליקציה. דיברנו עם צה"ל, משרד הבטחון, משרד החוץ ועוד. אף אחד לא היה יכול לעזור לנו, אז בסופו של דבר ציירנו בעצמנו את הגבול והסרנו את החלקים של הרשות הפלסטינית מן המפה. את המיפוי של אזור הרשות הפלסטינית העלנו לשרתים הבינלאומיים שאנחנו משתמשים בהם ולא לשרתים הנמצאים בשימוש בתוך ישראל, כי לא רצינו להיות אלה שמתווכים בין ישראל לבין הרשות בנוגע לקווים המדויקים, וגם לא רצינו לנהל מאבק על המקום בו עובר הגבול".
סיפור ההצלחה של החברה התחיל כששבתאי קיבל מחשב כף יד עם נווטן חיצוני, שכלל תוכנת ניווט. מהר מאוד הוא מצא שהמכשיר מאכזב: הוא לא שיקף
ב-2010, אחרי כשנה וחצי בחברה, עבר ברדין עם משפחתו לעמק הסיליקון בקליפורניה, שכר משרדים ועובדים, והתחיל לקדם במשנה מרץ את פריצתה של וייז בשוק הבינלאומי. ואמנם, בקיץ 2011 היתה לווייז פריצת דרך משמעותית: אירוע תחבורה מכונן בלוס אנג' לס רבתי, שחייב את סגירתו של אחד מעורקי התחבורה הראשיים, כביש 405, כדי לבצע שיפורים במחלפים ובגשרים בקטע של כ-16 קילומטר בכביש. עבודות ההנדסה תוכננו לסוף שבוע, כדי לא להקשות על הנהגים, ובכל זאת, המטרופוליטן הגדול ביותר והפקוק ביותר בארה"ב נכנס לכוננות. תחנות הטלוויזיה והרדיו הכינו את הציבור, ביקשו מאנשים להישאר בבתים, תכננו דרכי נהיגה חלופיות; החשש מקשיי התחבורה היה כה גדול, עד שאנשי התקשורת בקליפורניה הדביקו לאירוע את השם "קרמגדון" (Carmageddon, מלשון "ארמגדון").
בווייז הבינו מהר שזו ההזדמנות שלהם לפרוץ לתודעה רחבה ולהשיג עוד משתמשים. כשאחת מתחנות הטלוויזיה המקומיות יצרה עמם קשר כמה ימים לפני האירוע, הם הסתערו. יחד עם ערוץ הטלוויזיה הם בנו עמדת שידורים חיים ממסך הניווט של וייז, קיבלו דיווחים מן השטח, הציגו את האפליקציה שלהם בשידור חי והציעו לנהגים להשתמש בה שלהם כדי לעדכן על מצב הפקקים. בתוך זמן קצר, נוספו לווייז 150 אלף משתמשים חדשים רק בלוס אנג'לס רבתי. "זה היה מדהים", אומר ברדין. "הם פנו אלינו, ותוך יממה חתמנו על הסכם. כעבור פחות משבוע כבר היינו איתם בשידורים לייב. גם אני ישבתי ושידרתי. זה היה אירוע מכונן לחברה וכולם עבדו סביב השעון, גם בפאלו אלטו וגם ברעננה".
אז אתם בעצם פורחים באסונות תחבורתיים?
"יש לנו שלושה מצבים מבחינת השימוש באפליקציה. עומסי התנועה הרגילים ביום העבודה, הסיטואציה שבה אנשים צריכים למצוא את הנתיב הנכון כדי להגיע לעבודה או הביתה; אירועי תחבורה מתוכננים, ואז כמה שיותר מידע מן הרשויות המקומיות עוזר לנו לתכנן מראש; והסוג השלישי הוא אסון תחבורה לא מתוכנן. גשר קורס, לדוגמה, ואז אנחנו יכולים להתחיל לעדכן מן השטח באופן מיידי".
עד כה גייסה החברה 67 מיליון דולר, מתוכם 30 מיליון דולר בסבב ההשקעה האחרון לפני כמה חודשים. בין השאר מושקעים בה גם לי קא-שינג, איש העסקים העשיר ביותר בהונג קונג ואחד מן המשקיעים של חברת פייסבוק, וקרן ההון סיכון קליינר פרקינס, שהשקיעה בגוגל.
ברדין מספר איך מחדירים מוצר כמו שלהם לשוק חדש, לאזור לא ממופה, או כזה שממופה באופן לא מספק. ראשית, צריך להרכיב את קהילת הווייזרים, אותם נהגים שמורידים ראשונים את האפליקציה ומתחילים לנסוע.
בארצות הברית וייז קיבלו לידיהם את המפות הציבוריות המבוססות על מידע של רשות מפקד האוכלוסין האמריקאית. הם פנו לחברת גוגל, ובגוגל, ברוח השיתוף והעת החדשה, הרגישו מספיק חופשיים לתת להם מידע על מיפוי. "אבל היה ברור לנו שהמפה של מפקד האוכלוסין והמפה של גוגל הן חלקיות", אומר ברדין, "ושהמשתמשים לא מבינים למה המפה לא מלאה. לשם כך היינו צריכים לרתום אנשים לפרויקט שלנו. צריך להבין שבשלב הראשון לא צריך אנשים שמשוגעים לגיאוגרפיה או לניווטים. אנחנו קוראים לקבוצה הראשונה של המצטרפים excited amateurs, אנשים שאוהבים התמצאות, אוהבים את העיר שלהם ואת השכונה שלהם ורוצים לתרום".
וייז איתרו את קבוצת "החובבנים-המתלהבים" שלהם באמצעות כלי המדיה החברתית, פנו אליהם וניסו למשוך אותם לעניין. לאט לאט, כמו בשיטת ויקיפדיה, אפשרו גם לעורכי תחבורה לקבל יותר ויותר סמכויות ולערוך מפות שכונתיות, עירוניו ואזורית.
סביב וייז התפתחה קהילה שמונה כיום כ-50 א לף איש ברחבי העולם, הם הוייזרס. הם מחולקים להיררכיות, והם מאותגרים בצורך לשמור כל העת על איכות המפה. הם מקבלים מן החברה זכויות, וככל
שהם נוהגים יותר, איזורי הפיקוח והאח ריות שלהם גדלים בהתאמה. "הם לא
מקבלים מאיתנו כסף, אלא ציונים, נקודות", מסביר ברדין את השיטה, "ורמת הניקוד משפיעה על הרשא ת העריכה שהם מקבלים. מי שוו תיק יותר, מנהל את הצעירים".
בחברה גם יודעים לטפח את קבוצת 50 אלף מפיצי הבשורה, עורכים להם מפגשים ושיחות ומקפידים להיות בקשר. "קבוצת המתחילים שלנו הם אנשים שאוהבים לתרום, כי הם נוסעים ראשונים וממפים, והמפה של וייז בשלב הזה מביאה להם עצמם אפס ערך. היא עדיין לא שווה", הוא אומר.
בשלב השני צריך להגיע לציבור הרחב יותר, ולפתות אנשים להתנסות באפליקציה. כאן נכנס אחד הרעיונות השיווקים של וייז: גיימינג בדרכים. נותנים לאנשים להשתתף, תוך שהם משחקים עם האפליקציה. פאן, פאן, פאן. אוספים "שוקולדים" וירטואליים או "מתנות" בדרך לעבודה בימים שלפני חג האהבה, ועוד שיטות דומות שמפעילות את ציבור הנהגים. על הדרך, הנהגים תורמים עוד אינפורמציה ומשפרים את חוויית המשתמש של האפליקציה. ככל שיותר אנשים משחקים, המפה מתעצמת, מעמיקה ומתחילה לתת ערך.
בשלב השלישי מצטרפים ההמונים, שאינם יודעים כלל כי מדובר במפה שנבנתה על ידי חבריהם לפקק. "היום יש בישראל כ-1.8 מיליון משתמשים, רובם לא יודעים בכלל שהמפה נבנתה ונכתבה על ידי נהגי ישראל. זו אפליקציה שנוסעים איתה, חינמית. ברגע שיש כביש חדש שנפתח בישראל, תוך כמה דקות הוא מופיע סלול בווייז".
מה הכביש הכי חדש שנפתח בישראל?
"האמת היא שאני לא יודע".
וייז נכנסים באחרונה גם למדינות פחות מפותחות, כמו דרום אפריקה, והעסק שם עוד בתחילת הדרך. "באפריקה אין רמה גבוהה של מפות בסיס, ויש אזורים קשים מבחינת היצע הכבישים ולכן קשה לחדור שם", אומר ברדין. "לעומת זאת, החדירה שלנו לדרום אמריקה היתה מצוינת כי לאנשים שם לא היו מערכות ניווט כמעט, וברגע שסמארטפונים התרבו שם, אנשים ללא מערכת ניווט הורידו מיד את האפליקציה שלנו. המוצר שם הוא הצלחה פנומנלית. כך גם במקסיקו, ברזיל, צ'ילה ועוד".
אפילו באיראן ובמלזיה משתמשים בווייז. "תסתכלי על המלזים, תראי מה הם עשו, המשוגעים. הם שרטטו פה הכל, עיר שלמה עם סמטאות ורחובות צרים", העיניים של נעם ברדין, מנכ"ל וייז, קורנות מאושר. רחובות, פניות, צירי תנועה, נהגים במהירות נמוכה, נהגים במהירות גבוהה, פקק. גיאוגרפיה תחבורתית מדליקה אותו. הוא מדבר בקצב מהיר, הראש רץ מהר יותר מן האצבעות על המקלדת.
כמה שיותר צפיפות עירונית, כך יותר משתמשים בווייז. גאווה. "המפה של מלזיה ממש מעולה", אומר ברדין. זו אחת המדינות המחוברות ביותר בעולם. אני לא הלכתי ודחפתי את המוצר שם, לא הייתי משקיע שם בכלל, אבל בינתיים זו אחת המדינות הכי ממופות בעולם, בתוכנה של וייז. הנה, אני מצמצם לך את הנתונים ל-400 טופ דרייברס, המשתמשים הכי כבדים, ואני רואה פה את'קררמון' )הכינוי הוייזרי של נהג מלזי אלמוני ( נוסע 43 מייל לשעה ו' איצוקי' )כנ"ל (, נוסע 25 מייל לשעה".
אתה יכול לקחת אותי לטהרן?
"אין לנו שם הרבה משתמשים. לא הסתרנו שזו תוכנה מישראל, אבל היא גם מופיעה בשפה הערבית. כל מי שרוצה יכול להוריד אותה בכל מקום בעולם".
אני שואלת על ריאד. שוב אצבעות זזות על המסך, והמפה הצבעונית של וייז נפתחת. נשאבים החוצה, גולשים מערבה, עפים מעל להודו וסרי-לנקה, אצבעות מרחפותמרפרפות מעל הים הערבי, מעט צפונה ומערבה, והנה בירתה של ערב הסעודית, מדינה שאין לה שום יחסים עם ישראל. בתוכנה של וייז העולם נטול גבולות או מחסומים. "הנה שדה התעופה הישן, וכאן עומד שוטר", אומר ברדין. "אחד מן הנהגים דיווח, בדיוק כאן ליד שדה התעופה, שלפני 42 דקות ניצב שם שוטר".
אז בתאוריה, אם יש המון אנשים שמשתמשים באפליקציה שלכם בטהרן, אתם מן הסתם מחזיקים בידיכם מידע על מצב הפקקים בעיר. ואם מדינת ישראל רוצה להוציא לפועל פעולה צבאית ממוקדת בטהרן, אז המידע שלכם הוא זהב טהור. "אין לתוכנה שלנו שימושים ביטחוניים. אני חברה מסחרית, לא איזה שירות צבאי".
אבל תסכים איתי שיש בידך כוח-כוח התכנות, באמצעות התוכנה שאתה מחזיק פה במשרדיך - לייצר פקק תנועה מלאכותי בטהרן, ולגרום לכל הנהגים לנסוע לכיוון אחר. זה יכול להיות מאוד שימושי עבור כוחות הבטחון הישראליים. ברדין מתגלגל מצחוק. "אל תהיי כזו ישראלית. את מגזימה, אלה רעיונות לא אמיתיים. קונספירציות לא עובדות פה".
אני שואלת את זה בכל זאת, כי אתם אוגרים בידיכם את מפות כל העולם העדכניות וזה מאגר מידע עצום, שבצידו יש הרבה כוח, קשיים ואחריות.
"אנחנו יודעים".
הקושי הגדול ביותר כרגע, אומר ברדין, הוא לגייס מפתחים ועובדים. "אנחנו חברה מיוחדת, שטוחה, בלי ההייפ של סטארטאפ. אנחנו לא נותנים לאנשים טייטלים. אין היררכיות. כולם עובדים ביחד. ולמרות שיש הרבה אנשים שרוצים לבוא לעבוד פה, אנחנו לוקחים רק את הטופ, ורק באמצעות תהליך גיוס פנימי, ובעיקר יוצאי 8200".
מי המתחרה הגדול שלכם?
"גוגל, ללא ספק. הם מוציאים היום בין 500 מיליון למיליארד דולר בשנה על בניית מפות, כולל אלפי אנשים, רכבים, מטוסים וצילומים מעמדות ובתנועה. אנחנו עושים את כל זה עם 50 אלף מתנדבים".
אתם מקושרים לגוגל שם בוואלי?
"בטח. זו הסיבה שאנחנו בוואלי. אפשר לומר שיש היום תרבות עסקית שונה מפעם, יותר שיתוף. הקוד הפתוח הטכנולוגי השפיע גם על נורמות עשיית העסקים. גוגל, למשל, נתנו לנו גישה למנוע החיפוש שלהם. הם תמכו בנו למרות שאנחנו מתחרים. ככה עושים עסקים היום. בכלל, כולם בוואלי מכירים את כולם, וזה מאיץ מאוד את החברה. הוואלי הוא בסופו של דבר מקום קטן, ויש בו הרבה ישראלים ויש לנו כבר קליקה. בסופו של דבר, האנשים שעובדים בכל החברות האלה, באפל, בגוגל, בפייסבוק, הם כולם אנשים ולכולם יש ילדים, שנפגשים בבית ספר ויודעים איפה האבא או האמא הזו עובדים.
"בכלל, יש ישראלים בעמדות בכירות בכל החברות, והישראלים מייצרים יותר ויותר אירועים. כל הזמן פונים זה לזה בפייסבוק, ואם לא בפייסבוק אז נפגשים בחומוס של אורן בפאלו אלטו. זה ההאנג אאוט של כל הישראלים. ועדיין יש את החבר'ה שעובדים באפל, שאני יכול להדליק נרות בחנוכה אבל הם אפילו לא יספרו לי באיזה בניין בתוך הקמפוס של אפל הם עובדים, כי אסור להם".
בסופו של דבר, אומר ברדין, החלום שלו הוא "לחסוך לכל אדם חמש דקות בדרך לעבודה, לחסוך דלק, להפחית זיהום אוויר ובדרך הזו להילחם באיראנים. וכמובן שמערכת וייז תותקן בכל רכב, כבר אצל היצרן, ותהיה חלק אינטגרלי מן הנסיעה של כולם. וזה הולך לקרות, אני יודע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם